אולי התגובות שלי היו שונות...

אני זוכר שזה היה פחות כעס, יותר תחושה של פגיעה. נראה לי די דומה למה שאת מתארת

לא זוכר אם ישבתי לקרוא את שער הכעס באורחות צדיקים (על קנאה אני זוכר שעשיתי כך פעם). אבל אני כן זוכר שדיברתי עם חבר, והסברתי לו למה זה פוגע בי כל כך. והוא אמר לי למצוא דרך לפרוק את זה.

מאז עברו כמה שנים, ואותו אדם שהרגשתי שפגע בי הוא אדם שאהוב עלי מאד. כי אני יודע שהוא לא עשה את זה מרוע לב.

אבל יש גם אנשים שלא. היה אדם שפגע בי מאד (הציע לי הצעה אבל בצורה כל כך משפילה של "מי בכלל תרצה אותך". אחרי שהיא אמרה לא, עשיתי הכל כדי להחזיר את זה רק כדי להוכיח שאני מסוגל) - ובעצם לא סלחתי לו. אבל פשוט הבנתי שזה מי שהוא, על הטוב והרע שבו, ויש לו כוונות טובות ומידות לא מלוטשות, וכשזה לא מלוטש זה דוקר ושורט ופוצע (כשזה מלוטש זה דוקר רק במקום שצריך). קשה מאד למצוא רוע טהור. בדרך כלל מדובר בכוונות טובות ומידות לא מלוטשות, לפעמים המון בוץ שמכסה, כל כך מכסה שגם האדם עצמו לא מודע לטוב שנמצא מתחת לכל הלכלוך, ולזוהר שמחכה לליטוש. לפעמים להגיע לליטוש וניקוי מלא זה גם מעל ליכולת של האדם.

אז צריך להבין שיש לאנשים לב טוב באמת, אבל צריך להיזהר מהם כי הם לא תמיד יודעים את זה.

זה בקשר לאנשים.

ובקשר לעצמך - תחווי את הכאב, במנותק מהאנשים שעשו אותו. את בנקודת התחלה חדשה. את יכולה להאשים את מי ששמו אותך בנקודת התחלה נמוכה יותר, אבל יותר חשוב שתתחילי לעלות משם.

העוצמה של הכאב לא קשורה לעוצמה של הזעם. את הכאב את יכולה לחוות בעוצמה. העוצמה הזאת היא כח, שיכול גם להניע אותך. לא בגלל שתפעלי מתוך רגשות שליליים - אני לא אוהב את הגישה הזאת - אלא בגלל שהוא יחבר אותך למקומות עמוקים יותר בנפש ואולי ירפא את הפצעים שעליהם דרך מי שפגע בך.

וזוגיות - אם הבחור יהיה רגיש מספיק, ויכיר אותך ואת מי שאת באמת ומי שאת רוצה להיות, הוא יוכל להבין את הכאב שלך, ואת הכעס, ואת זה שאת עדיין לא ליטשת את המידות שלך כמו יהלום מבריק ומושלם, ואולי את גם לא צריכה - כי המידות שלנו הן הדרך בה אנחנו מתקשרים עם העולם בסגנון הייחודי שלנו, ולא רק משהו שצריך לשבור. היכולת לכעוס בצורה מסוימת ובסגנון מסוים מגדירה את מי שאת. תלטשי את זה, תלמדי להשתמש בזה במקום הנכון, ואז כאב על התנהגות של אחרים יתורגם אצלך למניע לעשות טוב. זה דבר מדהים. זה נכון שמישהו יכול לומר לך שאת כועסת וזה לא בסדר. אבל זה לא האנשים שאת צריכה את הקשר איתם. את צריכה את מי שיוכל להבין מה את מרגישה, כולל הכעס - ולקבל את זה כך.

אני חושבת שהבעיה של הפי היא הידיעה שאותם אנשים הסירו מעצמם אחראיות על המעשים שלהם.

אם הם היו מתנצלים על הפגיעה בה, היה לה הרבה יותר קל להמשיך מאותו מקרה. 

לומר לאדם שנפגע מאדם א' "תחשוב שהוא שליח של ה'" זה לומר לו "תחשוב שהמעשים שעשה לך אותו אדם היו טובים"

בהקצנה : קב' של ילדים אונסים נערה. עכשיו אתה אומר לה: העולם לא נברא לך ולכן כאשר משהו פגע בך תביני שזה שליח ה'

- זה כבר גובל במזוכיזם.

לכן אם אדם פגע בך, וציינת לפניו, והוא בחר לא להתנצל - זה מסמן שאותו אדם אינו שליח של ה'. כי זה אדם שאינו ירא. המעשים שלו הם לא דרכה של התורה. אם אדם פגע בך והתנצל אז תוכל לדעת שזה שליח של האל .

התבודדות זו לא פתרון. הפוך, כמה שיותר לספר, ככה עדיף

יש לך ציפיה לעולם מתוקן והוא לא. במקרה שלי, התחושה שבנוסף לכך, אתה שומע את אותם אנשים מדברים על גאולה, בוכים על א ו-ב', ואתה תוהה למה ציפו? זה בלתי נסבל...צורם על העור. 

אתה רואה את זה כתקיעות עם אותו אדם אבל אתה לא תקוע עם האדם עצמו. הוא ממזמן שחרר עצמו מהאחראיות על מעשיו כלפיך/העולם. אתה לא חיי עמו. לא נמצא עמו. אתה חולק עמו את עולם ורואה את מה שנחשב בעיניך להרס של אותו עולם בידיו וצריך לעצום עיניים כדי לא לראות שהוא ממשיך להרוס...למה? כי הוא לא תקן את מעשיו.

ואולי הנקודה שהכל נעוץ הוא באי הרצון להאמין שיש סציופתים, אנשים אטומים וכו. אתה לא רוצה להאמין שיש כזה רע בעולם.גם אם זה לא רוע - סציופת הוא לא אדם שיש לו כוונה רעה. הוא פשוט מראש חסר בלראות או להסיק...ולעיתים אתה מוצא את אותם אנשים מאשימים אותך בחסרון שלהם...אבל נו...זה א יגמר

אין לי דבר נגד התבודדות אלא שהפך להיות שינון פופליסטי של "יש לי תרופה לכל מכה" קוראים לה "התבודדות". איך פותרים בעיות היום? משננים סיסמאות.  

שליח של ה' לא אומר מעשים טובים אבל כן בעל כוונות טובות. אין אנשים שהמעשים שלהם טוב מוחלט אך כן, אדם טוב מצופה ממנו סליחה, לראות מעבר... גם אם הם לא מאמינים שהם אשמים. בטח אם הם יראים. עליהם מוטלת האחראיות.

זהו לא הוסיף. מאכזב אבל זה העולם. אפשר רק לצחוק על המצב העגום. חודש אלול בפתח ועולם כמנהגו נוהג

ואל לעם הזה להתפלא שהוא סובל ~ 

את העולם. בין הדברים של הפי לדיון זה יש קשר אם תקרא מה רשמת בתגובה לפני תבין את הקשר. בכל מקרה אם אתה לא מבין ראה זאת כניצול שרשור לדון על מעשים שמטריפים אותי שהתרחשו בפורומים אלו ובשתיקה מלאה תוך עצימת עיניים של ההנהלה והתנהגות לא תורנית בעליל ע"י אנשים שמחשיבים עצמם ככאלה. 

אז הנה: מה מכעיס אותי: מדובר על אנשים שמחשיבים עצם "יראים" "תורניים" "דתיים" "שמרנים" (בכיון האח הגדול) 

אבל בפועל נוהגים הפוך מכל הערכים שלכאורה מחזיקים ומצפים ממי שהם מחשיבים כופר לנהוג ככזה. כלומר הם נוטלים לחלוטין את האחראיות שלהם.  המעשים כה מטריפים את הדעת שאני לא מאמינה שעד כה לא מצאו מקום להתנצל. 

הם לא רואים איך נראים המעשים שלהם מהצד והם אפשרו לי כל פתח לחשוב עליהם את המחשבות הרעות ביותר בשל הוזלת היד שלהם עצמה על כללים שהם עצמם קבעו. זה לא אדם חילוני - חלקם לפחות אנשי ישיבות, למדו חינוך דתי...אז או:

1. שאין בהם את היכולת לראות. (כף זכות) <-- רב הסיכויים. 

2. הם לא יראי שמים כלומר שקרנים, בעלי מנעים רעים וכו. 

כך או כך להכריע את המניע לא ישנה.  ברור שהם הסירו מעצמם את האחראיות. הכעס לא נובע מהצער עליהם, מ"הפגיעה האישית" אלא מחוסר האונים לידיעה של השלכות מעשיהם בעולם. כי ברור לי שפשוט אין בהם יכולת להבין את גודל הנזק.

להתבודד על עוולה שנעשתה בידי אנשים רבים זה לא פתרון. להפך, זה פגיעה בנפש. במקום לשנן סיסמאות אולי תשנן לי קצת תורה. זה ינחם את ליבי

אני לא כועסת.

אני אולי עצובה על המציאות

וגם עצובה שבך אין

יכולת לראות אותה 

נשמה, אולי תעלה שלב? 

תוכיח לי שהתורה היא בנשמתך?

אני לא צריכה שתשלח אותי אל תורה

אולי אני בכלל לא דתייה? מאמינה?

אולי אני נגעלת מלהביט בדתיים חוננים

ביום כיפורים לה'?

אני רוצה לשמוע את התורה ממך : יום

ולילה. זה שטוען שהוא נושם אותה יום. יום. 

אני לא צריכה עד אנשים שלובשים מסכה,

נוספת על זו שכבר קיימת, מורידים מעצמם אחראיות

על מעשיהם, מפחדים להיות עצמם.

אני רוצה לראות את אותם אנשים פתוחים

אבל בעת שהם פתוחים - אני רוצה לראות אותם

כופפים עצמם לתורה אליה הם "סוגדים"

אני רוצה לראות אנשים שיודעים לתקן מעשיהם,

להתנצל, ללכת אחר מה שנכון באמת ולא לומר 

"כף זכות" כשבפיהם שקר, ובו בעת, בעת שהם חוטאים,

אותי רצו ללמד מה היא שפת האמת- ללמד תורת "אמת",

כאלו שאומרים "איסור לשון רע" אך כל שני וחמישי

פה מרכלים.  

אני רוצה לראות אנשים שסיימו ישיבות ומדרשות 

גדולות דורשים קודם כל מעצמם ענווה 

אחר כך מהכופר שעוברים לצדם.

כי יש משהו אחד כשאדם פשוט חוטא ויש משהו 

אחר כשאדם גדול נופל... 

אני רוצה הרבה אבל בלב שלי אני יודעת 

שהם לא יתנצלו, לא ייקחו אחראיות,

שאצטרך, אם ארצה לראות, לדרוש

אולי משהו יהיה. אני יודעת אין זה כבר

ישנה ועדין אני מקווה

למה? אני כבר לא יודעת. זה לא ממש 

ישנה גם אם יבחרו להתנצל ועדין אני 

מיחלת 

אתה מתעקש לומר את מה שאתה רוצה לומר, מה שחשוב לך במקום לעזור למי שאתה חושב שזקוק לעזרה.

אכן פניתי בפניה אבל לא מרגישה שהשיחה תוביל למשהו טוב פרט לבזבוז זמנך כי אינך מזהה את הבעיה. 

תודה רבה על הכוונה. 

העברתי ביקורת היכן לדעתי חלל הפנוי כושל ובו בעת המלצתי לחתוך דיון אחרת נמשיך במעגל. 

אם הדברים נשמעו פוגעני אני מתנצלת אך שוב לא מרגישה שחלל פנוי מצליח להכנס לנעלים שלי ולכן הוא לא ממש עוזר לי.הכוונה רצויה אבל המעשים עצמם לא. כל טוב.

אגב הייתי ממליצה לכל הנשים להימנע מהצעות של כל מיני גברים להתבודד בחיים! 

בדרך כלל, מי שמציע הצעות כאלו בחיים הם גברים אלימים ושקרנים שלא מסוגלים להתנצל על המעשים בין אם התכוונו ובין אם לא. 

נאמר על פרעה שהוא התחיל לשעבד את בנ"י ע"י מילים מתוקות וקלות (הניחו עליו מלבן ושחקו ברגשותיהם של בנ"י : מה פרעה עובד ואתם לא?). 

פרעה נענש כי ניסה להתחכם על ה'. מצד אחד לנהוג כירא אך מנהג לא ; הוא פחד שה' יעניש אותו ובחר בהשלכת ילדים ליאור כי ה' הבטיח שלא יפיל מבול שוב על הארץ אחרי תיבת נוח, כך, האמין שיכול להתחכם על בורא עולם ולהימנע מדין (סוטה יא)  

בחיים שלך יש פרעה: לא משנה מי או מה, פנים או חוץ, אבל ה' יכסח לו את הצורה.

את רק צריכה להמתין לקריעת ים הסוף שלך ובמקביל לבחון את הלב שלך : האם יש סיבה שה' נסה אותך בניסיון זה או לא. מה את יכולה לקחת מזה...וכמובן לרחוק מכל מה שלא עושה לך טוב. אם את מאמינה בלב שלם שהיית כנה, נהגת בדרך הישר, היית אדם - אז תהיה בטוחה שיש דין בשמים ובסוף כל העולם מבוסס על מידה כנגד מידה (אמנם זה מתחיל קצת לפני אבל החל ממסכת סוטה ט ב). 

אם פגעו בך. פגעו בך. לוקח זמן לרפא את הנפש וזה כלון נוסף לאותם אנשים שפגעו בך. כנראה זה עדין לא העת שלך לזוגיות  אבל הכי חשוב זה בריאות וגם על ההשלכות האלו - יש דין בשמים👆  

זה יום נוסף עליהם

מהרבה סיבות.

הנקודה היא שבהרבה צורות, הכעס הוא בדיוק הרצון לעשות בדיוק את זה.

ולכן אחת הדרכים לשחרר כעס היא לומר את זה ל"דמות" של האדם ההוא, שלא בפניו, לא במטרה לחזק את הכעס אלא במטרה לשחרר אותו. אם זה לא מועיל לשחרר, אז זה לא רלוונטי למקרה הזה.

ברגע שאנחנו מבינים שאין לנו דרך "לממש" את הכעס - כלומר להתעמת עם מי שפגע, הדרך השניה היא להפוך אותו ללא-משמעותי. לחפש למה לא צריך לכעוס. גם זה דבר שהרמב"ם כותב, שאם רוצים למחול לאדם בגלל שהוא לא מבין מה הוא עשה, זה אפילו דבר טוב: "מי שחטא עליו חבירו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום  מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר, או שהיתה דעתו משובשת  ומחל לו בלבו ולא שטמו ולא הוכיחו, הרי זו מדת חסידות. לא הקפידה תורה אלא על המשטמה."

ולכן ההבנה שהוא לא שווה את הכעס היא משמעותית. לא שווה את הכעס לא אומר שלא נתגונן מפניו - אנחנו לא כועסים על תינוק שמלכלך, אבל אנחנו ננקה. אותו דבר טיפש שאומר דברים שהוא לא צריך להגיד. אנחנו לא נכעס, אבל לא נדבר איתו - לא מתוך שנאה אלא כדי לא להיכנס לזה שוב, כדי שלא נצטרך להזכיר לעצמנו שלא להתייחס אליו

ואם אין ברירה, וזה אדם שנוכח בסביבה שלנו - אז "סותמים את האף" וממשיכים, ונזהרים כמה שאפשר שלא להיכנס למעגל הזה שוב (ולפעמים שוב יש אמירה שלא רוצים לשמוע, ונסחפים למערבולת שוב. החיים לא תמיד קלים)

כמו שפירטתי בתגובה קודמת כאן, זה לא מצריך זלזול מוחלט - רק הבנה (שנכונה כשלעצמה) שהטוב שבאדם לא בא לידי ביטוי הרבה פעמים ולכן אנחנו לפעמים צריכים להתרחק או להתגונן.

"לסלוח" ממש זה לחזור לעימות, ואז לפתור אותו. אבל רוב האנשים שפוגעים לא יבינו שהם עשו טעות - וזה בדיוק המצב של "הדיוט ביותר" שהרמב"ם כותב (גם אם בתחומים אחרים מדובר באדם חכם ומוערך). ולכן לא יהיה אפשר לפתור את זה בעימות חיובי (מעין "העמדה לדין") אלא רק בעימות שלילי (סוג של נקמה), ולכן עדיף פשוט לבטל את הצורך בעימות - לא רק כטכניקה אלא בגלל שהאדם באמת הוא כזה ("לא כשיר לעמוד לדין" בהקשר *הזה*)

והאמירה "לא צריך לכעוס" שהשתמעה לא היתה במובן של "תתעלמי מהפגיעה" אלא במובן שכעס הוא תחושה שדורשת מעשה ודוחפת לעימות (או לתסכול, שזה לא הרבה יותר כיף)

ולכן אמרתי לנתק את הדחיפה הזאת - כן לכאוב את הפגיעה אבל לא לדחוף לעימות אם אנחנו לא רואים את עצמנו יוצאים מנצחים מהעימות הזה (ומנצחים זה בהרבה סוגים - גם לדעת שפעלנו נכון וגם שבפועל ניצחנו)

מה שאמרתי בתגובה הראשונה שלי - שלשום - היה:

לכעוס זה בסדר. זה טבעי. זה אנושי. אז אם מה שמטריד אותך זה "החטא" - כמו שכתבת פה ממש לפני כמה דקות - אז ממש לא לדאוג. זה לגמרי בסדר. זה צורך אנושי, והרגש של כעס הוא רגש טבעי. אין בזה שום חטא. (מאמרי חז"ל הם על מי שמטפח את הכעס שלו, לא מי שמרגיש אותו)

לכאוב זה בסדר וטבעי ונצרך. תתמקדי בכאב ותצמחי ממנו.

מה שהוספתי היום היה - כעס הוא רגש של דחיפה לעימות. הוא כעס *על מישהו*. ואם הכעס דוחף אותך לעימות, שבסופו של עימות תפסידי (תפסידי בעימות, תפסידי מזה שנכנסת לעימות) - אז תפנימי את זה שהכעס כאן הוא רגש הרסני ולא מועיל ולכן לא נכון להשתמש בו.

וזה שהרמב"ם כותב שנכון הלכתית לפרוק את הכעס באמצעות עימות - זה כאשר זאת דרך מועילה, כשנצא מהעימות מנצחים: מישהו פגע בי, כעסתי עליו, הלכתי ואמרתי לו "פגעת בי", והוא התנצל. אם אין סיכוי שזה יקרה, עדיף לפרק את הכעס, שוב, כי הוא דבר הרסני (וזאת גם ההדרכה ההלכתית, שלא *לשנוא*, ועל זה הרמב"ם שציטטתי מדבר)

מקווה שברור יותר

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?