הוא מדבר נגד דברים לא טובים במדינה. בדיוק כמוני וכמוך. 

אולי הוא לא אומר הלל ביום העצמאות, וגם אומר תחנון.. אבל זה לא אומר שום דבר... 

הוא שולח נציגים לכנסת, והם לא אומרים חצי מילה נגד המדינה שהם משרתים בעצמם.

"הציונות היא עבודה זרה שביטלוה עובדיה" - מה זה?

עזוב אין צורך להכביר בהוכחות שנינו יודעים יפה מאוד.

אתה יודע, ציונות זה לא רק מרכז או הר המור... 

אז הוא לא ציוני שאומר שהמדינה היא יסוד כסא ה' בעולם. אבל הוא רחוק מאד מלהיות סאטמר!

לא כל החרדים שונאים את המדינה...

אני גר בשכונה חרדית ומכיר את העולם הזה יפה מאוד. לא כולם סאטמר, אבל גם מי שלא רחוק מציונות הרבה יותר משבנט רחוק מערכי היהדות. וכן, אני מתכוון גם לר' חיים.

וגם אם כן, זה עדיין לא סותר שר' חיים חושב כמו המשפט שניסית להדביק לו. להיפך. 

אני שמעתי שהוא תומך הנח"ל החרדי בשקט בשקט... הוא עושה יותר בשקט ממה שאתה שומע בקול... 

חוץ מזה שלא כיף גם ביקום ההוא, גם בו יש כל מיני מפלצות מאיימות (שאמנם חלקן הגדול יציר הדמיון באותה המידה).

את יודעת שהרב גרשון אדלשטיין שהוא נחשב היום למנהיג של העדה הליטאית ביחד עם הרב קנייבסקי, הוא הראש ישיבה אומר המון המון דברים שאם היית שומעת אותם לא היית מאמינה שאמר את זה מנהיג הזרם הליטאי? 

נמשיך להתעלם מהרמיזות הלא מנומסות שלך כאילו אנחנו לא מכירים את המציאות.

פייר?

אגב, אני חי בבני ברק... אני מכיר לא פחות. גם את ר' חיים...

אה. וזה לא רמיזות. אם אתם חושבים שכולם אותו דבר, אז זה קצת בעיה. זה לא ככה...

ואנחנו מכירים את המציאות למורכבותה

ויודעים מי זה ר' גרשון

ויודעים מה המעמד שלו, ומה המעמד שגורמים מסויימים ניסו להקנות לו וכמה בדיוק זה הצליח

וקוראים את דרכי החיזוק מדי שבוע

ויודעים מי תומך באיזה מודל שילוב חרדים בצבא ולמה (והלמה הזה חשוב)

ויודעים מה ההבדל בין חברונר לפונוביז'ר ואיך לזהות חזוןאישניק

וכו' וכו' וכו'

ובכל זאת מתעקשים לטעון שהם לא ציונים בשום מובן.

אז מה?

אז אנחנו עדיין לא מבינים כלום מהחיים שלנו וחושבים שכולם אותו דבר?

חבל שאת יכולות לימוד הזכות המופלאות הללו אתה לא מסוגל להחיל בשום אופן על אנשים נוספים

אי הכרת המציאות זה לא דבר שלילי.. הוא פשוט עובדה...

אני אסתדר טוב מאוד בלי לימוד זכות זה או אחר.

דיברתי לדוגמה על זה - הם גרמו להרבה מאד אסונות - נסיונות פעילים

שהם תורמים ליהדות הרבה למרות שהם לא?

יש הבדל בין לימוד זכות לבין לא להגיד אמת...

אם אנחנו לא חושבים כמוך אנחנו לא מבינים את המציאות, בלי התייחסות לרוזולוציה שבה אנחנו מכירים אותה, ליכולות ההסקה שלנו ולעובדת היותנו בני אדם חושבים באופן כללי

קצת קשה לנהל דיון ככה.

הוא פשוט לא כזה... אז לא יעזור כמה אני אכיל ועוד מילים שהעולם המערבי המציא לעוד דעות, זה עדיין לא ישנה את דעותיו של הבן אדם...

ולא אנשים מטעמו, ספינים שהפיצו עליו, דברים שהוא אומר נגד דברים שהמדינה עושה וכדו'.

אם זה היה המצב, הם לא היו מטעמו.

מבחינתי זו בקשה קצת בלתי אפשרית, כי אין לי מושג איך משיגים הקלטות שלו בכלל, ולא רק בנושא הספציפי הזה.

בכל מקרה הטענה שלך כל כך הזויה בעיניי שאני לא רואה דרך שבה הדיון הזה יכול לתרום למישהו. פורשת

או יותר נכון, זה מה שהם עושים בפועל... לא תמיד משקפים את דעת הרב, אלא את מה שהם רוצים שהרב יחשוב.... בכל מקרה, לא נראה לי שגם משהו מטעמו אומר דברים כאלה. אני לא שמעתי אף פעם. 

זו לא קצת בלתי אפשרי, זה בלתי אפשרי. כי אין כאלה... 

הטענה הזויה, אולי כי את לא מכירה אותו מספיק...

שאלתי אם קיים טיעון שניתן להעלות כדי לשכנע אותך אחרת

את הטיעון היחיד שהצעת לא ניתן להעלות. כלומר לא ניתן לשכנע אותך שאתה טועה בשום צורה.

עמדה שלא יכולה להיות מופרכת בשום דרך היא לא עמדה אלא עיוורון.

יש אלוקים. זו עמדה שאי אפשר להפריך אותה... אז זה עוורון?

זו אכן עמדה שכיף נורא לתקוף, אבל לא רואה איפה הצגתי אותה.

הגישה שלי הייתה דווקא מודרניסטית לגמרי, ברוח המדע ימ"ש

זה משפט קלאסי של הפוסטמודרנה... 

כדי להקרא "יודע מה זה"...

עמדה שאי אפשר להפריך אותה היא עמדה חזקה. 

עמדה שאפשר להפריך אותה, היא לא עמדה. היא כלום.

אני חושב שיש אלוקים ושעכשיו יש אור בחוץ (אצלי בחלון). זו לא עמדה שאפשר להפריך.

לא משנה כמה טיעונים ו"ראיות" תביא שח"ו אין אלוקים, זה לא יעזור והמציאות היא שיש... עם מציאות כזו אי אפשר להתווכח.

אם לך הם לא ודאיים אז מומלץ ללכת לרב... הוא יעזור לך בבעיה.

מי שלא מחפש ודאות זו בעיה עוד יותר קשה! ממש רוץ לרב!

עם פרובוקטורים אני לא מתווכחץ

הטענה האתאיסטית לא נכונה, ושלי כן. ככה זה... 

מה שהם טוענים זה שהכל אמת. או במילים אחרות "אין אמת". אין אמת באידאל. שום דבר לא אמיתי, ולכן מה שאנחנו אומרים זה נכון ומה שאתם אומרים זה צביעות. 

בעצם הם מנפנפים בטענות לכאורה פלורליסטיות רק לעצמם אבל כלפי הדעה השנייה הם נוקטים בהשתקה.

אני מוכן לשמוע דעות אחרות - אבל שיהיו אמיתיות!

אם אני לא אאמין במה שאני מאמין בו, ואחשוב שהיא האמת, אז יוצא שיש עוד אמת וממילא אני לא באמת מאמין באמת שאני מאמין בה. 

מה שאני עושה זה אומר עובדה. כיוון שאין כל סיכוי שיביאו הוכחות נגדיות, כי אין כאלה, ממילא הדעה הזו הופכת להיות לא נכונה, כי היא לא נכונה... להכיל את הדעה הזו, זו בדיחה. כי היא לא נכונה פשוט. עובדתית. לא קיימת במבחן המציאות הפשוט.

אבל אני בהחלט גם יוצא מנקודת הנחה שהעולם לא טועה. ואם רוב ככל העולם היום מאמין בא-ל אחד, כנראה יש דבר כזה. 

הפוסטמודרנה לא מאמינה. היא לא מאמינה בכלום. כל אמירה שתגיד היא עצם לערעור עליו. וזה נוראי... בעצם גם האמירה הזו שכל אמירה היא נתונה לערעור, גם היא נתונה לערעור! בעצם אי אפשר לדבר כי כל דבר נתון לערעור. כל מילה שאני לא אגיד היא לא באמת מילה. 

אני לעומת זאת נותן משקל לכל אמירה. לאמירה יש משקל. יש דבר כזה אמת ושקר. יש נכון או לא נכון. ואם יש משהו נכון, אז השני אוטומטית הופך ללא נכון. ככה זה. 

אל תשווה אותי לשג"ר. אפיקורס אני לא רוצה להיות.

אח"כ הבסיס שעליה הוקמה הנצרות הוא כבר קטנוני... למדתי גם את זה.  לא מפחד משאלות. 

לא יודע למה הגעת למסקנה שאני לא מוכן להעלות את האמונות שלי לדיון. זה מה שאני עושה פה כל הזמן.

זה מראה שאתה רק לפרובוקציה... אז עם זה אני לא משתף פעולה.

לדון אני יכול כל הזמן. אבל בהוצאת דברים מהקשרם, ועוד לא בפעם הראשונה, אלא כל דיון מחדש אותו דבר, לזה אין לי עניין לתת יד. 

טענות ענייניות אני מוכן לענות כל הזמן.

אין לי עניין לשתף עם זה פעולה.

בדיון ענייני אני עונה על הכל.

זה כבר מזמן יצא מהגדרת הדיון הענייני ונכנס הפרובוקטיבי.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים