עקרונית, קופסת תכשיטים מסודרת מתיימרת לפתור את הבעיה.

אבל בין יומרנות ליכולות מבצעיות בשטח, אין הרבה

עגומ

אבל אני לא עונדת טבעות,

שומרת את הזכות לחופה.

[הבלחיות]

ואז זה טבעת+ מתזכר טבעות.

ו:

+ = עגומ

שלי זה הפריע, והיה חלק מהסיבות לחתוך..

לי זה מפריע. יש עוד כמה ניאואנסים קטנים, שאולי הלכתית זה כשר, אך מפריע

יש בנות עם נזם ורמה רוחנית גבוהה.

גם לפני 60 שנה, בנות דתיות היו הולכות עם מיני ולא הבינו שזה אסור...

ובדברים שהם לא אסורים, יש אמירה.

חשוב לדעת לפרש את האמירה.

האמירה הופכת לא נכונה, כשהיא לא נכונה.

כשהוחלפה השפה

בימי קדם היו לובשים שמלות. לא מכנסיים.
בימי קדם נשים היו עם נזם. זה נחשב ליפה ומכובד.

מ.ש.ל

אני לא טיפש

רק לא הבנתי מה הבעיה בחדש.
אם הבעיה היא עצם החידוש - עיין במכנסיך.
אם לאו - מה הבעיה בנזם?

ב.  ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה

@חצילוש

ולא להתמודד עם הפחדים שלך, מאשר להיות נאמן לפנימיות שלך ולעשות את מה שבאמת טוב לך. ואז עוטפים את הפחדנות במעטפת תירוצים של "צדיקות", "מנהג החברה" וכל מיני דברים כאלה. 

אני מובכת בשבילך, שזה המקום שאתה נמצא בו. תנער מעצמך את הפחד להיות אתה. זה לא מה שיהפוך אותך לעובד אלוקים יותר אמיתי.

רובן פחדניות

עכשיו אני חושבת שבטח חושבים שאני ממש דוסית וחסודה וצנועה כי גם אין לי נזם, אבל זו לא הסיבה שאין לי נזם. זה פשוט לא יפה לי. ואני מנסה לחשוב עם עצמי אולי בכל זאת זה יהיה לי יפה.... מנסה שכנע את עצמי שאני אוהב את זה 

אז לא. אבל אולי, אם ממש יעצבנו אותי, אני אחשוב על זה יותר

הובכתי בשבילך בקריאת התגובה.

לא עניין של רמה דתית.

וה"דוסיות" שמחשבנות לאחרים, זה לא בגלל שהן יותר דתיות, זה בגלל שיש להן פחות יראת שמים ויותר יראת החברה

לא להיות כמו כולם וכו

מפתיע אותי מאד (אני מסכים שזה לא מקובל, וזאת כנראה הסיבה היחידה בגללה לא אסכים למישהי עם נזם)

אנחנו כנראה חיים בסביבות שונות.

אז כן, יש חברה דת"ל שבה נזם לא יתקבל בברכה בכלל, וזה נחשב ללא מקובל (או שלא התעדכנתי... אבל אני חושב שהתרשמותי נכונה)

אם אתם עד כדי כך מחשבנים לבשר ודם, עדיף שתחשבנו לעצמכם ותהיו נאמנים לעצמכם. זה על הסוגרים הראשונות, וזה מה שמביך לקרא

לא היית רוצה להגיע לדייט עם בחור שמגיע עם גלימה סגולה, גם אם זאת הדרך שלו בעבודת ה', וגם אם זאת הנאמנות שלו לעצמו

שנינו מסכימים שמדובר באינטרסים נמוכים שלנו, ולא בעבודת ה' טהורה.

בדרך כלל. כך זה ברוב החברות האנושיות

אז אם אני אלבש חצאית סקוטית, זה אומר עלי הרבה דברים, ולא רק שאני חושב שזה יפה (ואני חושב שזה אכן יפה)

זה בדרך כלל אומר שמוסכמות חברתיות הן חסרות משמעות בעיני בכלל, או - סביר יותר - שאני רוצה להעיד "ההשתייכות שלי שונה משלכם" ובדרך כלל הלבוש גם יאמר למה אני רוצה להשתייך.

כאן זה נכנס לשאלה דתית, כי הרצון להשתייך לחברה מסוימת הוא חלק ממה שמאפיין את החברה, וכשאני מתלבש בצורה שמצהירה שאני לא חלק מהחברה הזאת, השאלה היא "מה האמירה שאני רוצה לומר, למה אני מוותר על ההשתייכות" - וזאת השאלה בפתיחת השרשור

זה לא שנזם הוא לא בסדר, בדיוק כמו שגלימה סגולה זה כן בסדר (חשוב לעגל את הפינה כדי שלא לשים ציצית שתגרר על הרצפה)

נזם (או שיער כחול) בחברה שבה זה לא מקובל מעיד על דברים מסוימים, ובדרך כלל מעיד על מרדנות, וסביר שיש לזה השלכות גם על צורת עבודת ה'

אני מסכים שהיום יותר אנשים מסוגלים להכיל מורכבות

אבל לא כולם

ולפני שמנפצים את מוסכמות הלבוש, כדאי לבדוק איך הן משרתות אותנו

ושוב, הניסוי המחשבתי של - את מגיעה לדייט עם שיער ירוק ונזם, יפריע לך אם הבחור יגיע עם גלימה סגולה וגלביה? אם יפריע לך, אל תתלונני שהוא פוסל אותך על הלבוש שלך.

וזה שאנשים חושבים יותר לא אומר שהם מרדנים פחות. שמעתי על פרופסור שהיה נוהג לשבת ערום ברחוב כי אין בזה שום פגם מוסרי מהותית.

אין לנו דרך לבדוק מי מאיתנו יודע יותר ומי יודע פחות, בטח לא "מי צודק"

ולכן לא אתווכח

1 אני עדיין חושב שזאת התמקדות בפרט אחד, אבל ממש לא הגורם היחיד ולדעתי גם לא העיקרי להתנהגות שלילית

2 אני מודע לזה שהרבה רבנים אומרים כך, ואני חושב שזה נובע מהנטיה של רבנים שמדברים לציבור לדבר על "היסוד *הכי* חשוב ביהדות" וכגון זה, או מאבחון לא מדויק

3 אני שמח לראות מקור בעל סמכות שאומר משהו בנושא (על אף שזה סותר את עמדתי, אני שמח שהחכמתי). תודה

לדעתי מדובר בשכחת ה'.

אדם לא מודע או לא רוצה להיות מודע להנהגת ה' בעולם.

כל התורה - מבראשית (מצווה על יראת ה', לפי מקורות מסוימים) ועד ספר דברים - מלאה ב"תזכורות" על האמונה בה', אהבתו ויראתו.

מי שזוכר את ה' ואוהבו וירא מפניו, יעשה טוב.

מי שאוהב את עצמו וירא את ה', יעשה טוב מיראה; מי שאוהב את עצמו ואוהב את ה', יעשה טוב מאהבה (הקדמת ספר שערי יושר הידועה, אם זכרוני איננו מטעה אותי, על זה שיש לאדם נטיה לאהבה שבאופן טבעי מופנית כלפי עצמו, והדרך הנכונה היא להפנות את אותה אהבה כלפי אחרים)

זה נכון שמה שיכול להביא לשכחת ה' היא "ורם לבבך ושכחת" (וגם זה לא שכחת ה' אלא שכחה שהוא הנותן כח), אבל לא כתוב שזאת הסיבה היחידה שיכולה לגרום לזה. וגם אם כן, זה צריך לעבור דרך שכחת ה' ועזיבת יראתו ואהבתו.

הסיבה השניה היא חוסר תשומת לב, שהיא הסיבה לכל השגגות והחטאים (בניגוד לזדונות ולפשעים). שגם זה נובע מחוסר מודעות לה', אהבתו ויראתו

מה שכתבתי זה בתחום המעשים הרעים.

בתחום המידות הרעות - לדעתי זה נובע דווקא משנאה עצמית וייאוש, שנאה לעצמי ולכל העולם. אדם אופטימי, שרואה את הטוב בו ובאחרים - כיף לו לעשות עוד טוב. אדם מתחיל להיות רע כשהוא רואה רע בעולם סביבו והוא לא מאמין שאפשר לתקן (מכאן החשיבות של השמחה)

מה שאפשר לכנות "אהבה עצמית", ויותר נכון - נהנתנות, זאת תופעת לוואי, שיותר נכון לכנות אותה "פיצוי עצמי" - כיון שהתייאשתי מכל העולם, "אכול ושתה כי מחר נמות"

זאת אומרת, לדעתי ההגדרה של המושגים היא לא מדויקת - אגוצנטריות היא ממש לא "אהבה עצמית". אגוצנטריות יכולה להיות סיבה להרבה רעות חולות, אבל טיפול באגוצנטריות, גם אם הוא טיפול שורשי, הוא טיפול עקיף מאד בבעיות שנובעות בשרשן מאגוצנטריות, ולכן עד שיתוקנו המידות האחרות יש צורך בהמון עבודה פנימית. מאז שהפנמתי שאני לא מרכז העולם לוקח הרבה זמן ומאמץ עד שאבין שאני צריך להתחשב באחרים, שאני צריך להיות טוב ולאהוב אחרים.

אני גם לא בטוח שאגוצנטריות היא הגורמת העיקרית לכל הרעות החולות - כמו שציינתי, לדעתי יש דברים משמעותיים יותר - אבל זאת טענה שאני יכול להבין

וגם לקצה השמאלי של המסך

וקצת לנקודת יסוד עמוקה שבה אנחנו לא מסכימים - אני מאמין בהגדרות פשוטות, בפחות תיאורטיות ויותר דברים שניתן למדוד אותם, בטיפול בבעיה כמו שאנחנו פוגשים אותה ולא רק בשורשים שלה, אני מאמין שהאדם הממוצע לא מסוגל ללכת בדרך ארוכה מדי, גם אם היא קצרה יותר במובנים מסוימים.

מי שמצליח לטפל בשורש ומשם להגיע לטיפול בענפים - זה יפה מאד, והוא בדרך כלל לא האדם שאיתו יש לנו בעיה. כשיש מידות רעות זה בא ביחד עם חולשת הרצון ואי היכולת להבין דברים עמוקים ועוד ועוד.

אז לפתח תיאוריות על השורש העמוק זה מעניין פילוסופית (פחות אותי באופן אישי, אבל יש אנשים שכן), אבל זה לא הדרך לפתרון, ולכן לדעתי גם לא מה שאנחנו צריכים להתעסק בו

בקשר למה שציינתי כיסוד המחלוקת בין התפיסות שלנו - הנסיון להתחקות אחרי היסוד האחד שמאחורי כל הרע, הוא בעייתי. כי אין משהו שהוא רע מוחלט. וודאי שלא אהבה עצמית, שהיא דבר טוב אם היא במידה. ואם נאמר "סימפטום __ הוא רע, וצריך למצוא דרכים להיפטר ממנו", זה יחסית קל. אפילו מהגורם שלו, או מהגורם לגורם. אבל אם אנחנו מנסים לטפל בשורש - למה לא נטפל בעצם קיומו של החוטא, שהוא בוודאי השורש לחטאו? כי אנחנו מבינים שיש בו טוב (חוץ ממקומות שבאמת נגזר עליו מיתה ואיבוד מוחלט). אז באותה מידה, גם האהבה העצמית שלו צריכה להיות מרוסנת, אין בה רע. מה שצריך לטפל בו הוא הרוע, העובדה ש"אין יראת א' והרגוני".

אם ניגש לאדם שנוהג שלא כשורה, ונאמר לו שיפסיק לאהוב את עצמו, הרסנו אותו. אם נאמר לו שיזכור את ה', זה מה שהוא צריך. אני מבין את הטענה שלך "מה ההבדל בין לחשוב שאני המרכז, לבין לשכוח את ה'" - אבל זה מאד שונה. כי אם אנחנו מזכירים את יראת ה' ואהבתו, זה נצרך תמיד. להלחם באהבה עצמית, זה רק כאשר היא מוגזמת

לתשובה של ר' יהושע לקיסר למה הוא לא נראה יפה ("חכמה מפוארה בכלי מכוער") והוא לא מסביר למה, הוא רק מסביר שזה מועיל. אני מנחש שזה מאפשר לכל הדרשנים להגיד מה שבא להם

ה"מתאהב בעצמו" זה סיפור יווני, זה המקור למושג "נרקיסיזם"

למה אתה מגיב לי, זאת תשובה טובה לשאלה שלה!

ושם הבעיה זה שבגלל היופי שלו פחז יצרו, כלומר הוא רצה לחטוא, לא שהתאהב בעצמו

כל דבר מוגזם הוא לא טוב, אבל לא מסכים שיסוד כל החטאים הוא אהבה מוגזמת של אדם לעצמו. אהבה של אדם לעצמו היא דבר מאד חשוב.

אולי מה שלא טוב זה שהאדם שוכח שהאהבה שלו לעצמו משקפת את אהבת ה' אליו (כי ה' ברא אותו עם כל תכונותיו החיוביות, וזה בדיוק מה שהוא אוהב בעצמו ומה שה' אוהב בו), ובאופן כללי שכחת ה', ושכחת ה' היא אכן היסוד לכל החטאים

וטוב מאד שאדם רוצה להיראות יפה בעיני עצמו. ככה צריך. היופי הוא תכונה חיובית, וחשוב שאדם ידאג ליופי של עצמו

כמו במשנה במסכת שבת

שיש על זה איזה קומיקס של בבא..

לא חייב להיות שהיא תדע מסכת שבת 

הבנים האלו, מה הם חושבים שאי אפשר לדעת דברים בלי לפתוח גמרות 

<צ>

יש כאילו חוט ששמים במקום נזם/עגיל כדי שהחור יישאר?

(כגבר רווק אני לא בקי בדברים האלה)

במסכת שבת כתוב שהיו שמים קיסמים

זה היה ככה פעם, והיום זה מגמת שינוי.

הביטוי של נזם הוא באמת שונה מזה מאוד, אבל יש לו ביטוי. לפחות אצל חלק מהאנשים (לא מדיינת אם זה מוצדק או לא..)

זה מושך מבטים...
צניעות זה לאו דווקא לחשוף חלק מסויים..
זה יכול גם להיות צבע הבגד וכו'..
לדעתי זה פחות קשור לסגנון..

זה גם בדיוק באמצע הפרצוף
"תקשיב יש לי יוזמה לפצוף..בוא נחפש נזמים..!!.."
זה לא ככה, אף אחד לא מחפש לראות את הנזם..
אבל זה יכול למשוך את העין ברגע שקולטים אותו..

זה יכול להיות כל דבר שמושך את העין.
גם איפור מוגזם יכולה להיות לא צנוע, גם נזם..
אם לא שמים לב אז זה לא משנה, העניין הוא שאחרי ששמים לב, שזה עלול למשוך קצת מבטים..
 

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.