אז נכון שעבר כבר מלא זמן אבל כל פעם אני מרגישה צורך לרשום ולשתף ובסוף לא עושה את זה , אז זהו עכשיו זה קורה 
הריון ראשון חודש תשיעי שמרגיש כמו נצח אחרי אינסוף ביקורים במיון יולדות בגלל חשש לירידית מים אך לשווא , החלטתי לשחרר ולתת לזה לקרות בלי לחץ ( לא באמת 
) , אומרים שהריון ראשון מושכים עד הסוף ובמיוחד לאור זה שאמא שלי ואחותי את כל הלידות לא ילדו לפני שבוע 42 אז אמרתי אוקיי כנראה שגם לך זה יקרה ככה .
שבוע 39+2 מרגישה שכבר לא יכולה להיות בבית אומרת לאחותי שגרה לידי תתארגני יוצאים למסע קניות לרומם קצת את הנפש , החלטנו לנסוע יחסית לעיר שמרוחקת מאיתנו כי יש שם מרכז שווה אבל יש בעיה אחותי לא נוהגת חוץ לעיר אז כל פעם שיצאנו מהיישוב אני הייתי זאת שנהגה הפעם החלטתי לשכנע אותה והיא הסכימה למזלנו .
אחרי סיבוב די ארוך בקניון עם חברה שהגיעה גם יצאנו לכיוון היישוב , הדרך מאד לא נעימה ומפותלת אני מדברת עם בעלי בהודעות והופ פתאום רואה שחור בעיניים , מתחילה להרגיש זרמים בכל הגוף וכאבי ראש חזקים מאד , מבינה שכנראה עולה לי הלחץ דם ויש לי טשטוש חמור בראייה .
אחותי היא שיא הלחץ ולא רציתי להלחיץ אותה אבל הייתי חייבת לעדכן אמרתי לה אני לא רואה טוב הכל מטושטש היא התחילה להילחץ נסענו במהירות למרכז בריאות האישה בדרך לשם מעדכנת את בעלי שמשהו לא טוב קורה לי אבל עדיין לא רוצה להלחיץ כי הוא עובד במרכז ויקח לו זמן להגיע .
מגיעים למרכז בריאות האישה נכנסת לאחות בודקת לחץ דם 150/94 בודקת שוב אותו דבר רוצי לרופא קבלי הפנייה למיון כולי בוכה נכנסת לרופא והוא הכין לי כבר את ההפנייה אומר לי טוסי למיון אמרתי לו רגע תבדוק שהעובר בסדר מרוב לחץ לא הרגשתי תנועות והוא לא היה מוכן לשמוע אמר לי טוסי למיון יש לך רעלת הריון.
בגלל שרציתי ללדת בבי'ח מסוים היה לנו עוד נסיעה עד לשם ולא רציתי בי''ח שהיה קרוב למרפאה , הנסיעה הייתה כמו נצח מלא רמזורים אדומים בדרך ובכי בלי סוף כי הרגשתי ממש את המוות תחושה של חוסר אונים .
מגיעים מחכה לי מאבטח שמעלה אותי למיון כל הדרך לשם בצעקות רואה הכל מטושטש , מעלים אותי למיטה מפשיטים מהר האחות אמרה לי תורידי הכל אולי את נכנסת לניתוח ואני רק חושבת על בעליייי ולמה הוא לא פה איתיייי.
בודקים לחץ דם היה עדיין גבוה אחרי מלא ניסיונות למצוא דופק במוניטור יש דופק !!!!! איזה הקלה .
התחלתי להרגיש יותר טוב לאט לאט מתחילה לחזור לעצמי בדקו לי פתיחה הכל היה סגור ומחוק ,התייעצות של כמה רופאים מחליטים ליילד אין לנו ברירה אלא להסכים , כי הרופאה רק מלחיצה על מקרים של רעלת שזה יכול לגרום לתמותה של האם והעובר .מחליטים על בלון מסבירים לי את הפרוצדורה ממש פחדתי אבל אין ברירה .
הכניסו לי בלון ביום שני בשעה 16:00 והעלו אותי למחלקה מחכים שהבלון יצא כדי שיכניסו אותי לחדר לידה , בנתיים לידי בנות שגם להן שמו נכנסות ויוצאות לחדר לידה אחרי שעה ששמו להן , חלקן אחרי חצי שעה ורק אצלי כלום לא זז .
אחרי 24 עם בלון אין פתיחה אין כלום מחליטים לשים פרופס הזהירו אותי מזה שזה יכול לגרום לצירים כואבים מאד ובלי שליטה עליהם שמו לי מחכים ומחכים הולכים לישון בנתיים כעבור 6 שעות מההכנסה שעה03:00 בלילה מתחילה לחוש בכאבים בודקים במוניטור הו מתחילים צירים , שש בבוקר בעלי הלך לתפילה ואני כבר על כדור פיזיו צורחת את חיי צירים כואבים חזקים מאד ארוכים !!! כל ציר כמו נצח הם היו צפופים כמעט בלי הפסקה הוא חזר מהתפילה ראה אותי כבר מעולפת חשב אני יולדת מחכים לרופאה שתבדוק פתיחה ואני כבר בטוחה שאני בלידה וגם כל מי שהיה סביבי אחרי שעתיים ר מגיעה רופאה בודקת רק ס''מ וחציי !!!!!!!!
אני מבקשת גז צחוק משהו להרגעה והיא מחליטה להוריד אותי לחדר לידה ועל הדרך מוציאה לי את הפרופס מגיעה לחדר לידה המיילדת עושה לי סטריפניג מחכים שוב אין שינוי אני ממש לא רוצה אפידרול בשלב הזה (באופן כללי ברור שכן ) כי בקורס הכנה ללידה אמרו לנו שזה יכול לתקוע את הלידה וגם ככה אני תקועה פה , אבל המיילדת שרואה אותי סובלת כ''כ מתעקשת וקוראת למרדים שמחזיר לי אוויר לנשימה סוף סוף הצלחתי להירגע ולדבר .
בא רופא פוקע את המים מחכים ואין שינוי מחליטים על פיטוצין מתחילים ושוב סטריפינג , בנתיים כבר יש החלפת משמרות המיילדת אומרת לי אני חוזרת לפה ב11 הלוואי שתלדי אבל לידה ראשונה זה המון זמן כנראה שאני אחזור ליילד אותך .
ואני כזה מזה איפה התקווה שלך ?? תעודדי אותי קצת .
אמא שלי באה מהצפון לדרום לא ממש רציתי שהיא ואחותי יהיו איתי בלידה אבל להן זה היה כ'כ ברור שלא היה לי נעים , נורא רציתי שבעלי יהיה איתי וזהו רק איתו מרגישה בנוח .
אמא שלי לא תרמה רק הלחיצה אותי אבל אין ברירה היא כבר הגיעה , אחרי שעות בלי התקדמות בשעה 16:00 פתיחה של 3 ס''מ וזה כלום , בנתיים גם חמי וחמותי הגיעו למרות שלא רציתי יותר מדי לחץ סביבי מחכים וכלום .
אמא שלי ואחותי רצו ללכת לאכול ביחד עם חמי וחמותי ואני כ'כ שמחתי סוף סוף זמן איכות עם בעלי ,ביקשו מהמיילדת לבדוק פתיחה לראות שהלידה עוד רחוקה והם יכולים ללכת היא בודקת אין שינוי 3 ס''מ .
בין לבין מתחיל לעלות לי החום ולא מבינים למה חושדים מזיהום , השעה 09:00 דקה אחרי שהם הלכו אני אומרת לבעלי בביישנות שאני צריכה לשירותים (מס' 2 
)אבל היי אסור לי לקום עם האפידרול מה עושים ??? הוא קורא למיילדת ואני אומרת לה שאני חייבת לעשות היא בודקת אותי פתיחה של 9 וחצי מההההההה ??? ואני כולי בלחץ באלי ללדת לפני שהם יחזרו כי הרי רציתי רק את בעלי בלידה .
המיילדת אומרת לי שמפתיחה של 9 וחצ לעשר גם יכול לעבור כמה שעות אבל אני כזה לאאא אני יולדת עכשיו לפני שהם חוזרים , באמת אחרי כמה דק' פתיחה מלאה .
המיילדת נלחצת כי אני צריכה לקבל 2 מנות של אנטביוקה בגלל החום ואני לא מספיקה כי אני חייבת ללחוץ . בספקתי לקבל רק מנה אחת .
מתחילה ללחוץ לקראת הסוף האפידורל נגמר אני מתחילה להרגיש את הלחץ בנתיים הם חוזרים אני מבקשת שאף אחד לא יכנס כי אני כבר לוחצת .
ותודה לה' יתברך אחרי 10 דק' הגיע לאוויר העולם הנסיך שלנו בשבוע 39+4 במשקל של 2500 קילו .הם נכנסו אח''כ וכולם שמחו .
בדיעבד טוב שהלכנו על זירוז כי התברר שהתינוק לא התפתח ברחם מעל 3 שבועות ולא עלה במשקל .
כעבור 10 דק השלייה יוצאת נראת שלמה ( מה שהתברר כלא נכון כעבור חודשיים )
היה לי קרע חיצוני קטן שלא היה חייב לתפור אבל העדפתי שכן שלא יהיה לי בעיות אחר כך .
החום היה בגלל GBS חיובי , אני בדקתי בשבוע 36 יצא לי שלילי . במהלך הלידה לקחו לי תרבית מהנרתיק יום אחרי הלידה קיבלנו תוצאות שזה היה חיובי , התחילו לתת לתינוק אנטיביוקה כי גם לו עלה החום .
הרבה כותבות כאן שכשהבעל יוצא אז יש התקדמות , אז אצלי זה היה הפוך הרגשתי שהגוף לא מקדם את הלידה כי האנשים הלא נכונים היו לידי באותו רגע ולא הרגשתי בנוח לידם , איך שהם יצאו פשוט היייתה התקדמות הזויה שכולם היו בשוק.
המיילדת הקודמת הגיעה ב11 שכבר הייתי אחרי הלידה והתאוששות והייתה בהלם שילדתי.
וב''ה עכשיו הכל בסדר מודים להקב''ה על הנס שעברנו וזכינו להיות משפחה , ובנתיים מחכה לו גם אחות בבטן 
תודה לכל מי שהייתה עד כאן יצא לי ממש ממש ארוךךך לא תיכננתי ככה , מקווה בלידה הבאה לשתף אתכן בסיפור קצר ומשמח יותר
