אני מרגישה מותשת ממש בלי כוחות.
ואפילו קצת דיכדוך.
אתמול ממש בכיתי בדמעות לבעלי שאני קורסת. הוא מבין הוא משתדל להקל מעלי אבל מה שהכי מקשה עלי זה התלותיות של הקטן בי הוא קם בלילה מלא לינוק ולא מרעב סתם מפינוק אבל פשוט לא מצליחים להרגיע או להרדים אחרת. שלשום הוא היה ער 3 שעות ולא נרדם ומה לא ניסינו. לרוב אני זו שקמה אליו בגלל ההנקה אבל כשצריך גם בעלי קם וננסה להרדים בנדנוד וכו.. הוא בן 10 חודשים ובוכה המון בעיקר סביב הרדמות. לא לוקח מוצץ לא לוקח בקבוק. אוכל יפה ממש מוצקים. פעיל מפותח עולה במשקל ואני לא מבינה מה הבעיה.. בדקנו משהו בריאותי לא מצאנו אבל הילד בוכה המון רוצה המון ילדים ואין לי אופציה. מנשא לא עוזר לו לאורך זמן אולי כמה דקות ותוך כדי הליכה מרגיע. הגדולים יותר 8,5,3 גם דורשים את שלהם ואחרי חופש כייף אבל עמוס ומתיש אני מרגישה שאין לי אויר. בנוסף בן 3 בגן חינוך מיוחד עוד לא השתלב לגמרי זה תהליך מקווה שהשבוע יכנס לתלם ושלא נדבר על המלחמות על המסגרת שלו.. הכל ביחד ממש אבל ממש מעמיס עלי!
מרגישה פתאום שכל הריונות היחסית צפופים ב5 שנים האחרונות מביעים בי את אותותם ואני מרגישה עצובה. הם המתנות הכי טובות שקרו לי בחיים אבל גם הקושי עכשיו שקטנים כולם לפעמים נראה לי שלא יגמר לעולם..
אה והאנטביוטיקה לא גורמת לי להרגיש יותר חזקה בלשון המעטה.. מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האויר. אני אוהבת את הילדים ורוצה להיות אמא טובה אבל איך אפשר כשאני בקריסה. הלילה נתתי לקטן נורופן ועדין נרדם רק בתשע וחצי וקם יותר משלוש פעמים ורוב הזמן היה עלי. בעלי בכלל הלך לישון עם בן ה3 שבכה אז שנינו פול טיים בלילה ופול טיים ביום. חייבת עידוד שזה עובר והם גדלים ונהיה יותר טוב.
בבקשה לא לשפוט אותי..
ואפילו קצת דיכדוך.
אתמול ממש בכיתי בדמעות לבעלי שאני קורסת. הוא מבין הוא משתדל להקל מעלי אבל מה שהכי מקשה עלי זה התלותיות של הקטן בי הוא קם בלילה מלא לינוק ולא מרעב סתם מפינוק אבל פשוט לא מצליחים להרגיע או להרדים אחרת. שלשום הוא היה ער 3 שעות ולא נרדם ומה לא ניסינו. לרוב אני זו שקמה אליו בגלל ההנקה אבל כשצריך גם בעלי קם וננסה להרדים בנדנוד וכו.. הוא בן 10 חודשים ובוכה המון בעיקר סביב הרדמות. לא לוקח מוצץ לא לוקח בקבוק. אוכל יפה ממש מוצקים. פעיל מפותח עולה במשקל ואני לא מבינה מה הבעיה.. בדקנו משהו בריאותי לא מצאנו אבל הילד בוכה המון רוצה המון ילדים ואין לי אופציה. מנשא לא עוזר לו לאורך זמן אולי כמה דקות ותוך כדי הליכה מרגיע. הגדולים יותר 8,5,3 גם דורשים את שלהם ואחרי חופש כייף אבל עמוס ומתיש אני מרגישה שאין לי אויר. בנוסף בן 3 בגן חינוך מיוחד עוד לא השתלב לגמרי זה תהליך מקווה שהשבוע יכנס לתלם ושלא נדבר על המלחמות על המסגרת שלו.. הכל ביחד ממש אבל ממש מעמיס עלי!
מרגישה פתאום שכל הריונות היחסית צפופים ב5 שנים האחרונות מביעים בי את אותותם ואני מרגישה עצובה. הם המתנות הכי טובות שקרו לי בחיים אבל גם הקושי עכשיו שקטנים כולם לפעמים נראה לי שלא יגמר לעולם..
אה והאנטביוטיקה לא גורמת לי להרגיש יותר חזקה בלשון המעטה.. מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האויר. אני אוהבת את הילדים ורוצה להיות אמא טובה אבל איך אפשר כשאני בקריסה. הלילה נתתי לקטן נורופן ועדין נרדם רק בתשע וחצי וקם יותר משלוש פעמים ורוב הזמן היה עלי. בעלי בכלל הלך לישון עם בן ה3 שבכה אז שנינו פול טיים בלילה ופול טיים ביום. חייבת עידוד שזה עובר והם גדלים ונהיה יותר טוב.
בבקשה לא לשפוט אותי..
