"בנות דוסיות יחסית" - כלומר כמוך, או כמו החברה שגדלת בה? כי אני חושב שכמוך יש יחסית הרבה, וכמו החברה שגדלת בה - יש גם הרבה אבל באמת לא יתאימו לך...

את הבעיה עצמה אני כן יכול להבין (אני לא באותו מקום כמוך אבל יש קווי דמיון מסוימים בין מה שאתה מתאר לחוויות שלי) - ולא בטוח שאני יודע באיזה כיוון אפשר לפתור אותה, אבל לא ברור לי מה בדיוק הסיטואציה

אני מבין שהן לא יתאימו לי, לכן אני מנסה להבין מה ואיך לחפש, יכול שזה בנות עם אופי דוסי ולא עם השקפה דוסית... לא יודע..

יש על הרצף הדתי מגוון מאד עשיר. יש המון אנשים (אני חושב שאני בתוכם) שחיים בפרברי העולם שבו גדלת. הם נהנים מקיומן של ישיבות גבוהות ברמה גבוהה, מאנשים שמעודדים מחויבות להלכה ואנשים שמחויבים לזה... מצד שני, הם לא אידאולוגים גדולים, ומבחינתם כל מה שההלכה מתירה הוא בסדר (וכאן יש לכל אחד מה שהוא בכל זאת לוקח משם - לימוד תורה, חברה, תרבות, תפילות ימים נוראים, מפלגות פוליטיות, ועוד)

כל מה שאתה צריך זה לדעת שזה מה שאתה מחפש. מישהי שהאווירה הסביבתית שלה היא כמו זו שגדלת בה - וכנראה נשאר לך משהו מזה, אבל מצד שני, שלא נמצאת בפנים. זה נכון שברגע שאתה לא מחפש בפנים אלא על הגבול, אז אתה עלול לפגוש כאלה שנמצאות על גבולות אחרים מאשר הגבול שבחרת (אם למשל אתה ממש אוהב ללמוד אמונת עתנו ולא סובל את מפלגת נעם, ותפגוש מישהי שהיא בדיוק ההיפך. וסליחה כמובן על הדוגמאות הסטריאוטיפיות) - זה מה שקורה לכל מי שהולך בדרך עצמאית, שקשה לו למצוא מישהו בדיוק כמוהו

יכול להיות שזה הכיוון או שאני אומר דברים שאתה כבר יודע ואתה מחפש משהו מעבר לזה?

הרבה יותר קרוב לגוש מאשר להר המור  (גם סטריאוטיפ אני לא שם ולא שם) ופגשתי המון בנות עם השקפה דומה לשלי, הבעיה זה בא עם כימייה הרבה פחות טובה.

אני מדבר על האופי של מי שחרדלית, למרות שמישהי עם השקפה חרדלית לא תתאים לי.

יכול להיות שמישהי שגדלה כמוני ושינתה כיוון השקפתי יכולה להתאים לי... זה גם כיוון חשיבה..

אבל אולי זאת באמת הבעיה, כי חלק מהערכים של החברה הסגורה זה לא למרוד. אצל בנים זה עוד קורה דרך הלימוד הישיבתי שמעודד סוגים מסוימים של פתיחות, אצל בנות בדרך כלל מישהי שעוברת תהליך כזה גם לא חיה מתוך הערכים האלה. 

בכל אופן מההיכרות שלי עם העולם די ברור לי שיש כאלה (כמושג, לא "יש שתיים כאלה") לפחות ברמה מסוימת, אתה צריך להיות מדויק בחיפושים וגם לנסות לבדוק בצורה שורשית יותר איך לאבחן מה זה מה שאתה מחפש כדי להגיע מדויק יותר

אם זה באמת הכיוון, אולי יש אנשים עם רקע דומה שמכירים את התחושה הזאת?

זה נורא קל לחשוב שיש שטאנץ ומי שלא מתאים לשטאנץ לא יצליח להתחתן כי הוא חי בסתירה.

גם אם היתה סתירה, יש המון אנשים שחיים ככה, וזה מה שמשנה כדי מצוא מישהי.

אבל זאת לא סתירה, זאת מורכבות

קראתי גם מה שכתבת לו, ורציתי להגיב גם לזה...

תכונות אופי - באמת יש תכונות אופי שהולכות ביחד. לפחות סטטיסטית. עדיין יש אנשים מיוחדים עם שילובים ממש מעניינים של תכונות אופי, ויש אנשים שממש חייבים מישהו בדיוק כזה (בדיוק כמו שיש אנשים שלא מסוגלים לסבול את זה, ויש אנשים שלא מסוגלים להבין את זה)

אווירה, אצל כל מי שלא גדל ממש בבית סגור, בדרך כלל תהיה מעורבת מסגנונות שונים. יש את האווירה במשפחה של אמא ושל אבא, בשכונה ובמוסדות הלימוד. בן אדם מקבל מכל אחד מהם לפי האישיות שלו, וזה בונה משהו שתמיד הוא ייחודי מאד. בצירוף לזה יש החלטות אישיות ודברים שקורים, ובסך הכל יש עולם מאד מאד מורכב.

הוא מדבר על אווירה. לא על אופי במובן של תכונות אופי. הוא מדבר על סוג מסוים של עדינות - נראה לי שאני יודע בדיוק על מה הוא מדבר. הרי לא סביר שכל הבנות שגדלו בסביבה מסוימת הן בעלות אותו אופי. הן כן יהיו בעלות תרבות דומה, תרבות שמתעלת, מנתבת ומפרשת את האופי. וזה מה שהוא מחפש, לפי מה שאני מבין. מישהי שיש לה את אותה התרבות שבה הוא גדל, אבל בלי האידאולוגיה, שאותה הוא עזב. מישהי שחיה באותה תרבות אבל לא מקפידה על הניואנסים, או פתוחה יותר לתרבות אחרת.

כאלה לדעתי יש המון, בהמון סגנונות שונים, וצריך לעשות את העבודה ולמצוא מה בדיוק צריך, אבל זה חיפוש נכון.

אני עצמי נמצא במצב קצת דומה - אולי לכן אני לוקח את זה באופן יחסית אישי (לא בקטע של להעלב, אבל אכפת לי)

ומשהו בקשר לסגנון - את מדברת על "מורכבות שתוקעת שוב ושוב". האמירה הזאת היא בעצם "יש משהו בך שמזיק לך, ואתה לא מצליח להיחלץ ממנו". זאת אמירה שלדעתי מזיקה: המשמעות היא שאני נמצא בלופ שגורם לי רק נזק, והוא מובנה בדרך הפעולה שלי. איך יוצאים מזה? יש מלאך מושיע? הרי הדרך היחידה של אדם היא לעזור לעצמו, ובשביל זה הוא חייב לדעת שהוא מסוגל לצאת מזה. אז זאת לא "מורכבות שתוקעת". בן אדם אף פעם לא תקוע, זה קודם כל. זאת גישה שלדעתי מסוכנת. בן אדם לפעמים נמצא במצב זמני לא נוח או בעייתי, זה הכל. ואחרי זה, לא המורכבות היא הבעיה. מורכבות היא מאפיין של המצב שלו. הבעיה היא שהוא צריך לעשות עבודה ולדייק מה הוא מחפש.

אני מסכים כמובן שאם אדם מחפש משהו לא נכון, כדאי לבדוק אם החיפוש הוא ריאליסטי. אם יש כאלה וכמה זה קיים, ועד כמה אני צריך את זה - יכול להיות שזאת הדרך היחידה (ככה זה נשמע ממה שהוא מתאר), ואז צריך לבדוק איפה וכמה יש (להערכתי יש). אם אין, אפשר לבדוק חלופות. אבל לצאת מנקודת המוצא שאנחנו מאמינים לעצמנו.

ויש המון בנות ברמה הדתית כמו שאני מחפש, שלא מפריע להן הרמה הדתית שלי, יצאתי עם כאלה אבל שם הפער הוא באופי ובכימייה...

יצא לי להיתקל בזה קצת..

אני לא כ"כ מסכימה עם נקודת ההנחה שממנה אתה יוצא, שתפיסת עולם מסוימת מחייבת אופי מסוים (לא מחייב שדוס יהיה מסכן/צול"ר, ולא מחייב שמי שלא דוס תמיד יהיה שוקק חיים ועוד מליון תוויות כאלה ואחרות..). הרי אתה בעצמך מפריך את הטענה(;

יכול להיות שאם תנסה להגדיר לעצמך מה היה באופי (ולא בתפיסת העולם) של אותן הבנות שאיתן הרגשת את הכימיה, תדע אילו תכונות לחפש גם אצל מישהי שהיא אולי פחות דוסית.

אני יכולה לשתף מהמקום שלי, שניסיתי לעשות את זה ואני מרגישה שזה דיי עזר לי להגיע להצעות רלוונטיות יותר.

בהצלחה

קצת חוויתי אותה מהצד השני. אנסה להיזכר איפה אני הלכתי.

דבר אחד אני זוכר בינתיים, והוא מה כתבתי אז:

כמו שני פתיתי ברד

וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד.
הָאֵשׁ קָדְמָה לַבָּרָד, לְמַעֲשֶׂה,
וְהִקִּיפָה עַצְמָהּ בִּשְׁכָבוֹת-שְׁכָבוֹת שֶׁל מַיִם
כִּי כָּךְ רָאוּי וְכָךְ יָאֶה
וְאוּלָם לַחֲבֹר לִפְתִית אַחֵר לֹא תוּכַל
אִם לֹא שֶׁהָאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בּוֹ -
וְנִמְצָא זֶה סוֹמֵךְ עַל הַנֵּס
שֶׁיִּתְרַחֵשׁ בַּחֲבֵרוֹ כְּפִי שֶׁהִתְרַחֵשׁ בּוֹ,
שֶׁלֹּא יְכַבּוּ הַמַּיִם אֶת הָאֵשׁ
וְלֹא תִפְרֹץ הָאֵשׁ אֶת חוֹמוֹת הַמַּיִם
וְיַחְבְּרוּ מַיִם לָמַיִם וַעֲלֵיהֶם אֵשׁ לָאֵשׁ
לַאֲבוּקָה גְּדוֹלָה, כַּמָּה אַבְּסוּרְדִי שֶׁזֶּה נִשְׁמָע.
 

שיצאתי יותר דוס מהמשפחה שלי, ובכיוון הדוסיות הזה גם המשכתי ללמוד, וגם לחפש אישה, אבל מתישהו שמתי לב שאצל רוב הבנות הדוסיות שיצאתי איתן היתה חסרה לי איזו נקודה של התלהבות, שנפוצה יותר בחברה כמו של המשפחה שלי, ושבלעדיה לא הצלחתי להתחבר. די הדהים אותי כשגיליתי את זה, עד כמה המשפחה שלי בכל זאת טבועה בי, אבל ככה זה.

בסופו של דבר, אשתי היקרה גם היא בצד הדוסי של המשפחה שלה. (משפחה מקסימה וקיבוצניקית; בוגרת מדרשת נשמת, אם תרצה לחפש שם. [עריכה: נזכרתי שאנחנו מצדדים הפוכים. אבל השארתי את זה כתוב. ואולי בכל זאת...])

שקצת יותר רציניים.. מדרשיסטית יכולה להתאים לך?

אתה צודק בהחלט. זה ממש לא אומר עכשיו לפסול כאלו שלא עשו מדרשה אבל זה נותן לך פתח 'לחתור'.

תראה מדרשות שהבנות שם יכולות להתאים לך ותיגש לבנות שאתה מכיר או אפילו לחפש באינטרנט ולראות איך אפשר ליצור קשר עם גורמים שם.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת