התייעצות הריוןטוהר ב
מה הרגשתן כשהחלטתן לנסות להביא עוד ילד לעולם?

שני קטנים בבית ואני ממש בהתלבטות מתי להפסיק את הגלולות.
מצד אחד ב"ה ההריונות שלי קלים והלידות מהירות, מצד שני אחרי הלידה זה התאוששות משוגעת והכל מתהפך לו בבית. קשה.
בשכל- רוצה משפחה גדולה, יודעת גם שזה מה שמצופה ממני בתור אישה דתייה . בנפש - אימלה לא יודעת אם אצליח להתמודד, מרגישה שזה קשה עם שניים, אז עם שלוש?..
אבל מתישהו זה יגיע אז מה זה משנה מתי בעצם.. קיצור בלאגן.

שאלנו רב- אמר שאם הגוף מאושש מהלידה הקודמת, ואם זה רק הפחד של איך נסתדר בעבודה לימודים וכו' אז אולי זה עצת היצר.
לא יודעת.. יש בזה משהו נכון אבל עדיין אם יהיה לי ממש קשה עם שלוש, הילדים שלי יסבלו, יהיה להם אמא עצבנית וצעקנית. לא עדיף אמא רגועה וילדים פחות צפופים?
בעלי אומר שלדעתו הצפיפות של הילדים לא כ"כ משפיעה על הקושי..
מה דעתכן?
תודה
עזבי "מצופה ממני כדתייה". חגמרי תורידי את הסעיףוואוו
הזה. מתאים לך? את רוצה? כן, תמיד זה קשה אחרי, לא נטייח. השאלה אם את מוכנה לזה. לא רק מוכנה אלא רוצה ומוכנה לשאת. במחיר ה"בלאגן". לי אישית היה יותר קל אחרי הצטרפות השלישי מאשר הצטרפות השני. אבל כל אחת והחוויה שלה.. וכן!!! הצפיפות משפיעה! לא הצפיפות אלא הגילאים שלהם. ככל שיותר גדולים ועצמאיים ופחות חייבים אותך, יותר קל. אין מה לעשות. ממני, שהתמודדה עם תינוק פיצי וילד בגמילה... ועוד אחד עצבנון... בגיל כזה עקשן.. זה משמעותי בן כמה הגדול יותר מהתינוק, ועד כמה עצמאי.. הולך לבד? מעסיק את עצמו או כל היום רודף אחרייך.. מאוד קשה עם תינוק קטן להתמודד גם עם השאר בשלב תלותי כזה.
תודה על התגובה המושקעת!טוהר ב
נתת לי חומר למחשבה!
אבל למה עזבי מה מצופה מאישה דתיה?
אני חלק מעם ישראל בסוף.. לא חייה לבד.
מה מצופה הכוונה היא לא לחברה, כי ממש לא משנה לי מה הם מצפים ממני, הכוונה מה הקב"ה מצפה ורוצה ממני.
הוא רוצה ממך פרו ורבו זכר ונקבהליאן
ולמיטב ידיעתי לשרה אמנו היה ילד אחד.
לרחל 2 . ליוכבד אמא של משה 3
לא זכור לי שהיה להן מלא ילדים . זה המצאה של הדורות האחרונים שאישה דתיה צריכה להביא חמולה
ובכל זאתטוהר ב
יש את העניין של לשאול רב אם רוצים למנוע.. סימן שברירת מחדל היא כן להביא הרבה ילדים ורק אם יש צורך גדול אז רב יכול לפסוק אחרת...

אבל עזבו.. השאלה היא תכלס מה מרגישים כשמנסים להביא עוד ילד? צריך להרגיש שמוכנים לזה? כי נראה לי אני לא ארגיש אף פעם שאני מוכנה לקושי כזה גדול, ובכל זאת רוצה בכללי משפחה גדולה..

בעבעעיב
האמתבת 30
אף פעם לא הבנתי למה צריך לקבל היתר מרב כל פעם.
לא בגלל ביטול מצוות פרו ורבושוקולדד ציפס

יש שיגידו לך שיש בעיה של הוצאת זרע

(לי אישית קשה להבין את זה. מותר לאיש להוציא זרע גם כשהאישה מבוגרת/לא מבייצת/עקרה בוודאות)

 

אני חושבת שבאמת המקום של שאלת רב על מניעה הוא כדי לקבל הסתכלות של מישהו שהוא קצת מעל היומיום הטרוף שלנו ויותר מתבונן ממקום שמבין את הגדולה בכל נשמה שמגיעה לעולם. (דעת תורה, מה שנקרא)

 

והתפיסה שלי שאחרי זכר ונקבה פרו ורבו כל ילד נוסף זה מתנה. לך. למשפחה. לעולם. לקב"ה.

 

ומתנה נותנים ברצון- מחד

אבל כשאוהבים מוכנים להשקיע...-מאידך..

לא נכוןבת 30
אם כבר הזכרת תנ''ך- אז את יכולה לספור כמה ילדים היו לכל אחד מהשבטים. אאל''ט לבנימין היו עשרה בנים, והבנות לא כתובות...
גם בגמרא מוזכרות משפחות גדולות.
הגיוני שבאופן כללי משפחות היו קטנות יותר כי תמותת ילדים ותינוקות היתה גבוהה יותר, אישה היתה יולדת 14 פעמים, ובסוף נשארו 5. (קיצוני, אבל יש תיאורים כאלה).

וחוצמזה- יש ערך במשפחה גדולה.
א. בצורה פשוטה- עם ישראל משתקף אחרי השואה. נדמה לי שמס' היהודים בעולם אפילו לא הגיע למה שהיה לפני השואה.
ב. אנחנו במלחמת קיום פה בארץ ישראל. והנושא הדמוגרפי הוא קריטי. כשהילודה היהודית עולה והמוסלמית יורדת- זה משחק לטובתינו. לא סתם עראפת ימ''ש אמר פעם ''הנשק שלנו הוא הרחם של האישה הערביה''.
ג. כתוב ''אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שהגוף''. גוף- זה כינוי לאוצר הנשמות. כלומר- יש איזה סך נשמות שצריכות להספיק לרדת לעולם, וזה בידיים שלנו. יש גם עוד ענינים שבסוד בענין הזה.
ד. בלי קשר לכל אלה- רוב הנשים הדתיות לא יולדות כי מצופה מהן, אלא כי הן רוצות. גם הן גדלו במשפחה גדולה והן מכירות את היופי שבה.
לא בהכרח מאותם אמהותשם שם
המענין הוא אם לא היתה תמותה כזומיואשת******
האם הן היו יולדות 14 פעמים.... יתכן שילדי הרבה כדי להגיע למספר ילדים שיחיו

בכל מקרה זה לא שיקול בעיני, והאמת גם לא שאר השיקולים שהבאת. זה נחמד, זה עוזר לדעת את זה כשרוצים עוד, אבל זה לא סיבה להביא עוד ילד אם לא רוצים או מרגישים יכולת לעשות את זה
נכון. מסכימהבת 30
אם אישה מרגישה שהיא לא יכולה, אז שתחכה עד שתרגיש שהיא יכולה ורוצה.
מצד שני- הדברים שכתבתי נותנים ערך כללי ועמוק יותר להקמת משפחה גדולה, ומוציאים את הענין מלהיות ענין שהוא אך ורק פרטי, או ענין של ציפיות חברתיות.
את מדברת על נשים עקרותחדשה ישנה
שכל חייהן התפללו, קיוו וציפו לילד..
בסופו של דבר הקב''ה הביא לשרה ילד אחד, לרחל שניים... והיו עוד הרבה נשים צדיקות עקרות. זה לא אומר שהן לא רצו... (חנה אמרה ''הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי..'')
ובאמת בדורות האחרונים ב''ה יש הרבה פחות תמותה של יולדות ותינוקות. יש טכנולוגיה מדהימה שמפותחת מאוד!

נכון שמהתורה חייב רק זכר ונקבה , אבל מדרבנן (חכמים) כן צריך להשתדל להביא עוד ''לערב זרע זרעך ולבוקר אל תנח ידיך''.

ולפותחת- אני חושבת שהמשפט ''מצופה ממני בתור אישה דתייה...'' יוצר קונטציה שלילית כאילו שהחברה מצפה, זה פשוט חלק מצוות היהדות. הייתי אומרת'''מצפה מעצמי בתור אישה יהודיה...''
לא אומרת לך מה להחליט לגבי המניעה, זה אינדיוויאלי, רק לגבי עניין המצווה. בהצלחה!
חוזרת ביטוהר ב
חוזרת מהמשפט "מצופה ממני כאישה דתיה".. מבינה את הקונוטציה השלילית שלו.
שוב.. לא זו היתה כוונתי אלא רציתי לאמר שיש פן נוסף שהוא הפן היהודי שבו אני לא יכולה רק להתחשב בקושי שלי כשלעם ישראל יש צורך גדול יותר.
אני הרגשתי מוכנה כשהרגשתי שלא אכפת לי הקשייםוואוו
ואני ממש רוצה.. כאילו הרגש השתלט על השכל. וטוב שכך לפעמים.
תקבלי החלטות לפי מה שנוח ומתאים לך, ואף אחד לא יודע מהקרן-הפוך
הקב״ה מצפה ממך.

הנבואה פסקה לפני אי אלו אלפי שנים.

מסורת בידינו שהכל בידי שמים, ולכן כשתרגישי מוכנה ושלמה לילד נוסף, בליי התלבטויות והתחבטויות - זה יהיה הסימן בשבילך שזה הזמן להריון חדש.,.

שתהיה שנה טובה ומאושרת, עם החלטות טובות!
^^אוררר
לא בטוח שהקב"ה מצפה ממך להרבה ילדים. יתכן שהוא מצפה שתגדלי אותם באהבה וסבלנות. לפי כוחך:החלטות טובות ובשורות טובות
סליחהאמא וגם
אבל חוץ מהנבואה יש גם הלכה...
כלומר?קרן-הפוך
את מאמינה שהדברים שהרב מייעץ, משקפים באופן ישיר את רצון ה׳ לאותה שאלה, לאותה אישה?

משקפים רק את רצון ה׳ ואין בדברים שום דבר מדעתו הפרטית של הרב?

בהמשך את גם כותבת לה:
״להיות פנויים ומוכנים אליו פיזית ונפשית״.

מה שונה המלצה זו ממה שאני כתבתי?
״כשתרגישי מוכנה ושלמה לילד נוסף... זה יהיה הזמן להריון נוסף״.
אני חושבתאמא וגםאחרונה
שה' רוצה שנשמור תורה ומצוות
ובהלכה כתוב מה בדיוק משמעות הדברים.

וגם כתוב לא בשמים היא.

אישה יכולה לשאול רב ולציין את השיקולים שלה, והרב פוסק לה הלכה לפי מה שנכון.

הרבנים שאני מכירה לא יגידו לזוג שאינו מוכן לילד נוסף להביא ילד בכח.
יש ערך להבאת ילדים לעולם. זה רצון ה'וואוו
. לא המצאה. יש מקורות, זה משהו שהשתרש בעם ישראל.
על זה אין ויכוח. השאלה שלה היא מתי הזמן הנכון.קרן-הפוך
אוקיי זה כבר נשמע יותר טובוואוו
בהצלחה !לב נתיים
כשהם קטנים זה מאוד קשה כשהם גדלים נהיה יותר קל וגם כשהן קרובים בגיל אז הם ממש חברים

תלמידי במה שהרב אמר לכם זה גם מה שהקב''ה רוצה

קשה יכול להיות גם עם אחד וכשאת עושה עבודת המידות לא לכעוס ולצעוק זה אותו דבר על שניים או ארבעה או שאת סבלנית או שאת לא...

טבעי שלידת תינוק תעשה קצת מהפך - תמיד מרגיש כמו ספינה מיטלטלת ומחכים תקופה והכל מתייצב

מה שהרב אמר - אם הגוף מאושש ויש רצון אז אין מה לפחד מהפחד

אתן דוגמא מעצמי שרק בילד הרביעי למדתי לשחרר ולא לכעוס על כל פיפס אני יותר כייפית ב''ה מתמרנת בצורה נכונה רגועה ושלווה אבל מאידך הריון רביעי היה לי גופנית קשה נורראאא קושי ממש בלתי נסבל סחבתי מחודש חמישי בשיניים ממש ומבחנתי עד שאני לא מטפלת בשורש העניין הגוף שלי לא יהיה מוכן

ומה עם התאוששות נפשית?שם שם
איך רב יכול לדבר על רק התאוששות פיזית? אלא אם את לחוצה בגלל הגיל (אבל נשמע שאתם צעירים), הייתי לוקחת את הזמן שאת מרגישה שצריך.
לגבי העמדה של בעלך, האם גם הוא שותף בגידול הילדים?
צריך להציג לרב את כל התמונהוואוו
לדעתי צריך לרצות עוד ילדאמא וגם
להיות פנויים ומוכנים אליו פיזית ורגשית.
ילד זה לא עונש, זה אוצר מדהים שצריך ללדת ולגדל ולהשתדל לתת לו את כל צרכיו.
עצת היצר??חולת שוקולד
גם הנפש חשובה, לא רק הגוף
בעיני ברור שמחכים עד שמרגישים שממש רוצים, זה לא קשור רק לקושי, נשמע שגם אין עדיין ממש חשק לתינוק
וברור שהצפיפות משפיעה על הקושי
את צודקת. זה משפט ממש מקפיץ של הרבמיואשת******
וואו, הייתי הרבה זמן בהתלבטות הזו...אהובה על עצמי
לנו הרב אמר שכשארגיש מסוגלת גם פיזית וגם נפשית אז אפסיק עם הגלולות. ואז היה לי ממש קשה להחליט האם אני מסוגלת או לא🤔
הקטנה שלי היתה ממש קשה, בוכה המון, לא הלכה, לא דברה כלום- גם כשהייתה כמעט בת שנתיים, אמרו לי בטיפת חלב שיש לה איחור התפתחותי,
בקיצור, לא ראיתי איך אני מביאה עוד ילד, אבל חשבתי על זה שנגזר לכל אחד כמות מסויימת של קושי ואולי אני מונעת קושי אז קשה לי יותר עם הילדים הקיימים,
כשהיא היתה בת שנתיים נהייתי בהריון(מיד כשהפסקתי עם הגלולות) וכמו איזה קסם- הקטנה שלי היתה רגועה ,התחילה ללכת, מדברת היום בלי סוף, שום איחור התפתחותי ושום כלום...
ילדתי לפני כמה ימים את הרביעית שלי והרבה יותר קל לי מאשר היו לי שלושה...
יצא קצת ארוך.. מקוה שנתתי לך עוד הסתכלות, אבל מצד שני גם חיכיתי שנתיים עד שהרגשתי קצת יותר מסוגלת...
לא רוצה לבאס אבל ילדת רק לפני כמה ימיםליאן
הם עדיין ישנים רוב הזמן. הקושי מגיע בהמשך.
מתכוננת לזה...אהובה על עצמי
יהיה טוב
פשוט באותה סירה גמאני ילדתי בת רביעית לפני שבועייםליאן
עכשיו עוד יחסית בסדר פשוט מפחדת להתלהב אז מנמיכה ציפיות
אז נתעודד פה בפורוםאהובה על עצמי
אחת מהשניה.....😜
בני כמה הקודמים שלך?
😘הגדול בן 6. בת בת 4 ועוד בת בגיל שנה וחציליאן
מקסים!טוהר ב
תודה רבה על השיתוף!
את היחידה שיכולה לענות על השאלה הזו.לא כרגע

אם קשה, לא סתם הקב"ה נתן לנו את האפשרות למנוע.

ולא צריך לחיות בלחץ הציפיות.

כן כדאי לחשוב כמה אפשר בצורה הגיונית להקריב עבור העניין, בלי שאף אחד יישאר עם נזקים כתוצאה מכך. (לא רק הילדים הנוספים, גם את עצמך!)

ז"א, מצד אחד להתחשב בקושי ולא להיות לחוצים, מצד שני, כן להשתדל לצאת מאיזור הנוחות כמה שמתאפשר בצורה שפויה.

ועד כמה ומה - רק את יכולה לענות לעצמך, כי כל אחת שונה לחלוטין.

אם את מרגישה שתינזקו מזה ממש, והקושי הוא טכני (וברור ש3 יותר קשה מ2.  ו4 יותר מ3. לא מבינה איך ייתכן הגיונית אחרת), אז כדאי אולי לחכות, ולחשוב בינתיים איך אפשר להקל ככל האפשר מבחינה טכנית כדי שבסופו של דבר כן תצליחו להגיע לעוד ילד  (ולא חשוב אם ייקח החודש, השנה או עוד שנתיים ויותר).

המתנה הכי גדולה לילדים זה שיש להם עוד אחיםI am+
ודווקא השלישי יותר קל לדעתי מכולם, כבר יש לו על מי להסתכל ולהתבונן, הרבה יותר קל להרגיע, שמים אותו ליד האחים שלו שמשחקים או כשהוא מלונן שולחים אחד מהם שינדנד אותו... תמיד יש סיטואציות עייפות ולא קלות אבל שווה כל רגע!!
אני חודש עם שלןשה ילדים ומאווווד קשה לי..חדשה ישנה
המעבר מאחד לשניים זכור לי דווקא ממש נחמד וכיפי.. עכשיו לא קל בכלל...
כן, עדיף פחות ילדים ואמא רגועה על ילדים צפופים עם אמא עצבניתשאלהשאלה
וצעקנית. אנחנו מביאים ילדים לעולם כדי להטיב איתם ולגדל אותם הכי טוב שאנחנו יכולים ולא כדי לספור אותם בסוף היום ולשמוח בכמות. אם את לא מרגישה מוכנה אל תפסיקי כרגע.
אם את מתקרבת לסוף גיל הפוריות וזה עכשיו או לעולם לא התשובה שלי שונה אבל אם את צעירה, תחכי. אף רב או שכנה שאת חושבת שאת אמורה לרצות לא אחראים ולא יגדלו את הילדים שאת מביאה לעולם.
הבעיהבת 30
שכולנו, בין אם יש לנו שניים או עשרה ילדים לפעמים רגועות ולפעמים עצבניות. לא בטוח שמדד בעצבנות קשור. דווקא ראיתי אמהות למשפחות מאוד גדולות הרבה יותר רגועות מאשר אמהות עם שני ילדים.
רוגע או עצבנות זה ענין של אופי, של מצב נפשי כללי ושל עבודת הנפש.
ולכן כל אחת (ואחד!) צריכה להיות כנה עם עצמה ועם כוחותיהשאלהשאלה
קפץ. ולא להביא לעולם ילד נוסף שיגביר מתח ועייפותשאלהשאלה
שיגזלו את הרוגע והפניות שלה מהילדים הקיימים.
נכון.בת 30
עונהאורוש3
קראתי חלק מהתגובות. לא את כולן.
בעיני ילד צריך להגיע לעולם ברצון ובאהבה. בשבילי זה רצון ה'..
חייבת להיות התאוששות פיזית ונפשית ורגיעה כלשהי בבית ורצון. אם את לא חשה בכלל רצון מדגדג לעוד אחד אז לדעתי האישית בלבד, זה פשוט עוד לא הזמן. כמו כל החלטה צריך להאזין גם לשכל וגם לרגש. וכל קושי נראה אחרת אם לפניו הייתה בחירה ורצון.
בקשר לטענה שהרווח לא משנה את הקושי. זה פשוט לא נכון. מבטיחה לך!! יש לי שלושה ילדים. הרווח השני גדול בשנה מהראשון (שגם הוא שנתיים פלוס) וזה פשוט עולם אחר לחלוטין. אין מה להשוות. לגדל שניים או שלושה תינוקות מתחת לגיל שלוש זה קשה!
מכירה מישהי עם שלושה צפופים בטירוף ואז עוד שלוש עם רווחים מאוד גדולים. השלושה הראשונים פשוט גמרו עליה בילדות המוקדמת. בעיקר פיזית כך שאח''כ לא הייתה מסוגלת רווחים נורמליים. לדבריה אם הייתה מרווחת לא בטוח שבסוף היו פחות ילדים והיא בוודאי הייתה במצב טוב יותר. אז לא אומרת חלילה שזה יקרה לכל אחת עם שלושה צפופים. כל אחת צריכה להכיר את כוחות הנפש והגוף שלה.
אבל בוודאי שרווח גדול יותר הוא קל יותר. בטוח.
ובעיני חייבים לרצות ילד. אפשר גם להתפלל על הרצון וללמוד או משהו כדי לעורר אותו. אבל בסוף לא להביא ילד רק כי זה אדאל עליון וללא רצון אישי. בסוף צריך להכיל ולגדל אותו ממש פה בקרקע המציאות.

התלבטות לא פשוטהיש בי אהבה**
ואת חייבת להיות מוכנה.

בוודאי שלהפרשים בגילאים יש משמעות, והבדל גדול בקושי.
וזה קשה, אין דרך להתחמק מזה. ברגע שתהיה מוכנה- תצליחי להתמודד עם מה שיבוא.

אישית, ידעתי שאני מוכנה כשהפסקתי לרחם על נשים בהריון שראיתי, והתחלתי לקנא בהן קצת
חח, מזדהה עם המשפט האחרון. מאד!אהובה על עצמי
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

דווקא אצלנונעמי28

בצד של המשפחה של אמא שלי, היא כך כך גדולה (14 אחים) כבר בכלל אין קשר ומעקב בין הבני דודים ואפילו האחיינים

מרוב שהיא גדולה כי כל אחד עסוק במשפחה שלו.


ומצד האבא שיש רק שני אחים ומעט בני דודים, יותר ריאלי להיפגש והקפדנו יותר לשמור על קשר.

איזה חשקים היו לכן בהריונות? והם היו שונים בכל הרימעיין34
הריון?
🤣🤣🤣יהלומה..
מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

צריך להציב גבולות ברוריםזוית חדשה

לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.

אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."

"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

 

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

תודה ניקזמני

לגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי

המלצה למשהו מעניין לצפות בו?ytrewq
לבטטה בחודש תשיעי שרובצת כל היום עם הטלפון 🤦🏾‍♀️

סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...


אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח! 

תכף יש דה ווייס אם את בקטעכנה שנטעה

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

לא מעניין אותי שירה...ytrewq
מקפיצהytrewq
ווארט ראית? יש שתי עונות.מתואמת
כןytrewq
פאוור קאפל, מעניין (לא יודעת כמה מתאים מבחינת לבושסטודנטית אלופה
ותוכן)
מה זה?ytrewq
קונספט דומה, אבל הזוגות הם באמת זוגותמרגול

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

יש סוטאז שמתאים ליותר מעלות.. (לנו יש של פוד אפיל)בת מלך =)
טעית בשרשור 🙃ytrewq
אני נורא אוהבת תכניות בישולאבי גילאחרונה

יש לחיים כהן השף תכנית בערוץ 11

שום פלפל ושמן זית העונה החדשה

כל פעם מראיין אדם אחר..

נורא מצחיק ויש בחיים משהו מאוד מרגיע.


אבל בכלל כשיש לי זמן אני מול תכניות בישול כאלה ואחרות 

תכונת ריצוי שבי כלפי חמותי, שהפכה לאנטיהדרים

אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.

סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).

כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .

היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???

גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .

אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .

דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו

דוגמא נוספת בחג מסוים הודענו כשבועיים לפני החגהדרים
שבסוף לא נגיע, והגענו שבת לאחר מכן לא דיברה איתי כל השבת החמיצה פנים אמרה הילדים שלכם יחזירו לכם כשיגדלו, ואחכ אחרי שבוע שלא התקשרתי אליה תקפה אותי שחבל מאוד וככה מתחיל נתק משפחתי, וגם כשאמרתי לה שתפסתי מרחק כי היא כעסה אז היא אמרה אוקיי אבל שהגזמתי (כלומר היא עושה מעשים שגורמים לאנטי ואז נהיית הקורבן)
וואי, אחותי... זה נשמע ממש ממש מאתגריעל...

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

 

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

נשמע קשוחכולנה
אם את בקטע להבין את הצד שלה אז מניחה שהיא נכנסה ללחץ לאבד את הקשר עם הנכדים, אם היא מבוגרת יש גם עניין של הקצנה שבאה עם הגיל. כמובן שלא צריך להסכים לכל גחמה שלה, אבל אם היה פעם קשר טוב בינכן אולי את יכולה לראות איך את נותנת לה את היחס ותשומת הלב שהם עדיין חשובים למרות המרחק, לפני שהיא דורשת אותם.

אוינעמי28

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.


אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.


הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

מאמי זה לא תקיןDoughnutאחרונה

היא מניפולטיבית ואני במקומך הייתי תופסת רגע מרחק ומתייעצת עם איש מקצוע שמבין בדבר מה לעשות. היא משחקת בך ומתעללת בך  (לא לדבר אתך שבת שלמה שאת שם כי לא באת כשהיא רצתה זו ממש התעללות רגשית) ומעוד דברים שכתבת בעבר נשמע התנהלות לא תקינה בעליל! במיוחד שהיא מערבת את הילדים זה יכול ממש להשאיר חותם, אני במקומך ממש לא הייתי מניחה לדברים להמשיך להתנהל כך שלא תעשה גם נזק לילדים.

רק שתדעי אנשים כאלה ככל שתרצי אותם יותר כך הם ישחקו בך יותר, וככל שתציבי באסרטיביות את הגבולות שלך- שצריכים להיות ברורים מאד לך עצמך- כך הם יכבדו אותך יותר, וזה נכון גם מול בעלך. אין לך אחריות על הרגש שלה אם היא נעלבת- צריך להיות לך ברור מה את רוצה ולהתמיד בקיום הרצון שלך.

ממליצה לך בחום לקבל ליווי מקצועי לשינוי הזה ולעשות אותו בחכמה, ועדיף כמה שיותר מהר. אם את במרכז יש לי המלצה למישהי ממש טובה.

התקנת התקןניקזמני

מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?

 

תלוי בפסיק. כלומר לרוב יש דימומים קלים אבל אם אתרק לרגע 1
אחרי טבילה. לפי הפסיקה אצלנו זה לא אוסר
לא בהכרח. אבל אין לדעת מתי יתחיל לך דימום הסתגלות.עניינית
ההמלצה להתקין בימי הוסת כי כך יותר קל להתקין.
לא מחייב, אבל ממה שהבנתי בדר"כ כןסטודנטית אלופה

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

לא מחייב דימום. אבל יש פסיקות שעצם ההתקנהפרח חדשאחרונה

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

שקיפות עורפית בן או בתעדן1000
שכחתי לשאול את הרופאה מה היא חושבת אם זה בן או בת מה אתן חושבות לפי התמונה

אף פעם לא הבנתי איך מתמונה כזו אפשר לדעת ממתקית

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

אני לא חושבת שבזווית הזאתכמהה ליותר

של העובר אפשר לזהות את המין...

גם אני לא חושבת שאפשר ככהרק טוב!
אולי הצאט ידע?!
אומרים לפי הזווית כלפי מעלה יותר לכיוון בןעדן1000
וכלפי מטה יותר לכיוון בת
ככה מישהי אמרה לי גם והאמת צדקההלוואייי
אז לכאורה זה נראה בת אבל אני סתם אומרת אין לי שום ידע בתחום..
זה לא נראה כלפי מעלה?עדן1000
לא מבינה בזה..אולי..הלוואיייאחרונה
בדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות בשקיפותהלידה שלי

אולי יעניין אותך