ברור שלא אני ולא רוב החברים כאן מסוגלים להבין או להרגיש את הכאב. שילוב של כל כך הרבה כאב, יאוש, תסכול, פחד... בכל כך הרבה גוונים שרק משתלבים ביניהם ויוצרים מעטפת נוראה באמת של תחושות שליליות, שאפילו אין טעם להלחם בהן, כי הן אמיתיות, ומוצדקות, ומפחידות.
ובאמת אי אפשר לדבר. כי אף אחד לא יבין. ובטח שאני לא. במקרה הטוב יכולים להבין שלא מבינים, וגם את זה לא מבינים עד כמה - כי היכולת האנושית לחוש כאב, פחד וייאוש היא עמוקה כל כך. וכל עוד אנחנו שפויים אפילו אי אפשר לדעת אם הגענו לקצה - ואלו שעברו את השלב הזה כבר לא מסוגלים.
הדבר החיובי היחיד שאני יכול לומר זה להעריך את העוצמה שלך. את המבט שלך שעדיין מסוגל, גם מתוך הכאב הזה, לראות דברים טובים. ולדבר עליהם. ולהגיד לאנשים אחרים כמה החיים שלהם יפים וטובים. ולאחל להם טוב. והכתיבה שלך מאירה כל כך.
ואולי עוד משהו - אנחנו מטבע הדברים לא מתוודעים לסיפורים של אחרים. בטח לא סיפורים כאלה. אבל כן יצא לי לשמוע. היה לי חבר שכשסיפרו לי שנולדו לו תאומים אני באמת לא האמנתי - כי הוא כן סיפר לי משהו על מה שאשתו עוברת. אבל הסיפור הכואב שלו נגמר בסוף טוב. היום הוא לא שוקע בזכרונות של השנים ההן.
ובגלל שהכתיבה שלך כל כך חיובית וכל כך מאירה, אני באמת רוצה לומר שאת ראויה לא רק לכל הטוב שהיית ראויה גם בלי זה, אלא להרבה יותר טוב. המון שמחה ואושר וטוב ויופי בעולם הזה. שהעולם יאיר לך בכל כך הרבה יופי, שאנחנו לא יודעים כמה יפה העולם יכול להיות.
אני לא באמת יכול לחזק אותך. אבל אני באמת מקווה שתמצאי את הכוח.
תחל שנה וברכותיה