*סיפור על סליחה ליום כיפור*
אני מנהל סניף דואר מזה עשור שנים (ועובד דואר 25 שנה). אני חושב שלא קשה להסביר מה דורש התפקיד הזה. מדובר בתפקיד קשה ותובעני, עם המון לחץ ומצב מתמיד של מחסור בכוח אדם ובזמן.
בדואר, בניגוד לכל שירות אחר, מוטיב המיידיות הוא קריטי. אנשים שולחים מכתבים וחבילות ומעוניינים שיגיעו בזמן, אני משער שיש רבים שמגחכים כשאני מחבר בין 'דואר' ל'עמידה בזמן', בפרט בתקופה שאני מדבר עליה, המצב היה קטסטרופה בשל השינויים שהתרחשו בדואר. כמנהל את צריך להחליט בכל רגע נתון עשרות החלטות, מאיוש אשנבים ועד העברות למיון, קבלת חבילות וחלוקה לתיבות הדואר הפנימיות. למעשה, הייתי גם מנהל וגם אשנבאי וגם ממיין וגם כל תפקיד שצריך לעשות, כי הלחץ אינו מאפשר לך לשבת אפילו רגע במשרד.
הסיפור שאני רוצה לספר אירע לפני כשנתיים, ביום שלישי כ"ח באלול, יומיים לפני ראש השנה תשע"ח. ויש משמעות לתאריך. בשעת צהריים מגיע לקוח ומבקש לעשות העברת כסף למקסיקו. למי שאינו יודע, יש שירות של העברת כספים של 'ווסטרן יוניון'. אם אתה רוצה לשלוח סכום כסף לכל מקום בעולם (עד לאחרונה גם לאיראן), כל מה שאתה צריך לעשות זה לפנות לסניף דואר ולהפקיד, ובתוך מספר שעות האיש שרצית להעביר אליו את הכסף, מגיע לאחד מסניפי 'ווסטרן יוניון' ומושך את הכסף. ובכן, הבנאדם מגיע עם 5,000 דולר, ומבקש להעבירם למקסיקו, לחמיו שזקוק לסכום הזה.
הפקידה מנסה לעשות את העברה, אך מסתבר שהייתה תקלה במחשבים וההעברה נתקעה.
ובינתיים הקהל בסניף מצטבר, אנשים רוטנים, ממהרים, לחוצים, ולאחר כמה ניסיונות אני אומר לפקידה שתניח לזה ותמשיך לקבל קהל בעניינים אחרים.
האיש אומר לי: "רגע, אבל אני בתור".
אני משיב לו: "נכון, אבל יש איזושהי בעיה ואנחנו לא יכולים לעכב את כולם".
האיש מרים את קולו ואומר לי: "זה לא בסדר מה שאתה עושה!".
אני מנסה להיות אדיב ואומר לו: "תבין אדוני, יש עוד אנשים שצריכים את הפקיד, וההעברה שלך ממילא לא עוברת. בוא תמתין כמה דקות ואני מבטיח לך שננסה שוב".
לאחר מספר לקוחות, אני מורה לפקידה שוב לטפל בעניינו, אך ההעברה שוב לא מצליחה להתבצע. ניסיתי לעזור, אך מגיעה לנו הודעת שגיאה.
"אני כאן בסניף הכי גרוע בארץ ישראל, עם המנהל הכי גרוע בארץ"
הלקוח הלחוץ חייג בינתיים לחמיו, ושוחח עימו בעברית ובקול גדול. לא סתם הוא עושה את זה. הוא מעונין שכל הסניף ישמע מה שיש לו לומר. "כן, אני כאן בסניף הכי גרוע בארץ ישראל, עם המנהל הכי גרוע בארץ. עוד לא ראיתי בנאדם כל כך לא מקצועי". הוא אמר וכל הסניף על העובדים והקהל, מאזינים. חלקם גם נהנים מההשפלה שלי, כי גם להם יש חשבון עם הדואר ואיך יפרעו אותו אם לא דרכי?!
הוא ממשיך לשוחח בטלפון, והחל לשפר את כישורי הנאום שלו. הוא תיאר לחמיו בצורה ציורית מה אני עושה כעת, כמה לאט אני עושה את זה, ואיך אני מנהל את הסניף באופן כללי. האיש הזה פשוט השפיל אותי לעיני כל. השתלח בי וגם היתה לו לשון חדה ומרושעת, הוא ידע איך לעשות זאת.
ניסינו לעזור לו בפעם השלישית ושוב אותה תקלה. והלקוח לא מפסיק לחרף ולגדף ובעיקר להעליב.
מעולם לא פגשתי בבנאדם כל כך אלים מילולית. הוא תיאר אותי בלעג, בציניות מושחזת. הוא תיאר לחמיו ולקהל המאזינים מתוך הדמיון שלו איך אני בביתי שלי, איזה בן אדם לא-יוצלח אני, וגם ידע לספר להם איך זכיתי בתפקיד המנהל, בגלל פרוטקציה של מישהו שלא הצליח לדחוף אותי למקום אחר.
אני מאריך בתיאור הפגיעה וההשפלה כדי לשתף אתכם במה עברה הנפש שלי באותם רגעים. אומרים שהמלבין פני חברו הרי הוא כשופך דמים, ובכן, אני חשתי זאת על בשרי. הושפלתי בפני קהל רחב שלא בא להגנתי.
אני מנסה ללמד זכות על שתיקת הקהל. באותה תקופה תפקוד 'דואר ישראל' באמת היה מתחת לכל ביקורת, ועדיין ציפיתי שיהיה מישהו שיבוא להגנתי.
אך עיקר הכאב שלי היה שהעובדים שלי, האנשים שמתחתי, היו עדים לכך. היה עובד אחד שניסה להשתיק אותו, אך הוא החל להפנות את חיציו כלפיו, העובד השתתק בבהלה והבנאדם חזר עלי והמשיך בהשפלותיו.
שעת הסגירה הגיעה. נאלצתי להודיע לאיש שהיום לא תתבצע העברה, ואם הוא מעוניין שינסה לבוא מחר על הבוקר, בתקווה שזה יצליח.
התגובה שלו היתה ארסית וקולנית. "תשכח מזה", אמר. "אני במקום הזה לא דורך. בעצם אני חוזר בי, אני כן אדרוך כאן, אך רק ביום שכף רגלך לא תדרוך כאן. ואני מודיע לך שיום זה קרוב מאוד, אני לא אנוח ולא אשקוט, עד שאתה תעוף מהמקום הזה בבושת פנים, ואם אפשר מדואר ישראל בכלל. אתה בושה למוסד הזה. אני אדאג שהממונים עליך ידעו על זה".
והלך.
זה היה האות וכל העובדות פרצו בבכי
נשארנו העובדים. היתה שתיקה מביכה באוויר. כמה עובדות בכו מהעומס הרגשי שנפל עליהן, ואני חשתי כמו האדם הכי מושפל בעולם. לא ידעתי מה אני עושה עם מה שקרה לי. חשתי כעס עצום ושנאה גדולה על האיש הזה שהתעלל בי ככה, ופצע את נפשי בפני העובדים שלי ובפני כל הקהל.
לפתע עלה רעיון במוחי.
בין צוות הפקידות הייתה אחת שלא זכתה לפרי בטן 12 שנים. מה לא עשינו למענה, חילקנו בינינו ספרי תהלים וקיבלנו על עצמנו קבלות רוחניות, אך דבר לא קרה.
ואז מצאתי עצמי קורא בהתרגשות: "אני מוחל לאיש הזה, ומקדיש את כל מה שעברתי כדי ש... (כאן נקבתי בשם העובדות ובשם אמה) ובעלה יזכו לפרי בטן במהרה!".
זה היה האות וכל העובדות פרצו בבכי. רק מי שהיה שם הבין איזו הקרבה זו. ההשפלה שעברתי היתה משהו שבני אדם לא מוחלים עליו 20 שנה. ואני לקחתי את זה טרי ומדמם, והגשתי כמנחה למען רווחתה של האישה שלא זכתה בפרי בטן.
באורח מוזר זה הקל גם עליי. סיימנו את העבודה והלכנו הביתה.
באותו לילה לא ישנתי.
המילים הקשות שאמר האיש חרכו את נשמתי, וגרמו לי מפעם לפעם לפרץ דמעות.
הבוקר הגיע, יצאתי לתפילה ומשם לסניף.
העובדים פתחו אשנבים, חצי שעה עברה ואז לפתע פורץ לסניף האיש המעליב והפוגע מאתמול.
כולם נתקפו באלם. ומה הוא עושה אם לא ניגש אליי, לוחץ את ידי, מחבק אותי בחום ואומר לי: "אני רוצה לבקש ממך סליחה ומחילה על מה שעשיתי לך אתמול! אני ממש מצטער על זה! לא יודע מה נכנס בי, אני אעשה הכל כדי שתמחל לי!".
לא הבנתי מה נפל עליו וכיצד שינה את עורו בתוך כמה שעות. "אתה לא תאמין", אמר, "כפי שאתה יודע, חמי המתין בביתו להודעה ממני שההפקדה בוצעה. הוא היה צריך ללכת לבניין משרדים בו שוכן ה'ווסטרן יוניון' כדי לקחת את הכסף, אך כל עוד לא נתת לו אישור שההפקדה בוצעה לא היה טעם ללכת לשם.
"כמה דקות אחרי שיצאתי מכאן, בערך בזמן שהוא היה צריך להיות שם, אירעה רעידת אדמה במקסיקו בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר. עשרות בניינים קרסו וביניהם בניין המשרדים שהוא היה צריך להיות בו, כדי לקחת את ההפקדה שלו, כמובן אם זו הייתה מתרחשת. מאות אנשים נהרגו באזור הזה, וביניהם יהודי אחד, הרב חיים אשכנזי. מצאו אותו כמה ימים לאחר מכן יחד עם עשרות הרוגים נוספים, בבניין שבו חמי היה אמור להיות.
"אני התרגזתי עליך בה בשעה שהקב"ה עיכב את ההפקדה כדי שחיי חמי יינצלו, ואני כל כך מתבייש במה שעשיתי. אני יודע שאתה לא יכול למחול על מה שעשיתי לך אתמול, וגם אין לי דרך לתקן כי היה כאן קהל גדול, אבל אני מוכן לעמוד כאן ולבקש ממך לפני כל אחד ואחד סליחה ומחילה, רק בבקשה תמחל לי!".
וכעת לגולת הכותרת של הסיפור
שתקתי ולא הוצאתי הגה מפי. "זה בסדר, הוא כבר מחל לך!", אמר אחד מהעובדים שלי.
"מה?"
"אתמול כשיצאת הא הודיע שהוא מוחל לך, על כל הפגיעות וההשפלות הללו, ובלבד שאחת מהעובדות כאן תיפקד לאחר תריסר שנים ללא ילדים".
האיש הביט בי. חסר מילים. ופתאום החל לבכות בכי גדול ונורא, ממש קורע לב.
"איזה רשע אני!", אמר בין יפחה ליפחה. "ואיזה צדיק אתה! פגעתי בך על לא עוול בכפך, ואתה לא זו בלבד שלא הגבת, אפילו מחלת לי, אני מקווה שאוכל לעשות תשובה על מה שעשיתי לך, וגם אני אתפלל למען העובדת הזו".
הוא צעד לכיוון היציאה, ולפתע ליד הדלת הסתובב ואמר: "אתה לימדת אותי שיעור לכל החיים".
והלך.
וכעת לגולת הכותרת של הסיפור.
אתה אולי לא תאמין. אבל 9 חודשים וחצי בדיוק לאחר המקרה, הזה נולדה לפקידה שלי בת, כן, זו שהייתה חשוכת ילדים במשך 12 שנים. ואין אפילו אחד שלא יודע ומבין בזכות מה ולמה התרחש הנס הזה.
בורא עולם מסובב את עולמו כרצונו, הוא קלקל את המחשבים, כדי שיהודי עם זכויות במקסיקו לא יצא מביתו כדי לקבל את ההפקדה, ולא ימצא את עצמו במרכז רעידת אדמה קטלנית. במקביל, הוא שולח לכאן ברנש שישפיל אותי, כפי שלא השפיל אותי אדם מימיי, כדי שאוכל למחול ולתת את המחילה שלי במתנה לזוג חשוך ילדים.
וכעת, מי שיש לו ספק כלשהו בהשגחה הפרטית המופלאה שסובבת אותנו – שפשוט יבוא אליי.
אני אחד שיודע...
מקור: לא ידוע
*אהבתם?❤ שתפו את החברים*
🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹
אני מנהל סניף דואר מזה עשור שנים (ועובד דואר 25 שנה). אני חושב שלא קשה להסביר מה דורש התפקיד הזה. מדובר בתפקיד קשה ותובעני, עם המון לחץ ומצב מתמיד של מחסור בכוח אדם ובזמן.
בדואר, בניגוד לכל שירות אחר, מוטיב המיידיות הוא קריטי. אנשים שולחים מכתבים וחבילות ומעוניינים שיגיעו בזמן, אני משער שיש רבים שמגחכים כשאני מחבר בין 'דואר' ל'עמידה בזמן', בפרט בתקופה שאני מדבר עליה, המצב היה קטסטרופה בשל השינויים שהתרחשו בדואר. כמנהל את צריך להחליט בכל רגע נתון עשרות החלטות, מאיוש אשנבים ועד העברות למיון, קבלת חבילות וחלוקה לתיבות הדואר הפנימיות. למעשה, הייתי גם מנהל וגם אשנבאי וגם ממיין וגם כל תפקיד שצריך לעשות, כי הלחץ אינו מאפשר לך לשבת אפילו רגע במשרד.
הסיפור שאני רוצה לספר אירע לפני כשנתיים, ביום שלישי כ"ח באלול, יומיים לפני ראש השנה תשע"ח. ויש משמעות לתאריך. בשעת צהריים מגיע לקוח ומבקש לעשות העברת כסף למקסיקו. למי שאינו יודע, יש שירות של העברת כספים של 'ווסטרן יוניון'. אם אתה רוצה לשלוח סכום כסף לכל מקום בעולם (עד לאחרונה גם לאיראן), כל מה שאתה צריך לעשות זה לפנות לסניף דואר ולהפקיד, ובתוך מספר שעות האיש שרצית להעביר אליו את הכסף, מגיע לאחד מסניפי 'ווסטרן יוניון' ומושך את הכסף. ובכן, הבנאדם מגיע עם 5,000 דולר, ומבקש להעבירם למקסיקו, לחמיו שזקוק לסכום הזה.
הפקידה מנסה לעשות את העברה, אך מסתבר שהייתה תקלה במחשבים וההעברה נתקעה.
ובינתיים הקהל בסניף מצטבר, אנשים רוטנים, ממהרים, לחוצים, ולאחר כמה ניסיונות אני אומר לפקידה שתניח לזה ותמשיך לקבל קהל בעניינים אחרים.
האיש אומר לי: "רגע, אבל אני בתור".
אני משיב לו: "נכון, אבל יש איזושהי בעיה ואנחנו לא יכולים לעכב את כולם".
האיש מרים את קולו ואומר לי: "זה לא בסדר מה שאתה עושה!".
אני מנסה להיות אדיב ואומר לו: "תבין אדוני, יש עוד אנשים שצריכים את הפקיד, וההעברה שלך ממילא לא עוברת. בוא תמתין כמה דקות ואני מבטיח לך שננסה שוב".
לאחר מספר לקוחות, אני מורה לפקידה שוב לטפל בעניינו, אך ההעברה שוב לא מצליחה להתבצע. ניסיתי לעזור, אך מגיעה לנו הודעת שגיאה.
"אני כאן בסניף הכי גרוע בארץ ישראל, עם המנהל הכי גרוע בארץ"
הלקוח הלחוץ חייג בינתיים לחמיו, ושוחח עימו בעברית ובקול גדול. לא סתם הוא עושה את זה. הוא מעונין שכל הסניף ישמע מה שיש לו לומר. "כן, אני כאן בסניף הכי גרוע בארץ ישראל, עם המנהל הכי גרוע בארץ. עוד לא ראיתי בנאדם כל כך לא מקצועי". הוא אמר וכל הסניף על העובדים והקהל, מאזינים. חלקם גם נהנים מההשפלה שלי, כי גם להם יש חשבון עם הדואר ואיך יפרעו אותו אם לא דרכי?!
הוא ממשיך לשוחח בטלפון, והחל לשפר את כישורי הנאום שלו. הוא תיאר לחמיו בצורה ציורית מה אני עושה כעת, כמה לאט אני עושה את זה, ואיך אני מנהל את הסניף באופן כללי. האיש הזה פשוט השפיל אותי לעיני כל. השתלח בי וגם היתה לו לשון חדה ומרושעת, הוא ידע איך לעשות זאת.
ניסינו לעזור לו בפעם השלישית ושוב אותה תקלה. והלקוח לא מפסיק לחרף ולגדף ובעיקר להעליב.
מעולם לא פגשתי בבנאדם כל כך אלים מילולית. הוא תיאר אותי בלעג, בציניות מושחזת. הוא תיאר לחמיו ולקהל המאזינים מתוך הדמיון שלו איך אני בביתי שלי, איזה בן אדם לא-יוצלח אני, וגם ידע לספר להם איך זכיתי בתפקיד המנהל, בגלל פרוטקציה של מישהו שלא הצליח לדחוף אותי למקום אחר.
אני מאריך בתיאור הפגיעה וההשפלה כדי לשתף אתכם במה עברה הנפש שלי באותם רגעים. אומרים שהמלבין פני חברו הרי הוא כשופך דמים, ובכן, אני חשתי זאת על בשרי. הושפלתי בפני קהל רחב שלא בא להגנתי.
אני מנסה ללמד זכות על שתיקת הקהל. באותה תקופה תפקוד 'דואר ישראל' באמת היה מתחת לכל ביקורת, ועדיין ציפיתי שיהיה מישהו שיבוא להגנתי.
אך עיקר הכאב שלי היה שהעובדים שלי, האנשים שמתחתי, היו עדים לכך. היה עובד אחד שניסה להשתיק אותו, אך הוא החל להפנות את חיציו כלפיו, העובד השתתק בבהלה והבנאדם חזר עלי והמשיך בהשפלותיו.
שעת הסגירה הגיעה. נאלצתי להודיע לאיש שהיום לא תתבצע העברה, ואם הוא מעוניין שינסה לבוא מחר על הבוקר, בתקווה שזה יצליח.
התגובה שלו היתה ארסית וקולנית. "תשכח מזה", אמר. "אני במקום הזה לא דורך. בעצם אני חוזר בי, אני כן אדרוך כאן, אך רק ביום שכף רגלך לא תדרוך כאן. ואני מודיע לך שיום זה קרוב מאוד, אני לא אנוח ולא אשקוט, עד שאתה תעוף מהמקום הזה בבושת פנים, ואם אפשר מדואר ישראל בכלל. אתה בושה למוסד הזה. אני אדאג שהממונים עליך ידעו על זה".
והלך.
זה היה האות וכל העובדות פרצו בבכי
נשארנו העובדים. היתה שתיקה מביכה באוויר. כמה עובדות בכו מהעומס הרגשי שנפל עליהן, ואני חשתי כמו האדם הכי מושפל בעולם. לא ידעתי מה אני עושה עם מה שקרה לי. חשתי כעס עצום ושנאה גדולה על האיש הזה שהתעלל בי ככה, ופצע את נפשי בפני העובדים שלי ובפני כל הקהל.
לפתע עלה רעיון במוחי.
בין צוות הפקידות הייתה אחת שלא זכתה לפרי בטן 12 שנים. מה לא עשינו למענה, חילקנו בינינו ספרי תהלים וקיבלנו על עצמנו קבלות רוחניות, אך דבר לא קרה.
ואז מצאתי עצמי קורא בהתרגשות: "אני מוחל לאיש הזה, ומקדיש את כל מה שעברתי כדי ש... (כאן נקבתי בשם העובדות ובשם אמה) ובעלה יזכו לפרי בטן במהרה!".
זה היה האות וכל העובדות פרצו בבכי. רק מי שהיה שם הבין איזו הקרבה זו. ההשפלה שעברתי היתה משהו שבני אדם לא מוחלים עליו 20 שנה. ואני לקחתי את זה טרי ומדמם, והגשתי כמנחה למען רווחתה של האישה שלא זכתה בפרי בטן.
באורח מוזר זה הקל גם עליי. סיימנו את העבודה והלכנו הביתה.
באותו לילה לא ישנתי.
המילים הקשות שאמר האיש חרכו את נשמתי, וגרמו לי מפעם לפעם לפרץ דמעות.
הבוקר הגיע, יצאתי לתפילה ומשם לסניף.
העובדים פתחו אשנבים, חצי שעה עברה ואז לפתע פורץ לסניף האיש המעליב והפוגע מאתמול.
כולם נתקפו באלם. ומה הוא עושה אם לא ניגש אליי, לוחץ את ידי, מחבק אותי בחום ואומר לי: "אני רוצה לבקש ממך סליחה ומחילה על מה שעשיתי לך אתמול! אני ממש מצטער על זה! לא יודע מה נכנס בי, אני אעשה הכל כדי שתמחל לי!".
לא הבנתי מה נפל עליו וכיצד שינה את עורו בתוך כמה שעות. "אתה לא תאמין", אמר, "כפי שאתה יודע, חמי המתין בביתו להודעה ממני שההפקדה בוצעה. הוא היה צריך ללכת לבניין משרדים בו שוכן ה'ווסטרן יוניון' כדי לקחת את הכסף, אך כל עוד לא נתת לו אישור שההפקדה בוצעה לא היה טעם ללכת לשם.
"כמה דקות אחרי שיצאתי מכאן, בערך בזמן שהוא היה צריך להיות שם, אירעה רעידת אדמה במקסיקו בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר. עשרות בניינים קרסו וביניהם בניין המשרדים שהוא היה צריך להיות בו, כדי לקחת את ההפקדה שלו, כמובן אם זו הייתה מתרחשת. מאות אנשים נהרגו באזור הזה, וביניהם יהודי אחד, הרב חיים אשכנזי. מצאו אותו כמה ימים לאחר מכן יחד עם עשרות הרוגים נוספים, בבניין שבו חמי היה אמור להיות.
"אני התרגזתי עליך בה בשעה שהקב"ה עיכב את ההפקדה כדי שחיי חמי יינצלו, ואני כל כך מתבייש במה שעשיתי. אני יודע שאתה לא יכול למחול על מה שעשיתי לך אתמול, וגם אין לי דרך לתקן כי היה כאן קהל גדול, אבל אני מוכן לעמוד כאן ולבקש ממך לפני כל אחד ואחד סליחה ומחילה, רק בבקשה תמחל לי!".
וכעת לגולת הכותרת של הסיפור
שתקתי ולא הוצאתי הגה מפי. "זה בסדר, הוא כבר מחל לך!", אמר אחד מהעובדים שלי.
"מה?"
"אתמול כשיצאת הא הודיע שהוא מוחל לך, על כל הפגיעות וההשפלות הללו, ובלבד שאחת מהעובדות כאן תיפקד לאחר תריסר שנים ללא ילדים".
האיש הביט בי. חסר מילים. ופתאום החל לבכות בכי גדול ונורא, ממש קורע לב.
"איזה רשע אני!", אמר בין יפחה ליפחה. "ואיזה צדיק אתה! פגעתי בך על לא עוול בכפך, ואתה לא זו בלבד שלא הגבת, אפילו מחלת לי, אני מקווה שאוכל לעשות תשובה על מה שעשיתי לך, וגם אני אתפלל למען העובדת הזו".
הוא צעד לכיוון היציאה, ולפתע ליד הדלת הסתובב ואמר: "אתה לימדת אותי שיעור לכל החיים".
והלך.
וכעת לגולת הכותרת של הסיפור.
אתה אולי לא תאמין. אבל 9 חודשים וחצי בדיוק לאחר המקרה, הזה נולדה לפקידה שלי בת, כן, זו שהייתה חשוכת ילדים במשך 12 שנים. ואין אפילו אחד שלא יודע ומבין בזכות מה ולמה התרחש הנס הזה.
בורא עולם מסובב את עולמו כרצונו, הוא קלקל את המחשבים, כדי שיהודי עם זכויות במקסיקו לא יצא מביתו כדי לקבל את ההפקדה, ולא ימצא את עצמו במרכז רעידת אדמה קטלנית. במקביל, הוא שולח לכאן ברנש שישפיל אותי, כפי שלא השפיל אותי אדם מימיי, כדי שאוכל למחול ולתת את המחילה שלי במתנה לזוג חשוך ילדים.
וכעת, מי שיש לו ספק כלשהו בהשגחה הפרטית המופלאה שסובבת אותנו – שפשוט יבוא אליי.
אני אחד שיודע...
מקור: לא ידוע
*אהבתם?❤ שתפו את החברים*
🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹
