אחת.
באמת שזה בקטנה,
אבל עכשיו ברגע הזה
זה ממש לא בקטנה.
זה הכי בגדול שיש.
וכבר ראינו תשובות שליליות
ויש אנשים שמחכים שנים
ומי אנחנו שבכלל בוכים על זה.
אבל עכשיו
זה כואב.
וכל הכאב של כל הדברים שקשורים יוצא
בדמעות האלה.
על האפשרות שהיתה
על הרצון שכ"כ רצה להתממש
על החלומות
מלא תקוות.
על ההפלות שהיו
על הילד שהיה אמור להיות לי
ולא
על התאום שהיה אמור לבלגן את הבית יותר ממה שהוא
ולא.
זה בקטנה
תשובה שלילית אחת.
בקטנה
יש אנשים שמחכים שנים.
אבל עכשיו זה כואב.
עוד שנייה יעבור
והשגרה תהיה הרבה יותר משמחת ושוטפת.
ואם מאמינים שמסובב הדברים רוצה בטובה שלנו, עכשיו אולי זה לא מתאים, או בהמשך יהיה מתאים יותר? הלוואי.
והחלומות,
והאידיאליים על משפחה גדולה וצפופה...
וילדים מנוזלים ומחייכים...
והלוואי שאנשים ידעו שיש רווח לא קטן כי זה שאנחנו ניסינו, ולא כי באלנו שני ילדים.
וכלב.
אבל עכשיו?
מבאס.
והמח רץ כבר על מה יקרה אם גם בפעם הבאה לא יצליח, ואיזה פחד שנצטרך טיפולים, והתערבויות, ורופאים... אבל זה רק במחשבות... סתם.
ואחרי שנייה זה יעבור, וכבר נחשב מתי הביוץ הבא,
ומתי ההריון הבא,
ואם זה מתאים ונח...
ומספיגים את הדמעות
כי זה בקטנה .
אבל ערב חג עכשיו,
ומבאס להיות אסורים, כי עוד שנייה המחזור, ולא הגיע האיחור.
אבל זה בקטנה..
יש אנשים שמחכים שנים.
