לרוב זה קשור.

אם תרצה להתכחש לזה.. בכבוד.

זה מותר,

אבל זה לא סותר.

עפ רוב, המניע הוא אותו מניע.

ועכשיו כל ה"נאורים" למינהם ימשיכו לחזק את מה ש@עוד סתם אחד כתב..

שמעו,

לאשה יש המון דרכים לעילוי נשמה. קדיש זה משהו שמצריך מניין, תפילות וכו.

תגידו מה שתגידו, זה חוסר צניעות.

ולפני שכולכם תתלהמו עלי שהרב עובדיה התיר לאשה לומר קדיש

הוא התיר לה לומר בשקט מהעזרה רק אם עוד מישהו אומר, בצניעות וכו'

וכמובן מיותר לציין שלא כל מה שמותר חובה לחרוש עליו, בפרט שלא נהגו ככה מעולם.

לא כמו ברית שהייתה אצלנו פעם בבית הכנסת שהסבתא הביאה את התינוק למוהל, ונשארה בעזרת גברים

ואחרי הברית עלתה לבמה ואמרה קדיש.

זה לא מה שהרב התיר.

ועובדה שתשימו לב שדווקא ה"נאורים" יותר יחזקו את הדברים.

כי צריך שוויון ובלה בלה בלה.

עפ רוב אשה שבאמת רוצה לעשות דברים לענ הוריה תעשה את זה עי ארגון שיעורי תורה, שיעורי תורה לנשים (שזה דבר שחסר מאוד היום), תתרום ספרי תהילים וסידורים וכו'.

מי שאומרת קדיש, בפרט כדי שיראו, זה לא כדי לעשות נחת רוח להורים (ואני באמת בספק אם זה נחת רוח שכל הבית כנסת רואה אותה אומרת קדיש.. אבל בסדר..).

וקיצרתי כי זה לא הנושא. תודה.

אף אחד כאן לא מעודד נשים לומר קדיש, פשוט הפריע לנו שאתה אומר שהמטרה שלהם היא שיוויון.

בהחלט יתכן שהמטרה שלהם היא למען הנפטר, ונכון שלפי ההלכה זה בעייתי ולכן א"א לגדיר אותן בתור "עבדי ה'" מושלמות, אבל זה עדיין לא אומר שכל המטרה שכל האמירת קדיש שלהן נובעת מפמניזם.

החוות יאיר החמיר וסבר שנשים יאמרו רק אם יש גבר שאומר בנוסף, אבל יש שהורו שנשים תאמרנה קדיש. (ממש לא ברור שזה בעייתי)

1. זה דבר שנהגו דורות רבים, הרי החוות יאיר דן בנושא והוא חי הרבה לפני הרפורמים. (יאיר חיים בכרך – ויקיפדיה)

אז לטעון שלא נהגו כך מעולם זה פשוט טעות.

2. אני לא יודע מה היה אצלך בבית הכנסת, אינני יודע מה הייתה כוונתה ומה בדיוק הנידון שם, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שאנשים מחפשים לעשות טוב. והייתי דן אותה לכף זכות גם.

3. במקומות מסוימים לא חסר שיעורי תורה גם לנשים

4. אל תצא מנקודת הנחה שהם עושים זאת מסיבות אחרות.

לדוגמא, פעם ביקרתי באוניברסיטה אחת וראיתי שם שהיה מניין מצומצם של מנחה עם אישה שאמרה קדיש. תאמין לי שאת השוויון היא תפגוש ברוב היום שלה בכל מקרה, היא פשוט טורחת לוותר על ההפסקה הנצרכת באמצע היום כדי להתפלל כי היא רוצה לעשות נחת רוח להוריה.

זה רק לכאורה.

בפועל,

כולנו יודעים שזה בשביל להיות שווים.

להגיד שזה תמיד?

טעות. זה לא תמיד.

לכן כתבתי על פי רוב.

בכ"מ

למרות שאני לא מסכים אתכם

אני כבר לא יכול לערוך... ניסיתי..

יש לי שכנות כאלה..

אתן לך דוגמא,

אחת שדוגלת אצלנו בקריאה בתורה של נשים, וכל השטויות שזה כולל

היא כמובן אומרת שהכל לשם שמים, וככה היא מרגישה עבודת ה'

היא ראש איזה ארגון נשים שדוגל בשוויון

אה. כן. והיא בלי כיסוי ראש. עם מכנסיים.

והקטע שהיא לא היחידה. יש עוד כאלה (אמנם הן לא ראש ארגוני נשים..)

על מי אנחנו עובדים.

הנשים האלה לא הולכות עם כיסוי ראש.

זה עבודת ה', או עבודת עצמן??

לאמשנה מה היא תגיד, אני יודע בדיוק מה המניעים שלה

גם אם היא תשקר לעצמה

ברור לכל בר דעת שזה לא עבודת ה'

חוצמזה

שאפשר לנהל דיון בצורה מתורבתת גם בלי לעקוץ אותי.

תודה.

(ואתה לא היחיד פה בדיון הזה. אני מבקש מכל מי שקורא את זה. די. לא עקצתי פה אף אחד מכם ואני מרגיש שאתם ממש מזלזלים בי. תודה.)

קשה לא להחזיר במקרה כזה

ב. כמו שאמרתי זה לא המטרה של השרשור שלי אז בכלל זה לא המטרה לזלזל אלא רק דוגמא

ג. אישית, לענות למישהו תשובה מזלזלת עם תיאורים של המידות שלו - לא עשיתי. לפחות לא פה.

הפורום הוא מקום פתוח כאן לאינטרנט, ויש כאלה שקוראים שיחלקו עלי ועליך בכל מצב וסביר שגם יתנהלו בדרך אחרת מאיתנו, צריך לקחת את זה בחשבון בכתיבתנו.

ב. יופי.

ג. קשה כשמתנהלים באופן לא ראוי לצפות שישמרו בדיוק על אותו סף של לא ראוי

קודם כל מאיפה אני יודע שנשים שקוראות את זה אומרות קדיש - צעירים מעל עשרים

נשים של רבים מרבותינו בארצות המערב לא נהגו לכסות את שערן, אז ברור שאתה גם יודע שהן לא עבדו את ה', נכון?

א. היא רוצה לקיים דברים שמותרים מדינא דגמרא, יש מקום לדון אם הגיוני שנשים יקראו בתורה כיום, אבל מה הקשר בין זה להתנהלות אחרת.

אתן לך דוגמא אחרת:

יש רב שנוהג לדרוש על חשיבות שמירת השבת, אבל הוא גם מוכן לראות סרטים צרובים. (שלדעת פוסקים רבים מהווה איסור דאורייתא) האם זה אומר שכל מעשיו שלא לשם שמיים?

אולי הוא עובד את עצמו?

ב. יש שאמרו שכיום אין חובת כיסוי ראש לנשים נשואות. (הרב יוסף משאש, הרב משה מלכה, הרב מתתיהו ברויד לדוגמא)

ולגבי מכנסיים, במקום שנהגו נשים להסתובב עם מכנסיים הרב רבינוביץ התיר.

ג. נניח שכך היא מתנהלת האם ראוי לדון ככה אחרים? (ונניח שזה בעייתי, אם כי כפי שהערתי לא ברור שזה בעייתי.)

ד. אמרו חז"ל "והוי דן את כל האדם לכף זכות", לא נאמר לדון דווקא צדיקים לכף זכות אלא את "כל האדם" וגם נשים בכלל...

ה. ה' אמר לשמואל "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" וכן משה אמר בתורה "הנסתרות לה' א-לוקינו", מאיפה אתה יודע מה כוונת אחרים?

ו. האם המטרה שלך הייתה להעלות שאלות למחשבה או לתקוף את החולקים עליך? 

אתה כאילו דן את כולם לכף זכות

אבל אוי אתה תרמוס. ותגיד איזה ביטוי שתגיד..

א,ב. מה שאתה אומר מסתמך על פסיקת הלכה כלשהי. היא לא יודעת הלכה. היא לא מכירה את הרבנים שכתבת פה. וסלח לי... ללבוש חולצה קצרה גם יש מי שמתיר? לצעוק את הקדיש בבית הכנסת גם? נונו לדון לכף זכות זה טוב. כשזה לא המציאות וכשאתה מנסה להעביר פה רעיון שהוא לא נכון... אתה יכול לדון לכף זכות ולהיות עוור. הנשים האלה רוצות שוויון. אתה רוצה להתעלם מהמציאות? רק אל תקרא לי דוס חשוך. החשוך הוא מי שמכסה את העינים שלו איפה שצריך להיזהר מסכנה.

ג. לא דנתי ואמרתי שבמקומה הייתי עושה אחרת. לא שופט ואין לי זכות. אבל בהחלט מותר לי להגיד שזה מעשה לא בסדר שאסור לעשות.

ה. לא צריך לראות ללבב כדי לדעת את מה שכתבתי.

ו. המטרה שלי היא משהו אחר. אתם אלה שתקפתם אותי על דוגמא ספציפית מאוד והתעצבנתם עלי. עד אפילו זה עונה לגדר של לנצלש. זה לא השרשור שלי!! אני באתי לעורר פה נקודה למחשבה. אתם אלה שהערתם לי כמה שאני חסר התחשבות והכלה ובלה בלה בלה. זה לאנכון. נימקתי את עמדתי. אני עדיין מאמין בה. ואני לאא היחיד בכלל.

תודה רבה

אם כן, אני ממש מצטער...

אבל לא הייתי עדין, כי אני מכיר יתומים שנעלבים מהערות כאלה.

א,ב. מה דעתך על הרב שציינתי? (זה דוגמא די דומה, בשניהם מדובר על מחלוקת על איסור, אם כי לראות סרט צרוב או מורד כשזה לא חוקי זה כנראה חמור יותר, כי האוסרים סוברים שמדובר בדאורייתא בעוד בלבוש נחלקו אם זה דאורייתא או דרבנן)

זה שונה?

ביחס להלכה, האם זה משנה אם מישהו יודע על מי הוא מסתמך?(שאלה שאני תוהה לגביה, הרי אני מדבר על ארצות המערב ששם התנהלו ככה לפני חמישים שנה ורובן לא ידעו על מי והאם הן מסתמכות בכלל על מישהו. אם אתה חושב שהן עבדו את עצמן אז זו דעתך על כמעט כל נשות מרוקו היהודיות לפני כחמישים שנה.)

האמת שלגבי חולצה קצרה, הרב רבינוביץ התיר גם. (בערך סימן קו באבן העזר בשיח נחום חלק א)

לא קורא למי שמחמיר בזה דוס חשוך, יוצא כנגד הזלזול במי שמקל כשיש לו על מי לסמוך.

ג. דבריך בנתינת הדוגמא הם די לדון.

ה. תמיהני

ו. מעולה (מטרה חשובה לדעתי)
לכן כתבתי בתחילה, העלית שאלות למחשבה חשובות, אבל הערה אחת לא נכונה.

ולגבי עיקר דבריך אני מסכים שזה שאלה חשובה שצריך לשאול את עצמנו.

אם המטרה שלך לעורר נקודות למחשבה, לדעתי ראוי יותר להביא דברים מתוך העולם שלך, שאתה חושש שאתה עלול להכשל בהם (כמעט כתבתי "נכשל", ואז נזכרתי שאתה מושלם; אבל לפחות בחירה חופשית יש לך)

להביא דברים שאחרים עושים, ולדון בשאלה אם הם עבדי ה' או עבדי עבדים - לדעתי זה לא נכון. לא עניינך לדון בעבודת ה' של אנשים מאחורי הגב שלהם. אם אתה רוצה להוכיח אותם, דבר איתם. אם אתה מנסה להבין את המניעים שלהם לפני שאתה מוכיח אותם, כדי דבריך יתקבלו על הלב - זה היה נראה קצת אחרת.

ויש עקרון פסיכולוגי שאומר שאם יש למעשים שלך תוצאות מסוימות שלא התכוונת אליהן, כנראה בסתר לבך זה מה שרצית (אומרים את זה למשל לגבי נסיונות התאבדות שנכשלו - שאנשים שניסו להתאבד ונכשלו זה בגלל שהרצון לחיות גרם להם לעשות את זה בצורה כזאת שהם ייכשלו. דוגמה די ידועה, היחידה הקונקרטית שאני מכיר שמדגימה את הרעיון הזה)

להיות עבד ה' אין פירושו לשלול את העצמיות אלא למסור אותה לעבודת ה'.

וזה אומר, שאני לומד שיש מצוות כיבוד אב, ומעכשיו אני מכבד את אבא שלי - כי זאת צורת ההתנהגות שלי מעכשיו.

אני מרחם על העניים כי הקב"ה רוצה את זה.

אני מרגיל את עצמי לעשות מצוות כי הקב"ה רוצה את זה.

התנגשויות קורות במקום שיש הבדל בין האינטואיציה (איך אפשר לוותר על תפילה במניין?!) לבין "לפי הספר", או כשיש שני ערכים שמתנגשים - לפעמים ערכים דתיים (כיבוד הורים, חמלה על עניים) ולפעמים ערכים שהדת מכירה בהם (להתנהג בנחת עם אנשים, דרך ארץ)

לפעמים האינטואיציה או ההכרעה שלנו הם נכונים, גם כאשר יש לנו כביכול אינטרס להכריע ככה

אז זה הכל ביחד נו

לא מכיר

תקרא את ההתחלה.

שזה חשוב ההרגשה

אבל האם זה המניע היחידי

לא כתבת סתם

אשריך

ונמאס להיות עבדים שחוקים.

אז משנים כיוון. זה יכול להתבטא בהרבה צורות. אני יותר חושב על עלוני השבת ודומיהם כנקודת גישה אפשרית לתופעה הזו מזווית אחרת.

(כמובן לא ילד וכו')

זה לא בגלל שהוא מורד. מי הוא בכלל שימרוד בה'

הסיבה שהוא יוצא זה כי בית הכנסת מקיא אותו.

הערה שישמעו רק ממך

בגלל שאני עובד אותו. ולא את ההישגים שלי. אז אני לא יכול להיות בדכיאון?

לא הבנתי.

ההישג שלי זה להצליח לעבוד אותו

ברגע שלא הצלחתי.. לא הצלחתי להגיע להשגים שלי = לעבוד את ה' אני נעצב מזה

שלא התגברתי על היצר וכל מה שזה כולל. לא הצלחתי.

אחכ מגיע העצב, הדיכאון, איך שלא תקראי לזה.

מצד אחד יש בו צד טוב. כמובן. אבל הוא לא הנושא שאני מדבר עליו כרגע

העצב הזה כרגע מפריע לי לעבוד את ה' (כמובן, אחרי שאנחנו מבינים שיש בו צד ואני כרגע מתייחס לצד הרע שבו)

אני לא רוצה את העצב הזה אבל הוא קיים

וקשה להיפתר ממנו. והעצב מביא לידי עוד חטאים.

השכינה שורה במקום שמחה. וככה גם להפך.. מה קורה במקום עצב ודיכאון.

להתמרמר זה לא עוזר.

אתה יודע, הוא בחר ללכת להתפלל. היה יכול לבחור שלא.

אני לא בדיוק דיברתי עליך. אתה אני יודע.

(אבל גם הפרעות קשב.. אתה יכול להתפלל בדרך שלך. בסופו של דבר אתה לומד להכיר אותך. זה שאתה עם הפרעות קשב זה לא תירוץ למה אין לך תפילה מרוממת שגורמת לך להרגיש חלק מהקב"ה. אני לא יודע מה קורה אצלך בפועל אבל רק אמרתי)

נכון שהוא בחר לבוא להתפלל

אבל מי שמתפלל כדי לסמן וי

ויש מי שמתפלל כדי לנשום

תפילה של שעתיים שלוש (שלא לדבר על יותר מזה) זה ממש אתגר קשה למי שלא מסוגל לשבת כ"כ הרבה זמן בצורה פאסיבית.

תפילה מרוממת זה דבר אחר. זה יכול להיות בתוך סביבה שמעודדת את זה וזה יכול להיות בסיטואציות אחרות בכלל. לבד, למשל. במקום שפותח את העיניים.

מה גם שאל תשכח שאתה יכול לטייל עם הסידור ביד נניח עד ברכו לחכות עד אחרי החזרה ושוב לטייל.

יש פתרונות יצירתיים.

שאתה צריך (ואני מניח שגם עושה) לסגל לעצמך כדי לגרום לתפילה שלך להיות כמה שיותר מרוממת.

זה לא שחור ולבן, אחד הוא עבד ה' ואחד הוא עבד של עצמו, כמובן שכל אדם שהוא עבד ה', אחרי הכל הוא גם בן אדם והוא אוהב את עצמו ויש לו חשיבה עצמית ולכל בן אדם קשה יותר לעשות דברים שלא מסתדרים לו עם ההיגיון מאשר דברים שכן הגיוניים בשכל, אז גם אם יש בן אדם שמצליח להתנתק מהשכל ולעשות כמו שה' אמר נגיד להיראות משוגע ולנענע ענף דקל לכל הכיוונים, שזה לא דבר שמישהו ביקש ממך להבין אלא אתה פשוט צריך לעשות כי ככה זה וזהו, אז זה עוד שייך להתנתק ולעשות את זה, אבל עדיין כשיש איזשהו משהו בדרגה מעל זה כמו כשמספרים לך שכשאתה שומע שירת נשים אז זה עושה תאוה, או דברים כאלה אז כאן  אצל אדם שזה לא כך אצלו זה כבר קשה עד בלתי אפשרי להתנתק מהשכל ולהגיד טוב אני עבד ה' אז ככה זה.

ההבדל בין האנשים שיתקפו את התורה בכל דבר שלא מסתדר להם עם השכל לבין אלה שיסכימו שהתורה נשארת בכל דבר (כולל דברי חכמים) גם בדברים קיצוניים, זה שני הצדדים הקיצוניים של עד כמה בן אדם יכול שלא לחשוב על עצמו כמשהו בכלל (ושוב, כל אדם חושב גם על עצמו כמובן, זה פשוט ענין של דרגות, אין דבר כזה או עבד ה' או עבד עצמו)  

ולברר.

מה בעצם הקטע לתפוס ענף של דקל ולנענע לכל הכיוונים ולהיראות...?

מה יש לברר בדבר כמו שירת נשים? חכמים אומרים לך שאתה מרגיש ככה ואתה לא מרגיש שזה ככה.

הזוהר הקדוש כותב שעל 4 המינים הללו אין מלאך שאומר להם גדל (או שזה מדרש? אוף. לא זוכר)

ואז על ידם אנחנו מנענעים ל4 רוחות העולם למעלה ומלמטה כדי להוריד שפע מ6 קצוות למלכות (זה לא נראלי מהזוהר. אולי מהארי. לאיודע. לא פתחתי בפנים..).

הנה. אחד הטעמים.

זה לא דברים שמתיישבים בשכל, בהיגיון.

כל דבר שאתה עושה למטה עושה דברים בעולמות עליונים

גם זה.

וכשכולם יוצאים עלי יחד אין לי ממש זמן ויכולת להגיב לכולם.

שמעו

לא מסכים אתכם

ונעצור כאן.

ואני יודע על עוד כאן שבדעתי

ואין לי כוחות כבר לענות לכולם

באמת שזה מטריד אותי, אני כבר תשוש פיזית.

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.