"יום אקראי טוב!" אמרתי לו.
"מדוע אתה מחליט כי היום הוא יום אקראי?!" ענה דאל "הלא מתאים יותר שמחר הוא הוא היום האקראי!".
חיככתי בדעתי בדבריו ואמרתי "ברגע שהוספת את 'ה' הידיעה ליום אקראי, הוצאת אותו ממאגר ימים אקראיים".
בלי היסוס אמר דאל "אם כך איך יתכן שיש מאגר של ימים אקראיים, הרי הם מאוד לא אקראיים ברגע שאתה מצביע עליהם ואומר שהם אקראיים, וחוץ מיזה העובדה שאמרת לי יום אקראי טוב מוציא אותו מכלל הימים האקראיים שבלתי אפשרי שיהיו קיימים".
"מי אמר שימים אקראיים חייבים להיות אקראיים, הלא הם אקראיים?!"
"הוצאת את השיחה מכל היגיון, אני מבקש להפסיק אותה תכף ומיד".
"כך אעשה" אמרתי, "כרצונך, אך בכל זאת אתעקש שיהיה לך יום אקראי טוב במיוחד".
"אינני חפץ במיוחד להגיב לכך, אך אני מרגיש חייב" אמר דאל, "הוספת את המילה מיוחד שסותרת מכל וכל את עובדת היום האקראי!".
בעודי מביט בו בדברו עמי, נפער חור באדמה תחת רגליו (בסתם יום אקראי), והשיחה לא זכתה להגיע לסיומה.


