לא יודעת איך להתמודדאנונימית 958
אני בת 22.5 נשואה ואמא לתינוקת בת 4.5 חודשים, גיליתי שאני בהריון ושהמניעה לא באמת מנעה כמו שתכננו.. נטהרתי די מהר ואני שבוע הבא כבר נכנסת לחודש שלישי..

לא ידעתי איך להתמודד עם העובדה שאני בהריון שוב כל כך מהר אחרי הלידה ניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות ושהכל ׳ ואז הגעתי לבדיקה אצל רופאת הנשים שלי והיא בחיוך ושמחה מבשרת לי שאלו תאומים..
כל כך קשה לי, מפחדת שאאבד את עצמי את השאיפות, הזוגיות וכם גם מפחדת מהתגובות של הסביבה...

איך מתמודדים? 😔
חברה שלי גם הייתה ככה, כשהבן שלה חגג שלוש נולד בנה הרביעיאמא בשעה טובה
באמצע היו תאומים בנים זאת אומרת 4 בנים שהגדול בן 3, אנחנו החברות רק שמחנו יחד איתה , היא סיימה את התואר איתנו ואהבנו לראות איך היא מלבישה אותם ומטפלת בהם, אני מאמינה שצריך המון כוחות ולראות על פתרונות לעזרה, אפילו עכשיו לנסות להוריד ממך את מטלות הבית לראות איך אפשר להסתדר עם ארוחות, את אחרי לידה ובהריון תאומים זה לוקח המון כוחות, תנסי לשמור את הכוחות שיש לך לטיפול בקטנה ובעצמך שלא תיהי מותשת
וואו, בשעה טובה קודם כל!דפני11
אין לי הרבה עצות חכמות.. רק מבינה אותך מאוד! חיבוק חזק!!
דבר אחד אני כן יודעת, שכשהפנים חזק, אז הסביבה פחות משפיעה.. מאמינה שיש מצב שיהיו תגובות או מבטים, אבל אולי כדאי באמת לחזק את המקום הפנימי שהכל מה' וגם לנסות לשמוח במתנה הזאת.... זאת לגמרי מתנה! ואנחנו אף פעם לא יודעים למה דברים מגיעים כמו שהם מגיעים וכנראה שזה הדבר הכי הכי טוב למשפחה שלכם! את עוד תראי את זה בהמשך...

ובקשר לזוגיות, תפנקו את עצמכם ותנסו להשקיע כבר מעכשיו... תדברו על מה שיהיה, גם על החששות וגם על האתגרים וגם על איך לתחזק את הזוגיות עם כולם יחד... ובע"ה תראי שזה רק יצמיח וישדרג אתכם!
חיבוק גדול, מוזמנת תמיד להעלות כאן הכל...
לא קל...אורוש3
איך מתמודדים?
לדעתי לא לחשוב בגדול, לא להריץ סרטים. לעבור כל אתגר בזמנו. עכשיו שליש ראשון- איך את מקלה על עצמך. כאן ועכשיו!! או מבט ממש גדול- איזה אושר שלושתם יהיו בהמשך החיים כשיגדלו יחד וכמה אור!!
הכל מ-ה'. אולי תגלי עצמך חדשה ומיוחדת בכל התהליך. גם אם שאיפות אחרות מקצועיות וכו' יחכו כמה שנים.
יש פה פורום תאומים וגם כאן מסתובבות בנות עם תאומים. בהמשך. אחרי שתעכלי. בטוחה שתקבלי מהן שלל עצות ועידודים.
ואחרי הלידה- מניעה עם אחוזים גבוהים (אני הייתי אח''כ מונעת לשלוש ארבע שנים).
שיעבור בקלות בע''ה!! יהיה בסדר. זה אומנם בומבה לפנים. אבל בומבה טובה בסופו של דבר....
חיבוק
יש לי חברה כזאתרסיס אמונה
עם 3 ואחרי הלידה של השלישי נכנסה מיד להריון תאומים וילדה כשהקטן היה בן 11 חודשים
יכולה לקשר בניכן אם תרצי

וחיבוק גדול. נשמע התמודדות באמת לא קלה.. הרבה כוחות
מזל טוב ובשעה טובה!!!!!איזה יום שמח

יש לך חצי שנה עד הלידה וזה הרבה זמן לעכל גם את ההריון וגם שזה שנים

זו ברכה מדהימה שהרית בלי קושי ועוד ברכה כפולה!!

יהיה מאתגר ותצטרכי הרבה עזרה אבל תזכרי שזה זמני ויהיה לך את כל החיים להנות מהם,

את כל כך צעירה, החיים לפניך, זוגיות זה משהו שצריך לתחזק כל הזמן, ממליצה לקרוא ולשמוע שיעורים בנושא, גורם להבדל עצום מזוגות שלא משקיעים בלמידה כל הזמן

ולגבי החברה? מה שתשדרי תקבלי חזרה, אם תגידי לכולם שזה היה טעות ועוד שתיים תשמעי כל הזמן תגובות שליליות שלא יעודדו אותך,

קחי לך את הזמן, למה למהר לספר אם את לא חייבת, תעזרי במי שאפשר, תפרקי פה ובפורום תאומים ובעז"ה יהיה בסדר

וואו. וואו... איזה הפתעה,!חדשה ישנה
מבינה מאוד את הפחד שלך... הפחד מהלא נודע, איך יהיה, מה יהיה...
תראי, את עשית את ההשתדלות שלך ומנעת, ובכל זאת הקבה שלח לך מתנה ועוד מתנה כפולה! סימן שהם הכי מיועדים ומדוייקים עבורך ועבור בעלך והתינוק . כנראה הם ממש מיוחדים
מצטרפת לאורוש, תעברי את האתגר פרה פרה, אל תתעסקו יותר מידי במה יהיה אלא באיל אני עוברת את העכשיו. עכשיו את עם תינוק, ובתחילת הריון, מה את עושה כדי להקל על עצמך כמה שיותר. ותשתפי את בעלך כל הזמן בתחושות, ואם יש לך מישהי לשתף אותה, חברה, אחות, אמא עוד יותר טוב, משהי שתעזור לך. ואל תחשבי עכשיו על השאיפות שאיבדו, את צעירה כ''כ, עוד שנתיים - שלוש כבר יהיה בע''ה הרבה יותר קל. הם יגדלו ויעסיקו את עצמם יופי טופי.
הכי עוזר לי כשקשה לחשוב שזה זמני. זה תקופה של קטנטנים וזה יעבור ואני עוד אתגעגע לזה!!
וואו! אני רק חיבוק גדולמק"ר
ברור שצריך לעכל דבר ראשון..
אני גם מכירה מישהיצביה22
שנולדה לה שלישיה (זהים), שנה אחרי שנולד הבכור...
אחותי התנדבה אצלה באופן קבוע (היו אצלם בנות כל יום במשך תקופה), לעזור עם הילדים.
זה באמת אתגר ולא פשוט בכלל, עם כל הברכה שבו.
אם מתאים לך, יכול להיות שגם את תוכלי להיעזר במתנדבות מאיזה אולפנא בסביבה או משהו כזה (זה מסוג ההתנדבויות שבנות תמיד ישמחו לעשות...).

אבל באמת עכשיו זה עוד לא הזמן, תתמקדי בהתמודדות עם התינוק הנוכחי ועם ההריון...
בעז"ה שיהיה לך הרבה כוחות לעבור הכל בשמחה. אם ה' נתן לך את זה, כנראה שזה מה שהכי יבנה אותך...
וואו. קודם כל חייבת להגיד לךפרח חדש
שהתחושות והמחשבות שלך נורמליות לחלוטין. זה באמת לא דבר קל לעכל.
תפנקי את עצמך
קחי עזרה איפה שאת רק יכולה
ואחד הדברים החשובים- אל תבזבזי אנרגיות בלחשבן מה אחרים יגידו ויחשבו. את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.
ואי הפתעה מהממת!!!!חדשה כאן 1
אלופה כל הכבוד לך תרימי לעצמך!
את מלכה אמיתית מזל טוב תהני ❤️
וואו שיהיה בשעה טובה וקלות ובידיים מלאות מאחלת לך הרבה כוחותבתי 123


ואו!!!! לא פשוטהריונית ותיקה
מזל טוב
לדעתי לא לחשוב לטווח הרחוק , לעבור כל יום ביומו ולחשוב חיובי .
וואואמא וגם
איזה הפתעה.
אני חושבת שכדאי לחלק ל2;
1. לשבת עם האישלך לשוחח ולהציף את הקשיים, הפחדים, החרדית, מה יגידו ואיך תסתדרו
לתת להם מקום וזמן
2. כשתרגישו שעברתם את זה להתחיל להתחזק. להסתכל על זה כעל מתנה שאני בטוחה שבעוד עשר שנים ועשרים שנה תהיו מאושרים בשלישיה שלכם...
ולחשוב טכנית ורגשית איך עוברים את זה.
לסנן מי שמחליש אתכם, לבקש עזרה ממי שאפשר לשתף ויכול לעזור.


שיהיה בקלות בע"ה.
זה באמת הלם..
כ"כ מסכימה,הודולה'כיטוב

במיוחד עם המילים החזקות שכתבת: "לסנן מי שמחליש אתכם", כמה נכון ומדויק לסיטואציה כזו, ובכלל, לקח מצויין לחיים!

 

קרה לי משהו מאוד דומה. וואייMamina
אחרי לידה ראשונה נכנסתי אחרי 7 חודשים ולא כל כך רציתי. לקחתי נורא קשה ובבדיקת דופק הרופאה אמרה לי תאומים. כמעט התעלפתי... ואז אמרה אחד לא נראה לי ישרוד. הדופק איטי. יצאתי בוכה במקום לשמוח. התקשרתי לבעלי לאמא שלי לאחותי. צרחתי. בעלי כמובן צחק והתלהב ורק אמא שלי ואחותי נבהלו והבינו ללבי.. אחרי שבועיים עשיתי שוב בדיקה התאום נספג ונשארה רק הבת. ברוך ה זה הרגיע אותו. והיום אני עם הפלות כעסתי ששמחתי על כזה דבר.ואז הפסקתי לכעוס. לא שופטת אותי על אז ולא על היום.. מוחלת לי. כי תקופה והקשיים שלה. וזה טבעי הלחץ שלך.. הם צמודים בגיל בן ובת וזה נוח לי נורא היו יחד בגן. בהתחלה ממש ממש לקח זמן להסתגל אבל הם פתאם גדלים לך... גדלים... לא להאמין.. הזמן טס.. כבר בבית ספר.. לומדת איתם למבחנים ועושה ש.ב. חחח הזכרת לי את העבר. וזה כל כך עבר... ה ישלח לך כוחות נשמה. תנשמי תירגעי. בינתיים תעשי מה שטוב לך ותחשבי חיובי. תמיד אפשר להיעזר אחרי לידה. הכל בסדר. תזכרי שהכל עובר מהר כל כך .. אני עדה לזה ועדיין בשוק. איך זה עבר..
אהבתי את המחילה העצמית💗אנונימית לרגע1
אוי.. נשמה שאת. ככ מזדהה איתך מכירה אתזה מקרובדורשת קרבתך
אני גם הייתי בערך בגילך כשנכנסתי להריון שני ולא מתוכנן..
והיה לי ככ קשה לקבל אתזה.
היה לי פחדים איך אני אסתדר וייסורי מצפון כלפי הגדולה.
אז מישהי אמרה לי משפט שאני לא שוכחת - שזה המתנה הכי גדולה שאת יכולה להביא לבת שלך, עוד אח או אחות! והיום שהגדולה שלי בת שנתיים והקטנה בת עשרה חודשים, אני ממש רואה את זה! וזה כל-כך נכון!
וגם הקטנה שלי היא ילדה מהממת. פשוט נשמה מדהימה..
תקיפי את עצמך בחברות.. בעזרה. תזכרי שמותר לך להרגיש את כל הרגשות! זה לא פשוט כל הדבר הזה.
ואם את רוצה עידודים וחיבוקים מוזמנת ממש לאישי
אוו וואוים...

אין מה לפחד מהסביבה, סתם שטויות

תתארגני כבר עם הרבה עזרה, זה מה שהכי חשוב

לנו אין עזרה עם תאומים וזה מתיש

לגבי הזוגיות, זה בהחלט מאתגר אין מה לעשות אבל יהיה בסדר, על האתגרים אפשר להתגבר ולבנות קומה חדשה וחזקה יותר

גם לנו זה בא בהלם כשגילינו על התאומים, אבל אחרי שההלם עובר, מקבלים את זה ובאמת שהכל לטובה

נכון שזה קשה ועם 3 קטנטנים זה הולך להיות מאוד קשה, אבל אחר כך השבוע יעבור ועוד שבוע וחודש ועוד חודש

בהתחלה זה יהיה וואו שרדנו עוד שבוע

הזמן עובר ומתרגלים לחיים החדשים והקטנטנים מדהימים ומתוקים, יהיה בסדר

ואחרי הלידה תדאגי למניעה טובה 

וואו צפוף ועמוס. אבל ברכה גדולה!!!אין ייאוש בעולם
ואווווו איזה ברכה!בימבה אדומה
אולי לא מה שרצית לשמוע.... אבל זה ממש ברכה תאומים, מנסיון!!!! נסי עכשיו להתמקד בהווה ולא מה יהיה. עכשיו עוד סבבה? מעולה לא צריך להתבאס על מה שאולי יהיה בעתיד. עכשיו קשה? תראי איך את מוצאת דרכים להקל.... פה בשביל לתת רעיונות!

המשך הריון קל משעמם ושיסתיים בע"ה ב(שתי) ידיים מלאות!!
הצד השני של המטבעאיה2
זה נכון שזה הרבה עבודה טכנית -הרבה טיטולים, מוצצים, בקבוקים, בו זמנית. אבל מצד שני, כולם (מגיל קטן מאד) אוכלים את אותו אוכל, ישנים באותה שעה, עושים אמבטיה ביחד...
אצלי (לא תאומים... ) אפילו השתמשו באותם טיטולים!!! 😆
אין את הקריעה הזו בין ילדים בכמה גילאים שכל אחד עם צרכים שונים.
תודה רבהאנונימית 958
ממש תודה לכן על כל התמיכה והעידוד..
מתחילה להתרגל לרעיון מנסה לשמוח ולהעריך את זה כמה שיותר ❤️❤️❤️
כשלי היה מקרה דומה (צפופים אבל לא כ"כ) אמרה לי חברה11אמא

טובה , אמירה שלקחתי איתי לחיים לכל מיני סיטואציות. : "איזו זכות, הקב"ה סמך עלייך פעם נוספת והפקיד בידייך עוד תינוק"

זה נתן לי כוח אז ואני שבה ומשתמשת במשפט הזה כל פעם שמישהו אומר לי "משפטים מדהימים "...

תדאגי לעצמך , בעזרת בעלך למה שאת צריכה (שינה, עזרה, תזונה, רוגע וכו וכו וכו) והשאר בידי שמיים

אגב גם את הקנאה בתינוק /ות החדש/ים חסכת לך...איה2אחרונה
הבכור עוד לא יהיה בגיל של קנאה בכלל
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤אחרונה
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
חיבוקתהילה 3>אחרונה

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה
כבר יומיים עם צירונים לא סדיריםאנונימית בהו"ל

לא חזקים אבל כן מציקים, מפריעים להרדם... אחרי שנרדמת לא מתעוררת מהם. רואים אותם גם במוניטור, גם אתמול וגם היום.

אני רק התחלתי שבוע 38, יש סיכוי למשוך ככה חודש?? כמה זמן סחבתן עם צירונים?

ואיך אפשר לקדם? אני כבר לא מצליחה לעשות כלום מרוב עייפות וחוסר ריכוז. כבר לא עובדת, אבל כן צריכה לתפקד עם הגדולים... מתקשה לנהוג בפיזורים ואיסופים. כואב לעמוד הרבה, ללכת... 

אני סוחבת כמה חודשים עם צירים.לפעמים חזקיםמולהבולה
וואוווו איך מתפקדים ככה??אנונימית בהו"ל
אצלי היה יום וחציהשם שלי

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

התחילו בזירוז, לכן אין לי שום מושג למה לצפותאנונימית בהו"ל
אז קחי בחשבון את שתי האפשרויותהשם שלי

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).


ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

אז איך ידעת ללכת להבדק?אנונימית בהו"ל
היה לי בכל מקרה תור לרופאהשם שליאחרונה

ואז גיליתי שאני בפתיחה 5.

אחרי 3 שעות בערך ילדתי.


אם לא היה לי את התור, יכול להיות שכן הייתי הולכת לבדוק, אבל לא בטוח, ואולי לא הייתי מספיקה להגיע לבית חולים.


למדתי להבא, שגם עם צירים לא סדירים, כדאי לי ללכת להיבדק, כי זה יכול להיות לידה. (בינתיים עוד לא קרה בפועל).

הייתי ככה כמעט 6 שבועות. משבוע 36 עד כמעט 42אמהלה

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

וואו, אני מרגישה גמורה ולא תפקודיתאנונימית בהו"ל

כי זה גם מפריע לישון בלילה

ביקשתי מבעלי שיחזור היום מוקדם מהעבודה לעזור עם הילדודס..

קשה לי לדמיין עוד חודש שלם ככה

ברור. זה באמת קשה. וזה הזמן לקבל כל עזרה שמציעיםאמהלה

ולהקל בכל מה שרק אפשר.

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שלי
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני ממש מוטרדתמולהבולה

מצד אחד היינו אצל הרופא הבוקר

הוא קצת מתנשם מהרגיל הוא אמר שזה נראה לו מהצינון

אבל החום כבר כן 38 ויולה ממש כל כמה שעות והוא כולה בן חודשיים בדיוק!!! ממש פיצקי וזה מדאיג אותי

נראה שפוך אבל כן מתעורר בין לבין ויונק פחות

הרופא אמר שאם ימשיך חום מחר נעשה בדיקת שתן ואני תוהה מה הסימנים שאני אמורה לחשוש מהם כבר היום

את סומכת על הרופא הזה?shiran30005אחרונה

אם כן אז מבצעת בדיקות בקופה. במיון יש מלא וירוסים וזה מאוד מסוכן.

מצד שני הוא פיצי אז אולי כן לבקש הפניה למיון? לבקש שם חדר צדדי שלא ידבק ממה שהולך שם

רפואה שלימה!

תעדכני איך אתם

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

כזכור לי שכן שלחו אותנו למיוןבאתי מפעם

אבל מן הסתם הרופא זוכר יותר טוב ממני.

בכל אופן, נשמע כמו וירוס. למה את כ''כ מוטרדת? כנראה נדבק מאחד הילדים (יכול להיות שהביאו וירוס והם עצמם  לא חלו ב''ה).

רק להקפיד שהוא חיוני ולא אפאתי ומרטיב טיטולים. יעבור בע''ה. ואת בנתיים תשאבי שלא תהיי עם דלקת וגם זו הזדמנות לאגור חלב. 

בגלל הכליותמולהבולה
יש לו אגן כליה מורחב
מה הרופא אמר בקשר לזה?השם שלי
אם הרופא התייחס לזה, אז אין לך מה לדאוג.

אולי יעניין אותך