אמא לשלושה פיצים (3 ומטה..)
חודשיים אחרי לידה, כולם איתי בבית בגדול (פה ושם שולחת את שני הגדולים עם בייביסיטר לגן שעשועים).
קשה לי קצת לתאר את הקושי שלי אבל מנסה כי מחפשת נורא תשובה מחכמת נשות השבט
הלידה ב''ה הייתה טובה, תינוקת מתוקה ויחסית רגועה. גם אני הרבה יותר בטוחה בעצמי ובהורות שלי, מעיזה להשאר עם שלושתם אפילו בזמן המקלחות והשכבות מידי פעם.. וכאילו הכל טוב וורוד ונפלא.פעם בשבוע מנקה את המקרר ואת החלונות, מרגישה אימא משקיעה, מתחזקת זוגיות טובה סה''כ, משתדלת מאד לקבל את בעלי בשמחה ובאהבה, להשקיע בשבילו במה שאפשר ויודעת שהוא אוהב בכל המובנים..
אבל בעצם בלב שלי
די מהומת אלוקים...
אני מסתובבת עם מחשבות קשות. לפעמים רוצה למות, להיעלם, לא להיות כאן יותר. מרגישה לא מאוזנת.... זאת ההרגשה העיקרית. שאוהבת את בעלי אהבת נפש אבל מרגישה שהרצון שלי להיות לידו קשובה ומכילה ואוהבת
לפעמים גורם לי לרצות שילך כבר כי נגמר לי הכוח להחזיק את המסכה של האישה המושלמת. זה לא נורא קשה כי ב''ה הוא לומד רוב שעות היום אז אין לנו המון זמן זוגי, אבל זו הרגשה שמאותתת לי שמשהו לא לגמרי בסדר.
אוהבת את הילדים, מחבקת המון, מרגישה איך הם מגדלים אותי ואיך הגבולות הפנימיים מתרחבים עם כל אחד מהם. שמחה על הבחירה לגדל אותם בבית ולא להכניס למסגרות.
אבל... לא טוב לי. לא טוב לי.
אני בעצם כועסת נורא. כמעט ולא על הילדים אבל כן על כל העולם בערך... הכל מכעיס אותי. בלב כמובן. זאת שהילדים שלה ככה וזאת שלא מתביישת לומר/להראות/לעשות ככה. יוצאת לגינה עם הילדים וחוזרת כועסת מבפנים על האימהות שאמרו/שחושבות/שעושות..והכי מתעצבנת שאומרים- יא, את לא נראית כאילו את בחופשת לידה, איך את עם כל הילדים ככה, אני לא הייתי מסוגלת.. זה הכי מקפיץ אותי...
ואז אני מתפלאה שאוכלת ככ כרבה שוקולד ביום 🤔 (זוכרות אותי?'... )
ובאמת אני תוהה
יש בי קול שאומר- זה נורמאלי.
צאי
תעשי קניות
תהני
אל תחשבי כל כך הרבה
זה יעבור!
והקול השני....
אולי זה לא נורמאלי?
אולי אני צריכה טיפול? אולי משהו לא בסדר?
אולי אם אמשיך ככה יקרה לי משהו לא טוב וכבר לא אהיה במודעות שאני שקועה עמוק?
אשמח לשמוע אתכן..
אבל פליז ברגישות..... (משמעותי לי לכתוב את כל זה, תהיו עדינות..)
תודה יקרות!!
חודשיים אחרי לידה, כולם איתי בבית בגדול (פה ושם שולחת את שני הגדולים עם בייביסיטר לגן שעשועים).
קשה לי קצת לתאר את הקושי שלי אבל מנסה כי מחפשת נורא תשובה מחכמת נשות השבט
הלידה ב''ה הייתה טובה, תינוקת מתוקה ויחסית רגועה. גם אני הרבה יותר בטוחה בעצמי ובהורות שלי, מעיזה להשאר עם שלושתם אפילו בזמן המקלחות והשכבות מידי פעם.. וכאילו הכל טוב וורוד ונפלא.פעם בשבוע מנקה את המקרר ואת החלונות, מרגישה אימא משקיעה, מתחזקת זוגיות טובה סה''כ, משתדלת מאד לקבל את בעלי בשמחה ובאהבה, להשקיע בשבילו במה שאפשר ויודעת שהוא אוהב בכל המובנים..
אבל בעצם בלב שלי
די מהומת אלוקים...
אני מסתובבת עם מחשבות קשות. לפעמים רוצה למות, להיעלם, לא להיות כאן יותר. מרגישה לא מאוזנת.... זאת ההרגשה העיקרית. שאוהבת את בעלי אהבת נפש אבל מרגישה שהרצון שלי להיות לידו קשובה ומכילה ואוהבת
לפעמים גורם לי לרצות שילך כבר כי נגמר לי הכוח להחזיק את המסכה של האישה המושלמת. זה לא נורא קשה כי ב''ה הוא לומד רוב שעות היום אז אין לנו המון זמן זוגי, אבל זו הרגשה שמאותתת לי שמשהו לא לגמרי בסדר.
אוהבת את הילדים, מחבקת המון, מרגישה איך הם מגדלים אותי ואיך הגבולות הפנימיים מתרחבים עם כל אחד מהם. שמחה על הבחירה לגדל אותם בבית ולא להכניס למסגרות.
אבל... לא טוב לי. לא טוב לי.
אני בעצם כועסת נורא. כמעט ולא על הילדים אבל כן על כל העולם בערך... הכל מכעיס אותי. בלב כמובן. זאת שהילדים שלה ככה וזאת שלא מתביישת לומר/להראות/לעשות ככה. יוצאת לגינה עם הילדים וחוזרת כועסת מבפנים על האימהות שאמרו/שחושבות/שעושות..והכי מתעצבנת שאומרים- יא, את לא נראית כאילו את בחופשת לידה, איך את עם כל הילדים ככה, אני לא הייתי מסוגלת.. זה הכי מקפיץ אותי...
ואז אני מתפלאה שאוכלת ככ כרבה שוקולד ביום 🤔 (זוכרות אותי?'... )
ובאמת אני תוהה
יש בי קול שאומר- זה נורמאלי.
צאי
תעשי קניות
תהני
אל תחשבי כל כך הרבה
זה יעבור!
והקול השני....
אולי זה לא נורמאלי?
אולי אני צריכה טיפול? אולי משהו לא בסדר?
אולי אם אמשיך ככה יקרה לי משהו לא טוב וכבר לא אהיה במודעות שאני שקועה עמוק?
אשמח לשמוע אתכן..
אבל פליז ברגישות..... (משמעותי לי לכתוב את כל זה, תהיו עדינות..
)תודה יקרות!!
