תמיד היינו אנשים של בית.
הבית תמיד היה מלא אורחים, בנות שירות, חברים מהצבא ואחים. כמעט כל שבת היינו מארחים. בחגים, בכלל... בחנוכה זה היה הזמן שלנו להעביר אור קצת ממה שיש לאחרים.
כל מיני כאלה שהיו צריכים את זה.
חנוכה הזה המצב שונה.
זמנים אחרים באים אלינו ,
זמן התכנסות, להרגיש טוב ולכוון את כל היום שלפחות בשעה של הדלקת נרות הבית קצת יתאפס ואני לא יהיה עם בחילות ואלך להקיא. לתחזק את עצמנו בשביל המצווה הזו . זמן שלנו, לא פנויים רגשית לארח חברים ומשפחה, להיות מוקד של אור לאלו, צריכים לשמור את האנרגיה הזו פנימה לבית, למקד אותה אלינו לתוכנו.
נר איש וביתו.
זה לא קל,
תמיד היינו בית פתוח,
עכשיו זה זמנים אחרים.
שעשה ניסים לאבותינו, בזמן הזה-איך שאנחנו עכשיו.
כאלה שמתכנסים. לא מארחים ולא הולכים לזקנה השכנה, לא עושים מסיבה לשכונה כמו שנה שעברה.
בזמן הזה- זמנים אחרים הגיעו, דורשים את שלהם.
נר איש וביתו, להדגיש את היש בבית, להדליק את האור בבית, לפעמים כ"כ חשוך גם אצלנו.
לא ייאמן שהגענו לזה. למצב הזה.
כ"כ משמח שהגענו לזה. למצב הזה.
שהחיינו, וקיימנו והגיענו.
כמה זה לא ברור מאליו.
שהחייה אותנו , שקיים אותנו והגיע אותנו ואיתנו לימים טובים כאלה.
ימים שמרוב חולשה הבית הפוך, ימים שמרוב הקאות אני טסה לטר"מ לעירוי, ימים של דימום השתרשות ואסורים ... אבל זה ימים טובים.
שהחיינו וקיימנו והיגיענו!
הוא איתנו בכל התהליך הזה.
בלשון רבים- שהחיינו. הוא איתנו במסע הזה.
בלשון רבים -שקיימנו. הוא איתנו בבחילות, בגידול הבכור, בבלגן.
בלשון רבים- והגענו. הוא איתנו בזוגיות, בחוסר חשק, בחוסר קרבה הפיזית ( כי איך אפשר חיבוק עם ריח של דאודורנט??)
בתפילה לימים הרגילים, השגרתיים, הברוכים והשקטים.
לימים של תורות שנהפכות לתפילות.
לימים של ניסים יומיומיים.
ניסים פשוטים. חיים פשוטים.
בימים ההם, בזמן הזה.
הבית תמיד היה מלא אורחים, בנות שירות, חברים מהצבא ואחים. כמעט כל שבת היינו מארחים. בחגים, בכלל... בחנוכה זה היה הזמן שלנו להעביר אור קצת ממה שיש לאחרים.
כל מיני כאלה שהיו צריכים את זה.
חנוכה הזה המצב שונה.
זמנים אחרים באים אלינו ,
זמן התכנסות, להרגיש טוב ולכוון את כל היום שלפחות בשעה של הדלקת נרות הבית קצת יתאפס ואני לא יהיה עם בחילות ואלך להקיא. לתחזק את עצמנו בשביל המצווה הזו . זמן שלנו, לא פנויים רגשית לארח חברים ומשפחה, להיות מוקד של אור לאלו, צריכים לשמור את האנרגיה הזו פנימה לבית, למקד אותה אלינו לתוכנו.
נר איש וביתו.
זה לא קל,
תמיד היינו בית פתוח,
עכשיו זה זמנים אחרים.
שעשה ניסים לאבותינו, בזמן הזה-איך שאנחנו עכשיו.
כאלה שמתכנסים. לא מארחים ולא הולכים לזקנה השכנה, לא עושים מסיבה לשכונה כמו שנה שעברה.
בזמן הזה- זמנים אחרים הגיעו, דורשים את שלהם.
נר איש וביתו, להדגיש את היש בבית, להדליק את האור בבית, לפעמים כ"כ חשוך גם אצלנו.
לא ייאמן שהגענו לזה. למצב הזה.
כ"כ משמח שהגענו לזה. למצב הזה.
שהחיינו, וקיימנו והגיענו.
כמה זה לא ברור מאליו.
שהחייה אותנו , שקיים אותנו והגיע אותנו ואיתנו לימים טובים כאלה.
ימים שמרוב חולשה הבית הפוך, ימים שמרוב הקאות אני טסה לטר"מ לעירוי, ימים של דימום השתרשות ואסורים ... אבל זה ימים טובים.
שהחיינו וקיימנו והיגיענו!
הוא איתנו בכל התהליך הזה.
בלשון רבים- שהחיינו. הוא איתנו במסע הזה.
בלשון רבים -שקיימנו. הוא איתנו בבחילות, בגידול הבכור, בבלגן.
בלשון רבים- והגענו. הוא איתנו בזוגיות, בחוסר חשק, בחוסר קרבה הפיזית ( כי איך אפשר חיבוק עם ריח של דאודורנט??)
בתפילה לימים הרגילים, השגרתיים, הברוכים והשקטים.
לימים של תורות שנהפכות לתפילות.
לימים של ניסים יומיומיים.
ניסים פשוטים. חיים פשוטים.
בימים ההם, בזמן הזה.
