כמו שכתבתי כאן לפני כמה ימים, אנחנו בבדיקות לפני טיפולי פוריות.
אני מנסה למצוא נחמה, תקווה, אמונה כוחות.
החברה הכי טובה שלי בהריון, מרגישה שאין לי על מה לדבר איתה היא כבר בשלב אחר. חווה דברים אחרים.
שלי אין עדיין מושג בהם. אני מוצאת את עצמי כל היום בחנויות בגדים, קונה נעליים, בגדים
מחפשת משהו שיתן לי קצת אור ושמחה, ובו זמנית נגעלת מעצמי כמה אני חומרית.
אני מנסה לשקף בחיצוניות שטוב, שלא חסר לי דבר
למרות שאני הולכת ללא נודע.
יש לציין שאין לי כל כך תמיכה מהבעל, הוא פשוט לא יודע איך להתנהג במצב הזה, לא שיתפנו אף אחד בתהליך
לא רוצים רחמים. לא כרגע.
לפעמים באלי שיפנק אותי, שארגיש שיש לי אותו.
מן שמחה רגעית כזאת.
אבל הוא לא שם, מרגיש לי שהוא "בורח"
ואני נמצאת שם לבד.
וכדי לכסות על ההרגשה, אני מנסה לצאת כמה שיותר, לצחוק, להנות.
מחפשת כל פעם את ההנאה הבאה..
איך אני יכולה לשמוח באמת?

