הסטטיסטיקות האלה אומרות ש80% נחשפו לפחות פעם אחת לסרטים האלה, לא שצופים בזה בתמידות.

מסקרים פנימיים שלי במגזר החרדי האחוזים נמוכים משמעותית מן המגזר הכללי. אולי יותר קרוב ל50%.

במגזר הדת"ל איני יודע.

שהפער באורח החיים מייצר גם פער ב'דוסיות'.

תשמע, אני חיה בחברה מאוד מאוד דוסית, באחד היישובים היותר דוסיים ביו"ש. למדתי באולפנה סופר תורנית וכו'..

אבל בסוף, כל החברות שלי שעדיין רווקות, פחות דוסיות ממה שהן היו בימי האולפנה העליזים.

כולן מתרופפות ברמה כזו או אחרת, (וכשאני אומרת מתרופפות אז זה רק מתרופפות, כולן קשורות ליהדות ומקפידות כל כמה שאפשר), אבל בסוף נורא נורא קשה לשמור על מתח רוחני גבוה כשאין לך איפה להטעין את הבטריה..

כך שבעיני הרמה הדתית לגמרי קשורה גם באורח החיים.

ובאמת אחת הדרכים לעקוף את הפער הזה זה שבחורות מתחתנות עם בחורים שיותר גדולים מהן..

ועדיין.

בעיני זה הדבר הנכון. אם השאיפות הן מתאימות ומשותפות אז הכל בסדר.

הבעיה שלא כולם יודעים לדלג על הפער ולהעלות את המבט אל השאיפות..

לגבי 2, זה נכון שיש המון שלומדים ויודעים ומרחיבים אופקים בכל מיני תחומים. אבל בסוף, בתכל'ס, הם חיים בישיבה.. אני לא יודעת ממש להסביר את זה, אבל אתה מרגיש כשבן אדם חי בחממה נעימה, גם אם יש לו המון ידע תיאורטי על החיים.

ושלא תבינו לא נכון, אני נורא רוצה בחור ישיבה ומקנאה בהם על החממה הזו! פשוט אני, לצערי, לא שם.. (ושוב, גם זה הכללה גסה. יש באמת הרבה בחורים רחבי אופקים אפילו בישיבה).

בצבא נחשפים בד"כ ליותר מאשר בשירות לאומי..

ובנים לא.

ב"ה

כתבת ממש יפה..הסברת את הנק' טוב

אני גם מרגישה את זה 

אבל עם זאת מבינה שזו עבודה..

אז גם אם יוצא לי לפגוש בחור שבחיים לא ראה סדרות ובקושי ראה סרטים מעבר לאושפיזין וכד'

ושומע רק שירים של ביני,סיני,אברהם פריד ,ישי ריבו ,וכן הלאה על הסקאלה..צריך לגשת מידיעה כזאת

שזה פערים מזעריים שמתגברים עליהם די מהר כי בסוף אם בחור נשאר דוס ועם שאיפות רוחניות גבוהות

ובחורה נשארת דוסית ועם שאיפות רוחניות גבוהות אז הדרך נסללת ביחד בצורה מאוזנת..

חושבת שסרטים, סדרות וספרים משפיעים הרבה על העולם שלנו ועל דרך החיים שלנו, וחושפים אותנו לתרבות שלא היינו מכירים בלעדיהם.

מסכים, הפערים מצויים בנקודות אחרות 

היא מדברת על ה'ראש' הכללי של הבנאדם איפה הוא נמצא.

מה הסולם הערכים וסדרי עדיפויות, השפקה על החיים.

אם אדם מתייסר על משהו תמידי שהוא עושה הוא בבפלונטר עצמו.

גם אם הפלונטר הזה יותר נמצא בעבודת ה' של בנים, זה דבר אחר נראה לי.

ואפילו פעם או פעמים רצו להוריד אותי על זה שאני יודע שירים שאיננם בלשון הקודש ל"ע (כמובן שמדובר בשירים נפלאים ועמוקים), במנותק מן השאלה המרכזית כמה אני מדקדק במצוות, מאמין, מתפלל, לומד תורה, יודע תורה, ישר וטוב וכו' וכו'.

ובכלל נראה שהפנאטיות הדתית אצל הבנות היא ללא גבולות נורמליים, ואין שום איזון בריא, ויש שימת דגש על הטפל מול העיקר, במיוחד במגזר החרדי והחרדלי.

בקיצור, אני טוען שזה לאו דווקא קשור לבנים\בנות, אלא לכלל וליוצאים מן הכלל.

הדבר הזה מגשר הרבה פעמים על הפער.

ברור לי שבדור הזה הרבה יותר קשה לבנות לא להילכד ברשתות עולם הזוהר החיצוני ואפילו בחטאים חמורים, אבל יש עדיין בנות צדיקות ששומרות על קדושתן וטהרתן מתוך דבקות טבעית בבורא, והם ראויות לאברכים ותלמידי חכמים.

[הלוואי שהייתי ראוי לבנות כאלו, אבל אני שקוע ראשי ורגלי בעולם החומר והחטא.]

אני אגיד לך מה עלה לי שקראתי את מה שכתבת

בחור סגור תרבותית וסגור מבחינת מודעות עצמית: כאלה שגדלו בחממה, באמת לא נחשפו או לא צורכים תרבות ובידור של העולם שאינו תורני. הפער לדעתי קורה שיש משהו בתרבות החיצונית שפותחת אותנו לעולם מהמקום שאנחנו נחשפים יותר לעצמינו, גם אם למקומות הפחות טובים שלנו, לתאוות, ליצרים, לתשוקות, נהיים מודעים לרצונות שאולי לא ידענו שבכלל קיימים בנו. וזה יכול להוביל ללימוד יותר מעמיק על האישיות, לחשיבה מעבר לקופסה של מה שאמרו לנו שהוא נכון... וזה מה שעלול ליצור את הפער. בסופו של דבר הפער הוא לא תרבותי כי לא באמת יעניין אותי אם הוא שמע שיר כזה או אחר, מעניין אותי האישיות שלו, ושמה נוצרים הפערים.

יש הרבה בחורים שמצטטים לי מה הרב אמר להם, ואין להם שמץ של מושג מי הם, מה הם, יש להם מודעות מסוימת עצמית, אבל בהשוואה למה שבנות נחשפות ולעולם העשיר שבנות יוצרות לעצמם, זה פער מטורף. 

בנות- ואני רואה את זה הרבה, יכולות להיחשף לדברים לא תורניים, אבל עדיין להישאר במין תמימות, במין טוהר כזה, קשה להסביר. ולעומת זאת, שמתי לב שכשבנים נחשפים לתוכן לא תורני זה יכול להגיע לרמה של שריטות (זה במקרים הקיצוניים) ובמקרים הרגילים, יוצר אצל הבחור מעין מחוספסות כזאת... 

מה הנכון לעשות? צריך לדעת איך לפתוח את העולם הפנימי של הגבר ולא מתוך מקום שלילי. כלומר לא מתוך הנפילות והחשיפה למקומות פחות תורניים אלא מתוך מקום בריא וטהור. שלדעתי זה גם מה שתורת החסידות באה להביא לעולם, את המקום של הנפש והפנימיות לתכנים של התורה.  (וזה התפקיד לדעתי של המחנכים בישיבות ושל ההורים). 

דווקא בפורום יצא לי לראות הרבה בחורים, לפחות מתוך הכתיבה שלהם, שכן מאוד מודעים לעצמם, וברמת אנטלגנציה רגשית גבוהה, אבל לא יודעת כמה זה נפוץ בציבור הכללי הרחב... 

הוא פותח במובן מסויים אבל הוא לא 'החיים' על כל מורכבותם.

חייל הוא לא אדון לעצמו, הוא נפתח תרבותית אבל לא כמו ש'יוצא אל החיים'. שלא נתון במסגרת כזאת או אחרת.

כמו כן, כל הקטע של מחלקת בייניש זה מצמצם את ההכירות יחסית. לטוב ולמוטב.

אבל מעולם לא הפלתי עליו קשר.

אבל אולי זה מתוך הפתיחות שבי.

כמובן, ניתן לכפור בהצגה של פתיחות כמנוגדת לדוסיות,

או כמו שאמרתי פעם למישהו,

ר' אהרן ליכטנשטיין זצ"ל היה יותר פתוח מכל הר-המורניק,

ועם זאת היה גם יותר דוס מכל הר-המורניק.

מצטרף לקריאה לפתוח את עיני הביינישים,

וקורא גם לבנות לעזור להם בכך.

הצגת יפה את הפער, אבל מצד אחד. כנראה שזו לא הפתעה אבל הוא קיים בהחלט גם מהצד השני. לא קשה לבנות לחיות בחממה לפחות עד לסוף התואר, חממה שפעמים סגורה הרבה יותר מהבנים המקבילים. אולפנה תורנית, שירות (אם בכלל) בגרעין תורני או כקומונרית ביישוב (וכו') ותואר באחת המכללות התורניות, ב"ה לא חסר. מול אותם בנים שהאווירה בישיבה אינה מה שאת מתארת כלל, והם בקיאים לא פחות אם לא יותר מכן בכל הדוגמאות שהבאת וגם באלו שחשבת. לא להזכיר שירות מלא (קרבי או שלא), וכנראה שבחור המדובר יכיר די והותר תרבות מיותרת.

אבל החשוב יותר לטעמי; חילוק בלגיטימציה.

אני משתדל לחיות כך ומאמין שעוד רבים - להבדיל בין חולשות או מעשי עבר לבין שאיפות ותכנונים. אם הרצון שלה לצריכת התרבות היהודית דומה לשלי, לא חשוב לי כמה היא מכירה וראתה. וכנ"ל להפך, גם אם היא לא מכירה דבר ואני מרגיש בודד בתרבות שצרכתי, כל היא איתי ברעיון זה כל מה שצריך.

אולי אני טועה, אבל נשמע לי שאת לא מתייחסת למשהו שאינו רצוי מבחינתך. אחרת זו היתה מעלה בעינייך שהבנים לא מכירים אותו. את מתייחסת לתרבות שאת רוצה שתמשיך איתך בחיים הזוגיים, רק שבמקום לחפש את הבחורים שחווים אותה בדיוק כמוך את מחפשת את התורניים יותר - אלו שלא רוצים אותה בחייהם - לא משנה כמה הם בקיאים בה. הצגת אלו שלא צורכים תרבות חילונית כילדותיים וחד מימדיים (=כחיסרון) מלמדת אולי בין השאר למה אותן הצעות נופלות.

אחרי הכל אני באמת חושב שהצגת הבדל ברצון התורני. כי פחות חשוב לנו שליטה בידע דומה אלא שאיפות דומות. ולא משנה עד כמה האולפנה תורנית או לא, אם זו לא שאיפתך הגיוני שזה יפול.

ודבר אחרון; אין ספק שלא קל להמשיך לחיות תרבות יהודית ולא מערבית בעולם הפתוח יותר, אבל זה אפשרי. בעצם הרבה יותר מכך. ההבדל המרכזי לדעתי הוא האם אנחנו חיים עם הקב"ה או שהוא תוספת. כשחיים משהו בחוזקה רבה הוא אינו מתמוסס בקלות.

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (: