לו יכולתי לשתוק, ולא להגיד לו כלום. בטח שלא לדבר מלוכלך.
אלוהים, סליחה.
וסליחה שאני קוראת לך אלוהים ולא אלוקים, ככה אני. בא לי. מה תעשה לי? אתה גם ככה מפלה אותי מהיום שנולדתי. אויש. אני ממשיכה לדבר מלוכלך. אל תכעס עליי, אני "שוייטה גמור". ואם תרצה, אזרוק אבנים ברחוב, זה הסימן למישהו משוגע. זורק סתם, בלי סיבה. זורק וצוחק.
גם לי בא, באמאשלי, בא לי ללכת ברבי עקיבא, ככה, מתחת לבית שלי, ולהעיף אבנים על בחורות . דווקא עליהן. אבל רק אם הן סתומות. בחןרות בלי כבוד, שהולכות עם בנים בלילה, ולא קולטות שהבנים האלה צוחקים עליהן, בוגדים בהן, ולא יתחתנו איתן לעולם.
סתומות כאלה.
פרחות.
טוב, אני "שוייטה גמור" ואני גם מפגרת, כי האייקו שלי נמוך לפי המבחן האחרון שעשיתי באינטרנט , ואני בטוחה שאם הייתי עושה את זה במקום אחר הןא היה עוד יותר נמוך, אז בבקשה אל תשנא אותי יותר מכפי שאתה שונא.
בבקשה, לפחות תשאיר אותי במצב העכשווי.
לא רוצה לחטוף סרטן ולא רוצה למות ולא רוצה להיות חולת נפש ולא רוצה להיות שמנה.
פליז.
רוצה להיות בדיוק מה שאני. לא יותר גרוע. כי אני כבר בדיוטה הכי נמוכה של השיפלות ואני בור ועם הארץ מולך וגם אין לי מילים להגיד לך, חוץ מלהסביר שאני מטומטמת.
אני עדיין כועסת עליך , יא אלוהים שתמיד מסתתר, בוא, בוא, בוא תדבר איתי, נראה אותך. תמיד מתחבא, ממה אתה מתחבא, ולמה, מה אתה עושה שם בשמים, אולי תתחיל להתגלות אלינו כבר?
מבטיחה להיות בנאדם טוב.
ואתה קל מסתתר, סבבה.
גם אני אסתתר.
דיי, אל תכעס עליי.
סליחה.

