רצון לנתינה לעם ישראל והעולם כי כזה בית אני רוצה וכי זה מעיד על צומאת לב לשני 

מעבר למי נראה לי אדם טוב ואני אוכל לתקשר איתו 

לא כל אחת שהולכת לשירות לאומי מוכנה לבית כזה כי יש הבדל משמעותי בין מעשים וזמנים מסוימים (בין לומר עכשיו אני מקדישה את השנה הזו לעם ואחכ הפוקוס יותר על הבית שלי או עלי..)

שברוך ה' אני לא מכירה אנשים שאצלם זה לא קיים,

לבין מישהו שממש רוצה לחיות ככה וגם בתוך האנשים שרותים חיות ככה יש מינונים שונים ואיזונים שונים 

לא יודעת אם אתה מכיר הרבה בנות שירות מקרוב אבל מי שעושה את זה מרצון לתרום ולא כי כולם הולכים, היא לרוב מוציאה את כל הלב כל השנה על השירות ונדירים האנשים שמסוגלים לעשות ככה כל החיים ולהוסיף על זה בית וילדים (אני לא כזו ולא מצפה מבעלי להיות כזה אבל בהחלט בכיוון עם האיזונים שיהיו נכונים לנו) .

ברוך ה' אני לא מכירה אנשים שלא מכניסים אורחים אבל נניח אצל ההורים שלי בבית רוב החיים שלי מי מהקהילה או מבית הכנסת או שמכירים איכשהו שהיה צריך היה בה (לא בקטע של להתארח בדיוק אבל לכל שאלה או כזה אנשים שנתקעו בדרך לשבת תהרבה פעמים לארח את כל מי שרוצה וצריך ההורים שלי שניהם היו מהמקימים של 3 קהילות ובשלישית גם החזיקו אותה הרבה זמן והבית שלנו היה הבסיס של כל זה וכזה בית אני רוצה שהולך מעבר בעשיה למען מי שצריך ולמען עם ישראל וגם עם איזון בתוך עצמו עם פרטיות של בית (נניח בית בסגנון בית חבד בחול פחות מתאים לי)

כי בסביבה שגדלתי בה לא היה את זה וזה חסר לי.  ויש לי מספיק טראומה מזה..

וגם השלווה הזאת חסרה לי מאד בנפש...וגם חסר לי מודל לחיקוי ללמוד ממנו בתמידות.

כי זה יוצר אמון וביטחון בשני וכי ככה אפשר להיבנות משגיאות או פגיעות

וזה גם מחבר בין הצדדים... 

כי אני מסתכלת על האדם בכללותו ולא נתפסת לדברים שהם רק חלק ממנו וחושבת שזה הבן אדם

אני יכולה להגיד מה אני מחפשת בבעל , איזה בעל אני מחפשת או מה אני מצפה להרגיש אבל להגיד איזה תכונה? השאלה בעייתית מיסודה, כלומר השאלה בסדר אבל תשובה לא תיהיה

אענה על השאלות פשוט ואז תבין מה ההבדל

מה אני מחפשת בבעל: שיהיה צדיק, שיהיה אפשר לסמוך עליו, שירצה להקים איתי משפחה, שנהיה באותו ראש, שנאהב אחד את השני, כל מה שאמרתי זה לא תכונות שלו, זה דברים שנוצרים בגלל החיבור בינינו שיכול להיווצר בין השאר גם בגלל החיבור של התכונות של שנינו

השאלה שהוצגה לעיל בעצם קובעת אם יש תכונה שאני חושבת שהיא טובה, אני לא מחפשת תכונה אני מחפשת אדם, אני מחפשת קשר בינינו, קשר לא נוצר רק ע'י תכונות 

נגיד שנהיה באותו ראש ושנאהב אחד את השני זה אחד הדברים שממש ממש חשובים לי, וזה לא תלוי בתכונה של המיועד בלבד, הבנת?

לגבי המשפט האחרון, אני לא יודעת, אני לא יודעת כלום, בגלל זה אני רק מתפללת, וזה לא רק בכלל, ומסתמכת על כך שהאשה היא האבידה והבעל אמור למצוא אותה, לא הפוך, ויש אנשים שעוזרים לי, מבררים בשבילי וזה..

שאני מזדהה עימה לחלוטין,

עדיין ניתן למצוא נתיב לחיפוש, בטח ככל שעובר הזמן ומכירים יותר ויותר (מה שבעיקרון מעדיפים שלא יקרה אי"ה)

ושימי לב בעצמך שבטוח את מרגישה שדברים מסויימים מתאימים לך (ז"א שתתחברי לזה, שהנושא את אותן תכונות ימצא חן בעינייך) ודברים אחרים פחות

אז צריך קצת קשב, ולא להיבהל מלהגיד "הוא נשמע לי מתאים וההוא לו, כי הוא נשמע כך וכך וההוא נשמע אחרת".

מה שאת אומרת שהוא אמור למצוא אותך ולכן את נחה לעצמך, זה מאוד מוזר, שהרי אם יפגשך ברחוב ויחזר אחרייך הלא תשיבי פניו ריקם... זה שהאיש אמור לחזר זו לא מטאפורה מיסטית אלא עובדה מציאותית מאוד...

מוזר? שיהיה

במקרה הזה אסמוך על האינטואיציה שלי, היא אף פעם לא משקרת לי

ואני לא מבינה על מה אתה מדבר, בנים בימינו לא יודעים לחזר בכלל, לא עושים את זה כ'כ

יש בכלל אפשרות לחזר ולהשאר בגדרי ההלכה. וגם שהגברת הדתיה לא תחשוב שאתה סתם לא רציני?

אז לחזר זה כשרון שנבנה עם ניסוי וטעיה, וצריך את התחושה שזה תלוי בך בלבד אחרת תשאר לבד.

ופה אין מקום לנסות בכלל. וגם יש שידוכים אז יוצא שלא כזה מתאמצים.

ובנות בימינו לא יודעות להתחזר

ולשחק את משחק המחבואים

אוהבות הכל בטוח ושויוני

כמו פגישת עסקים... בעע

(וכמובן שלא נחליף טלפונים לפני אלא נחזור לשדכן לסכם את עיקרי הפגישה, ואני אשלם על החלק שלי, ואני לא אוהבת הפתעות, ושניה, צריכים להחליט החלטתי שאת לא מתאימה לי מבחינה אובייקטיבית פיזיולוגית קוסמלוגית היסטורית הומיאופטית גיניאולוגית גיאופוליטית סוציולגית תיאולוגית דתית חרדלית תורשתית הרי לי יש עיניים כחולות ולך ירוקות, ביחד זה יוצא צהוב ממש לא נעים, אני רוצה להתחסן ואת לא, חרם דרבינו גרשום אל תתקשרי אליי יותר גם לא בשעה אחת אחר חצות כשאני נושך את היד מרוב בדידות וגעגוע אבל אני גיבור ועושה את הדבר הנכון כון כון כון ון ון)

אבל ברצינות, אין כאן צד אחד שאשם, התרבות אשמה והיא כוללת את כולנו...

אני מחרב לך את הפאנץ'

אבל אין לי מושג מזה וופל פקטורי

(אני איש מערות לפרקים)

נשמע לי כאב בטן להתחיל לזלול וופלים מלאים שוקולד ומרעין בישין לארוחת בוקר, אנחנו הולכים יותר על בשר שמן ויין ישן

מצד שני זה נשמע שיש שם מהלך של מציאת אבידות...

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.