פריקה והתלבטות- בת בכורה...אמא3
חברות
סוג של פריקה והתלבטות- אשמח לתגובותיכן המחכימות והמרגיעות..
בת בכורה בת שלוש, מתחתיה עוד שניים תודה לה'. בן בן שנה וחצי ופיצית בת חודשיים.
שלושתם איתי בבית והגדולה היא לגמרי יד ימיני. מתוקה, אנרגטית, אופי של גננת, סופר אחראית.. היא ממש שמחה כשנולדה לנו תינוקת ועוזרת לטפל בה ובכללי אני נעזרת בה הרבה בעיקר בהנקה- תביאי את זה, תקחי את זה. כשאח שלה מבקש דברים אני אומרת לו לשאול אותה אם היא יכולה להביא לו, דברים כאלה..
חשוב לי להדגיש שזה ממש בקטע כיפי ובאווירה נעימה!! היא שמחה בזה, אני לא מרגישה שזאת הגזמה, להיפך.. היא ככ נהנית לעשות איתי המון דברים כולל בישולים וקיפול כביסה...
אני גם מדברת איתה המון המון. כשהקטנים ממנה ישנים אנחנו מספרות סיפורים, יצירות וכו'. ובכללי אני מדברת איתה ומסבירה לה הרבה והיא באמת עם אוצר מילים גדול ומפותחת לגילה. מותק של ילדה
רק מה?
בימים האחרונים
סיוט
סיוט
סיוט.
בהתחלה לא הרגישה טוב כמה ימים.
אח'כ כבר מרגישה יותר טוב אבל כאילו נתקעה בלופ הזה של להיות תינוקת. כל דקה אמא תרימי אותי/תעשי לי נעים בגב/תהיי לידי (אשכרה חזרנו לשלב הצרחות כשאמא בשירותים!! ) כל היום אייימאאאא.. כזה ארוך ומעצבן ובלתי נסבל.. בטח מכירות בעצמכן את הניגון אימאאא הזה..🙉
אז עד כאן הפריקה המתוסכלת....
ולהתלבטות....
כרגע אני במין ריחוק כזה ממנה (וואי לבכות ..)
לא מבקשת ממנה שום דבר (כי היא לא מסכימה והרבה פעמים במין חוסר מצברוח מתמשך כזה)
לא ממש מדברת (כי היא לא משתפת פעולה)
וכשיש שני אחים נוספים זה לא בעיה
אני מתייחסת אליהם וזהו..
הכוונה- אני מביאה לה מה שהיא מבקשת אבל מאד בריחוק ולא באהבה ובשמחה כמו שרגילה.

השאלה היא
- אני האימא! המבוגר האחראי! ולא מצליחה לשבור את הלופ המבאס הזה.. יש בי קול שאומר
יאללה, תפסי את עצמך, תציעי לה לשבת עלייך לקרוא סיפור ויעבור
וקול שני שאומר
לא בא לי! היא כזאת לא כיפית עכשיו (סליחה על הישירות. אני מנסה לכתוב הכי כנה שאפשר) ולא היא מנהלת העניינים... אולי אני צריכה לשדר ''מי שרוצה להיות עם אמא מוזמן ומי שלא בעיה שלו''....

מה אומרות?......
(חשוב לומר שעם אבא שלה היא ממש סבבה. קצת עושה פרצופים אבל בקלות נענית לזה שהוא יספר סיפור, יגיש לה צהריים וכו'. מה שמסובב את הסכין בלב ומחדד שיש פה משהו רגשי מולי...)

מה אומרות??
(#רק תגובות אוהדות יתקבלו.. אין לי כוח להאשמות או לזלזול, גם ככה מרגישה אימא מעפנה😶)
אני אומרת שהמקורית
קודם כל את נשמעת אמא מהממת!! ממש.
הלוואי עליי כזו סבלנות. תרימי לעצמך הרבה, את עם 3 ילדים בבית מתחת לגיל 3. ועוד עם קטן בן חודשיים. הכי אל תרגישי רע עם עצמך. ממש אשת חיל!!
ולעניין עצמו - אני חושבת שאנחנו האמהות מובילות ומנווטות את הסירה ולא הילדים. ולכן, אנחנו צריכות לשבור את הלופ. וכן זה עבודה עצמית גדולה ולא תמיד יש חשק, אבל התגמול הנפשי שמקבלים על ההתגברות הזו שווה הרבה וגם ובעיקר - מועיל להתנהלות ויקל עלייך.
אני חושבת שכן לקרב ולהציע סיפור ולהרעיף אהבה, ואם היא לא תרצה אז - אמא פה בכל זאת אם תתחרטי.
לדעתי זה סוג של בחינת גבולות או אולי היא רוצה שתחזרי אחריה כדי להראות לה אהבה.
זה לא קשור אלייך כי את לא בסדר. זה פשוט אופי של ילד לנסות ולבחון עד איפה מגיעה אהבת ההורים .
מקווה שהצלחתי לעזור במשו
תודה!!אמא3
שומרת לי תכף לזמן של ההנקה לקרוא שוב בנחת
הי קודם כל חיבוקאני זה א
ממש כייף היההלקרוא על הקשר שיש לכן. את נשמעת ממש מיוחדת. יכול להיות שזה קצת בחינת גבוחות וגם אולי תגטבה לחידה שח הקטנה אל תשכחי שחודשיים זה לא הרבה ויש מצב שזה מגיע עכשיו ההסתגלות. אולינכשהיתה חוחה היה לה כייף םתאום להרגיש קטנה אל תשכחי שהיא באמת קטנה. וכמה שזה מחרפן האמא הארוך הזה שתארת אולי תנסי כן להתקרב אחיה ומאמינההשזה יעבור מעצמו מהר. נשמע לי שככל שתמשיכי את המרחק זה יתעצם. חיבוק גדול ומודעת כמה זה קשה מצדיעה לך על הכנות ועל הרצון לשנות את המצב ובכלל על כל ההשקעה שלך בילדים.
לגמרי....תודה יקרה!אמא3
את מהממת!! מציעה משהו שתמיד עוזרמק"ר
שימי מוזיקה ותזמיני אותה לרקוד להשתולל, זה שובר כל לופ שקיים!! תעשו שטויות ביחד, תתגלגלו על הריצפה, תרקדו, תקפצו.
ננסה! נשמע כיף! תודה!אמא3
את באמת נשמעת אמא מדהימה...בארץ אהבתי
אני ממש מזדהה עם התחושה שכתבת שמצד אחד יש בך את הקול שאומר 'אני האמא, אני צריכה להתנהג כמו המבוגר האחראי', ומצד שני את הקול שאומר 'לא בא לי!'.
אני הרבה פעמים מרגישה שאני יודעת מה אני אמורה לעשות בתור מבוגרת אבל פשוט 'לא בא לי'...

מה שעוזר לי במקרים כאלו, זה להבין קודם כל שאני בניסיון עכשיו, שהקב"ה שלח לי את הניסיון הזה כי הוא רוצה שאני אגדל מזה, הרבה פעמים עוזר לי למצוא כמה רגעים להתפלל במילים שלי - להודות לה' על הילדים המתוקים שלי שאני שמחה בהם למרות כל הקושי, על הקושי הזה שהגיע עכשיו כדי לעזור לי לגדול, ועל זה שאלו הקשיים שאיתם אני מתמודדת ולא עם נסיונות מורכבים יותר, ואז לבקש עזרה מהקב"ה שיתן לי את התבונה לדעת מה נכון לעשות עכשיו ושיעזור לי להתגבר ולעשות את זה.
כשיש קשה לי אז לפעמים אני גם מתפללת שבזכות ההתגברות שלי עכשיו ה' ישלח זיווג הגון ל.../רפואה שלמה ל.../יקרב את הגאולה השלמה וכו'... (כמו שמתפללים אחרי הפרשת חלה בזכות המצווה, אז אני חושבת שראוי להתפלל לישועות גם בזכות התגברויות בעבודת המידות).
לי זה עוזר ממש (הכי קשה זה לזכור להתפלל בדיוק כשצריך את זה, בדרך כלל אחרי שאני נזכרת אז באמת הכל משתנה ונהיה יותר קל...).
וואיייי. אלופה... גם את זה לגמרי אני צריכה לשמועאמא3
אני אומרת שאת נורמליתמיואשת******
ושהקול שאומר לך- את האמא וכו, צודק.
כלומר את גם נורמלית בהתרגשות
שלך אבל גם צודקת במה שאת
אומרת לעצמך.
וביקשת רק תגובות אוהדות אז אני לא אמשיך
הרבה בהצלחה!!! כולנו עוברים נסיונות מול הילדים שלנו בכל מיני נושאים. באמת. וזה קשה ושלושה פיציים בבית זה קשה.
אבל מנסיון שלי, בכורות שעושות יותר מדי גדלות להיות איכסה של מבוגרות (סליחה על ההכללה) אני אישית מאד מאדדדדד נזהרת בזה בגלל ההיכרות הקרובה שלי עם כמה בכורות כאלו. אבל זה סתם נקודה למחשבה בהמשך....
חיבוק על הנסיון והקושי!
פיוו מזל שביקשתי אמא3
מיואשת חיכיתי לתגובה שלך
עכשיו קצת נרגעתי ב''ה
ןגם קיבלתי פה עצות טובות והרבה הכלה (שזה בעצם מה שהייתי צריכה קודם)

אז דווקא אשמח לשמוע בנחת את דעתך על בכורות והרבה עשייה- כאימא מנוסה וכאחת שנשמע שיש לה מה לומר בעניין
יאללה שוטי
(כשמתאפשר לך ומתאים כמובן)
וואי וואי, שמת עלי עול גדול 😁מיואשת******
אני לא חושבת שאני איזה אורים ותומים בכלל.
וקודם כל אני חוזרת על ההכלה שלי וההבנה- את נורמלית לגמרי!!! מה שעובר עלייך והבאסה והרצון להתנהג איך שבא לך באמיתי ולא להיות המבוגר האחראי- זה שיא המובן והמוכר! קרה לי המון המון.
וחוץ מזה טיפ שקיבלתי מהפסיכולוגית שלי- ילד ראשון זה אתגר, בת ראשונה זה יותר אתגר מבן, ולאמא זה יותר אתגר מלאבא. אז כן בת בכורה זה אתגר גדול יחסית לאמא. אבל מה, יכולה לומר לך היום שכגודל האתגר כן הנחת בלי עין הרע. יש לי בכורה מהממת וקשר מיוחד איתה (מצטערת אבא שלה, אבל. באמת שהקשר שלנו מיוחד יותר)

טוב אחרי שחפרתי
אומרת בכנות, נשמע מהתיאור שלך שהתרגלת שהיא עושה מה שאת מבקשת מיד ובכיף, וברגע שהיא פחות נחמדה אליך וממלאה אחר הרצונות שלך, את
מתבאסת ומתעצבנת.
זה משפט קצת קשה לבליעה, אז אננ מיד אומרת לך שזה קרה לי גם. ובגילאים יותר גדולים. וגם היום לפעמים אני תריכה להזכיר לעצמי ש- הי הי , אני האמא פה, והאחריות שהשייש יהיה נקי היא שלי, גם אם זה התפקיד שלה בבית. זה הבית שלי והאחריות היא עלי.
אז לפעמים יש ילדים כאלו שהם נוחים וחמודים ומרצים אותנו ומביאים ולוקחים ועושים, וזה נראה לנו נורמלי וטוב כי התרגלנו והם לא מוחים. ואחריהם יכולים לבוא ילדים קשים שעל כל שטות מתנגדים, ומפה לשם הדרך לעומס עזרה שנופל על אחד מהילדים בגלל שהוא נשמה טובה ואחיו רב איתנו על כל שטות- קצר. במיוחד אם זה בת מול בן שיש לנו נטיה לחשוב שבנות צריכות לעזור יותר (אבל על הבעלים שלנו אנחנו מתלוננות שהם לא עוזרים מספיק )
אז באמת שאתם בגיל ממש מוקדם
וכל הדרשה שלי קצת כבדה עלייך, תשמרי ותקראי אותה עוד שנתיים
בעצם רק רציתי לומר בשוקה תחתונה שאת ממש נורמלית, אבל זה תזכורת טובה לזה שגם אם הכל ברוח טובה והיא עוזרת בכיף וכו- לשים לב שזה לא עובר את גבול הטעם הטוב. ושהיא לא מאבדת את הזכות להיות ילדה, וסהכ ההתנהגות שלה כרגע כמו שאת מתארת היא טיפוסית ונורמלית לגיל שלוש, ואם ממש קשה לך עם זה, זה אומר שטיפה שכחת שהיא רק בת שלוש. וזה בסדר, היא מזכירה לך. באמת לא קרה כלום. אבל ילדה בת שלוש יכולה להיות ממש ממש מעצבנת, זה הגיל...
ואת עם שלושה קטנטנים, את אמא מדהימה אני בכלל לא יודעת איך את עושה את זה!!!
רק באתי להזכיר שלה יש את
המקום שלה להיות ילדה, עם כל העצבים. ואחרי שתעברי את המשבר הזה, והיא תחזור לעזור לך כמו גדולה וחמודה שהיא , רק תזכירי לעצמך לפעמים את הגיל שלה ומה את באמת חושבת שהגיוני שילדה בגיל הזה תעשה.
זה הכל.

מקווה שזה בסדר המגילות ששפכתי פה, באמת בגלל היכרות עם כמה בכורות שהיו אימהות קטנות מע ר לכל קנה מידה נורמלי (שזה ממש לא המצב שלך כן? זה בכלליות אני אומרת) וזה לא עשה להן כבני אדם בוגרים. לכן זה קצת נושא רגיש אצלי
וגם אני מתלבטת תמיד בין אחריות ובגרות שמתאימים לגיל וביו עומס גדול מדי, זה תמיד התלבטות.

בהצלחה לך וגם לי

❤️❤️❤️❤️
וואו, תודה! ממש טוב שאת פה...בארץ אהבתי
ממש עזרת גם לי, כבר הגעתי לחלק מהתובנות האלו גם בעצמי, אבל ממש הסברת את הדברים טוב וחידדת כמה נקודות חשובות...
תודה רבה על ההשקעה!
''אושית הפורום'' כבר נאמר ⁦✌️⁩אמא3
תודה יקרה!
חושבת על מה שכתבת!!
וואי תוהה אם אני מסכימה עם התאוריה שלךבאורות
בתור בכורה להרבה אחים, ועם הפרש גדול ביני לבינם, הייתי ממש "אמא קטנה". ברמה שמגיל צעיר יחסית(15 נניח) ההורים היו נוסעים למלון 3 ימים ואני הייתי נשארת עם הילדים לבד..תמיד הייתי שומרת עליהם, מלבישה בבוקר, עוזרת בערב, בשבתות בצהריים. לא מרגישה שהשפיע עלי בקיצוניות כמו שאת מתארת ושהפכתי להיות מבוגרת מגעילה;)
אני בטוחה שאת מהממת מיואשת******
הממ. אני תוהה איך לומר את זה. אבל גם גיסתי שהיא בכורה מזעזעת ברמות על והאחים והגיסות שלה מפחדים ממנה, בטוחה שהיא מהממת.
וגם הבכורה שעובדת איתי בטוחה שהיא מהממת.
(וכל מי שצריך לעבוד איתה רוצה למות)

אבל אמרתי שזה הכללה! שוב מנסיון שלי עול מוגזם משפיע.
לא בטוח שלהישאר כמה ימים עם אחים זה עול מוגזם, מאד שאלה מה היה בשאר הזמן. והאם יום את מכבדת את זה שהם גדלו ובגרו ולא שמים עליך פס או שאת עדיין חושבת שזה תפקידך להאיר את
דרכם ולהיות אמא שניה שלהם... סתם דוגמא.

באמת שזה הכללה, אבל כתבתי את זה כנקודה שצריך לשים לב אליה- לדעתי כמובן
ולדעתי האישית את באמת באמת מהממת!!
אני רק חייבת לומר משהו לגבי ה"הכללה"מתואמת

הבת שלי היא דור רביעי של בכורות (כלומר, גם היא, גם אני, גם אמי וגם סבתי - כולנו בכורות) - וכולנו היינו ועדיין כאלה שעוזרות הרבה בבית - ואף אחת מאיתנו ב"ה לא "איכסה של מבוגרת"... (הבת שלי כמובן עוד לא מבוגרת, אבל גם בתור מתבגרת עם כל המאפיינים - היא עדיין לא שוכחת את המידות הטובות שלה...)

אולי זה תלוי בחינוך ובזה שהאימהות של כולנו לא הטילו עלינו אחיות טוטאלית (כל אחת והסיפור המדויק שלה) - בכל אופן, אני לא חושבת שבכורות שהטילו עליהן הרבה הופכות בהכרח למגעילות בבגרותן, ואולי דווקא להפך.

אני מכירה כמה בכורות מדהימותמיואשת******
גם כאלו שבכורות לעשרה אחים ועזרו המון.
כתבתי שזה קשור לכמות העול ההגיונית, ולחינוך. ברור לגמרי.
אז זה לא דווקא קשור לבכורותמתואמת

אלא לסגנון הורים שמטיל יותר מדי על כתפי ילדיהם. לא?

גן. אבל אצל סגנון ההורים הזה זה יתבטא אתל הבכורותמיואשת******
מן הסתם הורים כאלו מטילים את רב העול על הבת הבכורה. טבע העולם....
ובטבע שלנו שאנחנו תמיד חושבים שהבכירים יכולים יותר וצריכים לעזור יותר, ואחר כך כשיש לך ילד רביעי בן שבע את אומרת - אבל אחותו בגיל שבע כבר לקחה את הילדים לגינה והכינה ארוחת ערב ועשתה אמבטיות! ואיך הוא/היא בגיל שבע רק רוצים לשחק??? 🙈
אני חושבת שמפרספקטיבה של החיים כשיש ילדים את פתאום אומרת וואי אמאלה למה ציפיתי מהבכורה שלי להתנהג כל וכך בגיל הזה ואת מבינה פתאום דברים...
אז זה שאלה של חינוך, תשומת לב וכו, וזה תופעה שמתבטאת אצל הבכורים .

לדעתי האישית, אם אחים/גיסות של בכורה מפחדים ממנה קצת, מזהרים לא להיכנס איתה לויכוחים ופינות, הולכים בזהירות מסביבה- אז יש פה בעיה
זו דעתי האישית בלבד כמובן
ובאמת מכירה בכורות מהממות.
רק רציתי להאיר את הנקודה שלפעמים מתפספסת
כן, אבל אצל סגנון ההורים הזה זה יתבטא אתל הבכורותמיואשת******
מן הסתם הורים כאלו מטילים את רב העול על הבת הבכורה. טבע העולם....
ובטבע שלנו שאנחנו תמיד חושבים שהבכירים יכולים יותר וצריכים לעזור יותר, ואחר כך כשיש לך ילד רביעי בן שבע את אומרת - אבל אחותו בגיל שבע כבר לקחה את הילדים לגינה והכינה ארוחת ערב ועשתה אמבטיות! ואיך הוא/היא בגיל שבע רק רוצים לשחק??? 🙈
אני חושבת שמפרספקטיבה של החיים כשיש ילדים את פתאום אומרת וואי אמאלה למה ציפיתי מהבכורה שלי להתנהג כל וכך בגיל הזה ואת מבינה פתאום דברים...
אז זה שאלה של חינוך, תשומת לב וכו, וזה תופעה שמתבטאת אצל הבכורים .

לדעתי האישית, אם אחים/גיסות של בכורה מפחדים ממנה קצת, מזהרים לא להיכנס איתה לויכוחים ופינות, הולכים בזהירות מסביבה- אז יש פה בעיה
זו דעתי האישית בלבד כמובן
ובאמת מכירה בכורות מהממות.
רק רציתי להאיר את הנקודה שלפעמים מתפספסת
ותודה תודה תודה לכולכןןןןןןאמא3
אולי כדאי לתת לה זמן להיות קצת תינוקת... לךוואוו
זה קשה כרגע אבל אולי היא צריכה את זה קצת... מה אומרת?
גם אני חושבת ככה. הרי גם אצלה יש שני קולות -תפוחים ותמרים
יש הקול המרצה, האחראי, הבוגר, יד ימינך.
ויש הקול התינוקי, המתפנק, זה ש"לא בא לו".

כולנו, גם המבוגרים: גם גדולים וגם קטנים, גם אחראיים וגם פורקי עול, גם קשובים לאחרים וגם קשובים לעצמנו.

היא "יושבת" לך על העצב של פריצת גבולות, של אי דרישה עצמית, של פריקת עול. כל מה שהיית רוצה לעצמך רק בשום אופן אין לך אפשרות. אבל היא רק ילדה קטנה בת 3 והיא כן יכולה.

תקשיבי למה שהיא משדרת. זה מסר חשוב והוא באמת מצריך עבודה פנימית. ונראה לי שאין אמא שלא עוברת שם. אני לפחות מאד מבינה ומכירה את המקום הזה מהבכורה שלי.
אאוצ! זה היה כואב. כנראה שאת צודקת..אמא3
ממש לא התכוונתי להכאיב לך!תפוחים ותמריםאחרונה
אני מקווה שאת יודעת את זה.
רק הצורך שלך בה כבוגרת כרגע מאד מאד גדול, והצורך שלך לאיזשהוא מרווח נשימה - בלי שום קשר אליה - גם הוא גדול מאד.
חשבת להכניס אותה למסגרת?
מדהיםאורוש3
ממש מסכימהאפונה
כתבת כל כך יפה.
צריך לתת לה את הזכות לסרב ולא לתת לה תחושה שהיא רצויה רק כשהיא מרצה. בדגש על נקיפות מצפון - ממש להיזהר מזה, שלא תרגיש אפילו בטעות שהיא אחראית על מצב הרוח של אמא.
אני חושבת שהרחקת לכתהריונית ותיקה
תזכרי היא כן קצת תינוקת היא בת 3!!!!
זה שהיא הרגילה אותך שהיא גדולה ואחראית זה נפלא כל עוד זה מה שמתאים לה וזה לגיטימי שלא בא לה העוול הזה , שבא לה כן להיות הקטנה שמגיע לה להיות ....תאפשרי לה
אני חושבת שהילדה שלך נורמלית לגמריאורי8
מה שאת מתארת קרה לי לא פעם, במיוחד מול הבנות, גם בגיל ההתבגרות. גם בגיל 14 היתי צריכה להזכיר לעצמי שאני המבוגר האחראי ואני צריכה לעשות את הצעד הראשון, למחול, לסלח , לחבק . וזה לא קל. בקשר לבת שלך ממש חשוב לי לומר לך שהיא רק בת 3. לך היא נראת גדולה, כי היא הבכורה שלך, גם הבכורה שלי נראתה לי גדולה מהרגע שנולד לה אח, כל החיים שלה כמעט היא היתה גדולה בעייני.
אבל בעיניים שלי היום , כאמא לילדים מגיל שנה וחצי עד 19. 3 זה כמעט תינוקת.
וזה מקסים שהיא יד ימינך , וזה נעשה בשמחה , ובכלל מעורר התפעלות שאת עם שלושתם בבית, וכל ההשקעה שלך בה, הלוואי עלי כזו סבלנות.
אבל נראה לי שחשוב לזכור שגם אם היא בכורה מבין 3 . היא רק בת 3 , ובגיל 3 נורמלי והגיוני להתנהג לפעמים כנו תינוקת, לנדנד, לבכות. מניחה שבהמשך החיים כשהאחים שלה יהיו בני 3 , יראה לך נורמלי לגמרי שהם יתנהגו ככה. לדעתי צריך לתת לה לפעמים להיות תינוקת, אפילו באופן יזום, שלא תצטרך לדרוש את זה.
גם אם טוב לה והיא נהנת להיות יד ימינך, היא קטנטונת ויש לה עדיין צורך להיות תינוקת, אם היא תקבל את זה באופן יזום, היא לא תצטרך לדרוש את זה באופן מנדנד.
אל תתיחסי למה שכתבתי כביקורת, זה ממש לא. רק רציתי להאיר נקודה , מתוך מה שאני חוויתי עם הילדים שלי. גם בגיל גדול יותר יש להם צורך לחזור לפעמים למקום תינוקות, ולדעתי צריך לאפשר את זה, רצוי בנעימות, אחרת הם ידרשו את זה באופן לא נעים
טוב לי לקרוא את זה! תודה!אמא3
נותן לי מבט יותר רך על הסיטואציה....
תודה לכל מי שכתבה
לגמרי קוראת כל אחת ולוקחת לתשומת ליבי!!!
תודה שאת מזכירה לנו שזה קורה גם בגיל גדול יותרמיואשת******
זה ממש נכון
לא מזמן המתבגרת שלי נעלבה קשות ממשהו שאמא שלי נתנה לתינוקת.
ואני כזה - מה??? היא מקנאה בתינוקת? בגילה??
ו-וואלה. כן. לגמרי. בכלל לא חשבתי שזה אפשרי
וישבנו ודיברנו וזה.
אז כן, בכל מיני שלבים בחיים הם עדיין ילדים
תחושות מאוד הגיוניות!ת.מ.
גם אצלי הגדולה הייתה בת 3 כשהשלישי נולד. גם אני איתם בבית. גם היא מאוד עוזרת.
צריך לזכור כל הזמן שהיא ילדה קטנה! היא יכולה לעזור המון אבל היא לא חייבת! זה לא התפקיד ולא האחראיות שלה!
זה לא קל ועד היום אני עדיין מזכירה לעצמי את זה כל הזמן. ואני משתדלת לשים לב שיש לה גם זמן פינוק וזמן להיות הילדה שהיא גם אם היא בחרה את זה בזמן שפחות נוח לי שתתפנק ואני יותר צריכה עזרה.
גם לחזק המון חיובי על העזרה אבל לא להתבאס בקול כשהיא לא רוצה (בלי 'חבל חשבתי שאת גדולה ויכולה לעזור לי') ואני גם משתדלת לפעמים כשהיא אומרת לא להגיד 'בסדר את לא חייבת.' כי באמת אני האמא פה והאחראיות היא שלי (היום כשהיא כבר בת יותר מ6 יש דברים שהם כן האחראיות שלה כמו לשמור על החפצים שלה מסודרים למשל ועל זה אני פחות אוותר. אבל כן אם עזרה בהרבה דברים אחרים אבין ואציע איזה פתרון)
את כאילו מייחסת את זה ממנה אליךים...

אבל היא ילדה בת 3 שפתאום אמא שלה מתרחקת ממנה, היא היתה חולה ופתאום קיבלה הרבה יחס רק לעצמה וזה חסר לה. היא סה"כ בת 3 והיא צריכה את ההורים שלה

הם קולטים הכל, תני לה חום ואהבה ולא חום ואהבה בתנאי שתהי כך או כך

יותר מזה שתלמד שהיא אהובה ורצויה תמיד

הלוואי שהייתי מצליחה תמידאמא3
יש לך טיפים איך לתת חום ואהבה גם כזאת קוטרית ולא בא להב כלום יושבת בפרצוף באסה על הספה?
(וואי, בחיי שנשמע תיאור קלאסי של מתבגרת. הילדה בת שלוש )
שבי לידה על הספה ותחבקי אותהים...


תקשיבי גם לי יש בכורהאני זה א
וזה ממש אתגר היא מתוקה ממש והוגרת ואני ממש צריכה להיזהר לא להתבלבל ולחשוב שהיא חייבת לי. זה נורא נורא קשה באמת אפילו שהיא יותר גדולה (כמעט 9) ויודעת באמת לעזור היא יכולה להוציא אותי לםעמים מדעתי. ואני כל הזמן מזכירה לעצמי שהיא ילדה וזה שיש לה אחים קטנים לא אומר שהיא לא צריכה גם חיבוקים ואהבה שלא תלויה בכלום ממני. לעסור זה ממש לא רע אבל רק לזכור שהיא לא חייבת ואז זה מורעד את העוגמת נפש שיש לנו כשהן מתנהגות כמו ילדות נורמטביות. ויעזור לנו לשבור את הקרח ולהמשיך להתקרב ולאהוב. בהצלחה יקרה את מדהימה.
כתבת מקסים! כולנו מתמודדות עם זהמיואשת******
ועצם זה שכולנו מתמודדות עם זה מראה שבאמת כל כך קל לשכוח וכל כך צריך להיזהר בזה.
מותר לה להיות בבאסה על הספה.ת.מ.
תגידי לה שאם היא רוצה תשמחי לחבק אותה ואם היא רוצה לנוח ולהירגע על הספה היא יכולה ושאת תמיד אוהבת אותה ותמיד תאהבי אותה כי הילדה המתוקה והמקסימה שלך לא משנה מה קורה ומה היא עושה.
וכן חלק מה'מכת בכורות' זה טיפש עשרה מגיל 0...
גם אצל בנים חייבת לציין.... מגיל שנתיים והלאההההאורוש3
יקרה,חדשה ישנה
מה זה מבינה אותך. קורים לי דברים דומים עם בן ה4 ויש מתחתיו 2 קטנים. ב''ה.
יש לנו בעיה קטנה.
אנחנו שוכחות שגם הבכור/ה היא תינוקת!!! כן. היא תינוקת.
מרב שיש קטנים ומתעסקים בהם שוכחים שגם להם יש ילדות, הופכים אותם לבוגרים ומדברים כאילו אנחנו באותו גיל (כמעט). מותר לה גם להתמרד. מותר לה גם להיות נודניקית ומעצבנת. מותר לה גם לרצות שתרימי אותה! כשיכנס לך לראש שהיא תינוקת לכל דבר לעניין תקחי את הכל הפרופורציות.
אני ממש יכולה להזדהות איתך. אבל באמת זה מה שאחותי ואמא שלי אמרו לי וזה ממש הקל עלי.
כשאני מספרת סיפור לפני השינה זה לא ברור שבת השנתיים תשב עלי, גם לבן הארבע מותר לשבת עלי.

צריך לשים לב שהיא גם עושה שטויות של קטנים שהיא גם תחווה את הילדות (לא רק סיפורים ופטפוטים אלא גם לקפוץ על המיטה, להתגלגל על השטיח ומה שנקרא לזרוק את השכל בצד) שזה לא יבוא לה אח''כ ההפוכה.....
בהצלחה רבה יקרה!
קראתי את ההודעה שלך שובשוקולד פרה.

 

ואת האמת יצאתי פגועה בשביל הילדה.

את עושה איתה ברוגז, כמעט מתעלמת ממנה,

דבר שאפילו מבוגר היה נעלב ממנו.

 

זה שהיא כביכול הולכת אחורה, וחוזרת לשלב הצרחות שאת בשירותים,

נכון שזה לא מושלם כמו לפני,

אבל במקום ברוגז,

תנסי להיות במקום שמבין אותה.

 

להסביר לה בנחת שאת רוצה לפנק אותה, וכמה היא מיוחדת שהיא עוזרת לך כל כך,

אבל קשה לך לשמוע צרחות, בגלל שהאוזניים מתפוצצות לך... (תשתמשי בדימיון כיד הטובה).

 

אל תעשי איתה ברוגז.

כי היא לא ברמה שלך בכלל-בכלל.

את הרבה יותר מפותחת ממנה- רגשית, נפשית ושכלית.

את יכולה להשליט את השכל על העצבים - היא כמעט ולא!

היא לא יכולה לעשות תהליך נפשי עם עצמה- ואלו את כן!

 

אולי יש לי גם צד ביקורתי,

שאומר שאולי את משאירה אותה בבית בשביל העזרה...?

אולי עדיף לה מסגרת?

 

אם זה ביקורתי מידי בשבילך, את יכולה לדלג.

פשוט זה מה שהרגיש לי.

אוייי לאאא.. לגמרי לדלג!!!אמא3
אחות, הגזמת בסחףףףף.....
לא נורא- קורה לטובות ביותר!!
ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24

הקטן עוד ישן צהריים?

וואי מזדהה ממשקל"תאחרונה

ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤

למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.

אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור

מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?

בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?

אשמח לכל מיגע

תודה

פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

אחרי הכלשושנושי

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור

תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור

אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש כל מיני אפשרויותעל הניסים

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו

גם לילדים?פרח חדש

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

כן.טארקו

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

הבן שלי מאובחןפרח חדש

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

ניסינו מלא סוגים...פרח חדש

ומינונים?טארקו

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

ניסינו באמת הרבהפרח חדש

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

כן תקראיבשורות משמחות

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר

אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,

שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.

גם להשקיע וגם לא לבזבז.

אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.

דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים

נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.

הגיוני?

אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?

כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.

ממש תודה ♥️

לא מכירהאמאשוני

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

תאמת שחשבתי על זה חחאונמר

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב

בינתיים לא המשכנו עם זה

מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר

אפשר באישי כמובן...

אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אני מתבלבלת ברשתאונמר

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

אבדוק עם מקימי באמתאונמר

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

לא ניסיתישלומית.

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

תודה 🩷אונמר

לא מכירה אותםפרח פורח

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

תודה 🩷אונמר

אני רקמדברה כעדן.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

אשמח להמלצה בפרטי..אונמר

עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.

זה לא מה שהפותחת שאלה

תודה לכולם ממש 🩷אונמר

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

זה בטוחאונמר

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

את מתכוונתאנונימית בהו"ל

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפוראחרונה

רוצה מספר?

ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566

שווה כל שקל!!!!

לגבי השקעות^כיסופים^

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

פחות מומלץ112233445566

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפוראחרונה

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

איזה מתסכל!!פרח חדש

אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..

זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..

האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ

פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.

אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.

האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.

אולישיפור

בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"

הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.

וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך

על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות

נוח לו מה שקורה עכשיו

את לוקחת את כל האחריות

ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה

את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך

ורק אז אולי הוא ישנה משהו

זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני

מחר אני יוצאת בשעה X

או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y

הבגדים של הגדולה פה

הבגדים של הקטנה כאן

צריך לעשות א.ב.ג

וזהו

משחררת לגמרי

יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות

זה כבר לא עניין שלך

אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל

תוכלי למצוא את דרך האמצע

אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות

הזאת בשביל שהוא יבין

לדעתיקל"תאחרונה

הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.

מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי

להיות?

חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'

אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא

זכות שלי

ופשוט לא מצליחה להתרכז

אמא

שמעתי מה סיפרתי לך?

אמא

רוצה לראות מה עשיתי?

ועודדדדד

גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות

לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם

ועוד ועוד

מזדהות? רעיונות??

לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום

וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

לי נשמע כמו עומסהמקורית

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

רק להגיד❤️

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

גם אני ככה.שיפוראחרונה

יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.

שבוע 10 כל הזמן מריחה ריח לא טובמטילדה

היוש, פעם אחרונה שהייתי פה היה לפני הזרעות...

ב"ה בסבב הרביעי הצליח...

אני כמעט כבר לא פה אבל בסוף כל פעם שכן צריכה לשאול משהו שקשור, זה המקום לעשות את זה, אין על הפורום הזה.

אני בהריון שבוע 10

וכל הזמן מריחה ריח לא טוב, הבית נקי, אף אחד לא מריר כלום ולי כל הזמן יש ריח באף שלא נעים לי

אני משתגעת מזה

מישהי מכירה? רעיונות מה אפשר לעשות?

את איפה שהוא על הרצף של הבחילות...שימושית

מוכר מאוד, חלק מהחבילה חחהרמה

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

תודה וואי הריון ששי ולא זוכרת את זה משום הריוןמטילדה

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

הרבה פעמים זה עובר אבל לא תמידשימושית

אוי ויי אל תגידי לי את זה😱מטילדה

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

ממש מאחלך ומקווה בשבילך שיעבורשימושית

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

תודה❤️ באמת כדאי לדעת שזאת אופציהמטילדה

מוכר מאוד מאוד מאודדיאן ד.

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מאד מעודד😂😂😂מטילדה

אולי תנסי ללעוס מסטיקים?איזמרגד1

יש סיכוי שזה יעזור?

יכול להיות...אני לא חובבת מסטיקים אבל שווה לנסות..מטילדה

קרה לי בהריון הראשון עם המטבח של חמי וחמותייעל מהדרום

לק"י

ובשעה טובה🤩

תודה❤️מטילדה

ריחות בהריון זה ממש קשהפרח חדשאחרונה

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

אחרי שמסרתי המון ספרי הריון ולידה מעולים שהיו ליהריון ולידה

אני צריכה בשביל מישהי קרובה אלי מאד

אולי יש בנות שמוסרות?

אשמח לספר להיות לאם, בשעה טובה ואם יש עוד אז אשמח

נמצא דרך להעביר מכל מקום...

תודה מראש

אם את כותבת שמכל מקום תצליחו להעבירירושלמית במקור

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

^^ ויש גם גמחיםיראת גאולה

מחפשת משהו שישאר אצלההריון ולידה

ממליצה על אתר סימניהאיילה12אחרונה

יש שם מלא ספרים מכל הארץ יד 2