במה שקורה אצלי ומצד שני לעולם לא להאמין לצד השני - ועדיף כמה שפחות לשמוע

אי אפשר להדביק' את הקצב של הסביבה ותמיד הדשא של השכן ירוק יותר 

מציעה לך לקחת את העצה הזו ולתפוס מרחק מנושאי שיחה כאלו עד כמה שאפשר כי עכשיואת במצב שאת מצפה ממנה כיאלו להתאפק מלספר כמה הכל טוב רק בגלל שהיא יודעת שלך קשה. ולך מפריע לשמוע שטוב לה כי אצלך בבית המצב שונה

ומצד שני אי אפשר לגמרי להתנתק מהעולם. צריך גם עבודה עצמית זה חלק מההתמודדות בחיים לפעמים. 

בכל מקרה מבינה אותך ומקווה שהמצב אצלך ישתפר ותראי רק נחת מחיי הנשואין שלך בעז"ה.

א תגידי כמה טוב לך - אז אולי מישהי אחרת תרגיש כמוך כי החיים שלה לא הכי טובים 

ואם תגידי כמה רע ותחשפי את החולשות שלך - דעתי היא שלא שייך לחשוף מה קורה בחיי הנשואין, וגם לא חברות ממש טובות. לא רלוונטי פשוט . זה תחום ששייך רק לי ולבעלי וזהו. כל עוד מדובר בנישואין פחות או יותר תקינים כן..? 

בעיות תקשורת יש בין כולם. 

והמטפלת לא נבהלת וגמני לא כי אנחנו בני אדם ואנחנו מרגישים וחווים וכועסים ולפעמים הביטוי של הכעס יוצא בחוסר פרופורציות וצריך כל אחד לשלוט על עצמו ולא לזרוק אחריות על השני. 

הוא גבר ואת אישה ואנחנו שונים. וזה חלק מהחיים עד שמוצאים שפה משותפת ומצליחים לשים את האצבע על הנוסחה שטובה לכם.

זה ברור שאת צריכה לפרוק, אבל את צריכה לזכור שברגע שאת עושה את זה את מקבלת תגובה שמונעת מהסתכלות שונה על הדברים, שרואה רק צד אחד. ואפילו עלולה לגרום להסלמה ביחסים כי אצל הצד השני הדברים עובדים אחרת, ובד"כ הוא גם צריך לפרוש לך את משנתו לחיי נישואין מוצלחים, ששונה לגמרי ממה שאת חווה ואז מתחיל כדור השלג להידרדר כי 'למה בעלי לא שוטף כלים ומתחלק איתי בסדר של הבית' ו'למה הוא לא קם לילד בלילה' וכל זה..

 זה קודם כל צריך לדעת.

וזה לא היה נושא השיחה בכלל אבל הייתי חייבת כי אמרת שיש ילדים  - צריך לדבר הרבה על זה שיש בעיות תקשורת וטוב שאתם הולכים לטיפול. תחוסו עליהם ותשתדלו לשמור על כללים מסוימים של ויכוח, זה ממש עלול להשפיע לרעה ולא ממקום שיפוטי אני אומרת אלא כי גמני כמוך חוויתי את זה וראיתי איך הילד נהיה דרוך ומתוח כשהוא רואה שהכל מתוח ולא רגוע בינינו. ורחמים עליו.

תמיד יש אפשרות לתקן

המצב הזה שאת שרויה בו לא יוביל אותך לתיקון. זה או שאת מובילה או שאת מובלת

מאחר ומטיפוס רגוע שלא צועקהפכת לדבריך לטיפוס שצועק ואף אומר מילים קשות - זה אומר שהוא מסובב אותך על הציר ואת צריכה לעצור את זה. זה ממש בידיים שלך. 

תאתגרי את עצמךי לפעם אחת כשאת רואה שהדברים מסלימים - תשארי בטון רגוע (אחת העצות של הרמב"ן באגרתו לבנו), לא לקלל, לצאת מהחדר אם צריך,תחליטי שאת עושה הכל כדי לא להגרר. ולהגיד גם - אם לא נדבר כמו בני אדם הנושא סגור מבחינתי ואין דיון או אולי ידבר אליו יותר שחשוב לך שהילדהלא תגדל לאלימות מילולית בין ההורים.

אחרי שתצליחי פעם אחת - קודם כל יהיה לך קל להאמין בעצמך. ואחרי זה תוכלי לסובב אותו סביב הציר הרגוע שלך. 

זה תהליך שיקח זמןואת צריכה הרבה אופטימיות ואמונה בעצמך ובזוגיות שאפשר ואתם יוכלים לתקן.  אחרת חבל על הכסף של הטיפול 

ולחכות ולקוות והזמן שעובר והבדידות, גם כשמציגים לעולם חזות חזקה ושמחה ומבפנים יש ריקנות והמון כאב.

לעומת האושר של זוגיות ומשפחה עם כל הקושי שיכול להיות

אבל מי כמוך יודעת שזוגיות זה מסע ויש תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות.

קחי את זה כאתגר להשקיע בזוגיות שלכם ולא חייבים לשתף בכל דבר..

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..