הייתה לי חברה שהתחתנה תוך שבועיים
הייתי בשוק...
סיפרתי את זה היום לחברה אחרת היא אומרת לי אני התארסתי תוך שבוע, משני לשני-4 פגישות וסגרנו, (וזה נשמע כמו סגירת עסקה)
והייתי בטוחה שאין יותר הזוי מזה
אז נכנסה עוד חברה (כלומר מורה, הסיטואציה היא בחדר מורות של סמינר חרדי)
ומתברר שהיא סגרה תוך 3 ימים,
לא
זה לא נורמלי
יופי שעשיתם בירורים חודש שלם
אבל, מה? אפילו אי אפשר להספיק להבין מה מרגישים כלפי הבן אדם איתו נפגשים, איך זה הגיוני?
כנראה הם לא מצפים להרגיש משהו
אין , הם לא נורמלים
בציבור המכונה "הציבור הליטאי" נפגשים בין 3 ל-8 פגישות, באינטנסיביות, כלומר יום אחרי יום בערך, על פני שבוע או בשועיים ו"סוגרים".
אלא שיש אלמנט גדול של לחץ, ולא נונתנים למהלך הטבעי להתפתח
זוגות שסגרו אחרי פגישת היכרות אחת של חצי שעה
ולא התראו בערך שנה בין הזמן הזה עד לחתונה,
מקובל אצל כמה חסידויות מפורסמות.
(אגב, הם חיים באושר(וחלקם גם בעושר
) עד עצם היום הזה
ונראים שמחים אוהבים ומאושרים לא פחות מזוגות שאצלם הקשר לפני החתונה היה שונה)
לא אומרת שכך כולם צריכים לנהוג אבל בהחלט יש אנשים שכך טוב להם.
לצאת שלושה חודשים על פארש, משהו שאפשר להחליט בשלושה ימים
פעם אחרי פעם להאריך בקשרים שמלכתחילה נידונים לסיום
או להוריד בסוף בגלל סיבות מפוברקות מטופשות
להסתפק כל הזמן ולבלבל את המוח על "מתאים" ו"לא מתאים" באופן אובייקטיבי
כאב ראש אחד גדול
וכבר הארכתי מילים על זה אתמול...
או שמתנהגים באופן טבעי ובלי קשקושים בראש, או שעם ספקות וקשקושים עדיף כבר כמו החרדים
ואם באמת מתנהגים באופן טבעי, לא לוקח יותר משלושה פגישות לדעת אם זה האיש\האישה איתו תרצה\י לחיות
אלא שבאמת למה למהר, ואפשר להכיר יותר ולהיות שם במקום של להתארס, לא לדחוק את השעה, לתת לזה לבוא כשיבוא
אבל גם לא כזה נורא למהר, כי למה למרוח
אבל למה תוך שבוע?
צריך לעכל דברים
עכשיו הקראת משפט מלכסיקון "המשפטים לכל עת"
מה באת לומר?
(מתנצל מראש על קוצר רוחי, זה הגרון שדואב)
מבינה שזה דבר שקשה לעכל ולהבין כשלא חיים במציאות כזאת, ועדיין- לא בטוחה שהגדרה של ציבור שלם כ'לא נורמאליים' בגלל דבר כזה היא הוגנת.
מכירה באופן אישי הרבה בנות חרדיות שבאמת סגרו אירוסין מהר ביחס למה שמוכר בציבור הדתי-לאומי.. זה מאוד רגיל ומקובל שם.
פעם חברה סיפרה לי שהיא אחרי פגישה שניה ושמחר תהיה הפגישה השלישית וגם ההורים יגיעו ויסגרו תנאים ואח"כ יודיעו על אירוסין. הייתי מופתעת מהמהירות ומהוודאות שלה שזה מתאים, והיא אמרה לי אמירה מתוקה-
הקב"ה עובד עם כל אחד לפי הכלים שלו.
אדם שחי בחברה שבה לא מקובל להיפגש יותר מדיי לפני שמחליטים להתארס, הקב"ה פשוט נותן לו את הכלים לדעת אם זה מתאים או לא בפרק הזמן שנתון לו (כלומר, פגישה אחת עד 5, תלוי בזרם הספציפי..).
בחברה אחרת, שבה מקובל ולגיטימי להיפגש יותר- הקב"ה ייתן לדברים 'להתבשל' קצת יותר.
עכ"ד(;
ועל גבי זה אוסיף שיכול להיות שפשוט היחס שלך לפגישות ולמטרה שלהן הוא שונה מהיחס שלהם לפגישות ולמטרה שלהן, וממילא משך הפגישות/כמות הפגישות/ מה שמנסים להבין ולהגיע אליו בפגישות הוא שונה, וזה בסדר גמור. אפילו עובד להם, כך שבעיניהם אנחנו אלה שלא נורמאליים.
כאילו מה רע בלא נורמלי?
מרוח הדברים היה נשמע לי שזה לא בקטע הכי טוב..
סליחה.
ותודה, רק הבאתי דברים בשם אומרם(;
לכן גם הגיוני שיש הבדלים בשלב הפגישות שלפני.
השאלה היא מה ההבדל, אם בכלל יש, ביננו לבין החרדים?
היחס אל הרגשות, הטבע, הנטיות הנפשיות.. העצמיות של האדם.
כתלמידי הרב קוק זצ''ל אנחנו נותנים לזה מקום יותר מרכזי בשידוכים (ובאופן כללי),
זה הבדל פשוט.
מעניין אם זה באמת נכון גם בדורנו
לא חושב שהחרדים מתעלמים מהצד הטבעי לגמרי, אחרת אני אעשה להם עוול גדול מאוד.
כמובן יש לנו הרבה מה ללמוד מהחרדים- להדגיש יותר את התורה, יראת השמים והמידות כערכים העליונים ביותר
אם כן, כדאי לבדוק את השיטה הזאת ולא לפסול על הסף כי זה פחות מובן.
(ואני שוב מודה, זה די מפחיד לעשות את זה.)
לפעמים זה טוב,
אם זה מאמונה שאהבה זו גם בחירה ואומץ ונכונות להתמודד עם ההפתעות של החיים בלי פחד - זה אחלה.
זה בטח זה עדיף מלפחד מהחיים ולנסות לקפוץ לאתגר רק כשה-כ-ל ברור ובסוף יוצא שנשארים לבד.
זה מתוך סכנת התבוללות.
ב"ה בארץ ישראל אין את הסכנות האלה (לא כתבתי פה על נושא ההתבוללות בכללי- אלא רק ביחס לנושא הספציפי)
מה אחוזי הנישואין המאושרים והאהבותל הגדולות
למרות שאם המטרה היא ליהות נשוי, אז יאללה
ברגועזה לא רגיל תוך שלושה ימים!!!!!!!!
אבל ברור ששונה!
בדכ שבוע שבועיים ...
לפעמיים יותר..
תפוחית 1 מעניין מה שאתה אומרבוגרת קטנהאפשר להתווכח על זה
אבל אני עייפה
אז עזוב..
זה עניין של חינוך, מגיל קטן מחנכים אותם לחיי נישואים בגיל צעיר והם יודעים מראש שהם יוצאים מספר מועט של פגישות.
וכנראה זה עובד במבחן התוצאה.
כל אחד מתחתן בדרך שה' מזמן לו...
המושג המתאים (אפילו למה שהתכוונת אליו במה שפירסמת) איננו "לא נורמלים" אלא "לא נורמטיביים", דהיינו אינם מתיישרים עם הנורמות החברתיות שאנחנו מכירים. כשהחברה נוהגת באופן סטנדרטי בדיוק בדרך שתיארת, הרי שם ובאותו זמן זו כן הנורמה וזה הנורמטיבי.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
לדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
