עזות דקדושה
בהתחלה זה באמת מלחיץ,
יש כל מיני בדיקות לאישה ואח"כ בודקים גם את הגבר,
כי לפעמים יש אצלו בעיה..
אני ממש ממליצה לך להיכנס לפורום הסגור פה "באהבה ואמונה"
וגם בכיפה פורום פוריות.
לי ממש עזר בזמנו להתייעץ עם עוד נשים שעוברות את זה.
דבר שני ממש ממליצה על ארגון אדו"ה,
אנחנו היינו בין הזוגות הראשונים שם וב"ה האירגון גדל,
הם עושים ממש הרבה,גם מפגשים שממש נותנים כח,
לפעמים אפילו על האש ודברים ממש נחמדים
וגם דואגים לאוכל מבושל אם צריך למטופלת שעוברת בדיקות.
עצם זה שפוגשים עוד זוגות כאלו ומדברים על הקשיים וההתמודדויות זה נותן כח.
מאחלת לך בהצלחה רבה
ושבעז"ה תכנסי להריון בקלות ובידיים מלאות!
היום יש לנו 2 ילדים ואני בהריון שלישי.
שלום אהובות, קדושות וצדקניות
רוצה אני אתכן להכיר
ללמוד לכבד ולהוקיר
ולכן בשרשור זה
כל אחת מציגה את עצמה
עם עובדה נכונה ולא נכונה
ספרי לנו יקירה
מהם מעשייך ביומיום ובשגרה
ולמה דווקא לך מגיע כתר ועטרה 👑
ומתכבדת אני בזאת להתחיל,
אני ידועה כ"הרבנית הקדושה"
נשואה לעטרת ראשי האדמו"ר שליט"א
ילדינו מניין כפול שלושה
מעסיקים אותי ביום ובלילה
במטבח אני לעשות מפליאה
מרק עטלפים ורול לביאה 🍜
מי יודעת מי מכירה
מהי העובדה הנכונה?
כל אחת שמגיבה,
מתייגת ניק רנדומלית בתשובה
תאומות בנות
עדיין הבנים גברו בכמויות
מעדיפה לא לחשוב
ש2 הוא הנכון
כשיש גם את 1
שהוא הרבה יותר נחמד
מחליפה את הגננת הקבועה בשלושה גנים.
יש גן אחד קשה ממש שאני משקיעה את הכוחות שאין לי שם.. היום קיבלתי מהורי הגן מתנה למשלוח מנות ביימי על סך 80 ש"ח.. נעלבתי קשות, לא הגבתי אפילו מרוב שמתחשק לי לזרוק להם את זה בפרצוף.ז
אשמח לשמוע בתור אימהות מה אתן חושבות? האם יש סך מינימלי שמכובדים להביא או שהיום בגלל שיש שתי גננות ושתי סייעות פשוט התקמצנו על הכסף?
חינכתי כיתה קשה בטירוף שנה שלמה. אכלתי מרורים מהן. כשהמחנכות של הכיתות המתוקות בשכבה קיבלו משלוחי ענק בפורים אני קיבלתי משלוח מנות אישי מאחת מהבנות, בכלל לא משהו כיתתי. בסוף השנה, כשגם ילדתי קיבלתי מתנה ללידה ולסוף השנה ביחד שובר של 300 שח. כיתה של 30 בנות, החשבון פשוט כמה כל אחת שמה.
מבאס? כן.
האם כעסתי עליהם? לא. כי בסוף לא חייבים לי שום דבר ואני מקבלת משכורת על העבודה שלי.
ברור שהערכה זה כיף וחשוב ובעיני זה גם שדר שעובג מההורים לילדים, וכשההורים מעריכים גם הילדים מתנהגים בצורה אחרת.
אבל בסוף הם באמת לא חייבים לי כלום
בנותיי הקדושות, הטהורות והתפוחות, 🤰
ברוכות הבאות לשרשור שיעלה אתכן למדרגות גבוהות!
ידוע שאישה לפני אחרי ובאמצע היא כמרכבה לשכינה,
אך לעיתים המרכבה עושה פנצ'ר... וזו פשוט פדיחההההה!
אולי בטעות, עם מח של פירה
העברת רב קו בתור אצל הרופא?
או אולי בחדר לידה, מול צוות של מומחים,
פלטת שטויות שגרמו לכולם להיות המומים? 😱
אנא, פרקי את שקי הדמעות והצחוק,
ספרי לי על פדיחה, גם אם היא מהעבר הרחוק!
האם בכית כי נגמר החלב במקרר? 🍅
או ששכחת איך קוראים לבעל שאיתך מתגורר?
אני אתחיל בווידוי אישי ומרטיט:
פעם, בשיא התפיחות והחום הכבד,
ניגשתי לשכנה עם חיוך די עובד.
ליטפתי לה את הבטן בשמחה וגילה,
התעניינתי בחום ואהבה: "נו, מתי הלידה?"
היא הביטה בי במבט קצת מוזר...
ואמרה: "הרבנית, זה סתם מאפה שנשאר!" 🥐
עכשיו תורכן, צדקניות יקרות!
אל תהיו חסודות ושתקניות,
ספרו על הבלבול, על הטימטום ועל השטיות.
מה אמרה המיילדת? איך הגיב הבעל הקדוש?
והאם הצלחתן בסוף לא לתלוש לעצמכן את הראש? 🤯
מחכה לסיפוריכן בכיליון עיניים,
שתזכו לבנים זכרים ולבנות עם לחיים פעמיים! 🤱✨
אולי במקרה את שכנתי היקרה?
כי אני משום מה מכירה את הפדיחה מהצד של השניה...
עוררת את רחמיי
פעם אחת בעודי הריונית,
קרתה לי פדיחה ממש רצינית.
התארחנו אצל חמי וחמותי
בשבת קודש פרשת ויקרא
הסכיתו ושמעו מה שקרה-
ערב שבת אחרי הסעודה,
נמנמתי קלות על הספה.
ולפתע פתאום עלה בדעתי
ששכחתי איך קוראים לחמותי😱
ניסיתי להיזכר, גירדתי פדחת
איך את השם של חמותי אני שוכחת?!?!
מובן שאי אפשר לשאול, אך מה לעשות,
כבר הייתי אובדת עצות.
לבסוף הגיתי תכנית גאונית!
התנדבתי לטייל בעגלה עם האחיינית.
בדרך החוצה הצצתי בשלט על הדלת,
שהזכיר לי מיד שלחמותי קוראים חבצלת.
אנחת רווחה יצאה אז מפי,
ולעולם לא שכחתי עוד את שמה של חמותי.
בשינויים קלים לטובת החרוזים אך הסיפור אמיתי במאת האחוזים🤦🏻♀️
לפני שנים רבות, כמעט ומאה,
ישבתי כסטודנטית לקראת הרצאה.
האולם היה מלא מפה לפה
כולם קשובים לדבריו של המרצה.
ורק אני בחטאי גוללת במכשיר
(אם מישהו ישאל- הס מלהזכיר).
ובהיסח הדעת לדפדפן אז נכנסתי
נפתחה הכרטיסיה האחרונה בה גלשתי
ובקול גדול שמילא את האולם
שירי ילדים התנגנו והחרישו את כולם.
הסטודנטית שישבה לידי אמרה 'זה הרגע הכי טוב שהיה לי היום'.
אז לקחתי את זה למקום של שליחות, וניסיתי לשמוח שעשיתי לאנשים טוב על הלב 😆
אני ממהרת בדרכי לעבודה
עוצרת אצל הרב להניח שאלה
ומי עומדת בכניסה?
דודה שלי
מכיוון שהזמן קצר והשאלה דחופה,
אמרתי לעצמי - הרי זה טבעי.
אמרתי לה שלום סתמי,
שלשלתי המעטפה לתיבה
והמשכתי הלאה בשמחה 😶
אנסה לגרד תאי מוח רדומים.
לאחר לידה ראשונה
רציתי להחליף מקום עבודה
התראיינתי בחברה נחמדה
ובראיון סיפרתי על איזו משימה
שהמנהלת הקודמת עלי הטילה
כך בפרטי פרטים הרחבתי
ובסוף המראיין שואל אותי
איך לאותה מנהלת קוראים?
אך הויה,
אחרי הריון לידה וחופשה
לא זכרתי איך קוראים לה
גירדתי בפדחת
מלמלתי המטפחת
אך לא זכרתי את שמה
ויצאתי ממש טיפשה
היית ממציאה שם
עם גיסתי דיברתי להוציא קצת טינה
לפרוק את אשר על לבבי
על מנת להביא להקלה בתחושתי
לאחר השיחה הסוערת
אני פותחת את הדלת
ומגלה שם חבילה עומדת
עבור בעלי שחגג יום הולדת
אשר נשלחה אחר כבוד מהוריו
ועכשיו חמי בפרטי השיחה מעורב...
כי הוא לאשתו תמיד השליח
מאחורי הדלת החבילה הניח
ואין סיכוי שלא שמע
אפילו רק חלק מהשיחה.
חכמים היזהרו בדבריכם
ולפני שתדברו לשון רע על חמותכם
תבדקו טוב טוב מי שומע
את השצף קצף שמפיכם בוקע🙈🙈🙈
העביר לה את המסר
להתנהג יותר יפה לכלות
לרוב אצלי מצויות הפאדיחות
אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל
במיוחד בשל העובדה שזקנה אני, בגיל.
נזכרת בפדיחה משובחת ועסיסית
שקרתה בעודי בחודש תשיעי, תפוחה כמו חבית.
השעה היא 12:30 בצהרי יום שישי,
יורדת מההסעה של בית הספר ומתקדמת לביתי.
לעץ החביב שעמד ליד התחנה לא היה אכפת
ולאשה הריונית, עייפה ומסכנה, עם הענף תפס את המטפחת
בצעד הבא חגה ממשיכה-
והמטפחת, נשארת על הענף, נינוחה
חכו חביבותיי, זה ממש לא הכל,
החלק הבא הוא הצחוק הגדול
בשעה זו של יום שישי באותה השכונה
יש רק אבות אברכים
שאת ילדיהם אוספים
ולא סתם ילדים
הם שלי, תלמידים!!!!
לא ידעתי נפשי מרוב בושה
תפסתי המטפחת והתגלגלתי משם במבוכה
מתחת לבניין נטוש סידרתי המטפחת
ולמרות שהיה חורף רתחתי כמו קלחת
מקווה עוד פדיחות לרוב לזכור
ושלעולם משפתותינו הצחוק לא יעבור!!
לפני מספר שנים בלידתי האחרונה
הגענו סוף סוף למעיני הישועה
קיבלה אותי מיילדת מתוקה
ולמוניטור אותי מיד חיברה
ברגע של שטות החלטתי
את המוניטור להעיף מבטני
שאלה אותי המיילדת מה קרה
ואמרתי לה שאני עם צירים כאובה
ובגלל התזוזות המוניטור יפול וישבר
ואותי יחייבו בקנס ואפילו מעבר
הסיפור עוד לא נגמר והלידה הגיעה
לחדר לידה נכנסתי במרגיע
המיילדת אותי מיד שאלה
להביא לך גז צחוק? אפידורל?
ואני שוב בשטות ובלי כוח
ביקשתי ממנה לארוז לי את שניהם
אקח לי לבית, בכל זאת, זה לא עולה לי ולהם...
אחרי אירוע משפחתי,
עייפים אך מרוצים,
ישנו אצל חמי וחמותי –
כי נסיעות בלילה אנחנו לא אוהבים.
בבוקר בעלי קם מהר כמו טיל,
רץ לעבודה בששון וגיל.
הוא חייב להגיע מוקדם לעבודה
אני אסע מאוחר יותר לבד. אין ברירה.
את כל הבגדים באוטו הוא לקח
חוץ מכמה חפצים ששכח
אני קמתי בבהלה,
השעה כבר לחוצה,
ארזתי לשקית מכולת כל מה שנשאר
ויצאתי לאוטובוס בריצה.
האוטובוס עובר רק פעמים בודדות,
ואני לא מתכוונת לפספס, אין עוד הזדמנויות!
רצה בגשם, עם תינוקת קטנטנה
נראית קצת הפוכה, הרבה עייפה,
שקית מתנופפת, מצב רוח בסערה.
מגיעה לתחנה, מתנשפת כולי,
הנהג מסתכל ושואל ברצינות מולי:
“בת כמה את? את נראית ילדה…
נראה שברחת מהבית, בלי שום הודעה!”
ואני שם,
קולטת איך זה נראה
לא בריחה, לא דרמה, לא שום מהפכה
רק אמא עייפה שרדפה אחרי תחנה.
וכל זה קרה היום
אני בטראומה עדיין
הלוואי שזה רק היה חלום
אני בתסבוכת קטנה שמרגישה גדולה עליי.
כרגיל אני והתחושת מחויבות, אי נעימות, תקראו לזה איך שתרצו.
אבל (!!) מהבתים שאני ובעלי מגיעים- דווקא, כן חשוב לי להתאמץ בדברים האלה.
להלן המקרה:
כידוע אני ובעלי לא מרבים ביציאות זוגיות בחוץ, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת זמנים וילדים וכו'. מעדיפים כבר זמן זוגי בבית..
השבוע, יצא שיש 2 אירועים-אתמול היה אירוע מהצד שלו, חתונה לבת דודה. והיום יש בת מצווה לבת דודה שלי, היא ילדה יתומה מאמא שנפטרה בפתאומיות ביום בהיר, דוד שלי מגדל 3 ילדים לבד.
לאתמול, לחתונה של בת דודה שלו, דאגתי לבייביסיטר שמתאימה לקטנה שלי, כי היא קצת דרמטית והיסטרית אם זו מישהי שהיא לא מכירה או לא מתחברת.. למרות שהיה קשה לצאת מהבית מבחינת הילדים, קשה לי מאוד לשחרר וגם הקטנה שלי מאוד קשורה אליי, היא מתעוררת המון ומחפשת אותי.. במיוחד מאז ההיריון. למרות הכל, עשינו את זה. היה כיף, נהנינו.
לבת מצווה של היום- סגרנו את אחות של בעלי כבר מלפני שבועיים. אמרה שתגיע אבל תצטרך לישון אצלנו. בכיף. אממה?! שפתאום בתחילת השבוע היא מודיעה שהיא לא תוכל להגיע כי אמא שלה (חמותי) לא מרשה לה לעשות בייביסיטרים לאחים שלה כי היא מגיעה מאוחר והיא צריכה לחכות לה. (רק לציין, שהיא כבר בת 21, חוזרת מבילויים מאוחר על ימין ועל שמאל, פתאום כשמדובר בלעזור לאחים שלה- לא. ) היא אמרה שנחפש תירוץ כלשהו/שקר כלשהו שיאפשר לה הסכמה מאמא שלה לישון אצלנו- לא מצאנו. בקיצור, הבריזה לנו, בעל כורחה.
מה שקורה זה שהבת מצווה בירושלים, אנחנו מהמרכז. ללא רכב.
בנוסף, בשבת הקרובה זו שבת אזכרה לסבתא שלי, גם כן בירושלים. ולי אישית, כן חשוב להיות נוכחת ולכבד את אמא שלי (זו אמא של אמא שהיינו מאוד קרובות).
אז מה שמתבקש זה שאם אין בייביסיטר אז לקחת את הילדים איתנו ולהישאר לישון שם.. אבל הבעיה שיש תחפושות לבן שלי ביום שישי בבוקר ואין סיכוי שמוותרים על זה. אז חייבים לחזור.
יוצא שאחנו ניסע בחמישי, נחזור בלילה כשהילדים ישנים, עייפים, באוטובוסים. ואז למחרת אחרי המסיבה שוב לנסוע לירושלים. מוצש לחזור.
לא שהשבת זה מעין עולם הבא, זה קצת קשוח.. יש שם 3 ילדים יתומים שרוצים תשומת לב ומאוד אוהבים את הקטנים שלי ברמה שלקטנים שלי זה כבר לא נעים, וכל זהמן צריך למצוא את האיזון בין הילדים שלי לבין לא לפגוע בהם, הילדים.. בנוסף, דוד שלי קצת קשה לו באמונה, אז הרבה פעמים יוצא שיש ויכוחים על אמונה/דת.. אני רגילה אליו אבל בעלי מתקשה עם זה מאוד. בנוסף, במוצ"ש יש את האזכרה ה'רישמית' שזה בתפילת ערבית של מוצ"ש.. אני לא יודעת כמה זמן זה יקח אבל בעלי אומר שאיך שהשבת תצא הוא רוצה לעוף משם ולא לחכות לעוד אזכרה. אבל בתכלס, אין עניין למהר, כי אם אנחנו נצא מיד בצאת שבת באוטובוסים וברכבות, לעומת- אם נחכה לאזכרה, ואחכ אבא שלי יסיע אותנו הביתה- זה יצא אותו זמן רק בהרבה פחות כאב ראש..
בקיצור, אני מבינה שזה קשה לו..
אבל (!!) מה אני אמורה לעשות? לוותר על השבת?! לא שאני ששה להיות שם, אבל כן חשוב לי לכבד את אמא שלי. ואני אחזור על השורה השלישית שכתבתי למעלה- בעלי מגיע מבית שבו לא מתאמצים אחד למען השני במשפחה- כל אחד במסגרת המקובעות שלו (דוג' לעילף חמותי לא נותנת לבת שלה לעשות לנו בייביסיטר כי זה לא מתאים שהיא חוזרת לה מאוחר, למרות שאין בעיה שתישן אצלנו.. סתם, מקובעות, תירוצים.. ). כאילו אין התגמשות למען האחים/הילדים/המשפחה. לעומתם, אצלנו במשפחה- יעשו שמיניות באויר כדי לעזור אחד לשני, יעשו מאמצים עילאיים כדי שהשני יסתדר גם אם זה קצת גורם לי לאי נוחות. הכל למען המשפחה.
אתמול בחתונה ראו את זה ממש, דודה שלו מחתנת, כל האחים שלה יושבים בחוץ, אין שום התרגשות למען האחות המחתנת.. גם לא במתנה.. אצלי אם אחד הדודים יחתן- וואו וואו איזו התרגשות, כולם עוזרים, כולם נותנים יד, כולם מאחדים ומתאגדים ביחד למען מטרה משותפת- למרות שלא תמיד מסכימים ולא תמיד זה הכל זורם.. אבל ערך המשפחה עליון!
ואני לא רוצה להתרגל להיות כמוהם. סליחה! אני רוצה שהילדים שלי ילמדו שלמען האחים/המשפחה עושים הכל! ככה, פשוט!
ברור שיש את הצד השני- של לתת אבל להרוג את עצמך. אבל אני חושבת שבימינו, הרבה יותר קל ללמוד להיות אגואיסט מאשר ללמוד להיות נותן ועוזר ומתאמץ למען המשפחה.
אני מבינה שזה קשה, לא פשוט,
אבל(!!) זה לא כל יום!
אפשר להתאמץ, במיוחד למען משפחה שעברה טראומה כ"כ גדולה באובדן האמא שהייתה מאוד דומיננטית (האבא בכלל לא תיפקד ולא היה מעורב).
ואז שבת.. אני יודעת שזה יותר מידי. באמת.
בקיצור, בעלי אמר שזה או לנסוע עם הילדים היום אבל לוותר על השבת
או
היום הוא נשאר בבית עם הילדים ואני נוסעת לבד, ואז נוסעים בשבת לשם.
הוא צודק ואני יודעת את זה.
אבל קשה לי לאכזב/להגיד 'לא' לאמא שלי. היא לא ביקשה. היא גם לא מצפה. אני יודעת. אבל משהו גם בקשר שלי עם סבתא שלי, וגם המחויבות והכבוד לאמא שלי- מרגיש לי מחייב.
אבל כן הייתה רוצה שנהיה כולנו יחד..
הם עושים כ"כ הרבה בשבילנו, באמת, אז אני לא אתאמץ למענה?!
בקיצור, כתבתי ונרגעתי אבל עדיין מתלבטת.
אני יודעת שזה לא הגיוני ולא נורמלי עם הילדים.
משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)
שאת תיסעי לבד היום
ותיסעו ביחד לשבת
זה מה שאני הייתי עושה...
ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.
אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.
אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה-
כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה..
מסכן!
זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות
לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.
כשאת מוותרת את מסכנה?
בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים
מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.
ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.
כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.
אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.
ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...
מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,
בתחבורה ציבורית זה סיוט .
בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.
איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.
יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...
וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.
תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו.
אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב.
שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.
אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.
אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.
ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.
שאלו אותי ואין לי מושג מה לענות..
בגדים יש לה מלא.. עגלה אוניברסיטה טרמפולינה אמבטיה יש..
משחקים לגדולים יש המון וכבר אין מקום
ספר לא משמח אותי.
שובר נמאס לי.. יש לי מלא ולא מצליחה באמת להשתמש בהם
עיסוי זה נחמד אבל לא מכירה מישהי מומלצת באיזור ואין לי כוח לברר וגם זה מסובך אם למצוא פתרון לתינוקת..
רעיונות?
לבת שלי יש מחר יום הולדת, ואנחנו מכינים לה עוגה עם קרם שוקולד (עוד לא הכנתי🥴 קנינו עוגת הבית וממרח שוקולד וקליק לקישוט🤭)
היא נוסעת לגן בהסעה.
יש רעיון איך לארוז לה את העוגה כך שהקרם והקישוטים לא ייהרסו בנסיעה?
האמת שהיא צריכה להביא גם שקיות הפתעה ובקבוק מיץ... אולי אין סיכוי שהיא תוכל לקחת את זה בהסעה, ואנחנו צריכים להביא את זה ברכב? (אין לי מושג איך *זה* יהיה, עם זה שלבן שלי יש תור ארוך בבוקר ובעלי צריך להסיע אותו🤦♀️)
זה לא הרכבה מסובכת ונשמע שבדרך זה כנראה ייהרס אם תרכיבו בבית..
יכול להיות שאפילו יהיה לה נחמד לעשות את זה בגן
והאמת שזו לא טרחה מדי לצוות לדעתי..
אם כן אז הכי טוב.
אם לא אולי בתוך קרטון ולתת למלווה ביד ולבקש ממנה להעלות את העוגה לגן.
וטיפ- את ממרח השוקולד תחממי קצת לפני שאת מורחת כדי שימרח בקלות.
באמת חשבתי פשוט להביא לה את המצרכים וככה לארגן להם פעילות ליום ההולדת של קישוט העוגה🤭 אבל בעלי אמר שזה לא ראוי...
אז הכנתי צורה של ארבע משני פסים של עוגת הבית ומרחתי שוקולד (@מאוהבת בילדי באמת גיליתי רק באמצע שכדאי לי לחמם אותו קודם) וקישטתי בקליקים ובסוכריות עוגה. שמתי את זה בשתי תבניות חד"פ ומעל הידקתי עוד שתי תבניות חד"פ ועטפתי הכול בנייר אלומיניום.
ומצאנו סלסילת פלסטיק בגודל מתאים, ובתוכה הכנסנו את כל הקונסטורוקציה.
עכשיו השאלה אם המלווה יסכים לעזור עם זה... (הוא יסכים כנראה, השאלה אם זה יבוא לו בטוב
)
גם לי יש תור בבוקר, אז אפילו לא יהיה שייך שאסע במונית כדי להביא את זה...
(תכל'ס אני בכלל לא מבינה למה צריל להביא כ"כ הרבה דברים בשביל יום הולדת אחד🙈)
לק"י
גם אם לא מתלהבים.
ולגבי להשאיר לגן לקשט, זה משהו שהייתי שואלת מראש.
ומזל טוב לילדונת🥳
אני קונה כמה קופסאות קרטון למארז עוגה מחנות חד'פ בשביל הדברים האלו ויש לי בשלוף
וזה הכי נוח...
וגם אם אפשר לקבוע יומולדת בתאריך שלא עמוס לכם לכלתחילה למרות שלא הכל אפשר לצפות מראש ויש בלתמ'ים ועדיפות כמובן בימים כאלו להגיע עם הילדים ולהביא את הציוד, לא הייתי מראש שולחת ילד בגיל כזה עם כל הציוד בהסעה גם אם יש מלווה
האמת שלא יותר מדי תכננו את התאריך של יום ההולדת... הגננת שאלה במחברת אם יתאים לנו ביום הזה ומיד כתבנו שכן, כי הרי זו חגיגה שלא דורשת את נוכחות ההורים (כמו בגנים אחרים) אז לכאורה זה לא אמור להפריע לסדר יומנו...
אבל למדנו לקח לשנים הבאות שלה בגן.
וב"ה המלווה הסכים בשמחה לקחת את הדברים
בעלי הוריד אותה עם כל החבילות להסעה, ואמר שדווקא המלווה התלהב והוא והנהג התחילו לשיר לה היום יום הולדת
אז מקווה שבאמת הוא יצליח להביא את כל הדברים בשלום לגננת שמלווה את הילדים מההסעה...
בת ה4 שלנו היתה פרח שמח ועליז,
בחודשיים האחרונים היא ישנה המון
נרדמת כל יום בצהריים
ישנה בלילה לילה מלא
בוכה הרבה, מאד נרגנת
ואבדה את התאבון לגמרי (אוכלת בגן בדרך כלל בבוקר, צהריים לא אוכלת לרב וא. ערב אוכלת קצת..)
היא גבהה מאד, מתפתחת קוגנטיבית אבל משהו בה מחשיד אותי.
עשינו בדיקות דם- ההמוגלובין קצת נמוך
לוקחים ברזל
לא רואה שיפור משמעותי
מה כדאי לעשות?
אציין שלפעמים היא פתאום מלאת שמחה והתלהבות
נניח כשהתארחה אצל דודים אכלה יפה מאד...
אבל בבית רב הזמן היא ירודה ממש
אני אחזור לרופא ואבקש בדיקות יותר מקיפות
אם כי היא מתוננת גם המון על כאבי בטן0 לכן שללנו צליאק
וזה לא.
לאחרונה התלנוות על הכאבי בטן פחתו מאד, אבל עדיין היא חלשה.
לא רק ספירה.
זה בהחלט נורה אדומה
וכל הכבוד לך שאת על זה....
יש לך עוד הצעות חוץ ממונו מה לבקש מהרופא?
(יש לנו רופא אחד שנותן מה שמבקשים אז שווה לבוא עם רעיונות מהבית)
מונו- כולל CMV EBV
פריטין
B12
ויטמין D
IRON
CRP
שקיעת דם
וכמובן ספירת דם.
ציליאק אמרת שכבר שללתם.
נראה לי הצעד הראשון זה בדיקות מקיפות. אם בעז"ה הכל יהיה תקין אז לחשוב על כיוונים אחרים
יודעת שאצלנו בישוב משתולל עכשיו CMV לצערי גם הבייבי שלי נדבק ולקח את זה קשוח מאד. עם תופעות לואי נוראיות
משום מה על המונו בכלל לא חשבתי
למרות שגם לי היה מונו בתור ילדה
יכול להיות שיש משהו בבית שמשפיע עליה?
משהו פיזי הכוונה, נגיד כמו שכנים שמעשנים בחוץ וזה חודר הביתה, או אם היא ישנה בממד בבנין חדש (שנבנה בשנים האחרונות).
לדברים הספציפיים שציינתי אני לא חושבת שיש השפעות מהסוג שתיארת, הבאתי את זה כדוגמאות לגורמים סביבתיים שעלולים לגרום בעיות וזה לא הכיוון הראשון שהיינו בודקים כנראה
הגננת ממש עפה עליה והיא עפה על הגן..
בהתחלה תליתי את זה רגשית קצת כי היא ילדת סנדוויץ' ממש
ומעליה ילד גאון ומתחתיה פעוט מהזוג שממגנט אליו תשומת לב והרגשתי שהיא נופלת בין הכסאות
אבל אחרי כמה זמן ראיתי שבשעות הבוקר גם בבית היא הרבה יותר בטוב (נניח בשבת)
ופשוט כנראה בגן היא פורחת כי זה שעותה בוקר ואחרי לילה של שינה בכל זאת היא יותר בטוב..
ואת מעלה כיוון ממש מענין, כמעט בלשי, ננסה לחשוב קצת.
אולי הבעיה טמונה בזה שלא אוכלת צהריים?
ואז הרעב מעייף ומעצבן אותה?
לא יודעת מה הביצהומה התרנגולת, אבל תזונה ועייפות קשורים אחד לשני. גם כתבת שאצל הדודים אכלה יפה והרגישה טוב.
שווה לנסות לעשות לה אולי מבצע עידוד לאכילת צהריים ולראות אם זה עוזר
קשה לי לדעת זה ילדה קטנה בסך הכל
אבל גם אם בצהריים נניח לא אוכלת מעייפות
אז שתרצה לאכול אחרי השינה (קמה בסביבות 4-5 או שאני מעירה אותה אז.. ויש כאן מי שאוכל בשעה הזו)
והיא בדרך כלל אומרת שלא רעבה
בגן הן אוכלות פרי ב12 בערך ואז היא מגיעה הביתה באחת וחצי- הגיוני שהיא לא רעבה, זה לא כזה מוזר.
אני לא רוצה לעשות מבצע לעידוד אכילה,
לא חושבת שאמורים לתגמל ילדה על זה שהיא אוכלת..
צליאק לעומק ,בדקתם ?
תולעים-משפיע על התיאבון עייפות ומצב רוח
אם נוחרת בלילה או תסמינים(דלקות אוזניים,דיבור מאונפף,נשימה מהפה יש עוד) אחרים הייתי שוללת שקד שלילי אצל רופא אאג
ובהיבט לא רפואי-שמה מקליט בגן אתמול
שללנו צליאק
תולעים לכאורה טופל כבר
אין שום תסמין של שקד שלישי
ומהגן היא מבסוטה כאמור אם כבר הבעיה רגשית אז המקור לצערי בבית
זה שילד מפסוט בגן זה לא ערובה לכלום
רק מקליט יספר את האמת
אגב זה לא חייב חלילה להיןת התעללות אן משהו בכיוןן.. לפעמים חןסר יצירת קשר עם הצוות או עם החברים או אין לדעת.
ומה לתחושתך השתנה בבית ?
ואם שלילי, להמשיך להתייעץ עם רופא.
נחזור לרופא עם רשימת הבדיקות שהציעה @אמהלה ונרא מה יוצא
זה שהיא מבסוטה והגננת מספרת שהיא אחלה לא מספיק לי...
אם רפואית נראה שהכל טוב אז הייתי בודקת אם זאת תגובה רגשית
יש לי ילד שהוא הכוכב של הגן במובן החיובי, הגננת כל יום אומרת לי שזכתה ושהלוואי שכל הילדים היו כמוהו.
בבית הוא פורק הכל וזה קשה ממש ממש וברור לי לגמרי שזה קשור להתנהגות הטובה בגן.
אז אני לא אומרת שאצלך זה קשור לגן אבל אני הייתי סודקת גם בכיוון הזה
