אולי במקרה את שכנתי היקרה?

כי אני משום מה מכירה את הפדיחה מהצד של השניה...

עוררת את רחמיי

ראיתי שכנה שמעולם לא הכרתי לפני, בעלי אמר לי שהיא צריכה ללדת, אז כחלק מהסמול טוק שאלתי מתי היא צפויה ללדת,

ענתה שמחר הברית..

רציתי לברוחחחח

עניתי אה זהו באמת לא הבנתי.. לא ידעתי איך לצאת מזה, באמת היא הייתה נראית לפני לידה 🫣

פעם אחת בעודי הריונית,

קרתה לי פדיחה ממש רצינית.

התארחנו אצל חמי וחמותי

בשבת קודש פרשת ויקרא

הסכיתו ושמעו מה שקרה-

ערב שבת אחרי הסעודה,

נמנמתי קלות על הספה.

ולפתע פתאום עלה בדעתי

ששכחתי איך קוראים לחמותי😱

ניסיתי להיזכר, גירדתי פדחת

איך את השם של חמותי אני שוכחת?!?!

מובן שאי אפשר לשאול, אך מה לעשות,

כבר הייתי אובדת עצות.

לבסוף הגיתי תכנית גאונית!

התנדבתי לטייל בעגלה עם האחיינית.

בדרך החוצה הצצתי בשלט על הדלת,

שהזכיר לי מיד שלחמותי קוראים חבצלת.

אנחת רווחה יצאה אז מפי,

ולעולם לא שכחתי עוד את שמה של חמותי.

בשינויים קלים לטובת החרוזים אך הסיפור אמיתי במאת האחוזים🤦🏻‍♀️

לפני שנים רבות, כמעט ומאה,

ישבתי כסטודנטית לקראת הרצאה.

האולם היה מלא מפה לפה

כולם קשובים לדבריו של המרצה.

ורק אני בחטאי גוללת במכשיר

(אם מישהו ישאל- הס מלהזכיר).

ובהיסח הדעת לדפדפן אז נכנסתי

נפתחה הכרטיסיה האחרונה בה גלשתי

ובקול גדול שמילא את האולם

שירי ילדים התנגנו והחרישו את כולם.

הסטודנטית שישבה לידי אמרה 'זה הרגע הכי טוב שהיה לי היום'.

אז לקחתי את זה למקום של שליחות, וניסיתי לשמוח שעשיתי לאנשים טוב על הלב 😆

אני ממהרת בדרכי לעבודה

עוצרת אצל הרב להניח שאלה

ומי עומדת בכניסה?

דודה שלי

מכיוון שהזמן קצר והשאלה דחופה,

אמרתי לעצמי - הרי זה טבעי.

אמרתי לה שלום סתמי,

שלשלתי המעטפה לתיבה

והמשכתי הלאה בשמחה 😶

אנסה לגרד תאי מוח רדומים.

לאחר לידה ראשונה

רציתי להחליף מקום עבודה

התראיינתי בחברה נחמדה

ובראיון סיפרתי על איזו משימה

שהמנהלת הקודמת עלי הטילה

כך בפרטי פרטים הרחבתי 

ובסוף המראיין שואל אותי 

איך לאותה מנהלת קוראים?

אך הויה,

אחרי הריון לידה וחופשה

לא זכרתי איך קוראים לה

גירדתי בפדחת

מלמלתי המטפחת

אך לא זכרתי את שמה

ויצאתי ממש טיפשה

היית ממציאה שם

עם גיסתי דיברתי להוציא קצת טינה

לפרוק את אשר על לבבי

על מנת להביא להקלה בתחושתי

לאחר השיחה הסוערת

אני פותחת את הדלת

ומגלה שם חבילה עומדת

עבור בעלי שחגג יום הולדת

אשר נשלחה אחר כבוד מהוריו

ועכשיו חמי בפרטי השיחה מעורב...

כי הוא לאשתו תמיד השליח

מאחורי הדלת החבילה הניח

ואין סיכוי שלא שמע

אפילו רק חלק מהשיחה.

חכמים היזהרו בדבריכם

ולפני שתדברו לשון רע על חמותכם

תבדקו טוב טוב מי שומע

את השצף קצף שמפיכם בוקע🙈🙈🙈

העביר לה את המסר

להתנהג יותר יפה לכלות

לרוב אצלי מצויות הפאדיחות
אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל
במיוחד בשל העובדה שזקנה אני, בגיל.

נזכרת בפדיחה משובחת ועסיסית
שקרתה בעודי בחודש תשיעי, תפוחה כמו חבית.
השעה היא 12:30 בצהרי יום שישי,
יורדת מההסעה של בית הספר ומתקדמת לביתי.
לעץ החביב שעמד ליד התחנה לא היה אכפת
ולאשה הריונית, עייפה ומסכנה, עם הענף תפס את המטפחת
בצעד הבא חגה ממשיכה-
והמטפחת, נשארת על הענף, נינוחה

חכו חביבותיי, זה ממש לא הכל,
החלק הבא הוא הצחוק הגדול
בשעה זו של יום שישי באותה השכונה
יש רק אבות אברכים 
שאת ילדיהם אוספים
ולא סתם ילדים
הם שלי, תלמידים!!!!

לא ידעתי נפשי מרוב בושה
תפסתי המטפחת והתגלגלתי משם במבוכה
מתחת לבניין נטוש סידרתי המטפחת
ולמרות שהיה חורף רתחתי כמו קלחת


מקווה עוד פדיחות לרוב לזכור
ושלעולם משפתותינו הצחוק לא יעבור!!
 

לפני מספר שנים בלידתי האחרונה

הגענו סוף סוף למעיני הישועה
קיבלה אותי מיילדת מתוקה
ולמוניטור אותי מיד חיברה
ברגע של שטות החלטתי 
את המוניטור להעיף מבטני
שאלה אותי המיילדת מה קרה
ואמרתי לה שאני עם צירים כאובה
ובגלל התזוזות המוניטור יפול וישבר
ואותי יחייבו בקנס ואפילו מעבר
הסיפור עוד לא נגמר והלידה הגיעה
לחדר לידה נכנסתי במרגיע
המיילדת אותי מיד שאלה
להביא לך גז צחוק? אפידורל?
ואני שוב בשטות ובלי כוח
ביקשתי ממנה לארוז לי את שניהם 
אקח לי לבית, בכל זאת, זה לא עולה לי ולהם...

אחרי אירוע משפחתי,

עייפים אך מרוצים,

ישנו אצל חמי וחמותי –

כי נסיעות בלילה אנחנו לא אוהבים.

בבוקר בעלי קם מהר כמו טיל,

רץ לעבודה בששון וגיל.

הוא חייב להגיע מוקדם לעבודה 

אני אסע מאוחר יותר לבד. אין ברירה.

את כל הבגדים באוטו הוא לקח

חוץ מכמה חפצים ששכח

אני קמתי בבהלה,

השעה כבר לחוצה,

ארזתי לשקית מכולת כל מה שנשאר

ויצאתי לאוטובוס בריצה.

האוטובוס עובר רק פעמים בודדות,

ואני לא מתכוונת לפספס, אין עוד הזדמנויות!

רצה בגשם, עם תינוקת קטנטנה

נראית קצת הפוכה, הרבה עייפה,

שקית מתנופפת, מצב רוח בסערה.

מגיעה לתחנה, מתנשפת כולי,

הנהג מסתכל ושואל ברצינות מולי:

“בת כמה את? את נראית ילדה…

נראה שברחת מהבית, בלי שום הודעה!”
 

ואני שם,

קולטת איך זה נראה

לא בריחה, לא דרמה, לא שום מהפכה

רק אמא עייפה שרדפה אחרי תחנה.

וכל זה קרה היום

אני בטראומה עדיין

הלוואי שזה רק היה חלום

האם זה רמז משמים,

שאני צריכה לספר כפול שתיים?

נתחיל באחת כי הראש קצת מפוזר

פעם קרה לי דבר מוזר.

באמצע סעודה שבה אני האורחת,

ממש בטעות שברתי צלחת

ואיך קרה לי כזה דבר נורא?

בכיסא עליו ישבתי הרגל נשברה..

ככה צנחנו לעיני כולם

אני והצלחת שלא תשוב לעולם.

כולם חשבו שזה מצחיק ביותר

חוץ ממני שעל התענוג הייתי שמחה לוותר.

בסוף גם אני הצטרפתי לצוחקים

כי זאת פשלה שמתאימה לחזקים 😂

תוייגת באהבה פעמיים

כי ציפור לי לחשה

כי יש לך פדיחות בכפליים

הלכתי למסיבה בשמחה וששון.

כמעט הגעתי אל אולם החגיגה,

כשגיליתי ששכחתי את העוגה

אותה התנדבתי להביא

וטרחתי לאפות בשעת שיא

(הלא היא שעת הארוחה והמקלחות

כפי שיודע כל בעל ופעוט).

חזרתי במהרה לביתי

ואת העוגה הבאתי איתי.

אך אבוי, מה רבה הבושה -

את התבנית שכחתי נטושה.

בסוף המסיבה, עת חזרתי לביתי

גיליתי את הטעות וחזרתי להביא 😅

משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)

שאת תיסעי לבד היום

ותיסעו ביחד לשבת

זה מה שאני הייתי עושה...

ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.

אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.

אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה- 

כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה.. 

מסכן! 

זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות

לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.

כשאת מוותרת את מסכנה?

בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים 

מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.

ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.

כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.

אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.

ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...

מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,

בתחבורה ציבורית זה סיוט .

בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.

איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.

יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...

וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.

תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו. 

אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב. 

שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.

אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.

אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.

ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.

שזה חשוב לאמא שלך שתבואו כולם

מי אמר?

יכול להיות שחשוב לה שאת תבואי וזהו, כמו שמתבקש

אני לא מכירה את התיאור שלך של לחץ - אולי רק מוורידים, אבל נראה לי פחות רלוונטי אחרי הלידה.

לא ציינת אם זה פעם ראשונה אחרי הלידה, שזה גם משמעותי ויכול להיות גורם, יכול להיות מאד שצריך שוב להתרגל, ולהירגע...

יכול להיות גם יובש שגורם לחוסר נוחות ולכאב.

נראה לי שתנסי אולי יותר לדייק מה הכאב, איפה מופיע, מה גרם לו...

פניה באפליקציה?

אני במאוחדת

אבל שווה לבדוק

אם יש זה עוזר מאוד מאוד

אבל זה מאוד נפוץ ויכול לקרות בגלל רפיון שרירים באיזור רצפת האגן...
ז"א זה יכול להיות כלום ויעבור מעצמו\ פיזיותרפיה שגם ככה חשוב וטוב לעשות...
תרגישי טוב!

נשמע לי תקין

לי עזר לשכב אחרי ולא לקום יותר מידי 

ולשים קומפרסים קרים

אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן.

לא יודעת אם להימנע בינתיים או לא, אבל בכל מקרה מומלץ מאוד אחרי לידה, ולדעתי מה שתיארת זה בתחום האחריות שלה.

זה לדעתי חובה לכל אישה אחרי לידה..

שמעתי על מלא רופאים שלא בודקים את האיזור פיזית בכלל...

והם ממש מקצועית ואלופות.

אותי ממש הצילה הפזיותרפיסטית