באמת מרתיח.

אני מקווה לפחות שברור לה שאתם לא משלמים, אם היא מחליטה על דעת עצמה לא לפתוח

היא דורשת תשלום 50 אחוז.

היא לא רוצה לקחת אחריות על חבורת קטנטנים

מבינה אותה אבל גם יוצאת מדעתי

בשביל זה יש הנחיות

שתוסיף אנשי צוות

שתעשה יום קצר

שתעשה קבוצות בתורנות לפי ימים

משהווו

כל פעם הורה אחר מתקשר לכעוס עליה וכותב מה היא אמרה

אז זה התחיל בפוחדת ולא רוצה לקחת אחריות

המשיך בזה שהרב שאליו היא קשורה לא פותח את המוסדות שלו אז גם היא לא ויש לה ילדים בבית

ואז פתאום זה מגובה בפיקוד העורף (ולכן כן עומד בתנאי בחוזה של 50 אחוז)

הכל בטלפון שבור

אוף ממש החזקתי ממנה עד היום

הילדה גם רשומה שם לשנה הבאה

וכל מה שיש לי עכשו זה כעס ויאוש

אם ההנחיות מתירות לפתוח

והיא בוחרת שלא

תפסיקו תשלומים

זה לא כזה פשוט

ואוף

בא לי לבכות

בא לי לצרוח

בא לי להקיא

רע ליי

ולשנה הבאה... דילמה

כי היינו סופר מרוצים עד עכשו

והכוחות שלי לא מאפשרים להתמודד עם סוגיה כזאת וחיפושים ובירורים

אמרו שאפשר לפתוח

וכולם פותחים

אז תדרשו ממנה לפתוח

ואם לא אז אין גם 10 אחוז

וואו זה משגע ממש

כמו שעובד שכיר לא יכול על דעת עצמו לא להגיע לעבודה כי הוא חושש, כך גם פה

היא לא לוקחת אחריות - שלא תגבה תשלום

תעצרי תשלומים ותעבירי רוצה למקום אחר

שתתבע אם בא לה אין לה קייס כל עוד מאפשרים אצלך לימודים 

יותר מדאיג אותי איך נישאר שפויים

מה נעשה עם העבודה

איך נתנהל

הכסף זאת סוגיה מרגיזה נורא

השפיות זאת סוגיה קריטית

אני גם רוצה להתחיל עבודה חדשה

והמעון של הבן שלי ללא ממד

כך שכל זמן שיש סיכוי לירי, לא יפתחו.

וככה לא יודעת איך להתחיל.

מצב קשה מכל הבחינות

כל הרעיון של אימהות ועבודה ביחד כל כך דפוק גם בשגרה, וככל שזה יותר מצב קצה זה פשוט בלתי אפשרי.

לא יודעת מי חושב שאפשר לעבוד כשהילדים לא במסגרות

ולא יודעת איך יכולות להיות שאיפות לחיים וקריירה כשרוב הזמן אנחנו במצבי הישרדות

חיבוק לך על הסיטואציה

לא נראה לי מתאים

אני ממש שמחה שדווקא עכשיו אני עובדת איפה שאני עובדת האמת

כל עכבה לטובה🙏

מאיימים שלא ישלמו

היא תפתח

למה לה לעבוד אם אפשר לקבל כסף בחינם?

היא באמת אישה טובה ורצינית

כולנו מעריכים אותה ממש

ופה זה פשוט לדפוק את הראש בקיר

כל ההורים

אם פיקוד העורף התיר היא לא יכוחה על דעת עצמה להחליט אחרת.

זה לא רק התשלום למעון

זה הפרנסה שלכם, של כל ההורים

והבריאות הנפשית....

תדמייני כאילו יש לך בוס ואת אומרת לו:

אני לא מגיעה עד סוף המלחמה למשרד ולא עובדת מהבית.

מה הוא יגיד לך? תישארי בבית יקרה ותקבלי משכורת על כך????

אז זה בדיוק אותו דבר!!!!!

ואפשר לבטל את ההודעות המתפרצות.

אפשר לבטל

אבל לא הצלחתי להוריד את זה.

ביוטיוב ראיתי כמה ביצועים של זמרים מפורסמים לכאורה ששרים (כאילו) את המילים האלה (מנגינות אחרות). תחפשי "בדקות הקרובות".

לק"י

בטח אם עייפים ממש.

אתמול בלילה הייתה לנו התראה כמעט בכיתי מבהלה 🤣🤣🤣🤣

עכשיו זה מצחיק אבל באמת שנבהלתי עד דמעות

לק"י

ולבעלי יש התראה רגילה. בלילה זה בטוח מעיר אותנו. שלי אני לא בטוחה.

אפשר צלצול בסגנון של שעון מעורר, אבל לזכור שזה התרעה ולא סתם שעון😅

AUDIO-2026-03-04-22-50-14.mp3

AUDIO-2026-03-05-13-40-25 (1).mp3

סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).

לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...

איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑

שלא רק שעובדות כרגיל אלא עושות שעות נוספות!

וזה מלחיץ אותי מאוד

יודעת שמאוד מעריכים אותן על זה וקרנן עולה

לא מזמן היה אצלנו גל פיטורים ככה שזה לא מוסיף לרוגע

ואני באמת לא מבינה איך הן עושות את זה!!!

אני שבורה מעייפות

אין שיגרה

ב"ה יש לי עזרה עם הילדים אבל זה לא רק זה

זה גם הפניות הנפשית שפשוט אין

בקיצור אני בהישרדות

מי אתם אנשים שפורחים בזמנים כאלה?

סליחה שפרקתי פה, פשוט מסתבר שלא כולם ככה...

עושה תחלופה עם בעלי.

אחד מאיתנו יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בצהריים ואז השני עובד מהבית.

סליחה ממש, אבל הייתי מ-ש-ת-ג-ע-ת להיות כל היום עם הילדים בבית

עושה משמרות עם בעלי, הוא עובד אחה'צ וערב. אין ברירה, אצלנו אף אחד לא מאשר עבודה מהבית. אז מגיעה מוקדם בבוקר לעבודה, יוצאת מוקדם, ואז נמצאת עם הילדים לבד עד הערב ומנקה לפסח יחד איתם מה שאפשר. כמובן גם יוצאים החוצה ויש גם מקלחות ארוחת ערב וזה... ולא ישנים בלילה כי אנחנו במרכז ויש מלא אזעקות.

אבל ב"ה יש לנו ממד בבית, ואיך בעלי אמר, אם לא נעבוד קשה בגיל 30 מתי נעבוד? חחח

ועוד את מנקה לפסח!

מאיפה הכוחות? ומשאבי הנפש?

לק"י

יש גם מוזרים כאלה😉

ואפילו התחלתי ניקיון יותר יסודי לפסח, אחרי שבשנים האחרונות ניקיתי בעיקר חמץ (ומצב הבית נהיה זוועה בהתאם).

אבל אני כרגע בחל"ד. כך שאין לי עוד עבודה על הראש.... (ובעלי כרגע בבית).

בעיקר קשה לי זה שרוב היום נמצאים כולם יחד בבית. וגם לצאת לקניות לבד, לא יודעת כמה יאוורר אותי כרגע.

וברור שיש גם קושי. אבל סך הכל בסדר....

לבד עם הילדים בבית ומספיקה גם קצת לעבוד במקביל (לא בהיקף העבודה הרגיל) 

וממש נהנית מהמצב (חוץ מהפחד מהטילים...)

אבל בגלל שהורדתי היקף משרה משמעותי ואנחנו מתנהלים לאט, קמים מאוחר וכו

לא מסוגלת לחשוב על לעבוד 9-10 שעות ביום ולנקות לפסח ולהיות עם הילדים כל היום בבית עם בעל מחוץ לבית.

והיום בלי כוח להתחיל את היום.

ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.

מיציתי מיציתי מיציתי.

מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).

בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

אני מניחה שזה שלא יישן גם משפיע עליו

אבל בשש וחצי הגדולים נולכים לישון ורשמית 'משכיבה' גם אותו אבל הוא קם שוב ושוב..

עיסוי, לגלגל בשמיכה, שמיכה כבדה

לו את המלטונין? לכאורה זה צריך רופא בשביל זה, לא?

כי זה נשמע חריג ביחס לשעות שינה של ילדים אחרים בגילו ולכן גם סביב זה אולי שווה לחזור להתייעץ עם מי שבהנחייתו קיבלתם את המלטונין. 

לא מנסה להקטין מהשובבות או מהקושי שלכם.

אבל - ניסיתם הדרכת הורים?

היינו במצב כמו שאת מתארת בעבר (יכולה לפרט יותר בפרטי. קצת חוששת מאאוטינג) ודיברנו עם יועצת שינה מעולה, נדמה לי שהיא גם מדריכת הורים. היא אמרה שלדעתה ספציפית הבעיה בלילות היא לא בשינה אלא בגבולות שלנו ונתנה כמה עצות פרקטיות - והבעיה נפתרה.

זה לא יפתור את כל השובבות אבל קודם כל אולי הוא ישן קצת יותר ואולי גם תקבלו עצות למהלך היום

היו לי ילדים כאלה בעבודה, שלא משנה מה הם עשו (כולל מלטונין) הם לא היו ישנים, לא ביום ולא בלילה, מתעוררים מלא ופשוט כולם סבלו, נרדמים מאוחר, קמים מוקדם, לא ישנים יותר מחצי שעה ביום... ודווקא עבודה על סדר יום וויסות חושי לאורך היום ממש יכולים לעזור בזה.

סתם יועצת שינה פחות מתאים לדעתי, אבל מרפאה בעיסוק יכולה לעזור גם בזה.

אז ממש כדאי ללכת להתפתחות הילד, גם עו''סית של התפתחות הילד יכולה ממש להדריך אתכם בנושא 

אחרת אתייאש לגמרי

בסוף מסתבר שעקב החג מקדימים אצלנו תשלומים בכל מיני דברים ועומס העבודה לא יורד החודש אז נשארתי לעבוד ולא יצאתי למחלה כי אני חוששת שיהיה לי עומס לקראת וזה המון שעות על המחשב ממש בערב בדיקת חמץ

הילדים לא מוכנים ללכת לסבא סבתא בכלל כי הם מנקים לפסח אז בקושי מצליחה לעבוד (אם כי שמח להם שהם מעדיפים להיות פה), בעלי עובד גם סביב השעון ומאוד חשוב לי לשמור על שגרה מסוימת לילדים כי קשה להם (לימודים שעה בבוקר. ארוחות נורמליות ולא נשנושים בלתי נגמרים, יציאה להפוגה החוצה) ובתוך כל זה פסח.. ואני אמורה גם לשבת על ניתוח דוחות עם מאות ואלפי נתונים. אז החלטתי לשנות את סדר היום ולנסות להשכיב את הילדים מוקדם ולעבוד בלילה פשוט בשקט ובריכוז

אתמול  לא צלח -ישנתי ב2 כי התחלתי לנקות את המקרר, כל הקניות לחג של היבשים פשוט באמצע הסלון כי אני לא מגיעה לפינוי ארון בשבילם

בקיצור -קצת כאוטי פה 😵‍💫 אבל לפחות יש לי תכנית ואני אופטימית

ויש לי סיבות גם ב"ה. משתדלת מאוד לראות את הטוב

אנחנו עדיין עובדים וב"ה כלכלית לא נפגענו, אנחנו לא צריכים לבחור בין הבית לעבודה, הבית ב"ה שלם ולא פינו אותנו חלילה כמו אחרים, יש ממד

זו מלחמה מנטלית כרגע בתחושה שלי

ואני לא מתכוונת להפסיד בה

החיוביות הקטנה שלי היא שהיה יכול להיות לי יותר גרוע (גרים במקום יותר שקט ועם ממ"ד - מה שלא היה לנו קודם, בדיוק סיימנו מילואים אז אני לא לבד וכאלה)

וואלה בדיוק ברגעי המשבר שלא רואה את האופק

יש אמונה כללית כזאת של חבלי משיח הנה זה בא

אבל גם עייפות מלהחזיק את זה

הלוואי שיהיו פה כאלה שיעודדו

תקראי פה כמה שרשורים על נשים שעל סף לא יודעת מה בגלל המצב

אני לא מצליחה להבין לאן עוד נגיע במצב הנוכחי..

אני יחסית במצב טוב לאחרים ממה שאני קוראת פה- יש לי עזרה עם הילדים. זה בטוח משפיע על האופטימיות😂

אבל באמת, כל מחשבה על העתיד היא השערה, שלא מחייב משום כיוון שתתקיים במציאות

אני לא רואה עניין בלדמיין תרחישים שחורים... אם יקרה משהו נתמודד איתו בדיוק כמו שהתמודדנו ושרדנו עד עכשיו

אם כבר לדמיין מה יהיה, אני רוצה לדמיין את הדברים הכי טובים שיכולים לקרות. ככה ההווה שלי יותר טוב ועם העתיד נסתדר.

עוזר לשהות ברגע, ולא לחשוב על העתיד

אני לא יכולה להגיע לעבודה

לא יודעת אם אקבל משכורת

אבל זה מאפשר שאהיה בבית עם הילדים

אני רואה איך ההשקעה והמאמץ שלי לשמור על הילדים (בעלי היה במילואים מלא מלא, ואני הייתי איתם בכל האזעקות והקשיים. באמת עשיתי מאמץ עצום לשמור עליהם ולהצליח להתמודד), משתלם עכשיו. הם הולכים לממ"ד בנחת, מבסוטים על החיים.

ואם כן נסתכל על העתיד -

נראה שצה"ל עושה עבודה ממש יסודית

אצלנו עדיין מחבקים משפחות מילואים

לחברים שלנו נולד ילד

החנויות אצלנו מלאות אנשים

מחמם את הלב המאמץ וההשקעה של צוותי החינוך אצלנו.

לא יודעת, ממש מרגישה שאנשים ממשיכים בשגרה ככל יכולתם. ומה שלא ביכולתינו, אז לא.

אני שמחה שכן עושים משהו עם אירן. אישית ממש פחדתי שזה יישאר רק דיבורים או יתנו את זה לשיקול של אמריקנים.

דבר שני , אולי זה סימן שכדאי לאנשים לעבור למקומות שהם לא מרכז. נגיד אצלנו כמעט אין אזעקות, רב מוסדות חינוך נפתחו ...

מרגישה שנכנסנו ללופ אינסופי של מלחמות שלא מסתיימות ואז תחושת שקט שקרית וחזרה לטירוף כל כמה חודשים. אני שבורה מהיאוש ולא רואה איך משהו פה משתנה. אם הייתי מסוגלת נפשית ובעיקר כלכלית היינו עוברים לחינוך ביתי. חא מתאים לי לעבוד ופעם בחצי שנה לדאוג אם אקבל משכורת או לא. לא מתאים לי שכל חצי שנה הילדים צריכים הסתגלות מחדש.

אם היה לי איך לרדת מהארץ למקום נורמלי הייתי עושה גם את זה. הילדים בחרדות מהטילים והאזעקות והבומים, אמרתי משהו על אחד מהם לרופא הילדים והוא אמר לי "אנחנו מדינה בחרדות, כל הילדים נהיים ככה" וזה הזיה בעיניי. העובדה שאנחנו בסבבים בלתי נגמרים גורמת לילדים להצטרך טיפול רגשי אבל בגלל שהמדינה הזאת קורסת אנחנו ברשימת המתנה של שנה לטיפול.

והתחושה העיקרית שגורמת לתסכול זה שלאף אף אחד לא אכפת!!!! הממשלה לא רואה אותנו ולא חברי הכנסת אנחנו מעניינים רק כשצריך לשים את הפתק הנכון בקלפי ומעבר לזה מצידם שנמות מטיל. כל אחד רואה את הדברים בצורה הכי צרה שיש.

לא אומרת אם נכון לפתוח מסגרות במצב הזה או לא, אבל עצם העובדה שזה לא קרה כי מבחינה בטחונית או חינוכית חשבו שזה כדאי אלא כלחץ של שר האוצר שלא רצה לשלם להורים ואז פיקוד העורף החליט שפתאום כן אפשר חלק מהלימודים לקיים, וריפה הם היו עד עכשיו? אם היה אפשר באמת אז למה לא אמרו שיפתחו כשאפשר מתוך הבנה של הבעיה בסגירה של המוסדות? ואם לא היה אפשר אז איך הלחץ הכלכלי פתאום יותר חשוב מהחיים של הילדים שלנו? זה מבחינתי דוגמא שבאמת ממחישה כמה לאף מערכת לא באמת אכפת מאיתנו והכל פה קורס. 

זה לא שהאזורים האלו סטריליים לגמרי מאזעקות.

אז מה 2 אזעקות ביומיים זה לא מסוכן?? לא הבנתי.

ברור שהכל כלכלי ולא חושבים פה נטו ביטחון. סטטיסטית כנראה באמת הסיכוי להיפגע קטן

אבל מי רוצה בכלל להיכנס לסטטיסטיקה כזאת? רק מי שחושב כסף ולא בטיחות.

ואני מרגישה שמאז הקורונה

נהיה פה נרמול של חוסר נרמול.

זה הגיוני מה שקורה פה ב6 שנים האחרונות??

למזלי אני עובדת במקום סופר מתחשב

אבל עדיין יש משימות, יש דדליין לדברים, יש לי אחריות.  פשוט מצב לא נורמלי.

ותוסיפי לזה את יוקר המחיה

אנחנו מרוויחים מאוד יפה ב"ה

ובכל זאת אין כסף מיותר ביו"ש

ואנחנו לא בזבזנים

לא מסעדות

לא מותגים

קונה באמת רק מה שצריך.

משהו פה לא הגיוני לחלוטין

המצב עכשיו הרבה יותר טוב מעצימת העיניים שהתרחשה עד לפני שנתיים וחצי

נלחמים באויבים כדי להגן עלינו ולהחליש אותם

אישית המצב לא מערער אותי / את בעלי/ הילדים

אנחנו מנוסים ביציאה מהשגרה (וגם בדברים אישיים יותר מורכבים ממלחמות)

אני חושבת שמומלץ ללמוד מזה להבא

להשאיר מרווח נשימה בחיים

לזמנים כאלה של יציאה משגרה וחוסר וודאות

כי אלה הם החיים במדינת ישראל 

בגדול דוחף עם הלשון החוצה, עושה פרצוף חמוץ, לא מתחיל פעולת יניקה. ניסיתי לגרות חך.

יכול להיות שהמוצץ גדול לו, תנסי אחד קטן, כמו האוונט אולטרא סטארט (נראה לי שככה קורים לזה) שמיועד לגיל 0-2 חודשים.

וגם לפעמים קשה להם קצת לתפוס, כדאי אם הוא מוציא להחזיק את המוצץ ליד הפה עוד קצת, ולנסות להכניס בעדינות בעדינות ולראות אפ הוא כן ינסה לקחת אחרי שהוציא. ה8 מתרגלים לאט לאט

יש לי של חברה אחרת ל0-2 חודשים, ויש לי את של nuk בהמלצת האוסטאופט.  

אני מחזיקה לו, לפעמים במנשא כשצמוד אלי. עבד פעם, ההצלחה לא חזרה. כמעט נעלב שמציעים, כאילו נגעל מזה. לכן התלבטתי אם חומר אחר יתקבל טוב יותר

חשבתי על זה שאולי אני צריכה יותר פעמים ביום להציע. אבל אם רדום אחרי הנקה לא פותח לזה פה, אם לא בני גורם לו כאילו רצון לפלוט, אם עצבני לא נרגע מזה... אז לא יודעת מתי.

אנחנו נותנים בעיקר כשבוכה ואז ממש מחפש (עושה כמו תנועת 'לא' עם הראש בפה פתוח כדי לקחת) אבל לקח  כמה ימים ללמד אותו. בשאר הזמן אצלי לא רוצה, אני רואה שזה דבר שמשתנה מילד לילד, רמת הרצון למוצץ.

התכוונתי לזה

זוג מוצצי סיליקון 0 2 חודשים Avent Ultra Start צבע פסטל ירוק

אצלנו גם זה קצת גדול לו לפה, אבל לא מצאתי משהו קטן יותר. יגדל אז יהיה לו יותר קל

הפטמה שלו קצרה יותר והוא יצוק מיחידה אחת מסיליקון כך שהוא ממש קל משקל, מה שמקל לשמור עליו בתוך הפה.

מוצץ קומפורט סיליקון 0 חודשים MAM צבע

ויש לטומי טיפי

ויש גם פריג וביבס עם פטמה כזאת

לק"י

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש

רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

קשוח

את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?

אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.

נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.

מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)

בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.

פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.

מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.

יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לק"י

אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.

ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.

איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.

או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים

לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

תודה על הפירגון

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת... 

כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא