החיבור שלך לא רלוונטי. 

זה היקש שאתה עשית.

היא רק אמרה שזה פמיניסטי.

שהם יותר אגרסיבייים ודומיננטיים וצריכים את התורה שתעדן אותם. 

מלחמתה של תורה היא סוג של תחליף למלחמות פיזיות ממשיות וזה נועד בין היתר לפרוק את הכוחות והאגרסיות האלה, שמצויים באופן יותר מובהק אצל גברים, בדרך טובה שבסופו של דבר מביאה לידי שלום ולא מעוררת עוד מדנים. 

״אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא, יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה״ (בבלי קידושין ל ע״ב). 

אבל העיון בתורה בעמל כן רלוונטי יותר לבנים. 

 ״פתאום מעמידים את כל התורה על דבר אחד ושולי לחלוטין״   

איפה העמדתי את כל התורה על אותה נקודה ? טענתי שזה יותר רלוונטי לבנים והבאתי טעם אחד לכך. 

על סמך מה אתה קובע שזה עניין שולי לחלוטין ? 

אפילו שלמעשה אני כנראה אוחז בגישה קרובה אלייך, עדיין הניסיון שלך ליצור דמוניזציה לגישה הנגדית שיש לה מקורות שצריך לתת להם את הכבוד, על ידי הצמדת תוויות כגון שוביניזם, זה מה שמבחיל כאן. 

את רוצה ללמוד תורה תלמדי, לא רוצה אל תלמדי. אני אישית חושב שזה דבר ראוי ומבורך כאשר זה נעשה שלא על מנת לקנטר. אבל הניסיון שלך לדחוף מושגים מאוסים כמו שוביניזם ופמיניזם מעורר אנטגוניזם. מקומם של אלה בתחום מדעי המרמור. 

אתה מכיר אותה? בגלל שהיא עשתה סיום ברור שהיא לא לומדת מוסר ואמונה? אפילו מבית ספר כבר לומדים המון, ואם היא מספיק רצינית בשביל לעשות סיום בבת המצווה שלה קשה לי להאמין שהיא לא משקיעה בלימוד באופן כללי.

למה אי אפשר להשקיע *גם* בלימוד מוסר ואמונה ו*גם* בלימוד גמרא? למה זה חייב לבוא על חשבון? ולמה כשגבר לומד את זה זה לא בא על חשבון?

(בחיי, אתה מוציא את הפמיניסטית שלא חשבתי שקיימת בי)

ותפילה כוללת אמירת פרשת התמיד. וגם חייבות ללמוד את הדינים שלהן, כהכשר מצווה ולא כמצווה עצמאית.

אומר באחד התירוצים שהם יכולות ללמוד מעצמם.

בסבב החדש של הדף היומי, עם בעלי (האברך ). אני חושבת שהיום יותר ויותר נשים לומדות (גם) גמרא מתוך מניע של רצון ה', ואתה עוד תקוע בגל שפתח את התנועה הזאת שאכן היה מתריס ודווקאי. דברים השתנו. בכל מקרה, אצלי זה חלום ישן כי מאז ומתמיד הצלחתי לקבל יותר מלימוד תורה שכלי ומעמיק ופחות מלימוד רוחני נשמתי. וכדי לוודא מול עצמי עד הסוף שזה בא ממקום נכון עוד לא סיפרתי כמעט לאף אחד סביבי על הלימוד הזה, כדי שזה לא יהפוך למשהו לנפנף בו אלא משהו שביני לבין עצמי.

אני ממש לא באה לטעון שכל אחת (ואחד) חייבת ללמוד גמרא ואחרת היא לא תוכל להיות עובדת ה' שלמה או משהו כזה. אבל אני כן רוצה להוסיף משהו שאתה כגבר שלמד גמרא מגיל צעיר כנראה לא תבין: מאז שהתחלתי ללמוד גמרא - ועוד רק בבקיאות, לא בעיון - המקום שלי מול התורה ומול עבודת ה' פשוט עלה כמה רמות. ואנחנו מדברים על תקופה קצרה, כן? כי בסוף בכל לימוד שאדם לומד הוא נוגע בסוגיות מהגמרא, ופתאום ללמוד את כל הדבר השלם הזה ולהבין את ההקשר והמבנה והתפיסה שלו זה פשוט קומה שונה לגמרי של תורה וגם של אמונה. יש לי בנוסף קבוצת לימוד שאני מכינה פעם בשבוע בפרקי אבות, ומבחינתי היא השתדרגה ממש מאז שהתחלתי ללמוד דף יומי. אצלכם זה כל כך מובנה שאני לא חושבת שאתם מבינים איזה פער משמעותי קיים בלימוד של מי שלא לומד גמרא.

ושוב - יש תלמידות חכמים גדולות שאני מעריכה מאוד מאוד שלא למדו גמרא (או לפחות לא ישבו ולמדו על הסדר, בפועל ברור שמי שלומד הרבה תורה יכיר חלקים די נרחבים מהגמרא בסופו של דבר). אני לא מוציאה כאן קריאה נרגשת לכל בת ללמוד גמרא. אבל למי שעבודת השם שלה שכלית יותר, שצריכה את ההקשר והמבט הרחב (ותתפלא - אפשר להיות כזאת ועדיין להיות נשית) בשביל להעמיק את האמונה ואת המעשה - גמרא יכולה להיות אבן יסוד משמעותית.

במצוות אחרות? שתיים? עשר? שלושים? כל עוד לא תראה לי מחקר או סקר רוחב אני מתקשה להשתכנע. כי איכשהו מעט הנשים שאני פגשתי שלמדו גמרא דווקא מקפידות מאוד בכל התחומים ולומדות מתוך אהבת תורה אמיתית. אז מי מעידות על הכלל? העשרים שלי או העשרים שלך?

אני ממש לא האשה היחידה שהדברים האלה נכונים לה, וגם לא אחת ממעטות. הטבעים השתנו בימינו, לטוב ולמוטב. יש בזה הרבה חסרונות וגם הגברים וגם הנשים צריכים למצוא את הדרך לאזן ולהבין את המקום הנכון שלהם בעולם התורה מול עצמם ומול החברה. אבל זה לא הופך את כל השינוי הזה לשלילי.

תודה על האיחולים, שנזכה כולנו.

להגיד ש(א)נשים שעושים פעולות מתוך פסיקת ההלכה של הרבנים שלהם - הפעולות שלהם הם מיותרות זה זלזול.

ממש לא התכוונתי לדמגוגיה. לא אמרתי שהוא צודק. אך תכבד גם מי שלא חושב כמוך ומטרתו לש"ש.

זה לא מיותר, זאת חובה

זה ממש לא מיותר מה שהיא עושה, זה רצון ה', שהיא תקשיב לרב שלה.

הבייסיק כדי לבסס דעה רצינית זה לראות את ה'איפכא מסתברא' לא?

מה שישר בעיני להגיד - "אני מתחבר יותר לשיטה הזאת", "גדולי הרבנים אומרים",

"אני מוצא אמת בשיטה הזאת".

להגיד כלפי גדולי עולם את המושג "הוא טעה", זה לא פשוט בכלל. זה ממש לא עם 'אבצע קלה על ההדק'.

להגיד כלפי מי שמצבע הוראה של גדולי עולם "הוא עושה דברים מיותרים" זה חמור מאוד.

ממילא אם היית רואה את עצמך אחרי שחקרת ודשת בעניין.

לא סתם יש את הצמד מילים "לולא דמסתפינא".

סבבה שתלך אחרי רבותיך ותחשוב שהם צודקים ואחרים טועים. זה ממש מצויין.

וגם זה אחלה להתווכח. אבל לומר בהחלטיות כלפי גדולי עולם דברים זה חוצפה פשוט. לא באופן אישי. אלו דברים חמורים מאין כמותם. ככה בקלות כזאת היית אומר על הרב שלך שהוא טועה? בלי לשמוע בכלל את דבריו לעומק?

כמובן שאני לא הולך לשמוע נוצרי לפני שאני בוחר בדרך יהודית דתית, כי זה עניין של אמון, לא של טענות. יש לי אמון (מסיבות כאלה ואחרות שאפשר לדון עליהם) ביהדות, ממילא אני לא צריך לתת ודין וחשבון לנוצרי.

אבל לא על כל טענה של נוצרי אני אהיה משוכנע שיש לי מה להגיב עליה. וגם לא ממש אכפת לי שאני לא יודע להגיב על כך טענה.

אמון זה מה שנותן לאדם דרך חיים.

אך שבאים ודנים מבחינה שיכלית, צריך להיות ישר. "דע מלפני מי את עומד" (בהשאלה כמובן). ממש כך.

לא רק בפני רבותיך.

התבטלות זה לא באופן סלקטיבי.

מבחינת הערכת הכבוד - בפני כולם בשווה. אין ספק. "הוי זהיר בגחלתן של ת"ח".

זה לא ענייני וזה מזלזל בדעתו. הופך דעתו לקלה, ולא כן הוא.

האם גם על רבך היית אומר כן באותו מצב?

אם היית שומע דעה של רבך ב'קווים כלליים' וזה נראה היה נראה לך טעות, הייתה מתבטא כך?

אם כן תפאדל...

כדאי בהחלט להציע שיח אלטרנטיבי מהשיח שציינת שקיים בדר"כ אצל בחורי ישיבות.

די! תפסיקו להיות פנאטים ולדבר כאילו שכל האמת בכיס שלכם!

מחלוקות על שיטות לימוד או השקפות שונות הם גדולות מכדי שתצטרך הבנה שיטחית כדי לדעת הכרעה בהם, מה נכון ומה לא נכון. כמו פוליטיקה שכל אחד אוהב לומר איזה ח"כ/שר הוא משק והוא 'נאחז בשיפולי גלימתו' של פוליטיקאי אחר שאומר את זה. ברור שכדי להבין מה קורה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה (המורכבת) צריך להיות ממש ממש בפנים. אל תהפכו את בית המדש שלנו לדיבור כמו דיבור זול על פוליטיקה.

ישנן סוגיות חינוכיות כבדות משקל שגדולי הרבנים המחנכים בישיבות שלהם מנחילים לתלמידהם. זה מצויין. ככה זה צריך להיות. אבל שהתלמיד הקטן לא יחשוב שבגלל שהוא גדל בבית מדרש מסויים אז הוא מבין בכל הסוגייה הגדולה. זה נראה לי ממש מקטין את הסוגיות השונות שבתי המדרש השונים עוסקים בהם. זה מקטין את כל מי שמאוחרי תפיסות שונות, וזה מקטין את המבקרים שלהם.

ובעיקר, זה סותם את השכל וגורר התמודדות לא כנה עם ה'צד השני'. למה? בגלל מהלך לוגי מאוד פשוט - אם אתה חושב שאתה מבין אותו מספיק באופן שיטחי - אז או שהוא לא רציני, או לפחות האידיאולוגיה שלו לא רצינית. אם מישהו כמוך מצליח להוכיח את טעותו. לא? אני טועה?

בתכל'ס לגבי אופי הדיון בינינו -

כדאי להפריד לגמרי בין כל הטענות הענייניות לבין "ככה הרב שלי אמר".

אם אתה מדבר איתי במישור הראיות - לך עם זה לגמרי, אתה לא צריך להתגאות על גדולים ממך ("הוא טועה", להבין את היחסי כוחות בניכם) בשביל להסביר לי למה אתה צודק. 

ולכן כל העניין שיש קצת מקורות זה לא רלוונטי ע"פ איך שאני תופס.

ולכן השיטה שבעד שנשים ילמדו גמרא אינה פורצת דרך בכלל.

אם אתה רוצה לשמוע את דעתי אתה מוזמן לפנות בפרטי.

בכללי אני לא מבין למה אתה מגיב מניק אנונימי  .

תפלות = דבר עבירה.

זה מראה שהתירוץ שהציעו כאן לא נכון.

איזה תירוץ הציעו כאן?

השולחן ערוך עבירה.

כנראה בגלל שנכנסת באמצע. אתה לא עוקב.

(פשט דברי הרמב"ם, שאע"פ שבעיקרון ת"ת הוא ככל מצוות עשז"ג שנשים יכולות לקיימן ולקבל שכר, חכמים אסרו זאת)

שבט הלוי מסביר שהשכר הוא בלימוד שלא הוציאה אותו לדברי הבאי.

להיות מצוה כשיש חזקה שהיא מוציאה את הדברים לדברי הבאי ואף עושה עבירה.
 

לא יודע איך כתבת את זה בכלל.

במיוחד שהמהרי"ל אומר בפירוש את החילוק בין ללמוד מעצמה לללמד לה.

חכמים ראו שזה חשש סביר אז הם אסרו. אני חושב שאני מאוד ישר עם עצמי, להבדיל מאוקימתות מסויימות שנשמעות בצד השני (לא הכוונה אליך חלילה, אלא לתנעה באופן כללי).

החילוק הזה, שחלק מהאחרונים פסקו אותו (והרבה לא), הוא היתר מאוד מפוקפק בימינו. והראיה היא הנשים שמוציאות ד"ת להבאי אף שלמדו מעצמן (אם בכלל יש מעצמן היום, כשכל בת מולעטת בהטפה פמיניסטית מגיל בית ספר).

מ"מ, שבט הלוי פסק שאסור לאשה לסמוך על עצמה שהיא יראת שמים מספיק.

מצד אחד בודאי שכל לימוד תורה שנעשה לשם שמיים מבורך.

לאף אחד אין 'קורא מחשבות' מה הכוונה שלה ולכן זה נשמע על כל פנים, אירוע משמח.

מצד שני, אע"פ שזה באמת מרשים, לא כדאי לצייר את זה בתור ה'אידיאל הצרוף'.

הלימוד הוא אמצעי לקרבת ה' בסופו שלך דבר. מי שיש לה אמצעי אחר - תבורך.

בכללי לצייר דגם שהוא מאוד ספסיציפי בתור אידיאל צרוף זאת שגיאה חינוכית קשה.

הרבה פוסקים סברו שגם אם זה לשם שמיים זה אסור.

שאתה עושה סקר על פי מה שראית ומגבש מזה החלטה שאתה תופס אותה באופן מוחלט.

תלך ללינדנבאום, נשמת, מגדל עז, הישיבה בראש צורים ואני מאמין שתמצא.

כדי אתה בוחן את הדברים ע"פ התרשמות אישית שלך - משמע אתה סובייקטיבי. הקנה מידה שלך הוא סוייבקטיבי. אם הייתה מראה לי סקרי עומק מקצועיים הייתי מסכים שאתה אובייקטיבי.

נשמת הוציאו ספר בהלכות יולדת או משהו כזה שקיבל בין היתר את הסכמתו של הרב דב ליאור. אם זה מה שאתה מחפש. ארגון בית הלל גם הוציא ספר לגבי סוגיות הלכתיות שחלקן נשים כתבו

בעצמך אמרת - "התרשמתי גם מבנות מקצת מהמדרשות שציינת" (אתה גם לא מכיר את חלק שהזכרתי, אז בכלל)

ברור שרב הבנות בנשמת או במגדל עז לא יגיעו בדר"כ לרמה של בחור ישיבה בגמרא בעיון אבל לשניהם יש בתי מדרש רציניים שיושבים שם יותר משנה שנתיים.

הסיבה שלא יגיעו כי הם לא משקיעות בזה. הם באות לשנה שנתיים וזהו. כמו כל מדרשסטיות מצויה.

מדרשה יש מטרה אחרת מלישיבה. ככה זה בדר"כ.

הצורך בספר הנ"ל הוא שלאורך השנים יש שאלות שלא הגיעו לידי הפוסקים כי הם גברים או שהתביישו לשאול או שאנערף ונשמת הוציאו ספר הלכתי דווקא ע"י כי הם מכירות את המורכבות הנפשית של האישה בעת לידה/הנקה ולכן מבחינת הידע ההלכתי זה יותר עוזר.

אם יש טררם כ"כ גדול סביב זה?

לגבי הספר - לא ראיתי ולא קראתי, אבל אני מוכן להמר על כבודי ולומר שאם יש שם פלפולים ומשא ומתן קלאסי בסגנון של הוכחה מתוך קושית הרמב"ן כדעת החוות דעת נגד הש"ך, או יישוב דברי תורת השלמים על פי חידושו של הסדרי טהרה בדעת הראב"ד, אני צנצנת.

ספר הלכתי בדורינו הוא לא כ"כ אינדיקציה לרמת עומק ורמת ידענות, במיוחד שהספר הזה נכתב על נושאים שהם חלק מחיי היום יום של נשים.

כדי להתרשם די בקריאת חידוש תורה, מאמר, שמיעת שיעור וכיוצ"ב.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה