החיבור שלך לא רלוונטי. 

זה היקש שאתה עשית.

היא רק אמרה שזה פמיניסטי.

שהם יותר אגרסיבייים ודומיננטיים וצריכים את התורה שתעדן אותם. 

מלחמתה של תורה היא סוג של תחליף למלחמות פיזיות ממשיות וזה נועד בין היתר לפרוק את הכוחות והאגרסיות האלה, שמצויים באופן יותר מובהק אצל גברים, בדרך טובה שבסופו של דבר מביאה לידי שלום ולא מעוררת עוד מדנים. 

״אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא, יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה״ (בבלי קידושין ל ע״ב). 

אבל העיון בתורה בעמל כן רלוונטי יותר לבנים. 

 ״פתאום מעמידים את כל התורה על דבר אחד ושולי לחלוטין״   

איפה העמדתי את כל התורה על אותה נקודה ? טענתי שזה יותר רלוונטי לבנים והבאתי טעם אחד לכך. 

על סמך מה אתה קובע שזה עניין שולי לחלוטין ? 

אפילו שלמעשה אני כנראה אוחז בגישה קרובה אלייך, עדיין הניסיון שלך ליצור דמוניזציה לגישה הנגדית שיש לה מקורות שצריך לתת להם את הכבוד, על ידי הצמדת תוויות כגון שוביניזם, זה מה שמבחיל כאן. 

את רוצה ללמוד תורה תלמדי, לא רוצה אל תלמדי. אני אישית חושב שזה דבר ראוי ומבורך כאשר זה נעשה שלא על מנת לקנטר. אבל הניסיון שלך לדחוף מושגים מאוסים כמו שוביניזם ופמיניזם מעורר אנטגוניזם. מקומם של אלה בתחום מדעי המרמור. 

אתה מכיר אותה? בגלל שהיא עשתה סיום ברור שהיא לא לומדת מוסר ואמונה? אפילו מבית ספר כבר לומדים המון, ואם היא מספיק רצינית בשביל לעשות סיום בבת המצווה שלה קשה לי להאמין שהיא לא משקיעה בלימוד באופן כללי.

למה אי אפשר להשקיע *גם* בלימוד מוסר ואמונה ו*גם* בלימוד גמרא? למה זה חייב לבוא על חשבון? ולמה כשגבר לומד את זה זה לא בא על חשבון?

(בחיי, אתה מוציא את הפמיניסטית שלא חשבתי שקיימת בי)

ותפילה כוללת אמירת פרשת התמיד. וגם חייבות ללמוד את הדינים שלהן, כהכשר מצווה ולא כמצווה עצמאית.

אומר באחד התירוצים שהם יכולות ללמוד מעצמם.

בסבב החדש של הדף היומי, עם בעלי (האברך ). אני חושבת שהיום יותר ויותר נשים לומדות (גם) גמרא מתוך מניע של רצון ה', ואתה עוד תקוע בגל שפתח את התנועה הזאת שאכן היה מתריס ודווקאי. דברים השתנו. בכל מקרה, אצלי זה חלום ישן כי מאז ומתמיד הצלחתי לקבל יותר מלימוד תורה שכלי ומעמיק ופחות מלימוד רוחני נשמתי. וכדי לוודא מול עצמי עד הסוף שזה בא ממקום נכון עוד לא סיפרתי כמעט לאף אחד סביבי על הלימוד הזה, כדי שזה לא יהפוך למשהו לנפנף בו אלא משהו שביני לבין עצמי.

אני ממש לא באה לטעון שכל אחת (ואחד) חייבת ללמוד גמרא ואחרת היא לא תוכל להיות עובדת ה' שלמה או משהו כזה. אבל אני כן רוצה להוסיף משהו שאתה כגבר שלמד גמרא מגיל צעיר כנראה לא תבין: מאז שהתחלתי ללמוד גמרא - ועוד רק בבקיאות, לא בעיון - המקום שלי מול התורה ומול עבודת ה' פשוט עלה כמה רמות. ואנחנו מדברים על תקופה קצרה, כן? כי בסוף בכל לימוד שאדם לומד הוא נוגע בסוגיות מהגמרא, ופתאום ללמוד את כל הדבר השלם הזה ולהבין את ההקשר והמבנה והתפיסה שלו זה פשוט קומה שונה לגמרי של תורה וגם של אמונה. יש לי בנוסף קבוצת לימוד שאני מכינה פעם בשבוע בפרקי אבות, ומבחינתי היא השתדרגה ממש מאז שהתחלתי ללמוד דף יומי. אצלכם זה כל כך מובנה שאני לא חושבת שאתם מבינים איזה פער משמעותי קיים בלימוד של מי שלא לומד גמרא.

ושוב - יש תלמידות חכמים גדולות שאני מעריכה מאוד מאוד שלא למדו גמרא (או לפחות לא ישבו ולמדו על הסדר, בפועל ברור שמי שלומד הרבה תורה יכיר חלקים די נרחבים מהגמרא בסופו של דבר). אני לא מוציאה כאן קריאה נרגשת לכל בת ללמוד גמרא. אבל למי שעבודת השם שלה שכלית יותר, שצריכה את ההקשר והמבט הרחב (ותתפלא - אפשר להיות כזאת ועדיין להיות נשית) בשביל להעמיק את האמונה ואת המעשה - גמרא יכולה להיות אבן יסוד משמעותית.

במצוות אחרות? שתיים? עשר? שלושים? כל עוד לא תראה לי מחקר או סקר רוחב אני מתקשה להשתכנע. כי איכשהו מעט הנשים שאני פגשתי שלמדו גמרא דווקא מקפידות מאוד בכל התחומים ולומדות מתוך אהבת תורה אמיתית. אז מי מעידות על הכלל? העשרים שלי או העשרים שלך?

אני ממש לא האשה היחידה שהדברים האלה נכונים לה, וגם לא אחת ממעטות. הטבעים השתנו בימינו, לטוב ולמוטב. יש בזה הרבה חסרונות וגם הגברים וגם הנשים צריכים למצוא את הדרך לאזן ולהבין את המקום הנכון שלהם בעולם התורה מול עצמם ומול החברה. אבל זה לא הופך את כל השינוי הזה לשלילי.

תודה על האיחולים, שנזכה כולנו.

להגיד ש(א)נשים שעושים פעולות מתוך פסיקת ההלכה של הרבנים שלהם - הפעולות שלהם הם מיותרות זה זלזול.

ממש לא התכוונתי לדמגוגיה. לא אמרתי שהוא צודק. אך תכבד גם מי שלא חושב כמוך ומטרתו לש"ש.

זה לא מיותר, זאת חובה

זה ממש לא מיותר מה שהיא עושה, זה רצון ה', שהיא תקשיב לרב שלה.

הבייסיק כדי לבסס דעה רצינית זה לראות את ה'איפכא מסתברא' לא?

מה שישר בעיני להגיד - "אני מתחבר יותר לשיטה הזאת", "גדולי הרבנים אומרים",

"אני מוצא אמת בשיטה הזאת".

להגיד כלפי גדולי עולם את המושג "הוא טעה", זה לא פשוט בכלל. זה ממש לא עם 'אבצע קלה על ההדק'.

להגיד כלפי מי שמצבע הוראה של גדולי עולם "הוא עושה דברים מיותרים" זה חמור מאוד.

ממילא אם היית רואה את עצמך אחרי שחקרת ודשת בעניין.

לא סתם יש את הצמד מילים "לולא דמסתפינא".

סבבה שתלך אחרי רבותיך ותחשוב שהם צודקים ואחרים טועים. זה ממש מצויין.

וגם זה אחלה להתווכח. אבל לומר בהחלטיות כלפי גדולי עולם דברים זה חוצפה פשוט. לא באופן אישי. אלו דברים חמורים מאין כמותם. ככה בקלות כזאת היית אומר על הרב שלך שהוא טועה? בלי לשמוע בכלל את דבריו לעומק?

כמובן שאני לא הולך לשמוע נוצרי לפני שאני בוחר בדרך יהודית דתית, כי זה עניין של אמון, לא של טענות. יש לי אמון (מסיבות כאלה ואחרות שאפשר לדון עליהם) ביהדות, ממילא אני לא צריך לתת ודין וחשבון לנוצרי.

אבל לא על כל טענה של נוצרי אני אהיה משוכנע שיש לי מה להגיב עליה. וגם לא ממש אכפת לי שאני לא יודע להגיב על כך טענה.

אמון זה מה שנותן לאדם דרך חיים.

אך שבאים ודנים מבחינה שיכלית, צריך להיות ישר. "דע מלפני מי את עומד" (בהשאלה כמובן). ממש כך.

לא רק בפני רבותיך.

התבטלות זה לא באופן סלקטיבי.

מבחינת הערכת הכבוד - בפני כולם בשווה. אין ספק. "הוי זהיר בגחלתן של ת"ח".

זה לא ענייני וזה מזלזל בדעתו. הופך דעתו לקלה, ולא כן הוא.

האם גם על רבך היית אומר כן באותו מצב?

אם היית שומע דעה של רבך ב'קווים כלליים' וזה נראה היה נראה לך טעות, הייתה מתבטא כך?

אם כן תפאדל...

כדאי בהחלט להציע שיח אלטרנטיבי מהשיח שציינת שקיים בדר"כ אצל בחורי ישיבות.

די! תפסיקו להיות פנאטים ולדבר כאילו שכל האמת בכיס שלכם!

מחלוקות על שיטות לימוד או השקפות שונות הם גדולות מכדי שתצטרך הבנה שיטחית כדי לדעת הכרעה בהם, מה נכון ומה לא נכון. כמו פוליטיקה שכל אחד אוהב לומר איזה ח"כ/שר הוא משק והוא 'נאחז בשיפולי גלימתו' של פוליטיקאי אחר שאומר את זה. ברור שכדי להבין מה קורה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה (המורכבת) צריך להיות ממש ממש בפנים. אל תהפכו את בית המדש שלנו לדיבור כמו דיבור זול על פוליטיקה.

ישנן סוגיות חינוכיות כבדות משקל שגדולי הרבנים המחנכים בישיבות שלהם מנחילים לתלמידהם. זה מצויין. ככה זה צריך להיות. אבל שהתלמיד הקטן לא יחשוב שבגלל שהוא גדל בבית מדרש מסויים אז הוא מבין בכל הסוגייה הגדולה. זה נראה לי ממש מקטין את הסוגיות השונות שבתי המדרש השונים עוסקים בהם. זה מקטין את כל מי שמאוחרי תפיסות שונות, וזה מקטין את המבקרים שלהם.

ובעיקר, זה סותם את השכל וגורר התמודדות לא כנה עם ה'צד השני'. למה? בגלל מהלך לוגי מאוד פשוט - אם אתה חושב שאתה מבין אותו מספיק באופן שיטחי - אז או שהוא לא רציני, או לפחות האידיאולוגיה שלו לא רצינית. אם מישהו כמוך מצליח להוכיח את טעותו. לא? אני טועה?

בתכל'ס לגבי אופי הדיון בינינו -

כדאי להפריד לגמרי בין כל הטענות הענייניות לבין "ככה הרב שלי אמר".

אם אתה מדבר איתי במישור הראיות - לך עם זה לגמרי, אתה לא צריך להתגאות על גדולים ממך ("הוא טועה", להבין את היחסי כוחות בניכם) בשביל להסביר לי למה אתה צודק. 

ולכן כל העניין שיש קצת מקורות זה לא רלוונטי ע"פ איך שאני תופס.

ולכן השיטה שבעד שנשים ילמדו גמרא אינה פורצת דרך בכלל.

אם אתה רוצה לשמוע את דעתי אתה מוזמן לפנות בפרטי.

בכללי אני לא מבין למה אתה מגיב מניק אנונימי  .

תפלות = דבר עבירה.

זה מראה שהתירוץ שהציעו כאן לא נכון.

איזה תירוץ הציעו כאן?

השולחן ערוך עבירה.

כנראה בגלל שנכנסת באמצע. אתה לא עוקב.

(פשט דברי הרמב"ם, שאע"פ שבעיקרון ת"ת הוא ככל מצוות עשז"ג שנשים יכולות לקיימן ולקבל שכר, חכמים אסרו זאת)

שבט הלוי מסביר שהשכר הוא בלימוד שלא הוציאה אותו לדברי הבאי.

להיות מצוה כשיש חזקה שהיא מוציאה את הדברים לדברי הבאי ואף עושה עבירה.
 

לא יודע איך כתבת את זה בכלל.

במיוחד שהמהרי"ל אומר בפירוש את החילוק בין ללמוד מעצמה לללמד לה.

חכמים ראו שזה חשש סביר אז הם אסרו. אני חושב שאני מאוד ישר עם עצמי, להבדיל מאוקימתות מסויימות שנשמעות בצד השני (לא הכוונה אליך חלילה, אלא לתנעה באופן כללי).

החילוק הזה, שחלק מהאחרונים פסקו אותו (והרבה לא), הוא היתר מאוד מפוקפק בימינו. והראיה היא הנשים שמוציאות ד"ת להבאי אף שלמדו מעצמן (אם בכלל יש מעצמן היום, כשכל בת מולעטת בהטפה פמיניסטית מגיל בית ספר).

מ"מ, שבט הלוי פסק שאסור לאשה לסמוך על עצמה שהיא יראת שמים מספיק.

מצד אחד בודאי שכל לימוד תורה שנעשה לשם שמיים מבורך.

לאף אחד אין 'קורא מחשבות' מה הכוונה שלה ולכן זה נשמע על כל פנים, אירוע משמח.

מצד שני, אע"פ שזה באמת מרשים, לא כדאי לצייר את זה בתור ה'אידיאל הצרוף'.

הלימוד הוא אמצעי לקרבת ה' בסופו שלך דבר. מי שיש לה אמצעי אחר - תבורך.

בכללי לצייר דגם שהוא מאוד ספסיציפי בתור אידיאל צרוף זאת שגיאה חינוכית קשה.

הרבה פוסקים סברו שגם אם זה לשם שמיים זה אסור.

שאתה עושה סקר על פי מה שראית ומגבש מזה החלטה שאתה תופס אותה באופן מוחלט.

תלך ללינדנבאום, נשמת, מגדל עז, הישיבה בראש צורים ואני מאמין שתמצא.

כדי אתה בוחן את הדברים ע"פ התרשמות אישית שלך - משמע אתה סובייקטיבי. הקנה מידה שלך הוא סוייבקטיבי. אם הייתה מראה לי סקרי עומק מקצועיים הייתי מסכים שאתה אובייקטיבי.

נשמת הוציאו ספר בהלכות יולדת או משהו כזה שקיבל בין היתר את הסכמתו של הרב דב ליאור. אם זה מה שאתה מחפש. ארגון בית הלל גם הוציא ספר לגבי סוגיות הלכתיות שחלקן נשים כתבו

בעצמך אמרת - "התרשמתי גם מבנות מקצת מהמדרשות שציינת" (אתה גם לא מכיר את חלק שהזכרתי, אז בכלל)

ברור שרב הבנות בנשמת או במגדל עז לא יגיעו בדר"כ לרמה של בחור ישיבה בגמרא בעיון אבל לשניהם יש בתי מדרש רציניים שיושבים שם יותר משנה שנתיים.

הסיבה שלא יגיעו כי הם לא משקיעות בזה. הם באות לשנה שנתיים וזהו. כמו כל מדרשסטיות מצויה.

מדרשה יש מטרה אחרת מלישיבה. ככה זה בדר"כ.

הצורך בספר הנ"ל הוא שלאורך השנים יש שאלות שלא הגיעו לידי הפוסקים כי הם גברים או שהתביישו לשאול או שאנערף ונשמת הוציאו ספר הלכתי דווקא ע"י כי הם מכירות את המורכבות הנפשית של האישה בעת לידה/הנקה ולכן מבחינת הידע ההלכתי זה יותר עוזר.

אם יש טררם כ"כ גדול סביב זה?

לגבי הספר - לא ראיתי ולא קראתי, אבל אני מוכן להמר על כבודי ולומר שאם יש שם פלפולים ומשא ומתן קלאסי בסגנון של הוכחה מתוך קושית הרמב"ן כדעת החוות דעת נגד הש"ך, או יישוב דברי תורת השלמים על פי חידושו של הסדרי טהרה בדעת הראב"ד, אני צנצנת.

ספר הלכתי בדורינו הוא לא כ"כ אינדיקציה לרמת עומק ורמת ידענות, במיוחד שהספר הזה נכתב על נושאים שהם חלק מחיי היום יום של נשים.

כדי להתרשם די בקריאת חידוש תורה, מאמר, שמיעת שיעור וכיוצ"ב.

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?