סבב ה11 הגדול מכולם יוצא לדרך!!!!!!!!רחלי3

הנה זה מתחיל!! (באיחור של יומיים)

מחר אי"ה יום רביעי כ' אלול

אנו זוכים להתחיל את סבב שמירת הלשון ה-11!!!!!

 

 

ח"ח וישר כח עצום לכל האנשים המדהימים פה על ההיענות המדהימה והמהירה שהיתה מצידכם ועל הרצון המדהים להשתתך ולקחת חלק בדבר כ"כ חשוב ומקודש. פשוט חבורה של צדיקים וצדיקות נסתרים ונסתרות!!!!!

 

יהי רצון שנזכה להרבות באור וטוב בפורום היקר שלנ"ו שנזכה להרבות באהבת חינם. מחמאות ,המלצות,חיוכים וללא חיכוכים.

שנזכה בעז"ה להיות חלק מעוד סבבים מדהימים ומבורכים כמו הסבב הזה, עם אנשים מעולים כמוכם!

 

שיזכו כל רווקי הפורום הזה למצוא את זיווגם ההגון והראוי בזמן הכי הכי מתאים וטוב לכל אחד ואחת

וכל אחד לישועתו במהרה.

אמן.

  ~~~~~~~~ היה לנו עונג וכבוד גדול לעבוד עם כל אחד ואחת מכם, מאוד נהנינו!!! אתם מדהימים!~~~~~~~~

 

שמחים להיות חלק מכם!

 

תודה רבה על הזכות והנפלאה

 

סבב שמירת הלשון 11

 

רחלי ועדיאל!!!

יישר כח לרחלי שעמלה רבותעדיאל
בעוד אני עודדתי אותה..
וכמובן ה"לוגו" שלנ"ו.משה4
איזה סיום חזק...ט'
 
 
 
עדיאל - לטיפולך
חחח האוירה בפורום משפיעה אה?עדיאל
עדיאל סתאם ענו!!!רחלי3
גם הוא עמל רבות!!
קודם כל - יישר כח...Curious
ובהזדמנות הקפצתי...
חוץ מזה אני מבקשת מההנהלה לנעוץ את המודעה במקום השרשור על שמירת הלשון 10.
יישר כוחכם!משה4
בהצלחה רבה לכולם!!!
ואולי אפילו...אי''ה
...יצא מיזה משו....
 
עדיאל ורחלי.... |אהמ אהמ| |משתעלת|
יש מצב לנעוץ תשרשור בקשה?!?רחלי3
אם את רוצה שירשור נעוץ- תשלחי לינק לADMINמאמע צאדיקה
שכוייח!רחלקה
כ' באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ז

אם יושב בין חבורת אנשים שמדברים דיבורים האסורים, ואין לו דרך לצאת מחברתם. וכשיישב וישתוק ידמה בעיניהם כמשוגע, בכל זאת וודאי שאסור לדבר דיבורים האסורים איתם. ועל זה אמרו חז"ל "עדויות ה' ו') "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום". ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, ויהיה ליבו נכון ובטוח שיקבל על זה שכר ראוי משמיים. כי לפום צערא אגרא. לפי הצער - השכר. וככל שמצטער יותר לקיים מצוה, כך מקבל יותר שכר.
ועל זה שייך מאמר חז"ל "כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער".

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ח ט

איסור לשון הרע שייך בין אם מספר עליו ממש בפיו, לבין אם כותב את זה במכתב. וגם אין חילוק אם מספר את הלשון הרע בפירוש, או אם מספר בדרך רמז. בכל אופנים אלו זה לשון הרע.
ודע עוד, שגם אם גינה את עצמו תוך כדי גנות על חבירו, בכל זאת נחשב לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

כתוב במשלי (י"ג ז'): "יש מתעשר ואין כל" וגו'. וידוע שמשלי הוא תמיד משלים. והיינו כמו שבעניני הממון רגיל הוא לאדם שמתעשר בעסקיו ועולה מעלה מעלה. ומכל מקום כשעושה חשבון צדק, מגלה שאין לו מאומה. מפני שכמה שהיה לו רווח, היו הפסדים רבים. כך בעניני הנצח. יש לך אדם שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים, אבל יש לו טבע רע שדרכו להטיל דופי בבריות.
איש שכזה כשיבוא לעולם הבא, יגלה שאין לו מאומה. שכל הנטיעות והגפנים שנטע בגן עדן במעשיו, נתכסו פניו בקוצים וברקנים ולא נכר כלל הגפנים שיש בו. כמאמר הכתוב (משלי כ"ד ל') "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב". והיינו שיש שני מיני אנשים. אחד עצל להשיג לעצמו תורה ומעשים טובים, וזהו "שדה איש עצל". שלא למד או שכח על ידי עצלנותו. והשני "חסר לב". שיש בידו תורה ומעשים טובים, אבל לבו חסר דאגה עליהם שיתקיימו בידו. ומפרש על הראשון "והנה כולו עלה קמשונים"- שתחת נטיעות יפות מדברי תורה גדלו קוצים וברקנים מדברים בטלים. ועל השני "כוסו פניו חרולים" וגו'. ובאורו הוא לפי ענינינו, שכל דיבור של תורה וקדושה שדיבר והיה באפשרותן לעלות ולעשות פרי הלולים קודש לה', נכתסה ונמשכה עליו רוח הטומאה על ידי דיבוריו האסורים.
כ"א באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף א

אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו שהדברים אמת, ואפילו בפני אדם יחיד. וככל שיתרבו השומעים, כך גדול עוון המספר. כי חבירו מתגנה יותר, כיון שגנותו מתפרסם ליותר אנשים, וגם כי מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ב

ההיתר שיש בחז"ל לספר לשון הרע "בפני שלושה", מדובר בסיפור דבר שאינו גנאי גמור, ומשתמע ל-2 פנים. ודבר כזה תלוי לפי נימת המספר בעת שמספר. אם מספר דבר כזה בפני שלושה, מותר. כיון שיודע שוודאי יגיעו הדברים לאוזני מי שמספר עליו, ולכן יספר באופן החיובי.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

וכמו שמובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (תרגום): "ומרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים. שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף שהאדם מוציא מפיו. ואחר כך מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם, אוי לחייהם, אלו בני אדם גורמים לאלו מעוררי הדין האחרים לשלוט ולפגום מקום הקדוש. אוי להם בעולם הזה, אוי להם בעולם הבא. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים את דבר הטומאה שאמר פיו, וכשהאדם מוציא אחר מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה ולוקחים דבר הטומאה ההוא ומטמאים דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בה בדבר הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה." עד כאן לשון הזוהר.
וכעין זה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י"ג ג') "פשק שפתיו מחתה לו". וביאר הגר"א וזה לשונו: מי שמרחיב שפתיו, אף על פי שיש לו נפש טובה ועשה מצוות הרבה וכמה גדרים- פיו יהיה לו מחתה לכול. עד כאן לשונו.
כ"ב באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ג

יש אומרים שאם אדם סיפר לשון הרע בפני שלושה. אף שוודאי המספר עבר על איסור סיפור לשון הרע, אבל אם אחד מהשלושה הלך וסיפר למישהו אחר, לא עובר על איסור לשון הרע. כיוון ששלושה יודעים מזה, נחשב כמו שכל העולם יודע. ודווקא אם סיפר לחבירו בדרך מקרה, אבל לא שהתכווין לגלות את הסיפור ולגנותו יותר.
ואפילו אם לא מספר בשם מי שסיפר לו, אלא מספר שסתם נשמע כך על פלוני, בכל זאת עובר באיסור לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ד

וכל ההיתר לספר אם סופר לפני שלושה, הוא דווקא לאחד מהשלושה ששמעו. אבל למי ששמע מאחד מהם שסיפרו בפני שלושה, אסור לו לספר הלאה. אלא אם כן בכל מקרה התפרסם כבר הסיפור לכל העולם.
ואין צריך לומר אם הוא אם אינו מעצמו אם הסיפור האמת, וודאי שאין לו להאמין למי שסיפר לו ששמע את הסיפור בפני שלושה. אבל אפילו אם הוא יודע שראובן סיפר דבר גנאי על שמעון, אבל לא ידוע אם היה בפני שלושה או לא, אסור לו לספר. כיון שחוששים שלא סופר בפני שלושה, ולא עתיד להתגלות.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

וסיים הכתוב (משלי כ"ד ל"א) "וגדר אבניו נהרסה". ובאורו - שבהמשך הזמן אף גדר של אבנים החזק נהרס. ונעשה הכרם למדרס רגליים לכל עובר ושב ואין שווה מאומה.
וכן הוא האדם, אשר לא יביט למוצא שפתיו, והם כהפקר אצלו: כל הגדרים החזקים שהיה לו עד עתה על הנהגתו - כולם יהיו נהרסים. ועל כן צריך האיש הנלבב, כשרוצה לתקן מעשיו, תחילת הכול לעשות גדר לכרמו. דהיינו לשמור פיו ולשונו בשמירה יתירה, שלא יוסיף לדאבה עוד.
ומה שהמשיל בשם הכרם, לבד שכל בית ישראל חשובים ככרם, כמו שכתוב בישעיה (ה' ז'): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". וכל איש ישראל יש לו חלק בכרם הזה. מלבד זה לכל אחד יש כרם מיוחד בגן עדן. כמו שכתוב (קהלת י"ב ה'): הולך האדם לבית עולמו. וצריך לשמור שמירה יתירה לנטוע בו נטעי נעמנים ולשמרו שלא יתקלקל.
כ"ג באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ה

סופר לשון הרע בפני שלושה, בדרך כלל בכזה מקרה לא עוברים על איסור לשון הרע אם סיפר הלאה. וכל זה בסתם אנשים, אבל אם ה-3 הם אנשים יראי אלוקים, שנזהרים מאיסור לשון הרע, או אפי' אחד מהם כזה, אסור לספר הלאה. כיון שלא בטוח שהסיפור יתגלה. וגם אם אחד מה-3 אוהבו או קרובו של מי שמספרים עליו, אסור לספר הלאה, כי וודאי אוהבו או קרובו לא יספרו הלאה כדי לא להכפיש על מיודעם.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ו

ודווקא באותה העיר מותר לספר אם שמע בפני שלושה, אבל לא בעיר אחרת.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק א' "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

וגם צריך לעקור קוצים וברקנים מכרמו, דהיינו לאנשים שהפסידם בלשונו או שביזה אותם וצערם. צריך לפייסם בפיו, וגם להתוודות לפני ה' על שעבר על רצונו שכתוב בתורה. שכל עוונות שבין אדם לחברו הוא גם כן עבירה שבין אדם למקום, כידוע. ואפילו אם דיבר עליהם שלא בפניהם, ולא הועיל מעשיו - צריך בכל מקרה לשוב לפני ה'. ובזה יעברו הקוצים מכרמו, ותסולק רוח הטומאה שכסתה פניו. ועיין בחלק ראשון שער התורה, פרק א', שהרחבנו שם הדיבור בזה.
וסוף הכתוב (משלי י"ג ז'): "מתרושש והון רב". ובאורו הוא: לפי מה שידוע שמי שעושה תשובה מאהבה, כל עוונתיו שעשה מתחילה נעשין לו כזכויות. ונמצא שכל מה שעשה יותר עוונות מתחילה נעשה רש יותר, ימצא אחר כך על ידי זה הון רב. והטעם אפשר כפשוטו, שמי שהוא עושה תשובה מאהבה, בוודאי מתמרמר על כל עוןו בפני עצמו, ובוכה ומתאונן, איך מלאו ליבו לעבור על רצון הבורא המחיה כל המציאות בחסדו ובטובו. וממילא נעלם החטא מעיקרו. ומקיים בזה מצוות עשה של תשובה. ונמצא שבכל חטא שעשה יש בו עכשיו מצות עשה של תשובה.
כ"ד באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ז

כל זה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, רק אם האומר סיפר בסתם. אבל אם הזהיר אותם לא לגלות הלאה, אסור לספר הלאה. ואפילו אם רואה שאחד השומעים או שניים כן סיפר הלאה למרות ההזהרה, בכל זאת אסור לספר לאחרים.

הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף ח

אין חילוק בלשון האזהרה בין אם אמר להם לא לדבר על הענין שסיפר, או שהזהיר אותם שלא ייוודע מהם הסיפור, בכל האופנים אסור לספר הגנות לאדם אחר. וכל שכן למי שסופר עליו הגנות.
וכל ההיתר של "בפני שלושה" , הוא דווקא אם השומעים היו שלושה, אבל אם שניים סיפרו בפני שניים אסור לספר הלאה.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

והנה אמרו חז"ל ביומא (ל"ט.) על הפסוק (ויקרא י"א מ"ג): "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם". אדם מטמא את עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה. מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה. בעולם הזה- מטמאין אותו בעולם הבא. והנה רש"י פירש שם: מטמאין אותו הרבה- מניחין אותו להיטמא הרבה. אבל לשון מטמאין דחוק על זה.
אבל לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הזוהר הקדוש, ניחא בפשטות. והוא שכתב שם שעל ידי דיבורים אסורים שדיבר, נמשכה רוח הטומאה עליהם, ואחר כך נוטלין החיצונים אלו הדיבורים האסורים הטמאים, ומטמאין בהם כל דברי הקדושה. ומאבד אותם בזה, שלא יוכלו לעלות למעלה לפני ה' יתברך , אחרי שרוח הטומאה מרחפת עליהם. וזהו שאמרו: מטמאין אותו הרבה. ומה שאמרו : מלמטה - מטמאין אותו למעלה, היינו שנמשכת טומאה מלמעלה גם על שורש נפשו.
ומה שאמרו: מטמאין אותו לעולם הבא - היינו בעת שימות, ונפשו תשוב לאלוקים, אשר נתנה ליתן שם דין וחשבון, ורצונו יהיה בוודאי שיכניסוהו לגן עדן- יפגועוהו המשחיתים וילבישוהו לבוש מאוס וטמא שנברא מעוונתיו, ומי יוכל לשער גודל הבזיון והכלימה, שיהיה לו על ידי לבוש זה. ומוכרח על ידי זה לרדת לגיהנם - מקום חושך וצלמוות להתכבס שם מחלאת עוונותיו.
היום -כ"ד באלול>>מחוברת
76‏ שנה לפטירת החפץ חיים."מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב"
כ"ה באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה ט

כל מה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, הוא רק לעניין שאין איסור על האמירה בעצמה. אבל אסור חס ושלום להוסיף מילה אחת, או להטעים את הסיפור לשומע. כיון שמקלקל בדבריו יותר ממה שהיה אילו היה נודע הסיפור לבד על פי הסברא של סיפור בפני שלושה מתפרסם מעצמו. ועוד שכשמטעים את הסיפור, מוכח שמקבל את הדבר לאמת.


הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה י

ודע עוד, שכל ההיתר של סיפור שסופר בפני שלושה, הוא דווקא מצד המספר. אבל אם מצד השומע הוא יודע שהשומע יקבל את הסיפור בתור אמת, וייתכן שיוסיף דברים לגנאי, לאדם כזה אסור לספר שום רמז של גנאי על חבירו בשום אופן. והמספר לאדם כזה עובר ב"לפני עוור לא תתן מכשול". וכל זה שכתבנו שאסור לספר הלאה, אסור גם לספר שסתם נשמע כך על איש פלוני, גם בלי לספר בשם המספר הראשון.
ולפי כל הפרטים שאמרנו, רואים כמה יש להתרחק מקולא זאת של לשון הרע שסופר בפני שלושה, כי אין כמעט מקרה במציאות שיושלמו כל הפרטים.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)

.ולמה הדבר דומה? לחתן שמוליכין אותו השושבינין להכניסו לחופה, ובתוך כך פגעוהו ריקים ופוחזים. וישליכו עליו רפש וטיט וכל דבר מאוס מכף רגלו ועד ראשו. וכאשר יצעקו עליהם: הי ריקים ופוחזים!למה תעשו ככה? ואיזה השגתם כל כך רפש וטיט? הם מראים לכול שהחתן הוא ממיודעיהם, והוא בעצמו הכין הרפש והטיט עד למרבה. כן הדבר הזה ממש. האדם בעצמו על ידי חלאת עוונתיו בורא על ידי זה לבוש מאוס וטמא. ובעל כרחו מתלבש בו. ולא יוכל לפטור עצמו מזה אחרי שהוא הכינו בעצמו.
והוא כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ' י"א): "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם, מידי היתה זאת לכם". וכעין זה אמרו חז"ל (עבודה זרה כ אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. הורו לנו בזה, שאם לא הכניס בתחילה במחשבותיו ההרהור, לא היו יכולין להתדבק בו רוחות הטומאה ולטמאותו.
וכל זה רמז לנו הכתוב בענין יהושע בן יהוצדק הכהן גדול, דכתיב (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו וגו' ויען ויאמר וגו' "הסירו הבגדים הצואים מעליו" וגו'.והנה הבגדים הצואים מורים על טומאת העוונות. שמאוסה כמו צואה. ומדכתיב "הסירו מעליו" - מוכח, שמהתחלה היה לבוש בהם בעל כרחו. וזהו שכתבה לנו התורה בקצרה (ויקרא י"א מ"ג) "ולא תטמאו בהם ונטמיתם בם".
כ"ו באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"א [הלכה יומית אחת]

אם ישבו שבעת טובי העיר לדיון, והחליטו על פי רוב החלטה. אסור לאחד מטובי העיר שהתנגד להחלטה לספר שהוא היה בדעתו להיפך מההחלטה, אבל חבריו חלקו על דעתו והחליטו נגד דעתו, כיון שזה לשון הרע.
ולא מדובר רק במקרה שהחליטו שלא לספר לאחרים מה היה בדיון שאסור, אלא אפי' לספר דרך רמז שהשומע יבין לבד שהוא בדעתו חלק על שאר טובי העיר, אסור.
ואין הבדל בין לספר בעצמו, לבין אם חברו עמד עליו בקללות וגידופין על ההחלטה, בכל מקרה אסור לספר.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

הנה הכתוב אומר "והתקדשתם והייתם קדושים". ואמרו חז"ל (יומא ל"ט.) אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה. מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה. והנה בזה כל המאמר כפשוטו. הקדוש ברוך הוא שהוא מקור הטוב והחסד, מכיון שאדם כופה יצרו וממשיך עצמו מעט לצד הקדושה מעט - הקדוש ברוך הוא משפיע עליו קדושה הרבה במלוא חפניים. וכמו שאמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא (שיר רבה ה') : פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. מלטה - מקדשין אותו אותו מלמעלה - היינו שנמשכת קדושה מלמעלה על שורש נשמתו. בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. היינו בעת שיעלה למעלה ויצטרך לעמוד לפני ה', מלבישין אותו בגדי הוד והדר של קדושה.
תודה רבה וכן למראנונימי (פותח)
איך אפשר להצטרף לסבב הלימוד?
כ"ז באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"ב

אם דורש אחד בבית המדרש - אסור על פי דין ללעוג עליו ולומר שאין בדרשותיו ממש ושאין מה לשמוע. ובעוונותינו הרבים יש הרבה אנשים שפרוצים בענין זה, ולא יחשבו שהלעג הוא איסור כלל. ועל פי דין זה לשון הרע גמור. כי גורם היזק ממון לחבירו, וגם צער וביוש. כי גם אם זה אמת, לשון הרע אסור גם על אמת. ואם באמת איכפת לו מהדרשן, צריך לייעץ לו בינו לבין עצמו ולהעיר לו על שגיאותיו. ובעצה זו מקיים גם "ואהבת לרעך כמוך". ועל כל פנים אסור לעשותו ללעג בפני האנשים.

הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"ג

אם אחד גילה לחברו בפני שלושה פרטים על עסקו ומסחרו וכיוצא בזה, דברים שבסתם אסור לגלות לאדם אחר שמא יתגלגל על המסופר היזק או צער. אם סיפר בפני שלושה, רואים שהמספר אינו חושש לזה, ולכן מותר לשומע לכתחילה לספר לאחרים. כל זמן שלא גילה דעתו שהוא מקפיד על כך.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

וזהו שכתוב (במדבר ט"ו מ') "למען תזכרו ועשיתם כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם". והנה לכאורה מה שאמרה התורה מיותר, שהרי כתוב מקודם "וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"? והיה לו לכתוב שם, "והייתם קדושים לאלוהיכם"? אלא הכתוב מרמז שיש כאן עוד ענין נחוץ מאוד. שאימתי מועילין המצוות כל כך, שעל ידם יהיה האדם קדוש לה', כשהוא זהיר מלתור אחרי מחשבת הלב וראית עיניו. והנה אמרו חז"ל (ברכות י"ב על הפסוק הזה "ואחרי לבבכם" - זו מינות. "ואחרי עיניכם" - זו זנות. וכתב החינוך שבכלל מינות הוא כל מחשבות, שהם הפך דעת תורה. ובכלל זנות הוא מי שרודף אחרי תאוות העולם. עין שם.
כ"ח באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף א'

איסור לשון הרע הוא גם על אמת. בין אם מספר עליו בסתר וחושש שיתגלה שסיפר עליו שאז עובר גם על "ארור מכה רעהו בסתר", ובין אפילו משער בעצמו שהיה מספר את הלשון הרע בפני המסופר, גם כן אסור ונחשב לשון הרע. ויש איסור יותר גדול מצד אחד בפניו, כיון שמלבד איסור לשון הרע, מלביש את עצמו במידת העזות והחוצפה. וגם בא לעיתים לידי הלבנת פנים.

הלכות לשון הרע, כלל ג', סעיף ב'

ומה שנמצא לפעמים היתר בדברי חז"ל שמותר לספר אם לא היה מונע את עצמו מלספר את הלשון הרע בפניו, הכוונה בדבר שמשתמע ב-2 אופנים. אופן אחד שאין בו שום גנאי, ואופן שני נשמע לגנאי. הכול תלוי איך מטעים את הדברים כשמספר. אמרו חז"ל שאם מספר כזה דבר בפניו, מוכח שאין בכוונתו לגנותו כיון שטבע האדם להתבייש לגנות את חברו בפניו. אבל שלא בפניו, למרות שגם אם יתפרש לגנאי, יהיה רק אבק לשון הרע, בכל זאת אסור לספר.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (5)

ובזה ביארתי הפסוק בתהילים(פ"א י') "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". ולכאורה היה לו לכתוב מתחילה "אנכי ה' אלוקיך וגו'"
ואחר כך: "לא יהיה בך אל זר". כמו שכתוב בתורה ולמה הפך הסדר? אכן חז"ל אמרו לנו (שבת ק"ה): איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה היצר הרע (דהינו שמתחילה מסיתו לעבור עברות, שאינן חמורות כ"כ, אך לבסוף עברה גוררת עברה ומתירו אפילו להשתחוות לעבודה זרה, עין שם בגמרא)
ובאור הכתוב (שם י"א): "אנכי המעלך" וכו' הוא כן: הלא העליתיך מארץ מצרים כדי שתקבל את התורה, וכמו שכתוב (שמות ג' י"ב) "וזה לך האות וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שזהו תכלית היציאה, וכמו שפרש רש"י ועל כן (תהילים פ"א י"א): "הרחב פיך ואמלאהו". והוא כמו שאמר הרב לתלמידו: פתח פיך ויאירו דבריך" ומה שאמר: הרחב פיך ואמלאהו" כי הקב"ה רוצה לתן לכל אחד מישראל חלק גדול בתורה, אכן באמת תלויה כל לפי כוח המקבל ולזה אמר: "הרחב פיך", רצה לומר: הכן עצמך לקבל הרב, "ואמלאהו" לפי ההרחבה של, אכן הקדים הכתוב: דאימתי יתקיים בידך? כש"לא יהיה בך אל זר" זהו היצר הרע, לא יהיה לו אכסניה בגופך, ואז תוכל להתחזק ולהרחיב פיך לתורה, "ואמלאהו". כי בעבור העליתיך מארץ (וכמו שכתוב{שמות י"ג ט'} "והיה לך לאות על ידך וגו', למען ה' בפיך"). אבל אם יש בגופך אל זר, דהינו מלא הרהורים , חס ושלום, לא אוכל למלאות רצונך להרחיב פיך בתורה. 
כ"ט באלול ה'תשס"טהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ג

איסור לשון הרע הוא אפילו אם לא מדבר מתוך שנאה ולא התכווין לגנותו אלא סיפר מתוך שחוק דרך קלות ראש, אף על פי כן כיון שהוא דברי גנאי, אסור מן התורה.

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ד

אסור סיפור לשון הרע הוא גם אינו מפרש בשעת הסיפור מפורש על מי מספר, אלא מספר סתם, ומתוך עניין הסיפור השומע מבין על מי מדובר - בכלל לשון הרע הוא.
ויותר מזה, אפילו אם בסיפורו לא היה גנאי כלל, רק שעל ידי דבריו נסבב גנאי או גנות לחבירו, והמספר כיוון לזה ברמאותו, גם כן בכלל לשון הרע. ונקרא בפי חז"ל לשון הרע בצנעא.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ב' עוד מענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (6)

ובכל זאת אל יפול לב האדם עליו.שקשה עליו לטהר מחשבותיו ולהסיר לגמרי הרהורי עבירה מליבו. דאם כן גם מצוותיו ותורותיו לא יועילו לקדש נפשו - ואיך יגיע לתכליתו? אבל העיקר בזה מה שכתבו חז"ל (יומא ל"ח הבא להטהר מסייעין אותו. וכיון שבכל ליבו הוא חפץ להסיר מחשבה רעה מליבו, וודאי יעזרו לו מן השמים. וחלילה אין לו לבטל שום מצוה ותורה גם אם אין מחשבתו טהורה לגמרי. ובכגון זה אמרו (פסחים נ לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו שקדושת התורה והמצווה יסייעוהו.. שיהיה בידו לעשות וללמוד גם לשמה. וזה שנרמזבפסוק הנזכר לעיל גופא: שמתחילה כתוב (במדבר ט"ו ל"ט) "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". כתב מצוות ה', היינו לשם ה' רק לענין זכירה, אבל לא בעשיה. שלא הגיע עדיין לטהרת המחשבה במעשה המצוות. בכל זאת יביאו אותו מעשיו אלו להסיר מחשבות הלב ולהתחזק על תאוותיו. ואחר יבוא למדרגה "ועשיתם את כל מצוותי" - שגם העשיה תהיה אחר כך רק לשם ה'. ובזה יבוא למדרגת הקדושה "והייתם קדושים". אמנם כל זה במי שבא לטהר ומתחזק להסיר מחשבות רעות ולהמנע מתאוותיו אז "הבא לטהר מסייעין אותו".
ב' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית
שתי הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג', הלכה ז'
ודע עוד כלל גדול ועיקר בענינים אלו של לדון לכף זכות. אם הוא רואה אדם שדיבר או עשה מעשה בין אם הוא דבר שבין אדם למקום, בין אם דבר שבין אדם לחברו, ואפשר לדון לכף חובה ולכף זכות. אם האיש ההוא ירא אלוהים, חייבים לדון אותו לכף זכות, אפילו אם מצד הדעת הדבר יותר קרוב לכף חובה. ואם הוא אדם בינוני שלפעמים נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם הספק שקול - מצוה לדון לכף זכות. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: הדן את חבירו לכף זכות, המקום ידיניהו לכף זכות, והוא נכנס בכלל מאמרו יתברך "בצדק תשפוט עמיתך". ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה, נכון מאוד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ולא יכריע לכף חובה. ובמקום שיותר נוטה לכף זכות, ודן אותו לכף חובה, ועבור זה הלך וגינהו, מלבד שעבר על "בצדק תשפוט עמיתך", עוד עבר בזה על סיפור לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ג', הלכה ח'
ואפילו במקום שהכף חוב מכריע יותר, שמצד הדין אין איסור כל כך אם יכריעיהו לכף חובה, היינו לענין שיוסכם בעיני עצמו עליו שעשה שלא כדין. אבל אין למהר לילך ולבזותו אצל אחרים.
 
קטע מספר שמירת הלשון
 
חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (2)
הנה אמרו חז"ל (סנהדרין כ"ו שאמר הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע, כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם? ובאורו: כשאדם עובר עבירה , בדרך הטבע הוא מתבייש ומיצר בנפשו כשהוא קורא על הענין בתורה. ומפני זה כתב האליהו רבה בסוף סימן קל"ח: מי שהוא עוור או פסח, אין לקרוא לו בתורה בפרשה זו , שלא יתבייש. וכמו כן מי שנחשד על עריות, אין לקרוא לו לתורה בפרשת עריות.
ואם נראה לעניינו, הרי בררנו למעלה שחלק גדול בתורה מדבר על ענינים אלו של שמירת הלשון. ואדם שלא מקפיד בעניני שמירת הלשון, בוודאי בימי חייו יעבור בזה כמה עשרות פעמים. וכמה תצטער נפשו כשיראו לו לעתיד לבוא על כמה עשרות פרשיות בתורה עבר. וידוע מה שאמרו חז"ל (חגיגה ה על הפסוק (עמוס ד יג) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו". שאפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. וכל שכן דיבורים אסורים החמורים האלו. בוודאי יוכיחוהו ויערכוהו לנגד עיניו. כמו שאמר הכתוב (תהילים נ' כ') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי וגו' אוכיחך ואערכה לעיניך". וידוע מה שכתב הגר"א, שעל כל דיבור האסור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד, ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד.
והנה אפילו בסוף כשיתנקה מעוונתיו מרוב הייסורים שסובל, ויזכה לטול חלקו בגן עדן, כמה יתבייש שם לנצח כשיגיע לפרשיות אלו. ויתבייש לפתוח פיו בענינים אלו, וזהו לא לשנה ולא לשנתיים, כי אם לנצח נצחים. בכל פעם שילמד פרשיות אלו יצטער לעצמו על זה שחטא והפקיר פרשיות רבות מהתורה.
ג' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף א'

אסור לספר על חבירו אפילו שלא בפניו דבר שיתבזה בכך. ואפילו אם ראה אותו מתנהג שלא כדין בדבר שבין אדם למקום, גם כן אסור לגנותו בזה. למרות שבעצם חבירו שרוצה לספר עליו התנהג לא כראוי כלפי שמיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ב'

ואין חילוק בזה בין אם הוא לאו גמור, או עשה גמורה שמפורסם אצל כולם לאיסור, שבוודאי יתבזה מאוד לפני השומע על ידי סיפורו. וגם הוא דבר שהמון יהודים לא נזהרים בו, כגון שרוצה לספר על חבירו שאינו רוצה ללמוד תורה. אף על פי כן אסור, כיון שבעצם מספר על חבירו שאינו מקיים את התורה כראוי.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (3)

והנה ידוע מה שכתב בספר חסידים , שמצוה שאין לה דורשים היא כמת מצוה ואותה מצוה מקטרגת ואומרת : כמה גרועה אני, שנעלמתי לגמרי ולא מקיימים אותי. והנה זה אפילו במצוה אחת, וכל שכן לפי מה שערכנו לפני הקורא שיש חלק גדול בתורה בעניני שמירת הלשון, אם כן חלק גדול מהתורה מוטל בבזיון. וכמה גדול שכר מי שנזהר לא להכשל בזה, והוא נותן כבוד למצוות האלה. ועליו אמר הכתוב (שמואל א' ב' ל') "כי מכבדי אכבד".

א' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ה

יש עוד ענייני סיפור לשון הרע דרך רמאות. כגון שמספרים סיפור לפי תומם על חבריהם,כאילו שאינם יודעים שהסיפור כולל בתוכו גנאי.
ש.פ. ט חשון ח אדר ח תמוז ש.מ. ט חשון יח אדר א כח סיון


הלכות לשון הרע, כלל ג, סעיף ו

ודע, שאפילו לא בא עלי ידי הסיפור לשון הרע שום רעה לאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעים את דבריו, בכל זאת נחשב לשון הרע וצריך כפרה. ויותר מזה, אפילו אם הוא משער מלכתחילה שלא יבוא רעה למסופר מסיפורו, בכל זאת אסור לו לספר בגנותו.
קטע מספר שמירת הלשון

 

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (1)

ראשון לכול מעשה דנחש. שסיפר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. ובזה גרם מיתה לכל באי עולם. ובפרשת ויצא (בראשית כח כ) "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני וכו'". ואמרו חז"ל "ושמרני" מלשון הרע. ובפרשת וישב במעשה דיוסף שכתוב (בראשית לז ב) "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". שזו היתה הסיבה הראשונה לרדת בני ישראל למצרים.
ובפרשת שמות (שמות ב יד) "אכן נודע הדבר".
עוד שם שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ד א) "והן לא יאמינו לי". שהשיב לו השם יתברך "מה זה בידך וגו' והיה לנחש". עוד שם "והנה ידו מצורעת כשלג".
ובפשרת יתרו (שמות יז ב) "וירב העם עם משהו וגו' על ריב בני ישראל" וסמוך לו "ויבוא עמלק". ובפרשת משפטים "לא תשא שמע שוא" שהוא עומד על המספר ועל המקבל. וסמוך לו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". ובפרשת תצוה ענין המעיל "שפה יהיה לפיו סביב" וכל הפרשה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". וכל פרשת תזריע ומצורע. נגעי בתים, נגעי בגדים, נדעי אדם. "בדד יישב" מרוחק אף ממחנה ישראל. וכפרתו - צפרין המפטפטין.
ובפרשת קדושים "לא תלך רכיל בעמך". "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
ובפרשת בהר "ולא תונו איש את עמיתו", ומדובר גם על אונאת דברים שהוא דיבור רע. ובפרשת נשוא (במדבר ה ב) "וישלחו מן המחנה כל צרוע". היינו אפילו אם הוא גדול בתורה כדואג. ובפרשת בהעלותך "ותדבר מרים ואהרן במשה" וגו. וכל פרשת שלח לך המדברת מענין המרגלים.
ובפרשת חוקת "וידבר העם באלוהים ובמשה". ובפרשת כי תצא "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע". ואמרו חזל דבר רע- דבור רע. עוד פסוק "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים". ובפרשת תבוא "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עומד על לשון הרע. וידוע שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו "ברוך אשר לא יכה", הרי שהזהיר בזה תהיה לו ברכה.


ד' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ג'

הדין זה של לדון לכף זכות מתחלק לכמה פרטים. אם הוא אש בינוני שדרכו להישמר מחטא אבל לפעמים נכשל, אם אפשר לתלות שעשה את העבירה בלי כוונה, או שחשב שזו חומרה בעלמא, בכזה מקרה אפילו אם ראו אותו כמה פעמים עובר על האיסור, אסור לספר עליו, ואסור לשנוא אותו ומצווה לדון אותו לכף זכות לפי כמה פוסקים.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ד'

אבל אם מדובר בעבירה חמורה, כמו עריות ואכילת דברים אסורים, שכל יהודי יודע בוודאות שהם אסורים, אז תלוי באיזה איש הוא.
אם הוא איש בינוני שבדרך כלל אינו נכשל בחטא ורק פעם אחת נכשל בסתר, תולים שכנראה חזר בתשובה ואסור לספר. רק צריך להוכיח אותו בינו לבין עצמו כדי שלא יחטא שוב.
ואם הוא תלמיד חכם - אסור אפילו לחשוב עליו שעשה רע, כי וודאי עשה תשובה כמו שאמרו חז"ל "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר עליו ביום, שוודאי עשה תשובה".

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ג' כמה פרשיות בתורה בענין "מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו" (4)

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל שהמקיים מצוה, אף על פי שה' ציוה אותנו לקיים אותה, מחשיב הקדוש ברוך כאילו המקיים חידש את המצוה. וזה אפילו במצוה אחת.
וכל שכן בענין זה של שמירת הלשון, ייחשב לו כאילו חדש בעצמו את כל הענינים הקדושים שכתובים בפרשיות אלו שעוסקים בעניני שמירת הלשון. כמה גדולה וכבוד יקבל לעתיד על ידי זה, וכמה ישמח ליבו. ויקויים בו הפסוק "ישמח לב מבקשי ה'".
ה' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ה'

אם הוא רואה שהחוטא הוא מהלצים השונאים למוכיחם, כמו הפסוק "אל תוכח לץ פן ישנאך", ובבודאי לא יתקבלו באוזניו, ואם כן יכול להיות שיבוא לידי חטא, לכן טוב לומר לדייני העיר כדי שהם ייסרוהו על מה שחטא ויפרישוהו מהאיסור על להבא. או לקרוביו של החוטא, שגם הם יכולים להשפיע עליו. וכל כוונת המספר תהיה לשם שמים, ולא משנא החוטא. וגם השופטים יוכיחו אותו בהצנע ולא ילבינו את פניו ברבים.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ו'

ונראה לי עוד שבאיש שדרכו לשנות באוולתו , אם רבו יכול להשפיע עליו, אפשר שמותר לגלות לרבו. אפילו אם ייתכן שמרבו יתפרסם לאנשים. ואפי' אם ראו אותו שניים בשעת החטא, מותר לגלות רק לדייני העיר ולא לאחרים. כי ראינו שעבר רק פעם אחת על האיסור, ואולי הוא חזר בתשובה, לכן לא יצא עדיין מכלל "עמיתך".

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ד' "על ידי חטא הלשון מתפרסמין עוונותיו של אדם למעלה, ומקלקל לעצמו וכל העולם" (1)

כתוב בתורה (שמות ב' י"ד) "וירא משה ויאמר : אכן נודע הדבר". ופירש רש"י שהיה משה מתמה על מה ישראל שרויים בגלות יותר משאר עמין, וכשראה שדיברו לשון הרע התיישבה דעתו. וקשה, שלכאורה כתוב ביחזקאל שהיו להם עוונות חמורים כמו עבודה זרה. דווקא על עוון לשון נתיישבה דעתו שראויים ללקות בגלות?
אלא הבאור על פי הזוהר הקדוש. שעל ידי לשון הרע הוא מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל. שמובא בזוהר שכשאדם מספר לשון הרע, מתעורר רוח טמאה למעלה בשם סכסוסא, והיא עולה למעלה וגורמת למוות חרב והרג בעולם.
בלא חטא הלשון אין כח למקטרג ההוא להודיע בשמים את חטאי האנשים ולתבוע דין עליהם. אבל ברגע שקיים לשון הרע, ניתן כח לשטן לקטרג. בהתחלה משה רבינו חשב שאין ביהודים במצרים חטא לשון הרע, והתפלא איך ניתן כח לשטן לקטרג. אבל ברגע שראה שיש ביניהם לשון הרע, הבין איך נודע למעלה והתפרסמו חטא בני ישראל בעבודה זרה.
ו' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ז'

הענין שצריך לדון לכף זכות הוא דווקא באיש שמנהגו להתחרט על חטאיו. אבל אם בחנת את דרכו, כי אין פחד אלוהים לנגד עיניו, כמו הפורק עול מלכות שמיים או שאינו נזהר מעברה אחת, אשר כולם יודעים שזה עבירה. בכזה מקרה מותר לספר גנותו ולהכלימו בין בפניו ובין שלא בפניו. ואם יש מעשה שיש כף זכות וכף חובה, צריך לדונו לכף חובה, כיון שהוחזק לרשע גמור בשאר עניניו. ורבותינו אמרו "לא תונו איש את עמיתו", עם שאיתך בתורה ומצוות, אבל רשע מותר להכלימו במעלליו ולשפוך בוז עליו.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ח'

כשבית דין פוסקים לאדם דין שזה בקום ועשה, בין אם זה דבר בין אדם לחבירו ובין אם זה בין אדם למקום, ואינו רוצה לקיים את הפסק בשום אופן, מותר לספר גנותו, ואף לרשום את גנותו בספר הזכרונות לדורות. ואם השיב תירוצים מדוע אינו מקיים, דינו כך. אם אנו רואים שהתירוצים אינם אמת אלא רק כדי לדחות את הבית דין, מותר לספר בגנותו. אבל אם ספק, אסור לספר בגנותו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ד' "על ידי חטא הלשון מתפרסמין עוונותיו של אדם למעלה, ומקלקל לעצמו וכל העולם" (2)

מכיון שכשאדם מדבר לשון הרע מעורר את המקטרג למעלה, על האדם להיות זהיר מאוד מחטא זה, כדי שלא יקלקל לעצמו ולכל העולם.
והנה כשאדם גוזל מחבירו, תקונו שישיב לו את הגזילה. אם ציער או בייש את חבירו, תיקונו שיפייסנו עד שימחל לו. אבל מי שחטא בלשון הרע ועורר את המקטרג הגדול, אי אפשר לדעת כמה אנשים ניזוקו וירדו מנכסיהם, או מתו, בגלל דיבור לשון הרע שדיבר. ועל כן השומר נפשו ירחק מזה מאוד.
ז' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ט'

אדם שמחזיק במידות רעות, כגון גאוותן או שנוהג לכעוס, למרות שרואים שהורגל במידות אלו ואין ליבו מר עליהם, אסור לספר בגנותו שהוא נוהג במידות אלו. כי הרבה אנשים אינם מחזיקים מידות כאלה לאיסור, ולא מודעים לגודל איסורם. ואולי גם החוטא הזה כן. ואם היה יודע את גודל האיסור, היה מתחזק בכל כוחותיו לא לעבור עליהם. ואדרבה אם רואה שהורגל חבירו במידות רעות, יש לו להוכיחו ולהציע לפניו את חומר איסורן, ובזה יקיים מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך". ואפשר שיודה לו שעוולה הוא עושה, אבל כעת דרכו ישרה בעיני עצמו. ולכן אסור ללכת ולספר עליו.

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י'

ואף על פי שאסור לספר בגנותו, אבל מותר לספר לבנו או לתלמידיו ולהזהירם לא להתחבר איתו כדי שלא ילמדו ממעשיו. כי מה שהתורה הזהירה מלשון הרע, הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו. אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמד ממעשיו, פשוט שמותר לספר. אבל חשוב שיבאר את הטעם למי שמספר לו שמספר לו כדי להזהירו, כדי שלא יטעה השומע להכשיר לספר לשון הרע. וגם שלא יתמה על המספר שהוא סותר את עצמו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (1)

הנה מצינו בתורה כשאדם עובר עבירה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת - מביא חטאת וזריקתו על מזבח החיצון. וכהן משוח כשעובר עבירה צריך שתהיה הזאתו על מזבח הפנימי מול פרוכת הקודש. והטעם הוא שכשם שיש ירושלים של מטה, כך יש ירושלים של מעלה. וכשאדם חוטא, הוא מטמא את ירושלים של מעלה. ככל שאדם נעלה יותר, הוא מטמא יותר לבפנים של ירושלים של מעלה. לכן על כהן משוח משוח, להזות יותר בפנים, מאדם רגיל שהזאתו על מזבח החיצון. כיון שכשחטא קלקל במקום יותר גבוה באוהל מועד של מעלה, לכן עליו להזות על מזבח הפנימי שיותר פנימי ממזבח החיצון.
ולפעמים גם אדם פשוט קלקולו מגיע עד המקום הקדוש ביותר, מול בית קדשי הקדשים. כמו מצורע שמזים 7 פעמים מול בית קדשי הקדשים. וידוע שצרעת באה על ידי לשון הרע, רואים עד לאן מגיע קלקולו של לשון הרע.
ח' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"א [הלכה יומית אחת]

דע עוד כלל חשוב בענינים אלו. אם אדם רוצה להכניס את חבירו בעסקיו, כגון לעשות שידוך איתו, או לשכרו למלאכתו. מותר לברר עליו, אפילו אם לא שמע עליו שום רעה. אפילו שיכול להיות שיספרו לו גנותו, מותר לברר. כיון שכוונתו רק לטובת עצמו, כדי שלא יבוא אחר כך לידי היזק ולידי מריבה וחילול ה'. אך צריך להודיע למי ששואל ממנו, שמברר בשביל תועלת. כדי שלא להכשיל אותו בלשון הרע. כך שגם אם חבירו יספר בגנותו, זה יהיה לתועלת ולא יהיה לשון הרע. אך מאוד צריך להיזהר שכשמספר לתועלת, לא יגזים בענין הגנות. אם אם לא יודיע לו שהוא מברר לתועלת, נראה פשוט שעובר על "לפני עוור לא תתן מכשול", כיון שייצא שהמספר מספר גנות לשם לשון הרע. ולמרות שהסיפור בעצם היה לתועלת.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (2)

על האדם להזדעזע כשיזכור שעוונתיו כשמספר לשון הרע הגיעו עד בית קודשי הקדשים. ובאמת כאין זה כתוב בתנא דבי אליהו. שהלשון הרע שמספר מגיע עד כסא הכבוד. שנאמר (תהילים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ".
ויש עוד דבר נפלא ונורא מאוד. שהכהן גדול כשנכנס לקודש הקדשים פעם בשנה ביום כיפור, המלאכה הראשונה שהוא עושה היא להקטיר קטורת. ומובא במסכת יומא (מ"ד.) שהקטורת היתה מכפרת על חטא הלשון. מזה נוכל לראות את גודל הקלקול בלשון הרע. שמגיעה עד כסא הכבוד, ושם צריך הכהן גדול שהוא האיש המקודש ביותר בכלל ישראל לכפר על זה לפני ה'.
ט' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"ב

עבר וסיפר לשון הרע על חברו ובא לעשות תשובה, תלוי בזה. אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה מי שסופר עליו הגנאי בעיניהם, נשאר על המספר רק העוון שבין אדם למקום, ותיקונו שיתחרט על שעבר, יתוודה, ויקבל קבלה לעתיד לא לספר לשון הרע שוב.
אבל אם חבירו נתגנה על ידי סיפורו בעיני השומעים, ונגרם לו היזק בגופו או בממונו, הרי זה ככל עבירות שבין אדם לחברו שאפילו יום הכיפורים ויום המיתה אין מכפרים עד שירצה את חבירו. וכשיתפייס וימחל לו, נשאר עליו רק העוון שבין אדם למקום. ואפילו אם חבירו לא יודע שסיפר עליו כלל, צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה. ומזה נוכל להבין כמה רעה מידה גרועה זו של סיפור לשון הרע. כי מי שמורגל בה, כמעט לא יכול לעשות תשובה. כי בוודאי לא יזכור את כל האנשים שסיפר עליהם לשון הרע. ואפילו אותם אנשים שזוכר, הם לא יידעו מזה, ויתבייש לספר להם על מנת לבקש סליחה. ולעיתים גם מדבר בפגם משפחה וגורם נזק לדורות, ואין לו מחילה עבור זה. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה "המדבר בפגם משפחה – אין לו כפרה עולמית".
לכן צריך מאוד להתרחק ממידה רעה זאת כדי שלא יהיה כמעוות לא יוכל לתקון.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף א'

כשם שאסור לבזות את חבירו בענינים שבין אדם למקום, אסור לבזות אותו בעניינים שבין אדם לחבירו. ואפילו אם הסיפור אמת.
אם רואה אחד שמבקש מחבירו שילוה לו כסף, או שייטיב איתו בשאר טובות, והחבר לא הסכים. אם הולך ומגנה את האחד שלא הסכים לעשות טובה לחבירו, זה לשון הרע מעיקר הדין.וכל זה אפילו אם רואה בעצמו את הסיפור, ויודע שיש באפשרות האדם לעשות את הטובה לחבירו, ורק מפני רוע טבעו לא מסכים.
ואם מניעת הטובה הייתה למספר עצמו, עובר גם על "לא תטור". ואם מכוון בסיפורו לנקום בו, עובר גם על "לא תקום".
 

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ה' "גודל הפגם שמגיע למעלה על ידי חטא הלשון" (3)

ויש להתבונן בענין של ההזאה בקודש הקודשים. שרק פעם אחת בשנה הותר לכהן גדול להיכנס לשם, ולא הותר לו אלא בשביל ענן הקטורת כדי לכפר על עוון לשון הרע, ובלי זה חייב מיתה. ורק אחר כך הוא מזה את הדם. רואים שהכפרה על לשון הרע מעכב את כל הכפרה של עבודת פנים קודש הקודשים, כיון שעד שלא מקטירים קטורת , לא מזים על הפרוכת את הדם.
ועלינו ללמוד מזה, שכשאדם רוצה לתקן את עוונתיו לפני ה', שיתקן קודם את חטא הלשון, ואז תתקבל תשובתו. וכמו שהכהן הגדול קודם שמכפר על עוון טומאת מקדש וקודשיו, מכפר עם הקטורת על חטא הלשון.
י' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ב'

אסור לבזות את חבירו מצד חסרון שלימות המעלות שיש בו. הן בחכמה, הן בעושר , וכל כיוצא בזה.
בחכמה לדוגמא, לספר לאנשים איך פלוני אינו חכם. ולא צריך לומר כשזה שקר שוודאי עוון גדול הוא, ונקרא מוציא שם רע. אבל אפילו אם זה אמת, בכל זאת זה לשון הרע. כיון שלשון הרע הוא אפילו על אמת.
אם אמר שאינו חכם, אם הוא עדיין אינו נשוי מזיקו שלא ימצא שידוך, ואם הוא בעל עסק, לא יימצא מי שירצה להיכנס איתו שותף בעסקיו. ואם הוא רב בישראל, מלבד שהוא לשון הרע, גם גורם לו הפסד ממון שלא יהיו אנשים שיילכו לעשות אצלו דין או פשרה.
וגם יוכל להיסבב מזה, שיסתלק ממקומו על ידי הלשון הרע, ודמו ודם זרעיותיו יהיו תלויים במספר לשון הרע הזה. כי על ידי הלשון הרע שלו ירד ממש לחייו. ונקרא מבזה תלמיד חכם, שאמרו חז"ל שאין רפואה למכתו. ועל ידי זה יתמוטט מאוד קיום התורה כי גם אם יזהירם הרב על איזה מצווה, לא יקשיבו לו כי התפרסם כבר בעיניהם לאדם לא חכם.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ג' ד'

ועל פיתוי היצר שמשכנע את האדם שדבר זה אינו בכלל לשון הרע, על האדם לחשוב לעצמו כך.
אם יתוודע לאדם שאחד פרסם עליו שהוא אינו חכם, כמה היה מתרעם וכועס עליו מדוע ראה לנכון לפרסם עליו כך. והיה מחליט בליבו שהמספר הוא רע לב ובעל לשון הרע. אבל כשאדם רוצה לעשות את זה לחבירו, פתאום אין זה נחשב בעיניו עוון כלל.
ובאמת בענין זה יש יותר לשון הרע מענינים אחרים. כי לפעמים מספרים לשון הרע בגלל קנאת האמת, אבל בכזה לשון הרע זה רק מרוע לב. וגם בשאר לשון הרע לא תמיד מתקבל, אבל לשון הרע כזה מתקבל מהר.

וכל זה שכתבנו, הוא אפילו אם רק אמר עליו שאינו חכם בעניני העולם. וכל שכן אם סיפר על איש שבעיני בני העיר נחשב חכם לתורה, ואמר עליו שאינו חכם כל כך, רק יודע מעט בתורה. ועל ידי זה נתמעט ממדרגתו. בוודאי בכלל עוון לשון הרע הוא, למרות שזה אמת. כיון שאין כוונתו לתועלת, רק להכפיש את חבירו באוזני השומעים. ועלול להיגרם נזק לזה שסיפרו עליו.
כגון לומר לומר על הרב בעיר שאינו חכם בתורה, רק יודע מעט פסקי הלכות שצריך בשביל להיות רב. עובר על לשון הרע דאורייתא, כיון שממעט את כבודו לגמרי, וגם יורד לפרנסתו כי אולי יפטרו אותו. וגם משפיל כבוד התורה וקיום מצוותיה כיון שלא יקשיבו לתוכחת הרב.
או לומר על חתן חדש בעיר ו שאינו חכם בתורה. כיון שייגרם לו היזק וצער כשייודע למשפחת הכלה.
וגם לומר על אומן שאינו מומחה גדול בתחומו, בגדר לשון הרע, אם מכוון לגנותו. ואם מכוון לתועלת, יתבאר בכלל ט' בהלכות רכילות.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (1)

אדם שחשובים לו ימי חייו, צריך להיזהר שלא לאבדם ברצונו. כי כוח הדיבור שקיבלנו מה' הוא מתנה חשובה מאוד. לו היה אפשרות לאדם לתת לחבירו ימים מחייו, וודאי שלא היה נותן אפילו יום אחד לחבר שלו במתנה על חשבון חייו. מי שאינו שומר את כח הדיבור שלו ומכלה כל יום שעות רבות בדיבורים בטלים, מצטברים ימים רבים שהלכו לטמיון על כלום. ובוודאי לא הרויח על ימים אבודים אלו לא עולם הזה ולא עולם הבא.
אך להיפך, מי שנדבה רוחו לשמור את כח הדיבור שלו, איש כזה וודאי לא יילך לשבת סתם בחבורת אנשים, כי שם ייתכן שידבר דיבורים אסורים, או ייכשל בשמיעת לשון הרע ורכילות. אדם כזה יתווספו לו כמה עשרות שעות פנויות בשבוע שיהיו פנויות ללימוד תורה וקיום מצוות.
י"א בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ה'

אסור לספר על אדם שאינו בעל גבורה. כגון לספר לאנשי העיר על אדם שהינו אדם חלוש. אם יכול להינזק מזה המסופר, כגון אם הוא שכיר יום, או מלמד תינוקות, וודאי בכלל לשון הרע הוא.
ואסור לספר על אדם שאינו אמיד, או שהוא עני ומה שיש לו הוא חייב לאחרים. כיון שאם יתפרסם לא יתנו לו אשראי, ויבוא לידי היזק וצער וממש יורד לחייו על ידי סיפור לשון הרע זה.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ו'

ודע עוד כלל פשוט בדיני לשון הרע, שתלוי על מי מספר את הלשון הרע. יש דברים שאם מספרים על אדם אחד שבח הוא, ועל אדם אחר גנאי הוא. כגון אם יאמר על אדם שאין לו דאגות פרנסה שלומד ג' או ד' שעות ביום, זה גנאי גדול ובכלל לשון הרע. אבל אם מספר על בעל בית שטרוד בפרנסתו שלומד ג' ד' שעות ביום, זה שבח גדול.
וגם בעניני צדקה כך הוא. שנתינה מכובדת לאדם פשוט, גנאי הוא לאדם עשיר. וגם בעניני בין אדם לחבירו, התנהגות שאדם רגיל מתנהג לעובדיו, שונה מאיך שאדם חשוב בישראל מתנהג עם פועליו ומשרתיו. הכלל הוא כדברי הרמב"ם: כל דברם שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו נזק בגופו או בממונו, הרי זה לשון הרע.
ואל יטעה אותך יצר הרע לומר ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והרי לי לא היה מפריע שיאמרו עלי שאני לומד ג' ד' שעות ביום? כיון שטעות הוא. כי הגמרא התכוונה אם היית במדרגתו, היה דבר זה שנוא עליך, לכן אל תעשה אותו לחברך.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ו' "מי שאינו שומר כח הדיבור, יחסר לו חלק גדול בתורה לעתיד" (2)

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק.
כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה.
רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות.
י"ב בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ז'

דע, שכשם שאסור להוציא דיבה על חבירו, כך אסור להוציא דיבה על חפציו. ומצוי מאוד בעוונתינו שחנווני מוציא דיבה על נכסי חנווני אחר, וזו היא לשון הרע גמורה מדאורייתא.

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ח'

איסור סיפור לשון הרע שאסרה התורה, הוא אפילו על אמת , אפילו ביחידי, וכל שכן בשניים. כי בשניים העוון גדול יותר כיון שהשומעים מאמינים יותר, ונגרום יותר בוז למי שמסופר עליו.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (1)

אמרו חז"ל (יומא ט שהדור של בית שני היה בו תורה ומצוות, וחורבנו היה בגלל לשון הרע. וכתבו הראשונים, שמה כח בעוון להחריב את הבית הראשון, על אחת כמה וכמה שלא יניח לבנות מחדש. וזהו רמז למה שאמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בית המקדש מחדש, כאילו נחרב בימיו. ואם כן על כרחנו אנחנו צריכים להתחזק לתקן החטא הזה.
אבל אם נתבונן מי יכול לתקן את החטא הזה, איש שאינו יודע את ההלכות אינו יכול לשמור את הענין מכיון שאינו יודע מה ההלכות. אם כן עיקר התיקון תלוי במי שיודע את ההלכות ונוהג על פיהם ויודע להיזהר.
י"ג בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף א'

אסור לקבל לשון הרע, בין שהוא מדברים שבין אדם למקום ובין אם הוא מדברים שבין אדם לחבירו. שלא נאמין בלבנו שהסיפור אמת, כי על ידי זה יבוזה מי שסופר עליו, ואפילו לא יסכים בפרוש לסיפורו. כי אם מסכים בפרוש לסיפור, נחשב גם מספר ומקבל. והמקבל עובר ב"לא תשא שמע שוא". ואמרו חז"ל שזו היא אזהרה למקבל לשון הרע. ומלבד שאר הלאוין והעשין שמפורשים בפתיחה.
ואמרו חז"ל שכל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר "לא תשא שמע שוא", וסמוך לו "לכלב תשליכון אותו". עוד אמרו, שגדול עונש המקבל מהמספר.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ב'

גם על שמיעת לשון בלבד יש איסור מן התורה, אפילו שבעת השמיעה אין דעתו לקבל את הדבר, כיון שמטה אוזניו. אך יש הבדל בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים. כיון שבשמיעה אין איסור בלבד, אם נוגע לו לגבי להבא. כגון שמבין בתחילת סיפורו שהוא הולך לספר לו על פלוני שהוא אדם לא נאמן, והוא רצה להשתתף איתו בעסקו, או לעשות איתו שידוך. שבכזה מקרה מותר לשמוע כדי לחוש ולהיזהר ממנו. כיון שאין כוונתו לשמוע גנותו של חבירו, אלא להינצל ממנו שלא יבוא לידי היזק. ומותר לשמוע גם אם יסובב טובה על סיפורו, שיבדוק אם הסיפור אמת, ואם הוא אמת יוכיח אותו. ועל ידי זה ישוב מחטאו, או שישיב את הגזילה, או שיפייס את למי שחירף וגידף אותו. וכל מה שמותר הוא רק לשמוע, אבל לקבל ולהחליט שהדבר אמת אסור.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (2)

אמרו חז"ל - בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על לאו של "לא ירבה לו נשים". עלתה הי' של "לא ירבה" לפני ה' יתברך ואמרה : שטר שבטל מקצתו, בטל כולו. אם שלמה יבטלני, מי יקיימני? (כיון שהמצוה של לא ירבה נשים שייכת רק במלך). ענה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמוהו יהיו בטילין, ואל תיבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה שהקדוש מקפיד מאוד כשדבר מהתורה נעשה הפקר. ואם נתבונן איזה דבר מהתורה הוא הפקר, נמצא שעוון לשון הרע הפקר אצל האנשים שלא טעמו טעם תורה.
[שנה מעוברת יב סיון]
ובעוונתינו הרבים אפילו מי שמבין בדיני התורה, אין חמור אצלו עוון לשון הרע כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם אדם יתחלף לו הבשר לבשר לא כשר, כמה יחפש תיקון לעוונו, וכל ימי חייו לא ישכח מזה. אבל אם עבר בלשון הרע, על אף שמעורב בזה לאוין מפורשים בתורה, מכל מקום לבו לא יצטער על זה לזמן רב, ולא יילך לחכם למצוא תשובה לחטאו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע לא מניח לאדם להשים עיניו ולבו על הענין של שמירת הלשון.
ואם כמה כמה צריך בן תורה להתחזק בענינים אלו שתלויים בכוח הדיבור, כדי שלא יהיו דברי ה' הפקר.
י"ד בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ג'

אל יהיה לפלא בעיני הקורא, איך נוכל לצאת ידי שמים אם אסור לשמוע בנות חבירו. אם כן איך יברר אדם לגבי שותף לעסקים? תשובה לדבר: הרוצה לצאת ידי שמיים יתנהג כך. אם אדם בא לספר לו גנות על חבירו, ישאל אותו אם יש בדברי הגנות תועלת עבורו בשביל העתיד. אם יאמר לו שיש תועלת בסיפור, ישמע אבל לא יאמין, רק על מנת לחשוש ולהיזהר. אבל אם יבין מתשובתו שזה רק דברי חרופין וגידופין בעלמא, שהוא מעליל עליו עלילות מחמת שנאתו - אסור אפילו לשמוע.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ד'

ולפעמים מצוה לשמוע מה שאחד מספר דברי גנאי על חבירו. כגון שיודע שאם ישמע את הסיפור, יוכל להראות לפני המספר או שאר השומעים, שאין המעשה כמו שזה נשמע, או ילמד עליו לכף זכות.
ועוד יש אופן אחר שמצוה לשמוע, כגון אחד שבא לקבול על חבירו באיזה דבר, והוא מכיר את המספר שאם יקשיב לו יוכל להוריד את כעסו על המסופר ובכך לא יספר לעוד אנשים הלאה את הסיפור, מותר לשמוע. ובכל האופנים שהתרנו לשמוע, ייזהר מאוד לא להאמין, רק לחוש לזה בלבד. כדי שלא יילכד חס ושלום ברשת עוון קבלת לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ז "הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי" (3)

לפי מה שאמרנו, שבשמירת הלשון תלוי בנין בית המקדש לעתיד, אם כן כל אחד שמתחזק בענין הזה, יש לו חלק בבנין בית המקדש העתידי, כי בלעדיו היה הבית נשאר חרב לעולם.
והנה אם היתה לנו רשות לבנות את בית המקדש, והיה צריך כסף לזה. כל אחד מישראל וודאי היה מנדב כמה שבכוחו לתרום, כדי שיהיה לו חלק בבנין בית המקדש. ובענין שלנו אין צריך כסף כלל,רק להתרחק מעוון של לשון הרע ושנאת חינם, ועל ידי זה יתוקן החטא ונזכה לביאת המשיח ולבנין המקדש.
וכמה יתרומם שמו של האיש הזה, שהוא היה הסיבה לבנין הבית. וכמו שכתוב בנחמיה (פרק ג') "נרשמו שם לנצח שמות האנשים", שנתנו חלק בחומה של ירושלים. ועל אחת כמה וכמה שהמסייעים בבנין הבית עצמו שיהיו רשומים לנצח.
ט"ו בתשרי ה'תש"עהלכה יומית
שתי הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ה'
מה שאמרו שאפילו שמיעת לשון הרע אסורה, היינו ללכת ולשמוע. אבל אם כבר כבר ישב בחבורת אנשים שהתקבצו לאיזה ענין, והם מתחילים לדבר לשון הרע, ומשער שתוכחתו לא תועיל שיפסיקו לדבר, תלוי בפרטים הבאים.
אם אפשר לו ללכת ממסיבתם, או לסתום את אוזניו, מצוה גדולה הוא עושה. אבל אם לא יכול להשמט ממסיבתם, ומשער בעצמו שקשה לו מאוד לסתום את אוזניו כי לא רוצה שילעגו עליו, על כל פנים יילחם בעצמו שלא ייכשל בעוון קבלת לשון הרע. וצריך לזה ג' פרטים:
א. שיחליט לעצמו שלא מאמין לשום סיפור.
ב. לא ייהנה מדבריהם האסורים.
ג. לא יראה שום תנועה שיהיה ניכר ממנה שמסכים לסיפורים, ואם יוכל יעשה פנים נזעמים של מורת רוח מהסיפורים.
הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ו'
במה דברים אמורים? אם בעת שישב ביניהם לא דיברו דיבורים אסורים. וגם כעת לא יכול להישמט מהם. אבל אם בשעה שרצה לישב איתם כבר מדברים דיבורים אסורים, הוא שהוא יכול להישמט מהם והוא מתעצל, נקרא פושע כמותם. כיון שעבר על דברי חז"ל שציוו להתרחק משמיעת דברים שאינם מהוגנים. וכל שכן אם מכוון לשמוע את דבריהם - גדול עוונו מנשוא. וייחקק עבור זה למעלה בספר הזכרונות בשם איש רשע ובעל לשון הרע.
 

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (1)

כתוב במסכת בבא בתרא (ע"ח אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: "על יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כ"א כ"ז). המושלים- אלו מושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו נחשב חשבונו של עולם. בפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה. הפשט הפשוט ידוע, שהנאת עולם הזה זה לזמן קצוב, ועולם הבא זה לנצח.
אולם נראה שיש עוד פשט. שיצייר האדם בדמיונו שיש 2 כפות מאזניים מולו, ובאחת כתוב ההפסד שיבוא על ידי קיום המצוה, ובשניה יהיה כתוב השכר. וודאי שכף השכר יהיה מכריע הרבה יותר, כי אין נראית בכלל הכף השניה. ועל ידי זה ינגף היצר. וכמו כן בעבירה. ידמיין בצד אחד התענוג של העבירה, ובצד השני את המשחיתים שרוצים לייסרו אם יעשה עבירה זו.
 
 
ט"ז בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ז'

אם יודע שהדברים שסיפרו לו לשון הרע הם אמת, אבל יש בהם לצדד לכף חובה שזה גנאי, ולכף זכות שהמעשה לא היה גנאי, ועל ידי שהמספר דן לכף חובה יצא הסיפור לגנאי. השומע שלא דן אותו לכף זכות, עובר גם על "בצדק תשפוט עמיתך" על זה שלא דן אותו לכף זכות, וגם באיסור קבלת לשון הרע. כיון שיצא גנאי אחרי שלא דן אותו לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ח'

וכל זה אם הסיפור היה על איש בינוני. שפעמים נזהר מהחטא ופעמים נכשל בו. וכל שכן אם הסיפור היה על אדם ירא אלוהים, שעליו שייך יותר מצוות "בצדק תשפוט עמיתך", שאם לא דן אותו לכף זכות ודן לכף חוב ומסכים עם המספר בגנותו, וודאי עובר באיסור קבלת לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (2)

תבנה ותכונן- תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. עד כאן לשון הגמרא.
והנה צריך להתבונן למה סמך רבי שמואל בר נחמני את דברי המוסר על חשבונו של עולם דווקא לפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". ונראה לפרש על פי שאמרו חזל במסכת חגיגה (ט"'ו.) "צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום". והנה לכאורה קשה,הרי אלוקים שופט משפט צדק, ולמה שהרשע יקבל יותר עונש, וגם מי הצדיק הזה שמקבל כפליים?
אלא ביאור הדבר הוא כך. מדובר בצדיק ורשע שגרים בעיר אחת. והרשע תמיד מתלוצץ על הצדיק ומטיל עליו גנאי בעיני הבריות, והצדיק מתחזק בתורתו וסובל עלבונו ולא רב עם הרשע. ביום הדין הרשע מאבד את זכויותיו, כי מלבד שהוא לא עבד את ה', הוא גם התלוצץ על הצדיק שכן עבד. והצדיק מקבל את זכויות הרשע, שהתלוצץ עליו.
והרשע שמקבל כפליים בגיהנום, זה עקב שבעקבות טרדותיו לצדיק הופרעה העבודת ה' של הצדיק, ועל זה ייענש הרשע בנוסף לעברותיו.
י"ז בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף ט'

כשם ששייך איסור לשון הר אם המספר סיפר לו לשון הרע על אחד שעשה דבר שאינו הגון שנצטווינו בליבנו שהדבר אמת, כך גם שייך האיסור קבלה לענין שאר חלקי לשון הרע כגון לבזותו במעשה אבותיו, או שהוא לא חכם.
כללו של דבר: כל דבר שיש איסור על המספר לספר, יש איסור על המקבל לקבל.

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י'

אף על פי שקבלת לשון הרע אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל שלחשוש מותר. ובאור הדבר, שצריך לקבל את הדבר בדרך חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו ממנו כדי שלא יגיע היזק על ידו. ולא יהיה אפילו בגדר ספק, ולכן מחוייב עדיין להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה, כי לא נגרע ערכו בעינינו לשום דבר, רק מותר לחוש ולא יותר. ולכן כל מה שמותר לחוש, זה רק במקום שיוכל לבוא לידי היזק לו או לאחרים. אבל בענין אחר, אסור לחוש ללשון הרע ולהאמין בכלל.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (3)

ועכשיו נבוא לבאר את הפסוק "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". שהנה ידוע שבהתחלה היו העיירות שייכות למואב, ואמרו המושלים לסיחון וחייליו: בואו לעיר חשבון, והיא תהיה נחשבת עכשיו לעיר סיחון. והנמשל בעניננו: חלקי התיקון הנשעו בגן עדן על ידי מעשה הרשעים, יהיו שייכים לצדיקים המושלים ביצרם, ועבדו לה' ולא הסתכלו על הרשעים שביזו אותם ועבודתם.
וזה מה שכתוב בפסוק בהמשך הפסוק "תבנה ותכונן עיר סיחון". תבנה בעולם הזה, ותכונן לעולם הבא. היינו שלעתיד לבוא יהיו הצדיקים בשלימות. כי מלבד שיש להם את חלקם, יש להם את חלק הרשעים.
י"ח בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"א

יש הרבה דברים שהעולם נכשלים בענין כששומעים לשון הרע ומותר "לחוש". וכללו של דבר הוא שצריך לחשוש ללשון הרע, רק לענין לשמור את עצמו מהנידון. אבל חס ושלום לא לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו היזק. אפילו אם הלשון הרע יצא על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו בבית דין, מועיל רק לענין שבועה אבל לא לענין שמותר להזיק לו. ויותר מזה, אפילו לשנוא אותו אסור, ולא נפטר מהחיובים שמחוייב לנידון מהתורה (כמו צדקה וכדומה).

הלכות לשון הרע, כלל ו', סעיף י"ב

ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בליבו, בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם לחבירו, ובין שבין אדם למקום – תיקונו שיתחזק להוציא הדברים מליבו שלא יאמינם, ויקבל על עצמו להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל. ויתודה על זה, ובזה יתקן הלאוין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע. כל עוד שלא סיפר לאחרים, שאז צריך לבקש סליחה ממי שסופר עליו הגנאי.


קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני פרק ח' "דברי מוסר בענין חשבון הנפש" (4)

"תבוא ותכונן עיר סיחון". דרשו את המילה "עיר סיחון" באופן אחר. כי כתוב אחר כך (במדבר כ"א כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון". ודרשו כך: אם אדם עושה את עצמו כעיר (חמור צעיר), שמהלך אחרי סייחה נאה (שמתפתה ליצרו), תצא אש מחשבון. זאת אומרת מאנשים שמחשבין חשבונו של עולם. "להבה מקרית סיחון", אלו הצדיקים שנקראו שיחין. (אילנות טובים). ותאכל את אלה שלא מחשבים את סופם.
ובאור הדברים לפי מה שאמרנו שהרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום, וזה שאמרו "כי אש יצאה מחשבון", היינו אש של גיהנם שנברא על ידי העוונות. תצא אש אש מהם, שלא תשלוט בצדיקים, אלא ברשעים שלא מחשבים את סופם. וזה הפשט בסוף הפסוק "אכלה ער מואב". למרוז שאכלה בעלי תאוות.
י"ט בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף א'

איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם המספר מספר בפרסום לפני כמה אנשים. אף על פי כן אין להחליט מחמת זה שהסיפור אמת. רק יש לחוש ולחקור את הדבר, ואם יתברר שהסיפור נכון, יוכיחו את מי שסופר עליו שעשה מעשה רע.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ב'

אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם המספר סיפר לו את הלשון הרע בפניו. כיון שלא שמענו שום הודעה על זה מפי הנידון, וכל שכן אם לא ממש מספר בפניו. רק אומר שהיה מספר את הסיפור בפניו, שאין להאמין לו בגלל זה. ואפילו אם מי שסיפרו עליו נוכח שם ושותק, אין לקחת מזה ראיה שהסיפור אמת. ואפילו הוא אדם שאין דרכו לשתוק, והפעם שותק, אולי התגבר על טבעו והחליט לא לענות על ריב. או בגלל שראה שלא יעזור כמה שיכחיש, לא יאמינו לו. לכן אסור ליקח משתיקתו ראיה שהסיפור אמת.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (1)

כתוב במסכת ערכין (טו אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר. שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו, מי אדון לנו" (תהילים י"ב ה').
והכוונה, שדרך מי שלשונו שלוחה כחץ, להשתבח בעצמו שכשירצה יכול לכלות אנשים על ידי לשונו. ואינו חושב כלל שיש אלוהים עליון, שעיניו משוטטות בכל הארץ.
ובאמת בכל העברות יש שבאות מחמת תאוות, ויש מחמת חמדת ממון. מה שאין כן בסיפור לשון הרע על חבירו, אין שום הנאה בזה. כמו שכתוב בקהלת "אין יתרון לבעל הלשון" (י' י"א). והמספר לשון הרע, אין זה אלא שדבר ה' בעיניו הפקר, ואינו חושש לציווי ה'. לכן נחשב מספר לשון הרע ככופר בעיקר.
ועוד טעם כתוב בספרי יראים, כי ידוע שמי שרוצה לספר לשון הרע מביט לכל הצדדים שמא המסופר נמצא שם ומקשיב לסיפורו, ועושה כאילו שעין של מעלה אינה קיימת ואינו חושש לספר בגללה.
כ' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ג'


כשם שאסור לקבל לשון הרע אם שמע מאחד, כך הדין אם שמע משניים או יותר. ואפילו סיפרו לו דבר שאין נעשין המספרים רשעים בגלל שסיפרו אם הסיפור אמת, בכל אז אסור להאמין ולהחליט שזה אמת, כיון שלא חל שם עדות רק בבית דין. אבל חוץ לבית לא. ואם סיפרו שקר מחוץ לבית דין לא נקראים עדי שקר, אלא מוציאי שם רע סתם.
וכל זה להחליט, אבל לחוש, מותר אפילו שמע רק מאחד.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ד'

והוא הדין אם יצא קול על אחד שעשה מעשה או דיבר דבר שלא כראוי לפי התורה, בין אסור קל בין איסור חמור, אסור לקבל להאמין לזה, אלא רק לחוש עד שיתברר הדבר. ועל אחת כמה וכמה שייזהר מאוד אם רוצה לספר לאחרים, שלא יתכווין להעביר את הקול הלאה ולגלותו יותר.

קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (2)

וכאשר נתבונן נגלה שהלשון הרע הראשון בא לעולם על ידי הנחש וכפירה בה'. שאמר הנחש לחווה (בראשית ג' ה') "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם". ועונשו היה מידה כנגד מידה. שכל הבריות שונאים אותו ורוצים להרגו, וניטל ממנו כח הדיבור.
וגם בעל לשון נענש כך. שכשמתפרסם טבעו הרע שהוא בעל לשון הרע,כולם שונאים אותו ומתרחקים ממנו מחשש שמא יספר עליהם לשון הרע. וגם לעתיד לבוא בתחיית המתים לא יפתח פיו. כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה ו') שעתיד הקדוש ברוך לחתוך לשונם של בעלי לשון הרע. שנאמר (תהילים י"ב ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות". וכוונתם היא על זמן תחיית המתים. ויהיה לו צער הגדול שבתחיית המתים כולם יידעו את גודל שפלותו וטבעו הרע שהיה מטיל שנאה בין איש לחברו.
כ"א בתשרי ה'תש"עהלכה יומית
שתי הלכות חפץ חיים
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ה'
הדין שמותר להאמין ללשון הרע רק בשביל לחשוש, הוא בסתם איש ישראל. אבל אם הוחזק בתור אדם רשע שעובר על איסורים ידועים כמו שבת לדוגמא, על אדם כזה מותר לקבל לשון הרע.
הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ו'
ואם אחד בא אצלו וסיפר לו סיפור שבתוכו יש גנאי עליו ועל חבירו, מותר להאמין לו רק לגבי עצמו ולא לגבי חבירו.
 
קטע מספר שמירת הלשון

חלק שני, פרק ט', עניני שמיה"ל לפי סדר פרשיות התורה - פרשת בראשית (3)

ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה.
כ"ב בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ז'

עתה נתחיל לבאר דין קבלת לשון הרע מאיש שהוא נאמן כמו ב' עדים, או ממסיח לפי תומו, או אם יש דברים הניכרים שהסיפור אמת.
איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם שמע מאיש שנאמן עליו כמו ב' עדים. ומה שכתבנו בכלל ד' סעיף ה', שמותר לגלות בהצנע לרבו ואיש סודו אם מאמין לו כמו ב' עדים, שם מדובר בדבר שאם לא שב בתשובה מותר לספר בגנותו. כגון שעבר במזיד על עוון מפורסם בישראל ואין כבר מה לדון אותו לכף זכות. אבל כאן מדובר בדבר שאפשר שאפשר לדון לכף זכות, כגון שלא ידע את איסור העבירה, או אולי חטא בשגגה, ובכזה מקרה לא שייך נאמן כמו ב' עדים מי שסיפר לו. כי גם אם זה נכון, התורה חייבה לדון לכף זכות.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ח'

וגם בעוון שידוע באיסורו, מותר להאמין בהצטרף 2 פרטים.
א. דווקא אם סיפר לו שראה בעצמו, או לא ששמע מאחרים.
ב. אפילו אם סיפר לו שראה בעצמו, מותר רק לענין להרחיק את עצמו מחברתו עד שייודע שחזר בתשובה מדרכו הרעה. אבל לא לענין ללכת לאחרים ולספר, וכל שכן לא להפסידו בממון או להכותו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ט' שער התורה

ולענין של להתבונן בדרכי האבות, רמז לנו הכתוב בשיר השירים (א' פסוק ז'). כנסת ישראל שואלת "איכה תרעה", מהיכן יהיה לנו השפעה בימינו. "איכה תרביץ בצהרים", הכיצד נתמודד עם קשיי הזמן בדורנו. ועל זה התשובה "אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן". שנתבונן בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי זה נקבל השפעה כמו שהיה לאבותינו ויוקל לנו עם קשיי הזמן.

וכעין זה מצאתי גם בזוהר הקודש. שהפסוק מעורר אותנו לחזק בנינו לתורה, ועל ידי זה יהיה לנו כח להגן עליהם, ונתקיים בין העמים. וזה לשון הזוהר (תרגום): "אם לא תדעי לך" להתחזק בגלות ולהגן על בנייך, "צאי לך" להתחזק "בעקבי הצאן". אלו הם ילדים שבבית רבן שלומדים תורה, ומהם תטלי כח להגן על בנייך.
כ"ג בתשרי ה'תש"עהלכה יומית
 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף ט' [הלכה יומית אחת]

אם מי שסיפר לו הלשון הרע היה מסיח לפי תומו, הדין כך. אם יש בענין לדון אותו לכף זכות, או שהמספר לא ראה בעצמו רק שמע מאחרים, בוודאי אסור לקבל ממנו ולהחליט לגנאי. וקל וחומר שלא לילך ולספר לאחרים, או להפסידו בממון או להכותו בגלל מה ששמע.

קטע מספר שמירת הלשון

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (3)

וזה לשון הזוהר בפרשת תרומה על הפסוק (תהילים קי"ט קכ"ו) "עת לעשות ה'". (תרגום)
"בכל זמן שהתורה מתקיימת ואנשים עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח במעשה ידיו ושמח בבריאה כולה. ולא עוד אלא שהקב"ה מכנס את כל פמלייתו ואומר להם "תראו את העם הקדוש שיש לי בארץ, שתורה מתעטרת בגללם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם (תהילים ח' ה') "מה אנוש כי תזכרנו" וכשאר רואים את שמחת ה' בעמו, מיד פותחים הפמלייא ואומרים "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ובשעה שישראל מתבטלים מהתורה, כביכול תש כוחו. ואז "עת לעשות לה'".אלו הצדיקים שנשארו, שיש להם להתחזק כדי שהקב"ה יתחזק וישמח עם גדודיו ואנשיו. מה הטעם? בגלל שהפרו תורתך, ואין עוסקים בה האנשים כמו שראוי. עד כאן לשון הזוהר.
צהורים טוביםאנונימי (פותח)
רגע מה איתי , אני גם רוצה להצטרף לסבב שמירת הלשון.
הונרי>>הלכה יומית
אוטוטו נפתח סבב חדש, כמדומני שהוא עוד לא נסגר.
אם ברצונך להשתתף בסבב הבא, תפנה במיידי לעדיאל1 או לרחלי 3.
בהצלחה!
כ"ד בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י'

אם יש עליו דברים הניכרים שמה שמספרים עליו אמת הוא, הדין כך. אם יש לדון אותו לכף זכות, לא שייך בזה דברים הניכרים כיון שאנו מחויבים לדונו לכף זכות. אבל אם אין כף זכות, מותר להאמין ולקבל.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"א י"ב

ודווקא אם דברים הניכרים ממש. שהם נוגעות לעצם הסיפור בעצמו, וגם ראה אותם בעצמו. אבל אם הם רחוקים מעצם הסיפור, רק קשורים מעט, או שלא ראה אותם בעצמו, אין לדברים הניכרים שום תועלת, ואסור להאמין.
ואפילו דברים הניכרים ממש אינו מועלי אלא רק לענין שיהיה מותר להאמין בעצמו את מה שמספרים. אבל לענין ללכת לספר לאנשים אחרים, אינו מועיל, ואסור. כיון שאפילו אם ראה גנות בעצמו על חבירו אסור ללכת ולספר. ובשום פנים ואופן אסור ע"י היתר של דברים הניכרים להפסיד את מי שסיפרו עליו - ממון, או להכותו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (1)

אמרו חז"ל בבבא בתרא (קס"ה.) "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע.
ומזה אפשר להתבונן את חשיבות שמירת הלשון. כי הרי כל אדם יש לו דבר שהוא גאה בו. עשיר יש לו חצר יפה, לאדם פשוט יש לו בית יפה, וכל אחד בדרגתו שיהיה לו מה להיות גאה אצל חבריו. וכל זה בעולם הזה, שהתענוג והכבוד כאן לא אמיתיים. על אחת כמה וכמה בעולם הנצחי.
ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.
כ"ה בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"ג

לפעמים ניתן לבית דין רשות מפני צורך שעה. כגון שאחד בא לצעוק לפניהם על דבר גניבה שנגנב ממנו, והוא משער בוודאי הניכרים שפלוני גנב את החפץ , וגם הבית דין רואים את הדברים הניכרים, או שעדים העידו לפניהם על דברים הניכרים, מותר לבית דין להכותו כדי שיודה. אבל ליחיד או אפילו לבית דין כל עוד שלא התברר להם הדברים הניכרים, לא ניתן רשות לזה.

הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"ד

ומזה תראה כמה אנשים טועין בענינים אלו. שאם נגנב להם חפץ, ויש להם על אחד חשד, אומרים לטובי העיר שיש להם על אחד דברים הניכרים, והם מכרים ועונשים שלא מן הדין כדי שיודה. ולא כדין הוא, כיון שצריך דברים הניכרים ממש או עדים. אבל אי אפשר לסמוך על התובע ולהכות ישראל לחינם כיון שחושדים בו. ואפילו רק להאמין לתובע בלב שאיש זה גנב מאיתו, אסור מפני קבלת לשון הרע. ועל אחת כמה וכמה להכותו אסור, שעוברים על לאו של "לא יוסיף".

קטע מספר שמירת הלשון

פרק א' חתימת הספר "על ידי שמירת הלשון יזכה לחשיבות מיוחדת בעולם הבא" (2)

ומי שלמד בספר "חפץ חיים" רואה מכמה אלפי עוונות נשמרים אם נזהרים בשמירת הלשון, ובמקומם מתווספות לו מצוות. כי אפי' אם כל יום רק שומר עצמו מעשרה דיבורים אסורים, יוצא יותר משלושת אלפים מצוות בשנה. כי הרי "ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה" (מכות כ"ג. וגם מקבל מדות קדושות.
כ"ו בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', הלכה א'

אין חילוק באיסור לשון הרע בין אם המספר איש או אשה, קרוב או רחוק. אפילו שלפעמים האדם שמסופר עליו את הלשון הרע אינו מקפיד על המספר, מכיון שהם קרובים, ומי שמספר על קרובו לשון הרע אינו מספר לגנאי אלא רק רק כדי שיתקן את דרכיו, בכל זאת אם מיהר לדון את קרובו לכף חוב ולפי אמת לא עשה רע קרובו, לשון הרע גמור הוא.

הלכות לשון הרע, כלל ח', הלכה ב'

ועתה נתחיל לבאר על מי אסרה התורה לספר לשון הרע. איסור לשון הרע הוא בין על איש בין על אשה, ואין חילוק בין אשתו לאשה אחרת. ורבים נכשלים בזה בעוונותינו הרבים שהותר בעיניהם לספר גנות על אשתו ובית חותנו לפני אחיו ובית אביו. ואין שום היתר לספר עליהם לשון הרע, כמו שאר אנשים.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (1)

ובפרט אם יש לו זמן קבוע ללמוד, על ידי שנשמר מלשון הרע לא מתבטל. וניצל מהעונש של "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים" (עבודה זרה ג. וזה מידה כנגד מידה. שאם היה לומד תורה, היה מתקיים בו אור התורה שהיא מזון נצחי לנפש כמו לחם. ומזה שפוסק באמצע הלימוד מראה שאינו חפץ במזון הזה, לכן מאכילים אותו את האור של גחלי רתמים.
ולמה נקרא גחלי רתמים? כי אותם גחלים העשויים מעצי רותם אינם נכבים עד שנים עשר חודש, להראות לנו שדנין אותו כרשע גמור שדינו בגיהנם שנים עשר חודש.
כ"ז בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ג'

לפעמים שייך לשון הרע אפילו על קטן, כגון לספר גנותו של יתום שמגדלים אותו אנשים בתוך ביתם. כי על ידי זה יוכל להיסבב שיגרשו אותו מאיתם. וכמו כן בכל מקרה שיכול להיסבב נזק לקטן או להצר לו על ידי הסיפור.
ואם מכוון בסיפורו לסלק את הנזקין שבאין על ידי הקטן ולהדריך אותו בדרך ישרה - מותר. אך צרךי שיידע מתחילה בבירור שהסיפור הוא אמת, ולא למהר לסמוך על זה ששמע מפי אחרים.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ד'

ודע שאיסור לשון הרע הוא אפילו על עם הארץ, כי גם הוא בכלל עם ה' וצבאותיו שהוציאם ממצרים, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בוודאי המספר לשון הרע עליו עונשו גדול בהרבה. ואמרו חזל "כל המספר לשון הרע אחרי מיטתו של תלמיד חכם - נופל בגיהנם". ולפעמים נכנס בגדר מבזה תלמיד חכם. וידוע גודל עונשו של המבזה תלמיד חכם. והיצר הרע מסית לאדם שהאיסור הוא רק על תלמידי חכם של זמן הגמרא, אבל תלמידי חכמים של היום מותר לבזותם. והוא טעות גמורה. כי כל תלמיד חכם הוא לפי הדור. ואפילו בזמנינו, אם הוא יגע בתורה וראוי להורות וללמד - בגדר תלמיד חכם נקרא. והמבזה אותו אפילו רק בדברים, ואפילו שלא בפניו, עוון הוא, וחייבים עליו נידוי. וכל שכן אם התלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר, בוודאי האיסור חמור הרבה יותר. כי בעקבות סיפורו אנשים לא ייכלו לשאול אותו הלכות, אלא יפסקו לעצמם, ויבואו לידי קלקול.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ב' חתימת הספר "מעלת שמירת הלשון למי שלומד תורה" (2)

ובאמת עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש. כי מלבד שזה מצווה בגלל קדושת המקום, יש תועלת לענין כמה דברים.
א. שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו.
ב. שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא.
ג. שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות.
כ"ח בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ה' ו'


איסור לשון הרע הוא דווקא על איש שעל פי דין תורה הוא בכלל "עמיתך" – שאיתך בתורה ומצוות. אבל אותם אנשים שמכירים בהם שיש אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם. בין במה שרואה עליהם, ובין במה ששומע עליהם. כי כתוב "לא תונו איש את עמיתו", "לא תלך רכיל בעמך", והם אינם בכלל "עמיתך" "בעמך". ונאמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו'. ואפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה בישראל, בין בתורה שבכתב, ובין בתורה שבעל פה. ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד, גם הוא נחשב אפיקורס.

ודווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמוך על זה לגנותם, בין בפניהם בין שלא בפניהם, וגם אין להחליט בלב שדבר זה נכון, רק צריך לעת אתה לחוש ולהזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו איתו לעת עד שיתברר הדבר. וכל זה דווקא בשמיעה סתם, אבל אם מוחזקין בעיר לאפיקורסים, דינם כאילו מכירם בעצמו.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ז'

ודע עוד, שאם מוחזק בעיר לרשע בגלל עבירות שמותר לגנותו, גם הדין כך שצריך לשמוע בעצמו על העבירות. ואיזהו מוחזק לעובר עבירות? כל שהוסכם בעיני אנשי העיר לרשע , עד שאין ספק בגלל השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד. אבל אם רק יצא קול פעם אחת, אסור לסמוך על זה לגנותו. ואפילו להחליט בלב אסור.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (1)

מובא בספר חרדים, על אף שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, ראוי לו שיאחוז במצווה אחת בהתמדה שלא יעבור עליה כל חייו. כיון שהתרי"ג מצוות נחשבים כעץ חיים "עץ חיים היא למחזיקים בה". והאוחז ענף אחד מעץ כראוי, כאוחז בכל הענפים כי שאר הענפים נמשכים אחריו. אבל אם יאחוז בכל הענפים יחד, לא יוכל לאחוז כלום.
וכמו שמובא במסכת שבת (קי"ח שר' נחמן השתבח בזה שקיים שלושה סעודות בשבת כראוי, ור 'ששת בזה שלא היה הולך ד' אמות בלא תפילין. ורבה היה זהיר לא לפסוע ד' אמות בלי ציצית. ועבור זה ייטיבו ויאריכו ימי האדם בעולם שכולו טוב וארוך.

כ"ט בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ח'

ההיתר שיש לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, הוא דווקא אם הוא רואה שעל ידי שיספר לאנשים את גודל התרמית במחלוקת, יראו האנשים שהבעלי מחלוקת לא צודקים, ולא יצטרפו למחלוקת, ומתוך זה תתבטל המריבה. אבל צריך שימלאו הפרטים הבאים:
א. שהדברים שעליהם התבסס שהם בעלי מחלוקת, שיידע בעצמו ולא יסמוך על שמיעה מאחרים.
ב. צריך שיכווין לתועלת, ולא מצד שנאה.
ג. אם באפשרותו להשקיט את המריבה באופן אחר בלי לדבר לשון הרע, כגון על ידי הוכחה, אסור לו לספר לשון הרע עליהם. אלא כן הוא ירא להוכיחם, כיון שאז יראו בעלי המחלוקת שהוא לא איתם, ויפרו את עצתו להשבית את המריבה. אבל צריך שיקול דעת גדול, ולא יחליט מהר איזה צד צודק במחלוקת, ויתבונן היטב על פי התורה מי צודק. ואם הוא בספק – שב ואל תעשה עדיף ולא יספר לשון הרע אף להשבית את המחלוקת.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ט'

אסור לחרף ולגדף את המתים. וכתבו הפוסקים שיש תקנה וחרם קדמונים, לא להוציא לעז ושם רע על המתים. וכל זה אפילו אם המת עם הארץ. וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, בוודאי המבזה אותו עוון חמור הוא. וחייב נדוי על זה. ואיסור ביזוי תלמיד חכם הוא אפילו אם מבזה את התלמיד חכם עצמו, וכל שכן שאסור לבזות את דברי תורתו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (2)

ואם כן בזמנינו, שהופקר אצל חלק מהאנשים ענין שמירת הלשון לגמרי, וודאי שמי שיתחזק בענין, יזכה לשכר רב. כיון שמצוה שאין לה דורשין הרי היא כמת מצוה. ומצוה שאין לה רודפין, רדוף אחריה לעשותה כדי שהמצווה שלא תקטרג שמתעלמים ממנה. וידוע גודל הענין של מת מצוה שאפי' כהן גדול ונזיר, והולך לשחוט פסחו, ולמול את בנו, אינו מטמא לקרובים אבל מטמא למת מצוה כדי שלא יהיה מונח בבזיון.
רואים שאפי' מת מצוה שהוא רק חומריות בלי נשמה ורוח חיים הקפידה התורה על בזיונו, קל וחומר לתורה הקדושה שיקרה היא מפנינים. שאם מצוה אחת ממנה מוטלת בבזיון, אנו חייבים להתחזק בה.
ל' בתשרי ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י'

עתה נבאר לפני מי אסור לספר לשון הרע. אין שום חילוק באיסור הסיפור בין אם הוא מספר לאנשים אחרים, קרוביו או רחוקיו או לאשתו. אלא אם כן הוא דבר שצריך להודיע לה בגלל התועלת שתהיה מזה על להבא. כגון שהיא מוכרת בהקפה בחנותם לאנשים רעים שיהיה קשה להוציא מהם אחר כך. לכן מספר לה את אופיים הרע ומזהירה לא למכור להם.
והוא הדין ששותף יכול לספר לשותפו על אנשים שבדעתו אינם בחזקת נאמנים. ואפילו אם אינו מכיר בעצמו את טבעם הרע, רק שמע מאחרים, גם כן מותר לספר לה מה ששמע עליהם , ולהזהירה מפניהם. אבל אסור להאמין למה ששמע עליהם, אלא רק לחוש.

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"א

אין חילוק באיסור בין אם הסיפור לשון הרע היה לפני אנשים שאינם קרוביו של המסופר, או לפני קרוביו. ואפילו אח לספר לשון הרע לאחיו לאביו, לשון הרע גמור הוא. ואפילו אם מכוון בסיפורו שקרוביו יילכו להוכיח אותו, אסור. כיון שהיה לו להוכיחו קודם בינו לבין עצמו, ולא לרוץ מייד ולספר בגנותו. אלא אם כן משער מראש שתוכחתו לא תועיל, שאז מותר לספר מייד לקרוביו כדי שיוכיחוהו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (3)

וגדול ההפקר ששורר בענין למי שרגיל בלשון הרע. כי אם ישאלו אותו למה דיבר לשון הרע, יתרץ מאה היתרים שאין זה לשון הרע. וכאשר יוכיחו לו שזה כן לשון הרע, יאמר שעל אדם כזה מותר לומר לשון הרע. וכמה שישכנעו אותו יותר, יותר יגדיל בלשון הרע ויאמר שהלה אינו בכלל "עמיתך".
ורק בלשון הרע שייך כזה ענין, אדם שיוכיחו אותו באכילת בשר לא כשר, לא ימשיך לאכול בפני המוכיח. אם כן, זה מגדיל את הענין של מת מצוה, כי רק במצווה זה שייך כשמוכיחים שהמוכח ממשיך בסורו גם לאחר שהוכיחו לו.
א' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ב [הלכה יומית אחת]

דע עוד, שאיסור לשון הרע הוא אפילו אם מגנה אותו בפני ישראל, וכל שכן אם מגנהו בפני נכרים. שעוונו גדול בהרבה, כי מלבד שהוא מבזה כבוד ישראל ומחלל כבוד שמים על ידי זה, עוד הוא גורם בזה רעה גדולה לחבירו. כי אם יספר על חבירו בפני יהודי דבר גנות, לא יאמין מייד לדבריו. אבל אם יספר על ישראל בפני נכרי, הנכרי יאמין לו מייד ויפרסם לכולם, ויסובב לו היזק וצער מזה.
וכל שכן אם הוא הולך ומלשין על ישראל בפני נכרים, עוונו גדול מנשוא. כי הוא נכנס בכלל המלשינים, ודינו שווה לאיפקורס והכופרים בתורה ותחיית המתים, שגיהנם כלה והם אינם כלים. לכן צריך להיזהר מזה מאוד. ומי שהולך ומלשין על ישראל בפניהם, הרי כאילו חירף וגידף בתורת משה רבינו עליו השלום.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ג' חתימת הספר "צריך להשתדל במיוחד במצווה שאין לה דורשים" (4)

וכמה צריך בעל לשון הרע להתבייש בחטא זה. שאם היו מעלים אותו לתורה לפסוקי אסור סיפור לשון הרע, והיה פסול באותיות אפי' בקוצו של יוד, לא היה רוצה לברך על התורה. אבל כשבא לידי סיפור לשון הרע, הופקרו אצלו הפסוקים ואינו חושב הדיבורים האסורים לעוון. ומובא בתנא דבי אליהו (פרק כ"ט) "כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהן, הרי זה רשע גמור".

ב' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ג

ענין קבלת לשון הרע שהזהירה התורה, היינו לא להאמין בלב שהדבר אמת. כל איש מישראל מצווה לא לקבל לשון הרע על שום אדם מישראל, חוץ מעל אפיקורסים ומלשינים שיצאו מכלל "עמיתך".

הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ד

אין חילוק בקבלת לשון הרע בין אם שומע מאנשים זרים, או מאביו ואמו ואנשי ביתו. ויותר מזה, מובא בתנא דבי אליהו פרק כ"א, שאם רואה לאביו ואמו שמדברים דברים יתירים, כגון לשון הרע - מלבד שמוזהר שלא לקבל את הלשון הרע, אלא צריך להוכיח אותם שימנעו מכך. ואם החריש להם, נענש הוא והם בעונש גדול.
וכתוב במסכת שבת (נ"ד כי מי שיש לו למחות באנשי ביתו ולא מוחה, נענש עליהם לעתיד לבוא. על כן יהיה אדם תמיד רגיל להוכיח את אנשי ביתו על ענינים כאלו, ורק בלשון רכה, ולהציע לפניהם את גודל העונש שיקבל עבור זה וגודל השכר למי שנזהר בזה. וביותר ייזהר בעצמו שלא ישמעו אנשי ביתו אותו אומר דברי גנאי על חבירו. כי אם בעצמו יעבור על איסור לשון הרע, מלבד האיסור עצמו, לא יהיה לו פתחון פה להוכיחם אחר כך. ובדרך כלל הנהגת אנשי הבית מושפעת מבעל הבית, לכן ייזהר בזה בעצמו מאוד.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (1)

על כן האיש הנבון צריך מאוד להתחזק בענין זה, שמירת הלשון. ואז אשרי לו עכשיו ולהבא. כי אפי' בשאר מצוות אם יתחזק במצוה אחת לא לעבור עליה בכלל, שכרו גדול מאוד.
וכתוב בפסוק "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". וידוע שכל בן אדם היה רוצה לעצמו פרנסה קבועה, אפי' ברווח מועט. וכל שכן ברווח מרובה. אם כן כל שכן מצווה זו היא פרנסה תמידית ורווח מרובה. כי יכול לקיים אותה בין בביתו, בין בבית המדרש, ובין כשהולך בשוק ורואה אנשים דוברי רכיל יכול להתרחק מהם.
וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל"ט ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. כללו של דבר: מצוה זו אפשר להרויח ממנה מהבוקר עד הלילה, בלי הרבה טרחה. וגם השכר מרובה, כי על כל רגע ורגע ששומר פיו זוכה לאור הגנוז.
ג' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף א'

יש דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע. כגון שאומר "מי היה מאמין על פלוני שיהיה כמו שהוא עכשיו". או שאומר "אל תזכירו את פלוני. אני לא רוצה לומר מה קרה איתו...".
וכמו כן המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו, גם גם כן בכלל אבק לשון הרע, כי זה גורם להם לספר בגנותו. ואם מרבה לספר בשבחו, גם שלא בפני שונאיו אסור. כי על ידי זה רגיל בעצמו לגנותו בסוף "חוץ ממידה אחת רעה זו שיש בו..." או שהשומעים יאמרו "למה אתה מרבה בשבחו, הרי יש לו מידה רעה זו..".

הלכות לשון הרע, כלל ט, סעיף ב'

וכל זה אם אינו משבחו ברבים. אבל לשבחו ברבים אסור בכל צורה. כי בכל מקום יש אנשים מקנאים, ויבואו לספר בגנותו.
ואם יחפוץ לשבח אדם אשר הוחזק ברבים ונודע לצדיק וכשר, גם על פני שונא ומקנא אפשר לשבחו כי לא יוכלו לגנותו.ואם יגנוהו, כולם יידעו שהם מדברים דברי שווא.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (2)

ובפרט שידוע מה שאמרו חז"ל (יומא ט: גיטין נ"ז.) שבית שני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע. ואם עוון זה היה בכוחו להחריב את הבית הבנוי, על אחת כמה וכמה כוחו מלעכב לבנות את הבית החרב.
על כל האיש שיחזק את עצמו בענין הזה בכל כוחו, וגם יזרז אנשים אחרים בענין זה למען כבוד ה' ותורתו שלא יהיו מצוותיה כהפקר, זכותו גדולה מאוד.
כי באמת כלל ישראל בחזקת כשרים וצדיקים
אך הסיבה לרפיון היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות ופרטי הדינים שיש בענין הזה. וגם נעלם מהאנשים העצות איך להימלט מהיצר הרע בענין הזה. וכמו שכתבנו בשער השני.
לכן מי שיעורר בענין הזה וודאי יתקבלו דבריו, ותהיה זכות הרבים תלויה בו.
ד' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ג'


יש לו לאדם להיזהר לשבח את חבירו בשבח הבא לידי הפסד כמו אורח שייצא לרחוב ויספר לכולם איך בעל הבית גמל עמו טובה ואירח אותו. שעל ידי זה יתלקטו לבעל הבית אנשים רעים וינצלו אותו ויכלו את ממונו. ועל ענין כזה נאמר (משלי כ"ז י"ד) "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם – קללה תחשב לו". ומזה יש ללמוד שהוא הדין אם אחד השיג הלואה מאת חבירו, ומפרסם לכולם את גודל טובתו. כי על ידי זה יתקבצו אליו אנשים רעים, ולא יצליח להתחמק מהם.
וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא ייחשד בדבריו וייראה כמספר לשון הרע. ואם הביא את עצמו לידי חשד, נחשב אבק לשון הרע.

הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ד'


אסור לדור בשכונת בעלי לשון הרע. וכל שכן לשבת איתם ולשמוע את דבריהם. ואפילו אם אין בדעתו לקבל את הדבר, כיון שמטה אוזנו לשמוע אסור לשבת איתם.
ואם הוא יודע באחד מתלמידיו שהוא בעל לשון הרע, עליו להרחיקו ממנו.
ואם באיזה אונס נתפס בחבורה של בעלי לשון הרע, ושומע שהם מדברים לשון הרע. אם תוכחתו תועיל שיפסיקו – וודאי מחויב להוכיחם מדין תורה. ואפילו אם משער שתוכחתו לא תועיל, אך גם לא יקלקל על ידי זה, מחויב להוכיחם. לכן אסור לשבת עם בעלי לשון הרע, כי אף בשתיקתו נענש כששומע דבריהם ולא מוכיח.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ד' חתימת הספר "רוב השכר המצוי בשמירת הלשון, וזכות מזכה הרבים" (3)

וזה לשון הזוהר פרשת לך לך:
ואמר ר' אבהו, בוא וראה כמה גדול שכרו של אדם הגורם לאדם אחר לחזור בתשובה. מנין לנו? ממה שכתוב : "ומלכי צדק מלך שלם".
תני רבי חיא רבה: בשעה שנשמת הצדיק המחזיק בתשובה אחרים יוצאת מן הגוף. מיכאל, השר הגדול שמקריב נפשות צדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר "ומלכי צדק"- זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק. "מלך שלם"-זו ירושלים של מעלה. "הוציא לחם ויין"- שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו "שלום בואך". עד כאן הזוהר.

ובדף ס"ב ע"ב: "הכרוז מכריז בכל יום: אשריהם אלו שעוסקים בתורה, ואלו שמזכים לאחרים ללמוד תורה, ואלו שמעבירים על מידותיהם."

וגם יהיה בוודאי על ידי זה סיוע למהר ביאת הגואל במהרה בימינו. כמו שזה היה סיוע לגאולת מצרים, שלא היה בהם אז עוון לשון הרע. וכמו שמובא במדרש פרשת אמור "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצע אחד מהם פרוץ בעריות.
ה' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ה'

אפילו שמע לבנו ובתו הקטנים שמדברים לשון הרע, מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה. כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו".

הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ו'

האומר לחבירו איזה דבר, אסור לו לספר אחר כך לאחרים. אלא אם כן נתן לו רשות על זה, ודווקא אם הוא דבר שאין בו לשון הרע.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ה' חתימת הספר "שנשית לבנו למסילה שהלכו בה אבותינו"

ונלך במסלה אשר דרכו בה אבותינו וכמו שכתוב "שתי לבך למסלה דרך הלכת". וזה לשון התנא דבי רבא אליהו פרק כ"ג : וכשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכו'.

וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיוו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמיים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני עבודת אלילים.
כיצד? כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמיים לבדו במצרים ולא היו משנים את לשונם היו המצרים אומרים להם: למה לא תעבדו אל את אלוהי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אביהם שבשמיים שיעזבו בניהם אחריהם אותו? ואמרו להם המצרים לאו וכו'.
ומלין את בניהם במצרים. ואמרו להם המצרים במצרים "אולי אם לא תשמרו ולא תמולו יקל מכם העבודה הקשה? היו ישראל משיבים ואומרים: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו בשמים שישכחו בניהם אחריהם? ואמרו להם: לאו.
ואמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו, כך לא נשכח אנו לעולם.
דבר אחר: כשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים היו המצרים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה אנחנו משליכים אותם בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואחר כך עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים שבעת ימי המשתה, היו המצרים אומרים להם: למה אתם עושים שבעת ימי המשתה, והלא לאחר מכן אנחנו מוציאים אתכם לעבודת פרך?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי המשתה, ואחר כך עשו לנו כרצונכם.
בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל, ומכין אותם ופוגעים בהם, ומפחידים אותם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ"ד י"ד) "תשימנו לחרפה לשכינינו, לעג וקלס לסביבותינו וגו'. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" וגו'.

אם כן אף אנו נשים לבנו למסילה ההיא ונראה לגמול חסד זה עם זה, ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלוקינו שבשמים לבדו. ולא נטה לבנו להסתת יצר וטענותיו כמו שלא הטו ישראל אוזנם לטענת המצרים, אף שהמצרים הציעו בזה להקל עולם מעליהם. ועבור זה יקויים בנו הכתוב (מיכה ז' ט"ו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". במהרה בימינו אמן.
ו' בחשון ה'תש"עהלכה יומית

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף א'

אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו. בין אם הנגזל או הנעשק יודעים מזה, בין אם לא. או שביישו וציערו בדברים והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה, ולא שילם לו נזקו, ולא ביקש סליחה על שביישו, אפילו אם ראה ביחידות בלי עד נוסף איתו, יכול לספר לאנשים כדי לעזור לאדם שהוזק, ולגנות המעשים רעים בפני הבריות, אבל צריך שיושלמו שבעה פרטים אלו.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ב'

א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו שזה אמת.
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגזל ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון רכה.
ד. שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכווין לתועלת, ולא כדי להנות מהפגם שנותן בחבירו, ולא מפני שנאה שיש לו עליו מפעם.
ו. אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת בלי לספר עליו לשון הרע, אסור לספר.
ז. שלא יסובב על המזיק יותר היזק ממה שהיה נגרם אילו הועד על המעשה שעשה בבית דין.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (1)

ועתה נסיים את הספר במה שפתחנו בו (תהילים ל"ד י"ג) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" וגו'. וקודם נבאר את הפסוק (תהילים ק"מ י"ב) "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפות".
ונקדים לזה הקדמה כוללת לספר הזה. וכללו של דבר: מי שרוצה לשמור את פיו ולשונו באמת, יקנה לעצמו בכסף מלא את המידה להיות מלא סבלנות ולהעביר על מידותיו בכל דבר וענין. והיינו שיסכים לעצמו להוציא על המידה הזאת סכום הגון כל שנה. ובאדם עשיר כפי יכולתו. כמו שתיכף נסביר.

ז' בחשון ה'תש"עהלכה יומיתאחרונה

2 הלכות חפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ג'

מותר לספר על אדם שגרם רעה לחבירו כדי שיתקן מעשיו, רק אם מעשי עצמו טובים יותר ממנו. אבל אם הוא חוטא כמותו, הרי זה אסור לפרסמו.כי איש כזה אינו מתכווין לפרסם לתועלת, אלא לשמוח לאיד ולבזותו בזה. וכבר נאמר בענין הזה (הושע א' ד') "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא". שאף אל פי שעשה יזרעאל מצוה שהכרית את בית אחאב, כיוון שהצטווה על ידי נביא, ונתנה לו עבור זה מלוכה לארבעה דורות, בכל זאת נפקד עליו לבסוף דמי אחאב, כיון שגם יזרעאל עצמו היה רשע.

הלכות לשון הרע, כלל י', סעיף ד'

הפרט החמישי שכתבנו לעיל שיכווין לתועלת. לא משנה אם האנשים שהוא מספר לפניהם יכולים לעזור לנגזל ולנעשק בענינם – וודאי נכון הדבר לספר. ואפילו אם התועלת לא תוכל להגיע על ידי סיפורו, רק שהוא מתכווין שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כשישמעו שהבריות מגנות פועלי אוון, ואולי הוא בעצמו ישמע וישוב ממעשיו הרעים כשישמע שהבריות מגנות אותו, ונחשב לתועלת הסיפור לשון הרע. כיון שאינו מתכווין להנות מהסיפור לשון הרע, רק לקנא לאמת ואולי תבוא על ידי זה תועלת על להבא.
אבל אם משער שלא תהיה שום תועלת מסיפורו, כגון אם האנשים שמספר להם עשו עוול כזה בעצמם ולא נחשב בעיניהם עוון כלל, אסור לספר להם. כי מלבד שלא יבוא שום תועלת , עוד יבוא קלקול כשהם יספרו את הסיפור לגזלן ולעושק ויבואו לידי "לא תלך רכיל בעמך".
ואין חילוק בעניין אם ביקש ממנו הנגזל לספר ולעזור לו, או אם מספר מעצמו כדי לעזור לו. באופן המותר לספר מותר גם אם לא ביקש ממנו, ובאופן שאסור – אסור גם אם ביקש ממנו.

קטע מספר שמירת הלשון

פרק ו' חתימת הספר "עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו" (2)

ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה"ר הקפדה ומריבה.
אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל.
כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים.
(ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה).
ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.
נראלי זמן טוב לספרמבולבלת מאדדדד
ב"ה התארסתי לא מזמן

ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר


בקרוב אצל כולם בע"ה!

מזל טוב!! שיהיה לכם הרבה טוב ביחד!!יעל מהדרום
דיי באמת(;?הפי
חח אין עליך 
מזל טוב!אנונימי 14
וואו מזל טובבברקאני

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מבולבלתתתת!!!! מזזזלללל טווובבב!!!🤩🥰❤הרמוניה
מרגש ממשארץ השוקולד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תודה רבה לכולם!🤗מבולבלת מאדדדד
מזל טוב!חדשכאן

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

איזה יופי, בשעה טובה!! הרבה נחת ושמחה!נפש חיה.אחרונה
זה מדהיםהפי

איך מעניין בו,  טעות אחת שלו

והוא לא רלוונטי


 

אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת

אני כבר לא רוצה אותו

גם אצלכן זה ככה? 

 

( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..

כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)

את צודקתחדשכאן

המחיר אחרי הנישואים גדול יותר. לכן בהחלט יש הרבה יותר מקום לעבודה, להכלה ולניסיון לגשר על הפערים.


גם לרווקות מאוחרת יש מחירים. אבל כמובן שלא לכל רווק יש לו את אותם מחירים.

חשוב לשים לב לזה, ואולי בזמנים מסוימים, כן צריך לסגל יותר הכלה וניסיון לגשר על הפערים.


בהצלחה גדולה!

שאלהאני:)))))

מישהו פה שאל על איך מתנהלים נכון בשידוכים ובפגישות ועניתם יפה, אני לא חדשה בשידוכים אבל אשמח לשמוע מהצד הגברי איך הייתם רוצים שהמדוייטת תתנהל, מה עושים ומה לא.

סתם רוצה לשפר את איכות הפגישות.

תודה רבה! אשריכם!

פשוט תהיי עצמךבחור עצוב
ותסבירי לבחור במילים ברורות מאוד מה טוב לך ומה לא.

תודה!אני:)))))
פשוט לבוא עם אנרגיה טובה I guessחתול זמני

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

 

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

 

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

 

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

תודה!אני:)))))
בקצרה כעתארץ השוקולד

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.


2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.


3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.


4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.


5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.


6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.


בהצלחה רבה

כן?הפי
סתם נקודה 6 של @ארץ השוקולד הזכירה ליחתול זמני
תודה!אני:)))))

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

 

שניה/שלישית לדעתיארץ השוקולד
לדעתי, רק רק דבר אחד:*צדיק יסוד עלום

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.


בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...


סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

_אבל אישה צריכה שיחזרו אחריההההה_חתול זמני
גם נכון. ושייזמו ויובילו.אני:)))))
וירימו משקלים כבדיםחתול זמני

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

כן גם ,אולי בלי החלק של הדובים..אני:)))))

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

דווקא החלק של הדובים הכי מגניב חתול זמני
נשים מסתפרותחתול זמני

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

נראה לי המשפט הכי מהמם ששמעתי מבחורה זהחתול זמני

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

זה מעניין..אני:)))))

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

 

אפשר להראות במיטבנורקאני

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

כל אחד והיכולות שלואני:)))))

גם תכשיטים זה תוספת..

נכוןרקאני

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

..אני:)))))

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

כי בסוףרקאני

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

..אני:)))))

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

יש נקייהרקאני

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

 

שמעתי פעם דבר מענייןנקדימוןאחרונה

מפסיכולוג קנדי...


הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..


זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

איני נגד איפורחתול זמני

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

..אני:)))))

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

 

תודה!אני:)))))

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

בסך הכל יש לכם דרישות מינימליות..אני:)))))

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

 

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

זה ידועהפי

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה


הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)


להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)


להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי


גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...


זהו  כל השאר מלמעלה

תגובה חסרת טאקט בקבוצת חברות רווקותראומה1

חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:


 

"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"


 

כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?

את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?

 

עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות. 

 

זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"


 

איפפפפפפ

נשמע כמו זעקה לעזרהבחור עצוב
למה היא עדיין בקבוצה?אני:)))))
מן הסתם זו לא קבוצה שמוגדרת לרווקות בלבדבחור עצוב
אני חיה בגישה קצת אחרת ממךלגיטימי?

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

 

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מסכימה לחלוטין!נחלתאחרונה
לא נשמע לי שהתכוונה למה שחשבת. ממש לא.נחלת
המלחמה הזו רוקנה לי את החשק קצת אז אני מבקשמוקי_2020

ממישהו שיסע לגבעת השידוכים (בין חוף בת-ים לחוף ראשון ויביא משם תמונות וסירטונים ויעדכן מה קורה. 
האם היא פעילה ? האם כבר התחילו להגיע לשם זוגות בשלב השידוכים ?

אגב, אני בונה על הגבעה הזו גם בשבילי.
אבל זה יקח עוד קצת זמן ויהיו לי את 20 מיליון השקלים החסרים בבנק שתמיד הגדרתי כתנאי להקמת משפחה.
כרגע יש שם 73 שקל, שזה בערך מחיר של לאפה עם שווארמה בישראל, אבל אני חזק, אני אכין כדורי בשר- הרקולסים בבית (חפשו מתכון)   ולא אקנה את הלאפה הכ"כ טעימה הזו של שיפודי...
כל פעם אני מתבלבל בין שיפודי התקווה לשיפודי ציפורה, אבל זה אחד מהם. 

לסיכום, אני מודה מראש למי שיארגן לנו עדכון נחמד משם. זה חשוב לכל עם ישראל וגם לי. הגבעה הזו מבורכת.
תודה.

תמונות/מראה חיצוניאנונימי 14

רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.

חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)

מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.

אשמח להסבר קצר.

תודה.

נראה ליהרמוניהאחרונה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

 

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

 

עולם הפוך מצאתי: אני בסבבי הקפאת ביציותראומה1
וחברותיי מגדלות שנים כבר ילדים, חובקות תינוקות חדשים, נאהבות על ידי בעליהן..

אין מילים באמת.


וידום אהרון...

♡♡♡♡ראומה1
כל מה שתבקשי יתגשםהפי
את תראי
בעז"ה שתזכי לשפע של טוב גלוי בקרוב ובקלות.תפוחית 1
תודה רבה אמן ואמן♡♡♡ראומה1
קשהארץ השוקולד

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

קשה קשה, אני שואב כוח מסיפורי התורהחרמון

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

הנשמות שבעז"ה אמורות להגיע לעולם דרכךנחלתאחרונה

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

אני בחור בן 19ל המשוגע היחידי

עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.

אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)

לקראת חתונה.

אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,

ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור )

תודה רבה מראש לכל מי שעונה.

 

אנא קרא לתגובות על תהייתו של צדיק יסוד עולםנחלת

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

 

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

 

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

עלוםאני:)))))
לחשוב ולפעול לממש: במה תרצה לעבוד ולפרנס את משפחתךפ.א.
יש לרב שמחה כהןאשר ברא

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

הבסיס (שנראה מובן מאליו אבל הוא לא)נוגע, לא נוגע

תשמח ברצון ותשמור עליו..

אאוצ'🙈הרמוניה
חחנוגע, לא נוגע
אפשר להסתכל על הצד החיובי- כשאתה עובד על לשחזר את זה, זה אחרת ממי שאצלו זה מובן מאליו
בהצלחה!לגיטימי?

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

 

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

 

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

תודה על כל התגובות 😊❤️ל המשוגע היחידי

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

כשאתה מתחתן אתה חותם על מסמך משפטיאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ל' בניסן תשפ"ו 7:35

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.


 

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.


 

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.


 

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.


 

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.


 

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.


 

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.


 

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.


 

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.


 

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

תראהל המשוגע היחידי

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

 

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

 

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

לא הזכרת שירות צבאי…ואתה לא צריך לוותר על משהופ.א.

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

בעיקרון אני מסכים איתךל המשוגע היחידי

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

 

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

מה שאני התכוונתי בהכנה לעניין הפרנסה:לגיטימי?

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

 

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

 

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

 

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

 

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

קודמי, אריק מהדרום, כבר שם את האצבע על הנקודהפ.א.אחרונה

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  


 

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  


 

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  


 

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

ציינת שמה שבעיקר עושים אצלכם זה האפשרות השלישיתאריק מהדרום

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

כן צודקל המשוגע היחידי

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

 

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

זו דעתי האישית וזה לא קשור לענייני לנ"ואריק מהדרום

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.


אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

מוסיף ומחזק את חשיבות אחריות הגבר לפרנסת משפחתופ.א.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

 

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הרב זיני לא היה רב הטכניון כי לא היתה משרה כזאתאריק מהדרום
הוא היה רב בית הכנסת שבתוך הטכניון והוא שנים רבות ניסה לבקש מאנשים להפסיק לקרוא לו בצואר הנ"ל ובכל זאת אנשים ממשיכים לקרוא לו כל.
חידשת ליפ.א.

אולי יעניין אותך