הילדים שלהן. וגם את אלה שהתחתנו קרוב אליי ובהריון. וחברות שלי מהכיתה שילדו. הכאב הזה צובט חזק. אוף.
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
כל כך כואב לי לראות את החברות שלי בלימודים עםבעוז וענווה!
❤️❤️מקווה מאוד
וואו כמה שאני מבינה אותך.. זה באמתאין ייאוש בעולם
נורא הקושי עם הסביבה
והן מביאות את הילדים שלהן ללימודים
וכולן עושות קוצ'י ומוצ'י ומתלהבות
ולא באלך לעשות קוצ'י מוצ'י!
ממש לא באלך
באלך שזה יעלם מכאן
אבל את חייבת קצת להתייחס כי לא נעים.
והן מתלהבות ש - "יואו שתינו באותו חודש בהפרש של שבוע"
ובאלך למות.
ושהן יפסיקו ללדת בקצב בזמן שאת עוד לא מצליחה ללדת אחד.
כאילו חמודות תרווחו קצת בין הילדים.
פתחתן כאן מעון.
והן שולחות בפורים תמונות של הילדים מחופשים בווצאפ.
והן צכות שתעזרי להן להגיש את העבודה כי הן שבוע אחרי לידה
ומי יעזור לך?? המצפה.
אוי זה נורא.
שולחת חיבוקים
והן מביאות את הילדים שלהן ללימודים
וכולן עושות קוצ'י ומוצ'י ומתלהבות
ולא באלך לעשות קוצ'י מוצ'י!
ממש לא באלך
באלך שזה יעלם מכאן
אבל את חייבת קצת להתייחס כי לא נעים.
והן מתלהבות ש - "יואו שתינו באותו חודש בהפרש של שבוע"
ובאלך למות.
ושהן יפסיקו ללדת בקצב בזמן שאת עוד לא מצליחה ללדת אחד.
כאילו חמודות תרווחו קצת בין הילדים.
פתחתן כאן מעון.
והן שולחות בפורים תמונות של הילדים מחופשים בווצאפ.
והן צכות שתעזרי להן להגיש את העבודה כי הן שבוע אחרי לידה
ומי יעזור לך?? המצפה.
אוי זה נורא.
שולחת חיבוקים
וואי כ"כ מה שאני מרגישה.בעוז וענווה!
חייבת להגיבמהמרחקים
התגובה היתה קצת לא נעימה לי, מהצד השני..
קצת פרופורציה.
ברור שמותר להתלונן, וברור שהמצב של מי שמצפה לראות מישהי אחרת בהריון/ עם ילד זה ממש קשה וכואב.
אבל, וזה אבל גדול!
לכל אחת יש שפע מסויים וחוסר בדברים אחרים.
יש יכול להיות שיש לה ילדים, אבל הזוגיות שלה פח, יכול להיות שיש לה ילדים אבל היא נכשלת בקורס שאת קיבלת בו 100.
יכול להיות שלך יש עיכוב עם חתן/ ילדים/ משהו אחר, ולה יש עיכוב בפרנסה, בחברות טובות ועוד מיליון סיבות אחרות.
יכול להיות שיש לה ילדים אבל אין לה אבא ולך אין ילדים אבל יש שני הורים בריאים.
המציאות שיש למישהו אחר משהו שאין לך היא כואבת לפעמים.
אבל, זה לא אומר שצריך להאשים את אותן בנות בשפע שהן קיבלו.
מצטערת, אבל המילים " תרווחו בין הילדים, פתחתן מעון" ממש לא נעימות. כאילו את שופטת אותן על הטוב שהן קיבלו.
ולגבי פוצי מוצי, את לא חייבת לאהוב ילדים של מישהי אחרת. במיוחד שזה יושב לך על נקודה כואבת. אפשר לחייך בנימוס ולהמשיך הלאה. את לא חייבת לעשות הצגה שמרגישה לך צבועה בהקשר הזה.
גילוי נאות:
אני סטודנטית+ שתיים. ותשמעי, גם לי יש חוסרים וקשיים בכל מיני תחומים. אבל אני מכבדת שפע שה' נתן לאחרים ומתפללת שגם לי יהיה שפע כזה.
ולכל מי שיש עיכוב בדבר זה או אחר- אני מאחלת שה' ימלא חסרונכן במהרה ושתהיו מאושרות!
מזדההחיוך2019
עם התגובה שלך מאד.
אני אישית חיכתי לבן זוגי כמה שנים טובות ועכשיו נשואה שנתיים וחצי וכבר בהריון שני ב"ה.
זה אומר שהכל תותים? לא.
ההורים שלי התגרשו לפני שבוע, אחי חולה וזקוק לטיפול ואני עצמי סובלת מאד בהריונות, כך שלצד השמחה בילדים, היו לי המון כאבים והתמודדיות. זה יכול להיות שטחי לראות הכל בשחור לבן.
מקווה ומתפללת שתזכי בקרוב♥️
אני אישית חיכתי לבן זוגי כמה שנים טובות ועכשיו נשואה שנתיים וחצי וכבר בהריון שני ב"ה.
זה אומר שהכל תותים? לא.
ההורים שלי התגרשו לפני שבוע, אחי חולה וזקוק לטיפול ואני עצמי סובלת מאד בהריונות, כך שלצד השמחה בילדים, היו לי המון כאבים והתמודדיות. זה יכול להיות שטחי לראות הכל בשחור לבן.
מקווה ומתפללת שתזכי בקרוב♥️
את כותבת כמו מי שלא עברה את הנסיון הזה.אין ייאוש בעולם
עבר עריכה על ידי אין ייאוש בעולם בתאריך כ"ה בשבט תש"פ 08:02
ותודה.אני לא צריכה פורפורציה.
את מוזמנת להגיב בחמלה. אם קשה לך, לא חייבת לקרוא אותי...
אני בחיים לא הגבתי כך לאף אחת. אבל הגזמת.
אני שמחה שאת מכבדת שפע של אחרים, ומאחלת לך שלעולם לא תעמדי בנסיון של ילדים, ולא תדעי איך תתמודדי גם אז.
אני לא מעוניינת לענות לגופם של דברים, כי עצם ההשוואה שלך בין לקבל 100 לבין ילדים מראה שאת פשוט לא מבינה את גודל הנסיון.
אני גאה בתיאור הכאב שלי, ומכבדת שפע של אחרים, וגאה בעצמי על צורת ההתמודדות.
מוזמנת להיות גאה בי גם. הביקורת מיותרת.
(אענה לך רק ספציפית לגביי 'תרווחו' ו'מעון', שזה היה בצחוק, ונובע מכאב ותחושת מחנק. ברור שאני לא באמת מתכוונת לזה. אבל כך מרגישה מי שמתמודדת)
יקרה, ממש לא התכוונתי לפגועמהמרחקים
ונכון, אני מעולם לא ארגיש את מה שאת מרגישה,
כי אנחנו לא אותו אדם, ולא עם אותן נסיונות.
אני חושבת שאין עניין להשוות נסיונות בצורה הפשוטה שכל אחד מתמודד אחרת לגביי כל עניין.
ורציתי לומר שהגבתי לך לגופו של עניין. את כתבת על "פתיחת מעון" וכו', ועכשיו אחרי שכתבת אני מבינה שזה היה במין הומור שחור ולא ברצינות, אבל אני הגבתי למה שקראתי. כאילו עשיתי עוול בזה שיש לי ילדים...
אני מאחלת לך מכל הלב שבקרוב תתבשרי בבשורות טובות והריון קל ומשעמם עם ידיים מלאות.
אני לא יכולה לומר לך שאני מבינה את הכאב שלך, כי אני לא. אני פשוט לא במקום הזה.
אבל כמישהי שחוותה כאב במקומות אחרים (למשל- לי אין אבא, למה לכולם יש?! ולא עתיד להיוולד גם יום אחד)
כאבה לי צורת הביטוי הזאת. כאילו חטאתי במשהו...
את אלופה וגיבורה בהחלט, ואני לא יודעת אם אני הייתי מסוגלת לעבור קושי מטורף כזה!
כנראה שכל אחד והניסיונות שלו...
לא כועסת ומקבלת שלא הבנת את הנימה שזה נכתבאין ייאוש בעולם
לפעמים קשה להבין מטקסט את הטון שבו הוא נכתב.
רק מציעה פעם הבאה להבין שאם יש נסיון שאנחנו לא מבינים בו, אז נבין שאנחנו לא מבינים בו, ולא ננסה להטיף לאדם שנמצא בו על הסתכלות חיובית, הדשא של השכן וכו'.
כמו שאני לא מתכוונת לומר לך שאל תסתכלי על אחרים שיש להם אבא, כי זה שיש להם אבא לא אומר שאין להם נסיון אחר וכו'
כי זה לא נכון בעיניי. הגיוני שזה יכאב לך לפעמים.
יכולה לתת לך דימוי מהעולם שלך. שיש סיטואציות עם חברות וילדים שאני מרגישה כמו שילד ללא אבא ירגיש בערב 'אבות ובנים'.
אולי זה יעזור לך להבין אותי.
מאחלת הרבה טוב
רק מציעה פעם הבאה להבין שאם יש נסיון שאנחנו לא מבינים בו, אז נבין שאנחנו לא מבינים בו, ולא ננסה להטיף לאדם שנמצא בו על הסתכלות חיובית, הדשא של השכן וכו'.
כמו שאני לא מתכוונת לומר לך שאל תסתכלי על אחרים שיש להם אבא, כי זה שיש להם אבא לא אומר שאין להם נסיון אחר וכו'
כי זה לא נכון בעיניי. הגיוני שזה יכאב לך לפעמים.
יכולה לתת לך דימוי מהעולם שלך. שיש סיטואציות עם חברות וילדים שאני מרגישה כמו שילד ללא אבא ירגיש בערב 'אבות ובנים'.
אולי זה יעזור לך להבין אותי.
מאחלת הרבה טוב
אני מבינה למה כתבת את זהמיואשת******
באמת המשפט של תפתחו מעון צורם
אבל אני חייבת לומר
(בתור אחת שבהתחלה ילדה בכיף ואחר כך עמדה בנסיונות, ועוד כשהיו לי ילדים ואפילו את הקושי שלי לא רוצה להשוות למי שעוברת המתנה כשעוד אין לה)
שלהשוות בין ציונים ואפילו פרנסה , לקושי של ילדים, צורם פי מליונים.
בטוחה שלא התכוונת לזה ככה... 🌹
אבל אני חייבת לומר
(בתור אחת שבהתחלה ילדה בכיף ואחר כך עמדה בנסיונות, ועוד כשהיו לי ילדים ואפילו את הקושי שלי לא רוצה להשוות למי שעוברת המתנה כשעוד אין לה)
שלהשוות בין ציונים ואפילו פרנסה , לקושי של ילדים, צורם פי מליונים.
בטוחה שלא התכוונת לזה ככה... 🌹
הנחמה שלי היאאין ייאוש בעולם
שעל כל תגובה לא מבינה - יש הרבה מכילות.
ואני יודעת את זה. וזה מחזק אותי.
יודעת שהרוב כאן איתי.
והן יסבלו גם תיאור נוקב של המעון, כי הן יודעות מאיזה מקום זה מגיע...
ואני יודעת את זה. וזה מחזק אותי.
יודעת שהרוב כאן איתי.
והן יסבלו גם תיאור נוקב של המעון, כי הן יודעות מאיזה מקום זה מגיע...
איתך במאתיים אחוז!מקווה מאוד
כאחת שחיכתה גם כןלמה לא123
במרחק של זמן,וכשיש כבר ילדים, נורא קל להגיד שכל אחת והשפע שלה.
בזמן ההתמודדות וכשעדיין השפע שלך ממתין. הרבה הרבה יותר קשה לראות את זה ככה.
זה קצת לא יפה בעיני...רעותוש10
להגיד למישהי קחי בפופורציה ? גם לי יש קשיים אחרים ??
אז מה ? היא כרגע בעומק הבוקר, היא בודדה חברתית ונפשית, ואולי גם קשה לה פיזית, היא לא יודעת אם יום אחד בכלל זה יקרה ? (זה יקרה ברור! רק זה כמו ענן מעל הראש)
בפורום יש הרבה אופציות:
את יכולה- לתמוך, להכיל, לחבק (נגיד אני גרועה בזה בחוויות שלא עברתי אישית...)
את יכולה ב- להתעלם, לא להגיב, לא להבין מה הסיפור הגדול הרי גם לך יש קשיים.
לדעת- שזה קושי שהוא מורכב כי אין בו שום שליטה על מה שיקרה- שום שליטה. בהרבה קשיים אחרים חלק גם תלוי בנו (וזה גם קשה אבל שונה ! )
אני הייתי מאותגרת וגם היום מאותגרת אבל עם ילדים- באמת שאין מה להשוות !מצבי היום דבש (ויש לי עוד קצת בעיות אחרות וגם חינוך הילדים זה משימה...)
וציניות - כן זה כלי. זה כלי להתמודד עם פגיעות ועם קושי חברתי. זה כלי להתמודד עם סביבה שאת חריגה בה והרבה פעמים לא תמיד אבל הרבה, את "שווה" פחות ואין לך בכלל מה לדבר, כי החיים שלך פנויים וכל כך ריקים לפעמים
(בטח בחגים, בטח בפורים, זה החג שהכי פחות התחברתי אליו לפני הילד הראשון- הייתי בודדה !! בעלי היה משתכר להנאתו, כמעט לא יצאתי מהבית חוץ מסעודה, שלחתי אותו לשלוח מנות במקומי..)
אז מה ? היא כרגע בעומק הבוקר, היא בודדה חברתית ונפשית, ואולי גם קשה לה פיזית, היא לא יודעת אם יום אחד בכלל זה יקרה ? (זה יקרה ברור! רק זה כמו ענן מעל הראש)
בפורום יש הרבה אופציות:
את יכולה- לתמוך, להכיל, לחבק (נגיד אני גרועה בזה בחוויות שלא עברתי אישית...)
את יכולה ב- להתעלם, לא להגיב, לא להבין מה הסיפור הגדול הרי גם לך יש קשיים.
לדעת- שזה קושי שהוא מורכב כי אין בו שום שליטה על מה שיקרה- שום שליטה. בהרבה קשיים אחרים חלק גם תלוי בנו (וזה גם קשה אבל שונה ! )
אני הייתי מאותגרת וגם היום מאותגרת אבל עם ילדים- באמת שאין מה להשוות !מצבי היום דבש (ויש לי עוד קצת בעיות אחרות וגם חינוך הילדים זה משימה...)
וציניות - כן זה כלי. זה כלי להתמודד עם פגיעות ועם קושי חברתי. זה כלי להתמודד עם סביבה שאת חריגה בה והרבה פעמים לא תמיד אבל הרבה, את "שווה" פחות ואין לך בכלל מה לדבר, כי החיים שלך פנויים וכל כך ריקים לפעמים
(בטח בחגים, בטח בפורים, זה החג שהכי פחות התחברתי אליו לפני הילד הראשון- הייתי בודדה !! בעלי היה משתכר להנאתו, כמעט לא יצאתי מהבית חוץ מסעודה, שלחתי אותו לשלוח מנות במקומי..)
תודה 🌷אין ייאוש בעולם
כמעט ירד לי דמעות כי כל כך קלעת.
חייבת להגיב לךרשש
לא חוויתי אבל אני מצליחה להבין שצפיה לילדים לא דומה כלל לשום דבר אחר
אולי רק לצפיה לחתן
כי גם אם הזוגיות לא משהו
וגם אם הילד חולה מאוד
וגם אם נכשלה במבחן
וגם אם היא חולה אנושה בעצמה
וגם
וגם
אף אחת לא הייתה מחליפה שום צרה בילדיה
ככה שאין שום דמיון
אז כן - נשים מצפות (לבעל או לילדים) סובלות יותר מכל מה שאפשר לתאר ולדמיין
די ברור לי ככה
לא נכון ולא נכון!!!חולת שוקולד
היו תקופות שלהיות מאותגרת פוריות היה נראה לי פיפס פצפון פצפון לעומת הגיהנום שהייתי בו,
נכון, קשה לדמיין את זה אבל יש אנשים שנמצאים במצבים נפשיים כ''כ קשים ומתמודדים עם אובדנות ואולי באמת מתאבדים בסוף וזה פי מיליון יותר קשה מלצפות, בלי להפחית בקושי של הציפיה, אבל לא שמעתי על מישהי שהתאבדה כי אין לה ילדים
נכון, קשה לדמיין את זה אבל יש אנשים שנמצאים במצבים נפשיים כ''כ קשים ומתמודדים עם אובדנות ואולי באמת מתאבדים בסוף וזה פי מיליון יותר קשה מלצפות, בלי להפחית בקושי של הציפיה, אבל לא שמעתי על מישהי שהתאבדה כי אין לה ילדים
לא תמיד מי שרוצה להתאבדלמה לא123
זה בגלל שהוא עובר איזשהו משהו קשה, לפעמים אנשים לא מוצאים טעם לחיים, כי לא מתקדמים בעבודה כמו שציפו,כי קשה עם האישה. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם החיים עצמם.
לא משנהחולת שוקולד
אדם שמאבד את הטעם לחיים, גם אם זה בגלל שהוא פשוט מתקשה להתמודד גם עם קשיים בנאליים (ואז בשבילו זה כמו קשיים ענקיים בשביל מישהו שיותר מסוגל להצמודד(
זה פי מיליון יותר נורא.
יש לנו נטיה להסתכל על קשיים חיצוניים בעוד שהפנימיות היא מה שבאמת משנה, בפנים הוא מרגיש גיהנום, מה זה משנה למה?
זה פי מיליון יותר נורא.
יש לנו נטיה להסתכל על קשיים חיצוניים בעוד שהפנימיות היא מה שבאמת משנה, בפנים הוא מרגיש גיהנום, מה זה משנה למה?
אוקי,עכשיו תדביקי את מה שאמרתלמה לא123
על מאותגרות פוריות
זה בדיוק מה שאני אומרתחולת שוקולד
שמאותגרות םוריות בדכ לא מגיעות למצבים נפשיים כ''כ קשים עד כדי התאבדות
מאיפה לך לדעת?למה לא123
אני חושבת שכשיש מטרה מול העיניים כמו:רצון לילד. כמיהה כזו חזקה,אז הדיכאון נדחק הצידה,כי יש ציפייה חזקה.
אני בטוחה שזה משאיר משקעים לא פשוטים. שיכולים בהמשל להביא גם לדיכאון קשה
אצ צודקת שאני לא באמת יכולה לדעתחולת שוקולד
ואולי אני עצמי חטאתי עכשיו בעצמי בחוסר מודעות לדברים שקןפים..
אבל חיצונית זה לא נראה שזה המצב, אם כן, קבלו את התנצלותי הכנה
אבל חיצונית זה לא נראה שזה המצב, אם כן, קבלו את התנצלותי הכנה
מקבלתלמה לא123
לדעת זה פשוט ויכוח חסר תוחלת. אף פעם א"א לדעת מה יביא לדיכאון.
יש אנשים שיכנסו לדכאון ממקרה מסוים ואחרים שחוו את אותה סיטואציה בדיוק, לא יחוו דיכאון
בכל מקרה טיפול פוריות זה אתגר קשה אישית וזוגית. הן פיזית והן נפשית
מאחלת לכולן הרבה הרבה שפע ואושר
לא יודעת אם התאבדותאין ייאוש בעולם
אבל בהחלט מביאים למצב של דיכאון קליני
ויש מחקרים על זה
ויש מחקרים על זה
הגבתי ל''למה לא'' לפני שקראתי אותךחולת שוקולד
אז התגובה מיועדת גם אלייך
ואם יש מחקרים אז בכלל טעיתי ומתנצלת
ואם יש מחקרים אז בכלל טעיתי ומתנצלת
נטייה לאובדנות/דיכאון קליני לא תמיד קשורה לקושי בחייםאין ייאוש בעולם
גם אנשים שיש להם כסף, משפחה, ילדים וכו' יכולים להיות עם התקפי חרדה ועל כדורים.
זה לא תמיד קשור לסיטואצייה קשה בחיים.
ולכן לא הייתי נכנסת להשוואה הזו.
מה גם שאני לא בתחרות על למי הכי קשה.
אפשר להבין שאי אפשר להשוות בין קשיי פוריות לבין קושי לימודי/פרנסה וכו'
אבל בהחלט צודקת ומסכימה איתך במובן שיש דברים קשים יותר מקשיי פוריות, מחלה קשה וכד'..
עצם הדיון על מה קשה יותר מראש הוא בעייתי בעיניי.
זה קשה וזהו, לא משנה מה יותר ומה פחות
ולכן לא נכון בעיניי לנסות להשוות.
בכל מקרה כואב לי לשמוע על החוויות שעברת ושולחת לך חיבוק
זה לא תמיד קשור לסיטואצייה קשה בחיים.
ולכן לא הייתי נכנסת להשוואה הזו.
מה גם שאני לא בתחרות על למי הכי קשה.
אפשר להבין שאי אפשר להשוות בין קשיי פוריות לבין קושי לימודי/פרנסה וכו'
אבל בהחלט צודקת ומסכימה איתך במובן שיש דברים קשים יותר מקשיי פוריות, מחלה קשה וכד'..
עצם הדיון על מה קשה יותר מראש הוא בעייתי בעיניי.
זה קשה וזהו, לא משנה מה יותר ומה פחות
ולכן לא נכון בעיניי לנסות להשוות.
בכל מקרה כואב לי לשמוע על החוויות שעברת ושולחת לך חיבוק
נו אבל זה בדיוק מה שאני אומרתחולת שוקולד
שיש נטיה להסתכל על דברים חיצוניים כמו כסף,משפחה, ילדים, ולא על דברים כמו התקפי חרדה למשל שקשים בפני עצמם, בלי קשר למה שגרם להם (כדורים לא נכנסים לפה בכלל כי הם חלק מהריפוי ולא חלק מהבעיה, הצורך בכדורים הוא זה שנכנס לכאן(
ומסכימה שאין טעם להשוות, פשוט צורם לי חוסר המודעות לקשיים השקופים, שיותר קשים מאלה שלא אבל מי שמתמטדד איתם צריל להתמודד גם עם חוסר ההבנה של הסביבה
ותודה על החיבוק! מחבקת חזרה💜
ומסכימה שאין טעם להשוות, פשוט צורם לי חוסר המודעות לקשיים השקופים, שיותר קשים מאלה שלא אבל מי שמתמטדד איתם צריל להתמודד גם עם חוסר ההבנה של הסביבה
ותודה על החיבוק! מחבקת חזרה💜
מסכימה איתך. צודקתאין ייאוש בעולם
וגם נראלי שיש הרבה יותר הסתרה בנושא הזה, ופחות חמלה מהסביבה. וואו הרבה יותר קל לי לשתף שעברתי הפלות מאשר אם הייתי עוברת דיכאון קליני או מחשבות אובדניות, לא יודעת את מי הייתי משתפת ואם בכלל. שלא נדע.
מחבקת אותך!!
מחבקת אותך!!
מצטרפת לחיבוקלמה לא123
ולגבי הדיכאון יש לי המון ניסיון
אם בא לך לשתף
אשמח בפרטי
תודה לכןחולת שוקולד
אני האמת לא מדברת על עצמי ב''ה כי אני כרגע במצב יחסית טוב ובטח מעדיפה את זה מלצפות, מדברת באופן כללי על זה שמצבים נפשיים זה קושי עצום בפני עצמו,
יכולה להיות אישה שמצפה אבל מתמודדת עם זה ומצליחה לשמוח ויכולה להיות אישה שזה מכניס אותה לדיכאון עמוק או גורם לה לאובססיות ואז הבעיה הנפשית הרבה יותר גדולה מהציפיה
יכולה להיות אישה שמצפה אבל מתמודדת עם זה ומצליחה לשמוח ויכולה להיות אישה שזה מכניס אותה לדיכאון עמוק או גורם לה לאובססיות ואז הבעיה הנפשית הרבה יותר גדולה מהציפיה
שמחה בשבילךלמה לא123
עלי והצליחי
תודהחולת שוקולד
אחת אפס לטובתך...רשש
אין ספק שזה חמור יותר וקשה יותר
פשוט מישהיא הזכירה כאן זוגיות גרועה וציון גרוע וזה פשוט כאין וכאפס לעומת צפיה לילדים (שוב, לא מנסיון, מהשערה)
גם לי לקח שנים להביא ילד לעולםאהבתחינם
ובסוף זה הגיע ב"ה, וגם לכן זה יגיע אני בטוחה.
אבל כאב לי לקרוא את התגובה הזאת
אין צורך להסתכל במה האחרת זכתה,
אם יש לה ילדים תהיי בטוחה שיש לה ניסיון אחר.
את תזכי לזה
ובע"ה זה יגיע
וגם לך יהיו הרבה ילדים
אני בטוחה בזה!
אין צורך להתבטא ככה ומבינה מאוד את הכאב שלך.
יש לי חברה בת 26, ילדה יום ראשון את הבת ה6 שלה(יש תאומות באמצע)
כל אמצעי מניעה אפשרי לא עזר
בבכורה נקלטה כי רצתה כמובן,
אחר כך לקחה גלולות ונקלטה בתאומות,
אחרי התאומות שמה התקן ונקלטה שהתאומות היו בנות 4 חודשים!!!!!! ,
וכן הלאה...
היא פשוט פוריה בלי עין הרע
ואת חושבת שזה לא ניסיון?
היא מדברת איתי שיש ימים שהיא לא ישנה לילות,לילות..
יום ראשון חגגה לבת יום הולדת שנה, וב11 בלילה הרגישה צירים וילדה עוד בת.
שתביני..
יש גם ניסיון כזה,
שה' נותן בלי שתבקשי בכלל
ואין ברירה.
תשמחי בחלקך, הטוב עוד לפניך.
אבל כאב לי לקרוא את התגובה הזאת
אין צורך להסתכל במה האחרת זכתה,
אם יש לה ילדים תהיי בטוחה שיש לה ניסיון אחר.
את תזכי לזה
ובע"ה זה יגיע
וגם לך יהיו הרבה ילדים
אני בטוחה בזה!
אין צורך להתבטא ככה ומבינה מאוד את הכאב שלך.
יש לי חברה בת 26, ילדה יום ראשון את הבת ה6 שלה(יש תאומות באמצע)
כל אמצעי מניעה אפשרי לא עזר
בבכורה נקלטה כי רצתה כמובן,
אחר כך לקחה גלולות ונקלטה בתאומות,
אחרי התאומות שמה התקן ונקלטה שהתאומות היו בנות 4 חודשים!!!!!! ,
וכן הלאה...
היא פשוט פוריה בלי עין הרע
ואת חושבת שזה לא ניסיון?
היא מדברת איתי שיש ימים שהיא לא ישנה לילות,לילות..
יום ראשון חגגה לבת יום הולדת שנה, וב11 בלילה הרגישה צירים וילדה עוד בת.
שתביני..
יש גם ניסיון כזה,
שה' נותן בלי שתבקשי בכלל
ואין ברירה.
תשמחי בחלקך, הטוב עוד לפניך.
תגידי להחיוך2019
שתנסה ללמוד מודעות לפוריות ולהמנע בימים פוריים...
ניראלי שגם את זה עשתה..אהבתחינם
היא רוצה קשירת חצוצרות.
🥺
🥺
אני בטוחה שכשחיכית לילדים לפעמים כאב לךאין ייאוש בעולם
שחברות יולדות ואת לא.
אין לי מושג כמה חיכית ומה בדיוק היה הנסיון שלך.
אבל א. קל לך יותר לראות את זה כשאת בסיום התהליך ולא באמצע הקושי ולא רואה את הסוף.
ב. האמת מפליא אותי שעברת את זה ואין לך הבנה לקושי הסביבתי שלנו.
בכל מקרה אני עומדת מאחורי המילים שלי ואפילו גאה בהן.
זה לא סותר את זה שאני יודעת שלכל אחד יש קושי.
שאני משתדלת להסתכל על הטוב.
שאני לא קנאית ולא צרת עין.
אני פשוט עוברת נסיון קשה בגבורה.
אין לי מושג כמה חיכית ומה בדיוק היה הנסיון שלך.
אבל א. קל לך יותר לראות את זה כשאת בסיום התהליך ולא באמצע הקושי ולא רואה את הסוף.
ב. האמת מפליא אותי שעברת את זה ואין לך הבנה לקושי הסביבתי שלנו.
בכל מקרה אני עומדת מאחורי המילים שלי ואפילו גאה בהן.
זה לא סותר את זה שאני יודעת שלכל אחד יש קושי.
שאני משתדלת להסתכל על הטוב.
שאני לא קנאית ולא צרת עין.
אני פשוט עוברת נסיון קשה בגבורה.
לא אמרתי שאת לא עובדת ניסיון קשה בגבורה,אהבתחינם
את בהחלט גיבורה.
ואני הכי איתך!
ועברתי את זה, ויותר מיזה!!!!!! אחרי שנים שזכיתי בילדה שלי, היא נפטרה.
הבנה יש לי.
אבל בחיים לא אוציא משפט שפתחו לי מעון ,או משהו בסגנון.
מבינה את הקושי, וחיכיתי 6 שנים.
וכל חברה שילדה עשיתי לעצמי מנהג להתנחם במשהו מתוק(אולי זה מה שמסביר את המשקל?)
לא שזה שווה ערך לזה,
פשוט רציתי משהו שינחם, שפחות יכאב.
ואותה חברה שילדה, אחרי כמה חודשים בישרה שהיא שוב בהיריון, ואז אחותי, ו2 גיסות שלי, ועוד חברה, וכולן התחתנו אחרי.
ואני מגיעה לברית,
וכולם עם עגלות מסתכלות עלי ברחמים.
ולא קל לי לדבר על זה ככה כי כבר זכיתי ב"ה, יש לי ילדה שלצערי איבדתי, שלא זכיתי לגדל, שהיא חור עמוק מאוד בלב, שמזכיר לי כל דקה ודקה את הניסיון הזה.
מבינה אותך
הכי בעולם!
אבל הגישה שלי שונה, בטח שלא להסתכל בצורה כזאת על הסביבה(מדברת על הדרך שלי, תבחרי מה לך יעשה טוב)
ואני הכי איתך!
ועברתי את זה, ויותר מיזה!!!!!! אחרי שנים שזכיתי בילדה שלי, היא נפטרה.
הבנה יש לי.
אבל בחיים לא אוציא משפט שפתחו לי מעון ,או משהו בסגנון.
מבינה את הקושי, וחיכיתי 6 שנים.
וכל חברה שילדה עשיתי לעצמי מנהג להתנחם במשהו מתוק(אולי זה מה שמסביר את המשקל?)
לא שזה שווה ערך לזה,
פשוט רציתי משהו שינחם, שפחות יכאב.
ואותה חברה שילדה, אחרי כמה חודשים בישרה שהיא שוב בהיריון, ואז אחותי, ו2 גיסות שלי, ועוד חברה, וכולן התחתנו אחרי.
ואני מגיעה לברית,
וכולם עם עגלות מסתכלות עלי ברחמים.
ולא קל לי לדבר על זה ככה כי כבר זכיתי ב"ה, יש לי ילדה שלצערי איבדתי, שלא זכיתי לגדל, שהיא חור עמוק מאוד בלב, שמזכיר לי כל דקה ודקה את הניסיון הזה.
מבינה אותך
הכי בעולם!
אבל הגישה שלי שונה, בטח שלא להסתכל בצורה כזאת על הסביבה(מדברת על הדרך שלי, תבחרי מה לך יעשה טוב)
כתבת ליאין ייאוש בעולם
אין צורך להתסכל במה האחרת זכתה.
אז למה היית צריכה שוקולד כשחברה ילדה?
למה היית צריכה משהו שינחם, שפחות יכאב? תסתכלי על הטוב שלך. ובטח יש לה קשיים. את לא יודעת.
אותו דבר יכלתי לכתוב לך...
אבל לא. זה ממש לא נכון.
הגיוני מאד שתצטרכי שוקולד.
והמעון היה בצחוק, צחוק מריר
תזרמו..
אז למה היית צריכה שוקולד כשחברה ילדה?
למה היית צריכה משהו שינחם, שפחות יכאב? תסתכלי על הטוב שלך. ובטח יש לה קשיים. את לא יודעת.
אותו דבר יכלתי לכתוב לך...
אבל לא. זה ממש לא נכון.
הגיוני מאד שתצטרכי שוקולד.
והמעון היה בצחוק, צחוק מריר
תזרמו..
להסתכל בצורה שאת מסתכלתאהבתחינם
כואב זה מכאיב, שמתי לי זה יגיע?
אבל בצורה כמו שתיארת זה היה נשמע קיצוני ועדין זה בסדר אם זה טוב לך!
אבל בצורה כמו שתיארת זה היה נשמע קיצוני ועדין זה בסדר אם זה טוב לך!
לא מבינה על מה המהומה. באמת.אין ייאוש בעולם
יכול להיות שהיה נכון לך להתמודד אחרת, מהמם.
אבל אני לא חושבת שהדרך שלי פחות טובה, כפי שאמרת לי למעלה. וחבל.
אבל אני לא חושבת שהדרך שלי פחות טובה, כפי שאמרת לי למעלה. וחבל.
הרב אמר לבעלי שכל דבר שהולך קשה יש בו קדושה.היכונו
גם אני חיכיתי . בעזרת השם תיראי ניסים וניפלאות .שתיזכי לבנים ובנות בנחת ובשמחה.
בנות די, זה פשוט ענין של מקום בחיים כרגערעותוש10
אין ייאוש בעולם - שם מדהים ! מאחלת לך שבקרוב יימלא חסרונך
אני זוכרת שבשנים שעברתי וציפיתי והיה קשה גם חברתית גם נפשית וגם פיזית
אמרתי לחברה טובה שגם כשיהיה לי ילד (אפילו לא דיברתי על ילדים..) זה לא יפצה על השנים הקשות שאני עוברת... ! היא קצת הזדעזעה אבל הכילה אותי
זוכרת את עצמי מאוד צינית וכן, כואבת שחברות ילדו לידי והתחתנו מלא אחריי.. כן היה לי קשה והם התלננו כמה קשה להם..
כן ! היה לי קשה מאוד שכל כל החברות שלי הלכו כל הפסקה למעון במכללה להניק לאכול ולפטפט, ואני נשארת לבד מהחבורה לאכול בכיתה... (עד שחברה אחת אמפטית במיוחד הזמינה אותי לבוא איתה- והיה לי מאוד נחמד)
בכיתי לא מעט, וכן- מאוד הסתכלתי על אחרים. מה לעשות ?? היו הרבה אחרים ואני הייתי יחידה בלי ילדים שלא התחתנה אתמול...
והייתי מאוד מאוד צינית- כלפי כולם
אבל ! היום אני במקום אחר.
חברה הזכירה לי את המשפט הכואב שלי מהעבר ששום דבר לא יפצה על הסבל שעברתי- אז כן זה כן מפצה, ופחות כואב לי, והכאב רחוק. יש המתקת הדינים !!
וגם אישית אני קוראת לזה - ירדתי מהרכבת (המרוץ לילדים שהייתי בו בהרגשה)
אני לא מסתכלת כל אחת כמה יש לה, ומתי היא יולדת ואיך לי יש כבר ילד בגיל × ללא תינוק ולכולם יש.... לא משווה לא מסתכלת, שמחה בשמחה כולן, יש לי חברות טובות מאותגרות ולא מאותגרות, לא מתקרבת לכאלה שמסוגלות להגיד- עכשיו קל לך לדבר, שיהיו לך x y z ילדים אז נראה מה תגידי...
אני זה אני - לא משנה כמה ילדים יש לי, אני לא "נמדדת בזה"
אני גרה באוכלוסיה מאוד ולדנית (דגש על המאוד!) מספר ילדים דו ספרתי נפוץ מאוד.
בילד השני אחרי שילדתי עזבתי את עולם ההשוואות , נס גלוי שה' עשה איתי ! כי מאז גם הצטרפו גיסות למשפחה שיולדות ברוך ה' ואני בשמחה איתן, וגם נכנסתי לקטגוריה של הריון בסיכון מסיבות אחרות אז אוי ואבוי היה לי אם הייתי בהשוואות
אני זוכרת שבשנים שעברתי וציפיתי והיה קשה גם חברתית גם נפשית וגם פיזית
אמרתי לחברה טובה שגם כשיהיה לי ילד (אפילו לא דיברתי על ילדים..) זה לא יפצה על השנים הקשות שאני עוברת... ! היא קצת הזדעזעה אבל הכילה אותי
זוכרת את עצמי מאוד צינית וכן, כואבת שחברות ילדו לידי והתחתנו מלא אחריי.. כן היה לי קשה והם התלננו כמה קשה להם..
כן ! היה לי קשה מאוד שכל כל החברות שלי הלכו כל הפסקה למעון במכללה להניק לאכול ולפטפט, ואני נשארת לבד מהחבורה לאכול בכיתה... (עד שחברה אחת אמפטית במיוחד הזמינה אותי לבוא איתה- והיה לי מאוד נחמד)
בכיתי לא מעט, וכן- מאוד הסתכלתי על אחרים. מה לעשות ?? היו הרבה אחרים ואני הייתי יחידה בלי ילדים שלא התחתנה אתמול...
והייתי מאוד מאוד צינית- כלפי כולם
אבל ! היום אני במקום אחר.
חברה הזכירה לי את המשפט הכואב שלי מהעבר ששום דבר לא יפצה על הסבל שעברתי- אז כן זה כן מפצה, ופחות כואב לי, והכאב רחוק. יש המתקת הדינים !!
וגם אישית אני קוראת לזה - ירדתי מהרכבת (המרוץ לילדים שהייתי בו בהרגשה)
אני לא מסתכלת כל אחת כמה יש לה, ומתי היא יולדת ואיך לי יש כבר ילד בגיל × ללא תינוק ולכולם יש.... לא משווה לא מסתכלת, שמחה בשמחה כולן, יש לי חברות טובות מאותגרות ולא מאותגרות, לא מתקרבת לכאלה שמסוגלות להגיד- עכשיו קל לך לדבר, שיהיו לך x y z ילדים אז נראה מה תגידי...
אני זה אני - לא משנה כמה ילדים יש לי, אני לא "נמדדת בזה"
אני גרה באוכלוסיה מאוד ולדנית (דגש על המאוד!) מספר ילדים דו ספרתי נפוץ מאוד.
בילד השני אחרי שילדתי עזבתי את עולם ההשוואות , נס גלוי שה' עשה איתי ! כי מאז גם הצטרפו גיסות למשפחה שיולדות ברוך ה' ואני בשמחה איתן, וגם נכנסתי לקטגוריה של הריון בסיכון מסיבות אחרות אז אוי ואבוי היה לי אם הייתי בהשוואות
וואו מה עברתאמאשוני
את מדהימה!! איזו צורה הסתכלות אני בטוחה שקודם כל זה טוב לך לחשוב חיובי.
אני בטוחה שאת עם כוחות מיוחדים שהצלחת לפתח עם הזמן,
הרבה חיבוקים!!!!
ושלא תדעי עוד צער!
אני בטוחה שאת עם כוחות מיוחדים שהצלחת לפתח עם הזמן,
הרבה חיבוקים!!!!
ושלא תדעי עוד צער!
אמן, תודה רבה 😍אהבתחינם
אהבת חינם ! שהקבה ימלא את חסרונךLola_123
כאב לי לשמוע
אין ייאוש בעולם. את צודקת . אני מבינה אותךLola_123
זה לא מתוך צרות עין או קנאה.
ןזה לא שאנחנו לא שמחות בשמחת אחרות.
אבל ואבל גדול...
זה טבע האדם!!!!
כשיש לל חוסר ואתה בולט בחסרונך...
ולכולם מסביב יש
זה קשה.
אני בתקופת ההורמונים הייתי בןכה כשהייתי רואה נשים בהריון.
אל תשפטו בנות.
מי שלא חוותה לא מדמיינת איזה נסיון זה.
הלוואי שכל בנות ישראל תקלטנה במהירות.
ןזה לא שאנחנו לא שמחות בשמחת אחרות.
אבל ואבל גדול...
זה טבע האדם!!!!
כשיש לל חוסר ואתה בולט בחסרונך...
ולכולם מסביב יש
זה קשה.
אני בתקופת ההורמונים הייתי בןכה כשהייתי רואה נשים בהריון.
אל תשפטו בנות.
מי שלא חוותה לא מדמיינת איזה נסיון זה.
הלוואי שכל בנות ישראל תקלטנה במהירות.
ואוושלומצ'
כמה שאני מבינה. בעיקר מכיוון של הרווקות המצפות. לא קל בכלל
את בחורה בריאה בנפשך ואמיתית כל כךMamina
התגובה שלך זה פשוט את.
הכנות שלך עם עצמך מדהימה
בלי יותר מדי התייפיפויות. ככה את מרגישה.
מזדהה מאוד בעניין מסוים..
כשהפלתי פעם שניה הייתי מרוסקת.. שנאתי את העולם..
בעלי אמר לי מה הם אשמים? אמרתי לו ככה אני מרגישה. שאני עוברת חוויה מטלטלת ומה הם מבינים.. ופרקתי הכל ואמרתי כל רגש ותחושה ונתתי לה מקום. בלי להסתיר. וגם אני כנה ואמרתי לגיסותי תניחו לי. עופו לי מהחיים עד להודעה חדשה(בעדינות יותר) כי מה אתן מבינות בכלל? ואני לא מתחרטת לרגע על זה. כי אחרי ההפלה הזאת שנתתי מקום אמיתי לכאב שלי צמחתי התבגרתי גדלתי.. וכן אחכ חזרתי לעצמי... נירגעתי..." אין יאוש בעולם" בסערת רגשות.. אחרי הפלות... ללא ילדים עדיין... מותר לה . מותר לך אהובה לפרוק. אל תקשיבי לביקורות והערות תתני לרגש שלך לצאת...
אל תכעסו כל הלא מסכימות .. כל אחת ומנגנון הנפש שלה... אל תשפטו אל תחנכו. תכילו. ואם לא. עדיף לא לענות. אני מזמן סיימתי לשפוט בני אדם.
שבת שלום.
הכנות שלך עם עצמך מדהימה
בלי יותר מדי התייפיפויות. ככה את מרגישה.
מזדהה מאוד בעניין מסוים..
כשהפלתי פעם שניה הייתי מרוסקת.. שנאתי את העולם..
בעלי אמר לי מה הם אשמים? אמרתי לו ככה אני מרגישה. שאני עוברת חוויה מטלטלת ומה הם מבינים.. ופרקתי הכל ואמרתי כל רגש ותחושה ונתתי לה מקום. בלי להסתיר. וגם אני כנה ואמרתי לגיסותי תניחו לי. עופו לי מהחיים עד להודעה חדשה(בעדינות יותר) כי מה אתן מבינות בכלל? ואני לא מתחרטת לרגע על זה. כי אחרי ההפלה הזאת שנתתי מקום אמיתי לכאב שלי צמחתי התבגרתי גדלתי.. וכן אחכ חזרתי לעצמי... נירגעתי..." אין יאוש בעולם" בסערת רגשות.. אחרי הפלות... ללא ילדים עדיין... מותר לה . מותר לך אהובה לפרוק. אל תקשיבי לביקורות והערות תתני לרגש שלך לצאת...
אל תכעסו כל הלא מסכימות .. כל אחת ומנגנון הנפש שלה... אל תשפטו אל תחנכו. תכילו. ואם לא. עדיף לא לענות. אני מזמן סיימתי לשפוט בני אדם.
שבת שלום.
וואו חיזקת אותי. אין לי מילים. תודה!!אין ייאוש בעולם
חיבוק💙💙מישהי11
חיבוק גדול יקירה, אמן שתראי את הנס הפרטי שלך בקרוב ממשהמקורית
אמןבעוז וענווה!
מזדהה איתך נורא! הקושי של החוסר.Lola_123
במיוחד בלימודים..
וואו אין לי מילים..
אני נכנסתי להריון הרבה אחרי שסיימתי. אני קוראת אותל ונזכרת וזה צובט.
שולחת לך חיבןק ענקי!!!
בעה זה יבוא לך בקרוב ובקלות.
תפרקי כמה שאת יכולה וזה יגיע . חיבוק
וואו אין לי מילים..
אני נכנסתי להריון הרבה אחרי שסיימתי. אני קוראת אותל ונזכרת וזה צובט.
שולחת לך חיבןק ענקי!!!
בעה זה יבוא לך בקרוב ובקלות.
תפרקי כמה שאת יכולה וזה יגיע . חיבוק
מזדהה איתך מאוד מאוד !רעותוש10
עברתי 4 שנים במכללה ולא זכיתי ללדת בשנים אלו...
וואו, איזה קשה זה היה, כל כך הרבה לידות מסביב, וגם תחושה שלך אין בכלל מה לדבר כי הן כאלה מיוחדות שגם מצליחות ללמוד וגם ללדת וגם ילדים...
)במיוחד בתחילת הדרך כשהריון למשל תופס את על הענין של האישה ההרה, תחושה שאין על מה לדבר איתה חוץ מזה)
נורא רציתי שהילד שלי יהיה גם בתינוקיה במכללה כי הייתה שם מטפלת מקסימה...
מאחלת לך שה' ימלא חסרונך במהרה !!
אני זוכרת 2 דברים שעזרו לי בזמנו מאוד, א. חברה טובה גם אם היא אמא או גם אם לא, להיות איתה, לפטפט, ללמוד ביחד (אתן יכולות ללכת אחת לשניה או בטלפון, או אפילו סתם עזרה הדדית לצלם חומר אחת לשניה)
הייתה לי חברה כזאת מתוקה, היא ילדה צפוף 2 ילדים אבל הילדה השניה גילו לה מחלה (שחיים איתה אבל קשה) מיד אחרי הלידה ופתאום אני נהייתי המעודדת שלה...
דבר שני, להשקיע בלימודים, תמיד השקעתי כי חשבתי ששנה הבאה בטח יהיה לי ילד אז להשקיע השנה כדי שיהיה לי ממוצע טוב... בסוף רק באמצע שנה ד' הייתי בהריון אז יכולתי קצת לחפף
וואו, איזה קשה זה היה, כל כך הרבה לידות מסביב, וגם תחושה שלך אין בכלל מה לדבר כי הן כאלה מיוחדות שגם מצליחות ללמוד וגם ללדת וגם ילדים...
)במיוחד בתחילת הדרך כשהריון למשל תופס את על הענין של האישה ההרה, תחושה שאין על מה לדבר איתה חוץ מזה)
נורא רציתי שהילד שלי יהיה גם בתינוקיה במכללה כי הייתה שם מטפלת מקסימה...
מאחלת לך שה' ימלא חסרונך במהרה !!
אני זוכרת 2 דברים שעזרו לי בזמנו מאוד, א. חברה טובה גם אם היא אמא או גם אם לא, להיות איתה, לפטפט, ללמוד ביחד (אתן יכולות ללכת אחת לשניה או בטלפון, או אפילו סתם עזרה הדדית לצלם חומר אחת לשניה)
הייתה לי חברה כזאת מתוקה, היא ילדה צפוף 2 ילדים אבל הילדה השניה גילו לה מחלה (שחיים איתה אבל קשה) מיד אחרי הלידה ופתאום אני נהייתי המעודדת שלה...
דבר שני, להשקיע בלימודים, תמיד השקעתי כי חשבתי ששנה הבאה בטח יהיה לי ילד אז להשקיע השנה כדי שיהיה לי ממוצע טוב... בסוף רק באמצע שנה ד' הייתי בהריון אז יכולתי קצת לחפף
אני גםאין ייאוש בעולם
לא זכיתי להיכנס להריון בלימודים
וכל כך רציתי כבר גם לבוא עם הבטן
אבל לא "הצלחתי"
נכנסתי להריון פעם ראשונה חודש אחרי סיום הלימודים.
והיתה לנו פגישת מחזור לסיום כזה, ושמחתי שהנה אני גם אבוא עם בטן, אפילו שכבר נגמר התואר, אבל זה יהיה עם כל הסטודנטים של התואר ואזכה להשלמת החסך הזה.
אבל עד הפגישה הזו הוא כבר נפל לי.
ולא זכיתי להשלים את החסך.
וכל כך רציתי כבר גם לבוא עם הבטן
אבל לא "הצלחתי"
נכנסתי להריון פעם ראשונה חודש אחרי סיום הלימודים.
והיתה לנו פגישת מחזור לסיום כזה, ושמחתי שהנה אני גם אבוא עם בטן, אפילו שכבר נגמר התואר, אבל זה יהיה עם כל הסטודנטים של התואר ואזכה להשלמת החסך הזה.
אבל עד הפגישה הזו הוא כבר נפל לי.
ולא זכיתי להשלים את החסך.
תבשרי לנו בקרוב אהובה. תזכרי שאחנו איתך. תפרקי מתי שתרציLola_123
וכן, אחרי שמגיע הילד זה מנחם.
זה מרפא הכל.
אפשר לשאול באיזה שלב את ? אולי נוכל לתת טיפים.
זה מרפא הכל.
אפשר לשאול באיזה שלב את ? אולי נוכל לתת טיפים.
תודהאין ייאוש בעולם
מבחינה רפואית ב"ה מטופלת אצל המומחים ביותר בתחום ההפלות החוזרות.
כולל המומחה הגדול - בורא עולם שבטח תכף יראה לי את הישועה שלי.
תגובות כמו שלך ושל עוד מקסימות שיש כאן, בהחלט מרפאות את הכאב.
כולל המומחה הגדול - בורא עולם שבטח תכף יראה לי את הישועה שלי.
תגובות כמו שלך ושל עוד מקסימות שיש כאן, בהחלט מרפאות את הכאב.
אני כולי דמעותאוהבת ה בליבי
יכולה להגיד לך, שאני מבינה אותך מאוד.
וכל חברה שאני רואה שצצה לה בטן, או שמספרת
אני פשוט יושבת בבית ובוכה יום שלם.
התחתנתי, והייתי תמימה.. הייתי בטוחה שזה יהיה קל.
ויש לי חברות שמנעו, שהיום הן כבר עם ילד.
ויש לי כעס, כי אני לא מנעתי.
ואני כ"כ רציתי.
ואני עכשיו מחכה..
ותמיד צריך להתחשב באותן חברות הריוניות.
לעזור להן.
ומי עוזר לי?
קשה להן ללכת הן כבר בחודש 9
ומי עוזרת לי שאני במחזור וכולי כאבים.
פיזית ונפשית.
ושאנשים ברחוב שואלים אותי אם אני מקבלת מחזור סדיר?
ואם אתחיל לאכול אני אכנס להריון.
והדודה הזאת שאומרת לי שהיא הייתה בטוחה שאני אהיה בהריון מהר! ומצחקקת.
והחבר של ההורים ששואל אותי איפה הילד?
לא נולד לך ילד? אה. אז בעזרת השם.
ואת מכווצת כולך, ולפני ברית מכינה את עצמך נפשית ורגשית. איך לא להיות נפשית בברית.
ולחשוב על דברים אחרים, ולא לבכות!רק לא לבכות.
תראי שמחה.. כאילו זה סבבה לך.
והנסיעות האלו לקברי צדיקים, שני חמישי שני.
והריבים עם בעלי שדי כדאי להתחיל טיפולים!
ואני עוד מאמינה.. שבוקר אחד אקום ואראה 2 פסים.
וזה שאני לא מסוגלת לפתוח סידור תפילה.
והבדיקות.
ולראות בשבת את כל האחיינים.. ואת האחות שבדיוק בהריון.
ומה לא טוב בך?
ואת המשפטים של החברות, כשתיהי בהריון אז תצטרכי ככה וככה..
וההסתרות.
וזה שפשוט אין לי למי לספר כלום על זה, כי אני מרגישה שאני מעכירה את האווירה.
ההיא בהריון, והיא בדיוק ילדה.
ומה תספרי להן? למה את הורסת שמחות?
וזה שאני קמה כל יום בשעה 1, כי אני הולכת לישון ב5
אחרי שקראתי בכל הפורומים ובנושאי הריון ולידה.
שאני לא יוצאת מהבית ומתרחקת.
ומי שנותר לי הוא בעלי..
איך אפשר להשוות את כל זה לציון?
כמה פעמים לפני שהייתי ניגשת למבחן, הייתי אומרת להקבה, מצידי להכשל רק שאהיה בהריון.
וככה הייתי עושה איתו הסכמים תמיד.
אז באמת מי שלא שם ולא הייתה שם, לדעתי שלא תגיב כאן. שתדלג.
את מכאיבה, וכואב לנו מספיק.
גם אל תרחמי עלינו.
פשוט אל.
וכל חברה שאני רואה שצצה לה בטן, או שמספרת
אני פשוט יושבת בבית ובוכה יום שלם.
התחתנתי, והייתי תמימה.. הייתי בטוחה שזה יהיה קל.
ויש לי חברות שמנעו, שהיום הן כבר עם ילד.
ויש לי כעס, כי אני לא מנעתי.
ואני כ"כ רציתי.
ואני עכשיו מחכה..
ותמיד צריך להתחשב באותן חברות הריוניות.
לעזור להן.
ומי עוזר לי?
קשה להן ללכת הן כבר בחודש 9
ומי עוזרת לי שאני במחזור וכולי כאבים.
פיזית ונפשית.
ושאנשים ברחוב שואלים אותי אם אני מקבלת מחזור סדיר?
ואם אתחיל לאכול אני אכנס להריון.
והדודה הזאת שאומרת לי שהיא הייתה בטוחה שאני אהיה בהריון מהר! ומצחקקת.
והחבר של ההורים ששואל אותי איפה הילד?
לא נולד לך ילד? אה. אז בעזרת השם.
ואת מכווצת כולך, ולפני ברית מכינה את עצמך נפשית ורגשית. איך לא להיות נפשית בברית.
ולחשוב על דברים אחרים, ולא לבכות!רק לא לבכות.
תראי שמחה.. כאילו זה סבבה לך.
והנסיעות האלו לקברי צדיקים, שני חמישי שני.
והריבים עם בעלי שדי כדאי להתחיל טיפולים!
ואני עוד מאמינה.. שבוקר אחד אקום ואראה 2 פסים.
וזה שאני לא מסוגלת לפתוח סידור תפילה.
והבדיקות.
ולראות בשבת את כל האחיינים.. ואת האחות שבדיוק בהריון.
ומה לא טוב בך?
ואת המשפטים של החברות, כשתיהי בהריון אז תצטרכי ככה וככה..
וההסתרות.
וזה שפשוט אין לי למי לספר כלום על זה, כי אני מרגישה שאני מעכירה את האווירה.
ההיא בהריון, והיא בדיוק ילדה.
ומה תספרי להן? למה את הורסת שמחות?
וזה שאני קמה כל יום בשעה 1, כי אני הולכת לישון ב5
אחרי שקראתי בכל הפורומים ובנושאי הריון ולידה.
שאני לא יוצאת מהבית ומתרחקת.
ומי שנותר לי הוא בעלי..
איך אפשר להשוות את כל זה לציון?
כמה פעמים לפני שהייתי ניגשת למבחן, הייתי אומרת להקבה, מצידי להכשל רק שאהיה בהריון.
וככה הייתי עושה איתו הסכמים תמיד.
אז באמת מי שלא שם ולא הייתה שם, לדעתי שלא תגיב כאן. שתדלג.
את מכאיבה, וכואב לנו מספיק.
גם אל תרחמי עלינו.
פשוט אל.
כל מילהאין ייאוש בעולם
אני בוכה - מה השם שלכן לתפילה? שלחנה בפרטי כמובןרשש
אני בטוח לא מכירה אתכן כי אין לי כרגע ב"ה אף מכרה במצב הזה לכן מרשה לעצמי לשאול
אפשר רק שאלהאמא שלה.
בתמימות,
את לא חייבת לענות
למה את/ן פה?
זה לא פורום פוריות הרי, זה פורום הריון ולידה...
להסתובב פה, לקרוא, להגיב, לקבל תגובות שלא מבינות, זה לא רק מכאיב יותר?
את לא חייבת לענות
למה את/ן פה?
זה לא פורום פוריות הרי, זה פורום הריון ולידה...
להסתובב פה, לקרוא, להגיב, לקבל תגובות שלא מבינות, זה לא רק מכאיב יותר?
קודם כל טכניתאין ייאוש בעולם
אצלי העניין זה הפלות, לכן פורום פוריות לא שייך לסיפור שלי ופורום אובדן הריון לא כל כך פעיל.
לעומת זאת הפורום הזה מאד פעיל וגם מאד מגוון (יש כאן גם נשים שעברו טיפולים, הפלות, קיסרי ומה לא, גם אם היום יש להן ילדים, יש כאן רצף מגוון של היסטוריה מיילדותית)
מעבר לזה אין כאן רק דיונים בנושא הריון ולידה. הרבה נכנסות לכאן ומספרות על דימומים וחלקן גם בסוף על הפלה, ובזה אני חושבת שאני יכולה לעזור. לפעמים עולה נושא של כאבים ביחסים וכו' כך שיש כאן מגוון נושאים נשיים
בנוסף, אני בוחרת לאיזה שירשורים להיכנס, לשירשורים רבים אני אכן לא נכנסת.
לגביי תגובות לא מבינות, זה רק נותן לי דרייב להישאר כאן יותר כי אני חושבת שזה חשוב להעלות את המודעות, ולשנות כל מיני עיוותים מחשבתיים שיש בחברה.
נהדר בעיניי שיש כאן מדי פעם ריענון לכמה זה לא מובן מאליו עבור כולן.
לעומת זאת הפורום הזה מאד פעיל וגם מאד מגוון (יש כאן גם נשים שעברו טיפולים, הפלות, קיסרי ומה לא, גם אם היום יש להן ילדים, יש כאן רצף מגוון של היסטוריה מיילדותית)
מעבר לזה אין כאן רק דיונים בנושא הריון ולידה. הרבה נכנסות לכאן ומספרות על דימומים וחלקן גם בסוף על הפלה, ובזה אני חושבת שאני יכולה לעזור. לפעמים עולה נושא של כאבים ביחסים וכו' כך שיש כאן מגוון נושאים נשיים
בנוסף, אני בוחרת לאיזה שירשורים להיכנס, לשירשורים רבים אני אכן לא נכנסת.
לגביי תגובות לא מבינות, זה רק נותן לי דרייב להישאר כאן יותר
כי אני חושבת שזה חשוב להעלות את המודעות, ולשנות כל מיני עיוותים מחשבתיים שיש בחברה.נהדר בעיניי שיש כאן מדי פעם ריענון לכמה זה לא מובן מאליו עבור כולן.
וואו. הנה על זה דיברתי.אוהבת ה בליבי
קודם כל, אני כאן. כי זה הרבה מעבר לפורום רק של הריון ולידה. ואני חושבת שגם אני קשורה להריון ולידה, וגם אני ועוד רבות שמחכות אזכה לכך.
יש כאן שאלות החל מביוץ/ווסת/התייעצות לגבי מריבה עם השכנה וכו. פורום של נשים.
הקטלוג הזה, של את בקשיי פוריות אז לכי לפורום פוריות הוא נוראי.
כי אנחנו הרבה יותר מזה. ועל מה שאני מדברת
זה שהרבה פעמים מוציאים את הנשים 'באתגר הפוריות' מהחברה,
כי א. מרחמים עליהן. ב. כי הן פשוט לא קשורות לשיח לא תורמות ולא תורמים להם.
בחיים לא כאב לי שמישהי כאן בישרה על הריון
להפך, שמחתי בשמחתה!
הדברים שאני מדברת עליהן, זה החוסר טקט של אנשים, החוסר הקשבה, הפנים מול פנים שאין לך את היכולת באמת להגיב, או לבכות.
ו"להוציא אותנו מחוץ למחנה".
ונתחיל מזה שרוב הבנות כאן מקסימות תומכות ועוזרות. וגם יש כאלה שכן תתפלאי, אבל עברו את זה.
וזה כיף להתייעץ איתן, ולקבל כוח נשי.
גם מאישה שיש לה ילדים צפופים, וגם מאישה שעדיין מנסה להקלט.
אהבת ישראל. בלי קטלוג.
יש כאן שאלות החל מביוץ/ווסת/התייעצות לגבי מריבה עם השכנה וכו. פורום של נשים.
הקטלוג הזה, של את בקשיי פוריות אז לכי לפורום פוריות הוא נוראי.
כי אנחנו הרבה יותר מזה. ועל מה שאני מדברת
זה שהרבה פעמים מוציאים את הנשים 'באתגר הפוריות' מהחברה,
כי א. מרחמים עליהן. ב. כי הן פשוט לא קשורות לשיח לא תורמות ולא תורמים להם.
בחיים לא כאב לי שמישהי כאן בישרה על הריון
להפך, שמחתי בשמחתה!
הדברים שאני מדברת עליהן, זה החוסר טקט של אנשים, החוסר הקשבה, הפנים מול פנים שאין לך את היכולת באמת להגיב, או לבכות.
ו"להוציא אותנו מחוץ למחנה".
ונתחיל מזה שרוב הבנות כאן מקסימות תומכות ועוזרות. וגם יש כאלה שכן תתפלאי, אבל עברו את זה.
וזה כיף להתייעץ איתן, ולקבל כוח נשי.
גם מאישה שיש לה ילדים צפופים, וגם מאישה שעדיין מנסה להקלט.
אהבת ישראל. בלי קטלוג.
אבל היא שאלה בתמימות ולטובתךרעותוש10
ממש לא קיטלגה אותך...
תראי,
אני גם חוויתי קשיים בתחום (הקשיים אגב לא נעלמים, גם כשיש ילדים, רק יותר מתמתקים נפשית)
הייתי שותפה פעילה בפורום פוריות בתפוז, שהיה מקום מקסים מכיל תומך ומקצועי (למפגשים לא הגעתי כי הפער הדתי גדול עליי, אני אפילו טיפת אוכל לא יכניס שם לפה..)
וברחתי מכל מה שקשור להריון ולידה, להיכנס לפורום כזה מבחינתי היה רק למרר לעצמי את החיים... לזרות מלח על הפצעים... או איך שלא תירצי לקרוא לזה...
גם כיום- רק אחרי בטא חיובית בבירור ואולטרסאונד שמאשר שיש משהו חי שם בפנים, אני מעיזה להיכנס
אז בכיף, אני לא בעלת הבית כאן, גם אורחת פורחת רק איזה 5 חודשים מאולטרסאונד הזה שאמרתי...
אבל יש הודעות שפשוט אני ממליצה לך לדלג אליהן, זה סתם מכאיב...
ברור שנשים כן צריכות להרגיש בנוח בכל נושא ההריון ולידה, להשתדל להיות אנושיים לכל קושי, וגם לקשיים נורמליים כמו הריון / לידה / התבכיינות ופריקה ככלית על רגעים לא קלים בתחום הזה...
תראי,
אני גם חוויתי קשיים בתחום (הקשיים אגב לא נעלמים, גם כשיש ילדים, רק יותר מתמתקים נפשית)
הייתי שותפה פעילה בפורום פוריות בתפוז, שהיה מקום מקסים מכיל תומך ומקצועי (למפגשים לא הגעתי כי הפער הדתי גדול עליי, אני אפילו טיפת אוכל לא יכניס שם לפה..)
וברחתי מכל מה שקשור להריון ולידה, להיכנס לפורום כזה מבחינתי היה רק למרר לעצמי את החיים... לזרות מלח על הפצעים... או איך שלא תירצי לקרוא לזה...
גם כיום- רק אחרי בטא חיובית בבירור ואולטרסאונד שמאשר שיש משהו חי שם בפנים, אני מעיזה להיכנס
אז בכיף, אני לא בעלת הבית כאן, גם אורחת פורחת רק איזה 5 חודשים מאולטרסאונד הזה שאמרתי...
אבל יש הודעות שפשוט אני ממליצה לך לדלג אליהן, זה סתם מכאיב...
ברור שנשים כן צריכות להרגיש בנוח בכל נושא ההריון ולידה, להשתדל להיות אנושיים לכל קושי, וגם לקשיים נורמליים כמו הריון / לידה / התבכיינות ופריקה ככלית על רגעים לא קלים בתחום הזה...
וואו וואו וואוshiran30005
עשית לי צמרמורת, זה מה שאנחנו מרגישות בדיוק המאותגרות.. כל מילה בסלע
בשורות טובות לכולם והכי חשוב ילד בריא ושלם ובידיים מלאות!!
בשורות טובות לכולם והכי חשוב ילד בריא ושלם ובידיים מלאות!!
תודה לכולם על החיזוקים והתמיכות, אבלבעוז וענווה!
אני רוצה להגיד שאנחנו לא נשואים הרבה זמן, שבעה וחצי חודשים סהכ... אז אנחנו לא לחוצים אבל זה כן ממש קשה כבר. ושוב כמו שאמרתי, הרבה חברות שלי שהתחתנו במהלך השנה שעברה כבר בהריון או עם ילד.... וזה קשה. קשה באמת גם לחזור לבית ריק. קשה להכנס ללידר או לגולף קידס או כל שאר החנויות האלה. קשה להיות עם האחיינים ולא להתעצב ולראות את הגיסות שבדיוק בהריון. וזה קשה שהחברות הטובות במכללה כל הזמן הולכות למכון/מביאות את הילד שלהן לקפיטריה. וקשה להרגיש שאני כבר לא שמחה באמת עם כל הריון של מישהי. וזה קשה כל חודש הזמן שאסורים, ואז אפילו גם אי אפשר לקבל חיבוק חם ותומך... ממש כואב לי לכתוב את זה. אני עם דמעות בעיניים.
*למעוןבעוז וענווה!
חייבת להגיב מהצדshiran30005
קודם כל אין יאוש בעולם פשוט מדהימה! משתדלת להגיב מהניסיון שלה ולהרגיע לא מעט, לי אישית עזרה מאוד במצב של משבר קל. כן גם אני מצפה לילדים אני לאחר המון הפלות וזה קשה מנשואא. אני עובדת ליד מכללה של דתיות וכולם בהריון ובאות אחרי לידה ואחכ עוד ילד ועוד ועוד וזה קשה
לכל אחד יש את הניסיון שלו, אבל בואו ניקח את הכל בפרופורציות נכונות, הפורום נועד לעזור אחד לשני.
ממש גרמתם לי לדמוע , להתרגש ולהתכווץ הכל ביחד!!
מדהימות אחת אחת!!
לכל אחד יש את הניסיון שלו, אבל בואו ניקח את הכל בפרופורציות נכונות, הפורום נועד לעזור אחד לשני.
ממש גרמתם לי לדמוע , להתרגש ולהתכווץ הכל ביחד!!
מדהימות אחת אחת!!
מבינה את כל אלו שרוצות לנחם ולעודדים...
אבל זה צועק לי לכתוב את הצד השני- תצאי מזה, אל תכניסי את עצמך לחווית החוסר בכלל
את לא שם, אל תיכנסי לזה
בעזרת ה' זה יבוא במהרה ובינתיים יש הרבה טוב וחיובי בזמן הזה שאין עדין ילדים
תצאי ותבלי עם בעלך- זה עוד יחסר לך אחר כך עם הלטפל בילדים ותמיד לדאוג לבייביסיטר או להיות בבית כי אין כוח לצאת עם הילדים וזה דורש תמיד מחשבה והתעסקות
הכל לטובה, וכל דבר בזמן שלו
אמרה מישהי שהתמודדה עם זה??Mamina
כן?? חיכית אי פעם לילדים?
ונניח שחיכית והתמודדת עם זה בצורה שכתבת.
נראה לך שיש לך זכות לשפוט מישהי אחרת? על סמך יכולות כוחות הנפש שלך?
אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
אני זועקת ממקום אחר.... לא חיכיתי כמעט לילדים בהתחלה ברוך ה היה ביוץ ואופס נכנסתי להיריון.. אמנם כימי אך חודשיים אחרי זה נפקדתי בבני בכורי.
בחיים לא אעז לשפוט אף אחת ואטיף לאחרות... איך לנהוג ומה לעשות.. אישה בצער מטורף גם בלחכות חודשיים לילד... רחל אמנו זועקת ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי... יעקב עונה לה התחת אלוקים אני וכו.. חזל אומרים ככה עונים לעקרות??? אז אם הצדיקה שבצדיקות לא הצליחה להסתכל כמה טוב לה וסבלה מכך שאין לה ילדים ולא רק היא יש גם את חנה אשת אלקנה שהיתה מדוכאת כבר.. ובכתה בשילה. ועלי הכהן חשבה אותה לשיכורה.. הן היו במצב נורא בנפש. הצדיקות האלה. אז את באה ואומרת לבנות אחרות איך לנהוג??? או אולי את מציעה להן? או אולי תהי אמפטית ותקשיבי לכאב שלהן במקום להיות צדיקה ולהגיד מה הן צריכות לעשות.
ונניח שחיכית והתמודדת עם זה בצורה שכתבת.
נראה לך שיש לך זכות לשפוט מישהי אחרת? על סמך יכולות כוחות הנפש שלך?
אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
אני זועקת ממקום אחר.... לא חיכיתי כמעט לילדים בהתחלה ברוך ה היה ביוץ ואופס נכנסתי להיריון.. אמנם כימי אך חודשיים אחרי זה נפקדתי בבני בכורי.
בחיים לא אעז לשפוט אף אחת ואטיף לאחרות... איך לנהוג ומה לעשות.. אישה בצער מטורף גם בלחכות חודשיים לילד... רחל אמנו זועקת ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי... יעקב עונה לה התחת אלוקים אני וכו.. חזל אומרים ככה עונים לעקרות??? אז אם הצדיקה שבצדיקות לא הצליחה להסתכל כמה טוב לה וסבלה מכך שאין לה ילדים ולא רק היא יש גם את חנה אשת אלקנה שהיתה מדוכאת כבר.. ובכתה בשילה. ועלי הכהן חשבה אותה לשיכורה.. הן היו במצב נורא בנפש. הצדיקות האלה. אז את באה ואומרת לבנות אחרות איך לנהוג??? או אולי את מציעה להן? או אולי תהי אמפטית ותקשיבי לכאב שלהן במקום להיות צדיקה ולהגיד מה הן צריכות לעשות.
היי, 'ים' דיברה בטוב.. היא לא התכוונה למה שאת חושבתאין ייאוש בעולם
היא הגיבה את זה בגלל שהפותחת כתבה שמחכה שבעה חודשים
וזה באמת משנה את התמונה
כי מבחינה רפואית זה תקין ולא מעיד על שום בעיה
זה לא כמו מישי שמחכה שנה וחצי ומעלה
לדעתי נכון במקרה הזה שנתנה לה קצת פרספקטיבה להעריך את הזמן עם בעלה, כי זה לא מישי מאותגרת פוריות.. שבעה חודשים זה לא מאותגר פוריות לפי שום הגדרה רפואית ..חנה ורחל הוגדרו בתורה כמעוכבות. זה לא אותר דבר.
ונכון כשרוצים אז רוצים וזה קשה לחכות. ואני חלילה לא מזלזלת ברצון והכי מבינה גם את הקושי לראות את הסביבה כשרוצים משו.. ולכן לגביי להתסכל על אחרים אני ממש לא אגיד לך לא להתסכל.
אבל דווקא עד שנה כשזה עוד לא מוגדר עיכוב, הייתי באמת ממליצה להנות יותר מהזמן הזוגי ופחות להיות בלחץ.
וזה באמת משנה את התמונה
כי מבחינה רפואית זה תקין ולא מעיד על שום בעיה
זה לא כמו מישי שמחכה שנה וחצי ומעלה
לדעתי נכון במקרה הזה שנתנה לה קצת פרספקטיבה להעריך את הזמן עם בעלה, כי זה לא מישי מאותגרת פוריות.. שבעה חודשים זה לא מאותגר פוריות לפי שום הגדרה רפואית ..חנה ורחל הוגדרו בתורה כמעוכבות. זה לא אותר דבר.
ונכון כשרוצים אז רוצים וזה קשה לחכות. ואני חלילה לא מזלזלת ברצון והכי מבינה גם את הקושי לראות את הסביבה כשרוצים משו.. ולכן לגביי להתסכל על אחרים אני ממש לא אגיד לך לא להתסכל.
אבל דווקא עד שנה כשזה עוד לא מוגדר עיכוב, הייתי באמת ממליצה להנות יותר מהזמן הזוגי ופחות להיות בלחץ.
מכירה מישהי שחיכתה גם חצי שנהMamina
והיה לה קשה כי היתה בת 30 פלוס.. זה גמר אותה.. לא חושבת שנכון לעשות הבדלה בין זאת שמחכה בין חודש לזאת שמחכה כמה שנים. כל אחת והדרך שלה.. הייתי תקיפה כי לי אישית היה קשה אם היו אומרים תהני בינתיים מהזוגיות וכו... איך אפשר להינות שאת בלחץ? ואיך אפשר להגיד למישהי אל תהי בלחץ אם היא בלחץ? זה משהו מבחינתי כוללני... לא להיכנס לנעליים של האחר ולהגיד איך לנהוג ומה להעריך.. לי יש עניין להכיל ולהיות אמפטית לכאב של אחרים גם אם זה כאב שהילדה לא נתנה לה לישון בלילה והיא סובלת ויש כאלו שיגידו לה לפחות יש לך ילד.. כל כאב שבן אדם חווה צריך להכיל. ולא להגיד לפחות ככה וככה תעריכי שככה וככה.. לא מאמינה בזה וזה לא נכון בעיני.
ולך ים מחילה שאני כבידה וקצת הייתי תוקפנית כמובן שלא רוצה לפגוע.... פשוט זה משהו שמציק לי בכללי. וסליחה אם דיברתי בעוינות. לא היתה בכוונתי. דיברתי מתוך לבי.
ולך ים מחילה שאני כבידה וקצת הייתי תוקפנית כמובן שלא רוצה לפגוע.... פשוט זה משהו שמציק לי בכללי. וסליחה אם דיברתי בעוינות. לא היתה בכוונתי. דיברתי מתוך לבי.
אוקיי, אבל שוב זה שונה.אין ייאוש בעולם
אם מישי מעל 30 או מישי בת 22 (אין לי מושג בת כמה הפותחת, סתם זורקת)
וכן יש הבדל.
וכן יש הבדל.
אני מבינה את העיניין של להיות שם בשביל מישהוים...
להיות שם עם הכאב שלו ולהכיל את זה
מצד שני תמיד יש גם את התצאי מזה, יש לך את חיים לחיות ודברים לעשות ותסתכלי על כל הטוב שכן יש לך
שקיעה ברחמים עצמיים לא עושה טוב לאף אחד
היא נשואה רק 7 חודשים ומההודעה הראשונית חשבתי שהיא על סף ייאוש אחרי שנים שהם מחכים
כאב זה כאב נכון וממש אין לי שום כוונה לגרום לכאב נוסף או לפגוע בנקודות רגישות
ביום הולדת 32 שלי הייתי רווקה, מסכנה ומדוכאת, בלי כלום בחיים!! החלטתי שעכשיו אני לוקחת אחריות על החיים שלי ומשנה אותם. וגם מאז היה תהליך ארוך אבל אחרי השקיעה למטה התחילה את העלייה. אחרי שנה וחצי אחרי הכרתי את בעלי. רק אחרי שהייתי למטה ועשיתי את הסוויץ' הכל התחיל להשתנות
לא כאב לי? לא ספרתי את השנים שעוברות? ועוד הערות מהמשפחה על הקפאת ביציות שמבינה את הכוונות הטובות אבל בשבילי זה היה כמו "לך זה לא יקרה, עדיף שתשלימי עם זה...."
והיום אני חושבת שהיה עדיף לחכות קצת, נכנסנו מהר מדי למשהו שלא באמת ידענו מהו ולא היינו מוכנים לזה, וב"ה קיבלנו זוג תאומים מדהימים אבל אם רק היינו מכינים את עצמנו יותר לפני לא היינו מתמודדים עם הרבה קשיים ודאגות שיש לנו כיום כולל מהבחינה הזוגית שלנו
כך שבאמת הכל לטובה וכל דבר בזמן שלו
אני רוצה להתייחס לעוד דברים שעלו פה-
החיים הם לא תחרות, למי יש יותר, מי שווה יותר- זה הכל אנחנו עושים אצלנו בראש
אתה מראש בא עם הערכה עצמית נמוכה ומחפש איך להיות שווה, כל עוד בראש אנחנו נמצאים במקום נמוך החיים משקפים לנו את המציאות שבה אנחנו חיים.
רוצים לשנות את המציאות שלנו, זה חייב להתחיל קודם כל מבפנים
סליחה נשמה אני בהיריוןMamina
אני לא מגיבה ככה בדרך כלל.. הפתיל שלי קצרצר...
מבינה שרק רצית לתת יעוץ מניסיונך...
אני באה ממקום כנראה שנורא שפטו אותי.. "יש לך ילדים תגידי תודה. אל תבכי על ההפלותת.. וכו יש כאלה שאין להן ילדים אז מה את בוכה.. " כאילו לא נתנו מקום לכאב שלי. וזה כל כך צרם לי.. ההשוואות ... השיפוטיות... בן אדם שכל הזמן חש רגשות אשם על מה שהוא הוא לא בריא.. צריך כל כאב לפרק... לתת לו מקום.. 7 חודשים זה נראה קצת. אני במקומה כן הייתי נלחצת כי אני טיפוס כזה. היום פחות אבל בתחילת נישואי כל דבר היה נראה לי סופני. ושבאים ממקום של מה את בוכה? מה רע לך? זה נותן לך להרגיש עוד יותר רע.... אני מבינה שאת מגיעה דווקא ממקום של עזרה . ליעץ. בסדר. הטון בפורום לא תמיד נשמע. חח אז כל אחת קוראת בסגנון אחר.
בכל מקרה מבינה שעברת גם את תהליך לא פשוט וכואב לי לשמוע. מאחלת לך רק טוב בהמשך...
והפותחת היקרה לך מאחלת היריון טבעי בקרוב.
בהצלחה
מבינה שרק רצית לתת יעוץ מניסיונך...
אני באה ממקום כנראה שנורא שפטו אותי.. "יש לך ילדים תגידי תודה. אל תבכי על ההפלותת.. וכו יש כאלה שאין להן ילדים אז מה את בוכה.. " כאילו לא נתנו מקום לכאב שלי. וזה כל כך צרם לי.. ההשוואות ... השיפוטיות... בן אדם שכל הזמן חש רגשות אשם על מה שהוא הוא לא בריא.. צריך כל כאב לפרק... לתת לו מקום.. 7 חודשים זה נראה קצת. אני במקומה כן הייתי נלחצת כי אני טיפוס כזה. היום פחות אבל בתחילת נישואי כל דבר היה נראה לי סופני. ושבאים ממקום של מה את בוכה? מה רע לך? זה נותן לך להרגיש עוד יותר רע.... אני מבינה שאת מגיעה דווקא ממקום של עזרה . ליעץ. בסדר. הטון בפורום לא תמיד נשמע. חח אז כל אחת קוראת בסגנון אחר.
בכל מקרה מבינה שעברת גם את תהליך לא פשוט וכואב לי לשמוע. מאחלת לך רק טוב בהמשך...
והפותחת היקרה לך מאחלת היריון טבעי בקרוב.
בהצלחה
סליחה אם זה פוגע בךים...
אבל אין מה להשוות בין זוג שמחכה שנים לבין זוג צעיר שנשוי בסך הכל 7 חודשים
שנים חייתי בתחושת מחסור בציפייה לבן זוג וזוגיות ומשפחה וילדים
ואני יכולה להגיד בביטחון מלא שתחושת החוסר מביאה איתה רק חוסר
אז חבל לי בשבילה וזה מה שיש לי לומר
התגובה שלך היא ההיפך מ"מכילה".. למה בתוקפנות?יעל...
ים הציעה זווית הסתכלות מסוימת, שיש בה הרבה אמת.
ואת ממש הטחת בה דברים קשים, לא בפרופורציה בכלל..
ואת ממש הטחת בה דברים קשים, לא בפרופורציה בכלל..
מה קשור לא מכילה?Mamina
לי קשה שלא מכילים שלבן אדם יש את הקשיים שלו וחושבים שלאחר יותר קשה כי עבר ככה וככה.. ושיעשה ככה וככה... ים הציעה רעיון.. חשבתי שאמרה לה ממקום של את צריכה ככה וככה... לי לא עוזר שאומרים לי מה לעשות? כאב הוא כאב... אבל התגובה שלך שאני לא מכילה לא נראה לי הכי קשורה פה ?? אני הגבתי לזה שאמרה לה להינות מהזוגיות.. לי אישית זה היה מציק שהיו אומרים את זה.. כי איך אפשר להינות ממשהו שיש לך שכל כך חסר לך משהואחר..? לא עוד שמלה.. אלא ילד שאתה משתוקק לו? וכן גם שזה "רק" 7 חודשים הייתי משתגעת... ושוב כי כל אחת ומנגנון נפשה. אז אני לא בסדר כי אני לא מליחה לשנות חשיבה? לא מסכימה בעליל. וגם את לא מכילה כנראה אם את ככה מגיבה.. חחח... אני כבר בשלבי צחוק.. מיציתי ההורמונים עובדים שעות נוספות אצלי... מחילה שוב אם התעצבנתי אובר.. מאחלת לכולנו לכאוב כשכואב לאחר ולא לשפוט כמה זמן הוא כואב או על מה. זה הכל.
שבעה וחצי חודשים?רשש
אז מצבך בסדר גמור גמור גמור
הכי בריא לך כעת זה להרגע
לקחת 2 צעדים אחורה ולא להכנס לתחושות שכשקראתי אותן הייתי בטוחה שאת מצפה כבר כמה שנים
למה?
לא בגלל שאני מזלזלת באתגר אלא
כי רופא פוריות ענק אמר לאמא שלי פעם שאם היה יכול היה מקים כותל מיוחד לנשים מצפות
כי הדבר שהכי הכי מפריע להתעברות זה הלחץ אז הוא רצה שיהיה מקום מיוחד לאמונה ופורקן ובכי עבורן
מכירה נשים שציפו שנה ואחרי זה ילדו עשר ויותר ילדים בקלות ממש
לפעמים לוקח זמן ללמוד את הגוף שלך
לפעמים צריך קצת דיוקים וחיזוקים עד שזה בא
ואז כבר לומדים את המתכון וההמשך חלק כמו מים
ישועה בקרוב!!
אני חיכיתי שנתיים וחציMami12
ולא הצלחנו , בדיוק גיסתי התארסה ,כל כך פחדתי שתכנס לפניי.. וברוך ה באותו החודש נכנסתי.
שמעי זה קשה בטירוףףףף אבל כל אחת מתי שה' מזמן לה מתי שהכיי טוב לך תקבלי.
3 שנים היתי בלימודים ואני יכולה לאמר לך שאם היתי יולדת בזמןן הלימודים קרוב לוודאי שהיתי פורשת בגלל הנסיבות. ברוך ה במבחן האחרון של התואר ילדתי..
ועוד משהו להמחיש לך כמה אני מבינה לליבך, גם אחרי שיש לי ילד בן כמה חודשים..ויש בנות שיחשבו ואי איזה מפגרת!
אבל מלחיץ אותי שגיסתי תיכנס להריון...כי לי לקח שנתים וחצי , כמעט שלוש איך את עושה את זה ברגע????
שמעי זה קשה בטירוףףףף אבל כל אחת מתי שה' מזמן לה מתי שהכיי טוב לך תקבלי.
3 שנים היתי בלימודים ואני יכולה לאמר לך שאם היתי יולדת בזמןן הלימודים קרוב לוודאי שהיתי פורשת בגלל הנסיבות. ברוך ה במבחן האחרון של התואר ילדתי..
ועוד משהו להמחיש לך כמה אני מבינה לליבך, גם אחרי שיש לי ילד בן כמה חודשים..ויש בנות שיחשבו ואי איזה מפגרת!
אבל מלחיץ אותי שגיסתי תיכנס להריון...כי לי לקח שנתים וחצי , כמעט שלוש איך את עושה את זה ברגע????
עברת טיפולים?אוהבת ה בליבי
כנסוMami12
כמעט התחלתי טיפולים באותו חודש , חיכינו למחזור להזרעה !!! והמחזור פשוט לא הגיע
דיי ברוך האוהבת ה בליבי
אז נכנסת טבעי?
כן ברוך הMami12
את ממש לא מפגרת שאת חושבת על זהאין ייאוש בעולם
זה הכי הגיוני
כי ההגיון שלך אומר לך
רגע התחתנתי שנתיים וחצי לפניה
אז ההגיון אומר שרק שיהיה לי איזה ילד בן שנתיים היא תלד..
אנחנו לא מצליחים לתפוס את הפער הזה..
שלפעמים יוצר מצב שאת יולדת יחד עם מישי שהתחתנה הרגע..
ואת שמחה שלפחות את עם ילד כבר
אבל עדיין הזוי לך כי אמור להיות ביניכן פער
אתן לא אמורות להיות שתיכן יולדות טריות
כאילו אני יותר וותיקה
איך זה הגיוני
המחשבות האלה ממש מובנות
אולי למי שלא חוותה עיכוב משמעותי זה יכול להישמע ילדותי והשוואות כזה
אבל כל כך לא!
זה עמוק
זה פער עצום שהנפש מרגישה
וקשה להעביר אותו במילים
כי ההגיון שלך אומר לך
רגע התחתנתי שנתיים וחצי לפניה
אז ההגיון אומר שרק שיהיה לי איזה ילד בן שנתיים היא תלד..
אנחנו לא מצליחים לתפוס את הפער הזה..
שלפעמים יוצר מצב שאת יולדת יחד עם מישי שהתחתנה הרגע..
ואת שמחה שלפחות את עם ילד כבר
אבל עדיין הזוי לך כי אמור להיות ביניכן פער
אתן לא אמורות להיות שתיכן יולדות טריות
כאילו אני יותר וותיקה
איך זה הגיוני
המחשבות האלה ממש מובנות
אולי למי שלא חוותה עיכוב משמעותי זה יכול להישמע ילדותי והשוואות כזה
אבל כל כך לא!
זה עמוק
זה פער עצום שהנפש מרגישה
וקשה להעביר אותו במילים
אל תשווי את עצמך לאף אחדים...
תהיי שלמה עם עצמך ועם החיים שלך
תאהבי ילדים אחרים- הם לא באים במקום אלו שלך
ותאמיני, גם שלך יבואו
תודה לכולן על התגובות החמות, אבלבעוז וענווה!
באמת תפסיקו להגיד שזה תקין אחרי שבעה חודשים. אני יודעת שזה תקין ואני לא לחוצה. אבל זה לא אומר שאסור לי לבטא את הכאב הגדול והרצון העז שלי לילד. אוקיי?
והיום קיבלתי מחזור וזו התרסקות בשבילי.
והיום קיבלתי מחזור וזו התרסקות בשבילי.
חיבוק אהובה . כואבת איתךMamina
יקרהאין ייאוש בעולםאחרונה
זה שזה תקין זה לא מפחית מהכאב שלך והציפיה
וברור שכשאת רוצה את זה כבר מבאס לראות איך כולן סביבך נקלטות בשניה ואת עוד בתוך זה
וברור שכשאת רוצה את זה כבר מבאס לראות איך כולן סביבך נקלטות בשניה ואת עוד בתוך זה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005
המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.
בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.
אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.
מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.
הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.
בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.
בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו
נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים,
היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש
3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים
גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים
1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?
2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום
3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?
אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד.
אני חושבתoo
שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות
גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום
אם בעלך רוצה לחגוג בגדול
אולי שהוא יארגן את המסיבה
אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה
נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו
כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע
(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)
(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר
עשינו את האירוע בלי חשק בכלל
אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד
בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות
ושמחתי שלא ביטלנו אותו)
אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים
א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום
הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך
שנו כבר עבר זמן אז ,...
ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים
ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף
או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..
ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..
רק מה
לא חייב באותו היום שמאוד רגיש
לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי
לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות
וגיל 3 היתי עושה חלאקה
גם חלאקה אפשר פשוט יחסית
אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם
אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית
יקרה❤️מתואמת
נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).
לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.
היית בטיפול סביב האובדן?
(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)
הרבה כוחות, יקרה❤️
כמה מחשבותמקרמה
קודם כל חיבוק גדול
אני לא מדברת מנסיון
ואני מטבעי שכלתנית יותר
אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי
אז בסוף זה מה שנכון לך
1. אני לא חסידה גדולה של טקסים
וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו
2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)
3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה
4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)
אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות
אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים
ולשם צריך לשאוף
יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה
16 שנה זה תהליך ארוך
אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור
ובסוף בסוף בסוף
את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר
ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב
הלוואי וירבו השמחות במעונכם
והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות
חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.
(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)
אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.
אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך
(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)
יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45
מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.
קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך
שירני חיבוק גדולשירה_11
ליבי איתך
דילמה בנושא כואב כל כך
אני הייתי שואלת מה את מרגישה?
אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?
ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?
ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?
זה סתם שאלות שעלו לי
לא פשוט בכלל
❤️❤️❤️❤️
חיבוק גדולתהילה 3>
להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.
ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.
ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005
זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר
ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ?
ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון
בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.
אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.
אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?
אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר
גם אדם שנפטררק טוב!
יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.
בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.
יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.
כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.
אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)
ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.
לאבד בתתהילה 3>
כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.
בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.
אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.
את כותבתאמאשוניאחרונה
שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.
אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,
נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?
כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)
אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.
אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.
ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,
אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..
כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.
אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
תודה על התזכורתדיאט ספרייט
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...
תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.
תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.
לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים.
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.
וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅
וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅
בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה
אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח
שבוע 10
ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?
זה יקרה טבעי?
אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.
מה מצפה לי הלילה?
אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי
פליז עזרה ממי שמבינה בזה
תודההה
היי חיבוק קודם כלפרח חדש
מה בעצם את מתלבטת
אם ללכת עכשיו למיון?
אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד
ולעבור את הגרידה כמתוכנן.
אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב במידה מסויימת.
חיבוק גדול ושיעבור בקלות.
השאלה שלי בעצםאנייי חדשה
היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?
זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?
אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני
כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.
הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה
לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!
אשמח לעוד
אשמח לעוד
אולי מוזיאון ישראל?שמעונה
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונהאחרונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי, הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת
ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)
מה צריך לעשות עם זה?
הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...
(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)
הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית
אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה
ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם
תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא
כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.
(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)
זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה
בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.
חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.
ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה
תודה לכן!מתואמת
היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.
קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...
יעזור אם נשים עכשיו?
לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...
כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת
נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...
(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)
כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה
מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.
בשורות טובות
תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלהאחרונה
החלמה מהירה
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123
מה מתאים לכוויות
טוב עורכת....
רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב
תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה
לשמוע דעתכן-
מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן, בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?
את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית
גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא
ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות
כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.
אכןoo
יש הרבה משותף
כי נישואים זה גם שותפות
אבל בנישואים יש גם
ילדים משותפים
כלכלה משותפת
ומחויבות (לנישואים לילדים)
חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר
באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו
גם אם מדובר בחברים הכי טובים,
זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)
הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.
וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.
וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....
מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?
אותו דבר.
מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון
זה שונה ממש.
חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.
שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה
אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה
למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..
אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..
מה עושה את השגרה יותר זוגית?
נראה ליאנונימית בהו"ל
מאוד תלוי בכל זוג
כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות
יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.
ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים
בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה
כןoo
השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה
בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה
רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים
וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה
בלי לעשות משהו מיוחד
דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית
זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי
תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.
לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת
וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב
וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.
אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט
או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".
הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.
לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו.
לא היא אמרה נדיבותהמקורית
האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת
היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות
(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)
בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית
אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭
אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית
יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך!
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול
כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים
ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.
ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.
נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.
בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.
וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.
נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.
אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.
זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.
אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ.
לדעתי הכי חשובאהבה.
לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום
זה ממש מעט
אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!
זה לא בהכרח קצת.
אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.
זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".
למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.
חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.
ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית
בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29
גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.
מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.
וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.
כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.
אניoo
כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר
והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי
זה לא חייב להיות רק בזוגיות
בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר
לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה
להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.
זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף
חלקים והיבטיםoo
ברור שהם שונים בזוגיות
אבל
השיח לא חייב להיות שונה
אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה
זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר
אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo
לי לפחות
בקשר ההבדל
במגע ויחסים
במחויבות
בחלק שלו בחיים שלי
אני חושבתשומשומ
שהתשובה בגוף השאלה ..
שותפות מול זוגיות.
לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך
כשאנחנו זוג זה שלנו.
אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.
גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.
גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..
בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון
תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה
כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.
בינתיים עוד שאלה בהקשר -
מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?
לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?
ברור שיהיה פעראיזמרגד1
אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.
בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...
יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית
תכלס
כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר
אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.
ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.
באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.
(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)
כשאניאנונימית בהו"ל
כתבתי כאן על מחוות
זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה
וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.
וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"
וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.
2 דבריםשלומית.אחרונה
1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.
2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.
בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.
וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...