לא בטוחה שהנושא הכי מתאים לכאן, אבל בגלל שאני אחרי לידה, אני מחשיבה שכן.
כל חיי הייתי ילדה שמנמנה. תמיד ההורים שלי היו עוצרים אותי שלא לאכול יותר מדיי, תמיד בימי הולדת הייתי מחכה לחטיפים, אצל חברות שואלת מה אפשר לאכול, בקיצור, ראש שמן. בשנות הנערות התמודדתי מאוד עם נושא המשקל שידע עליות ומורדות. לפני החתונה הייתי לא רזה בכלל, אבל שלמה עם איך שנראיתי, יחסית.
אני אחרי 3 לידות צפופות, ברוך ה'. כתבתי גם בשרשור אחר, את כולן התחלתי במשקל גבוה. את 2 ההריונות הראשונים התחלתי באותו משקל, את השלישי ב4 קילו יותר אבל בסוף ההריונות הגעתי לאותו משקל.
אחרי הלידה הזאת, תקועה לגמרי. ממש תקועה. ירדתי איזה 6 קילו מתוך 15 וזהו! וזה 15 קילו שהתחלתי ממשקל שנושק ל100!כל המיתוסים שבהנקה יורדים, או שאם את משמינה בהקה כשתפסיקי זה יעבור לא עובדים עליי.
התחלתי מכון כושר עושה 2-3 פעמים בשבוע. עד עכשיו ממש ניסיתי צום לסירוגין (עבד עם הגדולה).
פשוט מיואשת. אני לא צריכה לרדת 5-10 קילו כדי להיכנס לבגדים שלי. אני פרה. ממש. צריכה לפחות 30 קילו. זה כבר הפך לקטע בריאותי, יש לי כאבים בברכיים!
ושלא תבינו אותי לא נכון. מודה לה' על כל הטוב! התחתנתי מוקדם, בגיל 20, על ההריונות שנכנסתי ברוך ה' מהר והיו יחסית קלים, על לידות מדהימות, ילדות מתוקות ובריאות ברוך ה', משפחה תומכת, בעל מקסים שהוא כל חיי, באמת, ברוך ה', דברים שאני מבינה שהם מתנה וממש לא כולם זוכים להם.
אבל המשקל. המשקל אני פשוט מדיכאון מזה, יכולה לבכות כל יום!
ניסיתי קבוצות. ניסיתי כל מיני שיטות ותפריטים. אחותי דיאטנית, מה יותר?ניסיתי אימון אישי..
מכירה הכל, מונחת בזה...
תמיד אני אוכלת בריא, אין לי לחם לבן ןממתקים בבית בכלל, לא אופה עוגות או עוגיות באמצע שבוע ובקושי לשבת...משתדלת פחות בשר אדום, יותר עוף, מלא ירקות..
מה, מה מהההההה???!!
נורא נורא קשה לי . במיוחד שכללללל החברות הקרובות שלי הם סגנון של- אוי , שכחתי לאכול או, בולסות ונשארות מקל...
רק לחשוב על העניין, עושה לי חרדה. באמת. רק לחשוב על זה שאני צריכה לאכול אוכל מסויים ובהגבלה.מכניס אותי לסטרס. עד אתמול השתדלתי ממש ממש. לרוב היום אני הולכת עם תושבת רעב ו חושבת רק על אוכל.
והייתי, הייתי בטיפול רגשי.
כל חיי הייתי ילדה שמנמנה. תמיד ההורים שלי היו עוצרים אותי שלא לאכול יותר מדיי, תמיד בימי הולדת הייתי מחכה לחטיפים, אצל חברות שואלת מה אפשר לאכול, בקיצור, ראש שמן. בשנות הנערות התמודדתי מאוד עם נושא המשקל שידע עליות ומורדות. לפני החתונה הייתי לא רזה בכלל, אבל שלמה עם איך שנראיתי, יחסית.
אני אחרי 3 לידות צפופות, ברוך ה'. כתבתי גם בשרשור אחר, את כולן התחלתי במשקל גבוה. את 2 ההריונות הראשונים התחלתי באותו משקל, את השלישי ב4 קילו יותר אבל בסוף ההריונות הגעתי לאותו משקל.
אחרי הלידה הזאת, תקועה לגמרי. ממש תקועה. ירדתי איזה 6 קילו מתוך 15 וזהו! וזה 15 קילו שהתחלתי ממשקל שנושק ל100!כל המיתוסים שבהנקה יורדים, או שאם את משמינה בהקה כשתפסיקי זה יעבור לא עובדים עליי.
התחלתי מכון כושר עושה 2-3 פעמים בשבוע. עד עכשיו ממש ניסיתי צום לסירוגין (עבד עם הגדולה).
פשוט מיואשת. אני לא צריכה לרדת 5-10 קילו כדי להיכנס לבגדים שלי. אני פרה. ממש. צריכה לפחות 30 קילו. זה כבר הפך לקטע בריאותי, יש לי כאבים בברכיים!
ושלא תבינו אותי לא נכון. מודה לה' על כל הטוב! התחתנתי מוקדם, בגיל 20, על ההריונות שנכנסתי ברוך ה' מהר והיו יחסית קלים, על לידות מדהימות, ילדות מתוקות ובריאות ברוך ה', משפחה תומכת, בעל מקסים שהוא כל חיי, באמת, ברוך ה', דברים שאני מבינה שהם מתנה וממש לא כולם זוכים להם.
אבל המשקל. המשקל אני פשוט מדיכאון מזה, יכולה לבכות כל יום!
ניסיתי קבוצות. ניסיתי כל מיני שיטות ותפריטים. אחותי דיאטנית, מה יותר?ניסיתי אימון אישי..
מכירה הכל, מונחת בזה...
תמיד אני אוכלת בריא, אין לי לחם לבן ןממתקים בבית בכלל, לא אופה עוגות או עוגיות באמצע שבוע ובקושי לשבת...משתדלת פחות בשר אדום, יותר עוף, מלא ירקות..
מה, מה מהההההה???!!
נורא נורא קשה לי . במיוחד שכללללל החברות הקרובות שלי הם סגנון של- אוי , שכחתי לאכול או, בולסות ונשארות מקל...
רק לחשוב על העניין, עושה לי חרדה. באמת. רק לחשוב על זה שאני צריכה לאכול אוכל מסויים ובהגבלה.מכניס אותי לסטרס. עד אתמול השתדלתי ממש ממש. לרוב היום אני הולכת עם תושבת רעב ו חושבת רק על אוכל.
והייתי, הייתי בטיפול רגשי.
