12:17 ספק בוקר אצלי, אם להתחשב בכותונת הורודה מלאת הכתמים שאני מנקה איתה את הבית, ועדיין לבושה בה, לא, לא בשביל לנקות.
אין לי פלאפון כבר כמה ימים, אז קניתי נתב למחשב ופתאום חזר לי האינטרנט ואני מרגישה סוג של חזרתי לחיות. את הפלאפון אני צריכה לתקן, אבל זה לא בוער לי, אני מרגישה חירות בדמי כשאף אחד לא מוצא אותי.
כבר מזמן הטלפונים הם סוג של הטרדה:
אבל רק עכשיו אני קולטת כ מ ה .
ואיך זה לחיות בלי אייכון שתמיד יודע
איפה את נמצאת ומה את עושה, ואם את לא נראית לאחרונה הלך עלייך, ואולי את תלויה באמצע הסלון אלוהים ישמור.
אז אני מתקשרת לאמא פעם ביומיים מהמאפייה שליד הבית, וצוחקת לה בטלפון, והכל טוב בלה בלה.
ובאמת שאני בתרדמת חורפית. לא אני לא הולכת להצביע, אנלא פראיירית של אף אחד.
אם יסיעו אותי הלוך חזור, יש סיכוי שאצביע, וזה יהיה למי שיסיע אותי.ובתכלס כולם מושחתים שם, בממשלה, כי ההומלסים עדיין רעבים, והאמהות החד הוריות עדיין לא מוצאות עבודה וצריכות לשקר שהן נשואות או רווקות.
אני לא יודעת למה אני כותבת פה, את המחשבות שלי, ולא ביומן במחשב, אולי אני מתעדת את עצמי והתת מודע יודע את זה.
הרי יום אחד לא אהיה, ומי אני אם לא המחשבות שמתרוצצות לי במוח.
אלוהים ברא את העולם במחשבה.
אמא, את כותבת ספר? שואל אותי בן ה4. הוא לבוש בפיג'מה ואוכל עוגיות פרצוף, ומחכה שאפנה לו את המחשב הוא גם רוצה לחזות בפלא הגדול, שיש לנו אינטרנט.
לא מותק אני לא הולכת להראות לך סרטים, תשכח מזה, אני חושבת וגם כותבת כאן.
אנחנו נשב על הריצפה ונבנה במגנטים ובקפלות ,כמו שעשינו אתמול ובכל יום מאז שאין סרטים.
ואז אני ארגיש שעוד שניה אני משתגעת משיעמום אינסופי ואברח , לשירותים או למחשב או לשכנה, אבל אז יהיה כבר לילה אז זה יהיה בסדר כי הוא יישן.
מעניין מי יהיה ראש הממשלה.
