עכשיו הכל רגוע ושקט.
השד האמון על הבלאגן והרעיונות המצחיקים(תלוי בעיני המתבונן כמובן..) כבר הלך לישון. אבל אני עדיין ער, מנסה להיזכר מה היה היום.
את רוב הדברים אני זוכר די טוב, יש חלקים שמעורפלים יותר.
בסך הכל מרגיש שעברתי את היום בשלום, בלי נפגעים לכוחותינו. מקווה גם שלא פגעתי באף אחד, ומעודד מזה שלא זכור לי משו בכיוון.
אז היה די שמח, עם דברי תורה מסובכים כאלה, מעל כל הגיון, זמן ומקום. דברים שבאמת אני לא מסוגל עכשיו להבין איך הם היו נראים הגיוניים לפני שעתיים-שלוש. לא בטוח בכלל שהם באמת היו הגיוניים באיזשהו שלב, אבל לפחות הם הסתדרו לי בראש איכשהו.
בכללי שמחתי שעם כל אווירת החג והבלאגן היה יחסית רגוע ומכבד. היה זמן לדבר למי שרצה לדבר, לשיר למי שהעדיף לשיר, ולבכות למי שנשפך. נשאר לי רק לרחם על הרבנים(ליתר דיוק הרבניות..) ו/או משפחותיהם שנאלצו לסדר את הכאוס. למרות שגם בזה סך הכל היה בסדר. היו שני חבר'ה תותחים כאלה שלא שתו בכלל ועברו אחרינו לנקות ולראות שנשאר סביר. אני מניח שגם זה שהשנה חבר'ה לא הקיאו בבתים עזר.
אז בסוף הלילה, אחרי שהתנדפנו לערבית ושיירי הכוהל התנדפו ממנו, התיישבנו בדירה לאכול קצת קרקרים, לשתות תה, ולהעביר את הבחילה. בהתחלה היו עוד קצת צחוקים ורעש עד שחבר ביקש שקט כי הוא מנסה לישון.
ועכשיו? עכשיו הכל רגוע ושקט.

