בהתחלה ניסיתי לענות, להתווכח, אבל לא היה מקום לדיון. היא לא היתה מוכנה לשמוע כלום, רק את עצמה, רק לשפוך עלי אש וגופרית. אז החלטתי לשתוק ולתת לה לדבר עד שהיא תשתתק, רק שהיא לא השתתקה לשניה! רק שמעתי ושמעתי ושמעתי, והגעתי הביתה והתפוצצתי. בא לי לזרוק דברים, לצרוח, להרוס משהו. מרגישה מוטענת לגמרי ברגשות שליליים כמו שבחיים לא הרגשתי! התיישבתי על הספה ופשוט התחלתי לבכות, מרגישה שעברתי משהו נורא. אפשר לחשוב מה כבר קרה... אבל הרגשתי שפשוט התעללו בי, הכריחו אותי לשבת ולשמוע את כל הדברים האלה ולא יכולתי להגיד כלום ולעשות כלום, או להשתיק אותה בשום דרך. מרגישה נורא ואפילו לא יודעת למה זה היה כל כך נורא, אבל אני פשוט מרגישה רע.
איך אני מוציאה את זה מהלב??
בעלי הציע לי לצאת להליכה מהירה, להוציא אנרגיות ולשחרר אנדרופינים משמחים במח... אבל התינוק ישן ולא יכולה לצאת עכשיו

הוא לא בבית... התכתבנו קצת כשהיה לו זמן
