הבת שלי בת שנתיים וחצי, מתוקה ממש.
כל פעם שאני באה לספר לה סיפור מתוך ספר, לא מעניין אותה העלילה אלא העיקר מבחינתה זה - איפה האמא של הדמות?? ,
אני מספרת - 'פעם אחת היה עץ,' ואז רואים בתמונה ילד ועץ-
-הבת שלי- איפה אמא של הילד?
-היא לא פה,
-אה, היא בעבודה? בשירותים?
- לא, היא בבית.
- אמא שלו בבית.
ואם רואים את האמא - צהלות שמחה והתרגשות 'הנה אמא שלו החמודה'...
טוב נשמה , תני לי לספר לך ת'ספר... העיקר אמא של הילד/ה בשטח הכל טוב!
ככה זה בכל ספר, כל הזמן: איפה האמא? איפה האמא?.
נשמעת כמו ילדה עם חרדות לאמא. (יש בזה משהו, היא מאוהבת בי וקשה לה ממש להיפרד ממני).
מה אתן אומרות? מוכר לכן?
כל פעם שאני באה לספר לה סיפור מתוך ספר, לא מעניין אותה העלילה אלא העיקר מבחינתה זה - איפה האמא של הדמות?? ,
אני מספרת - 'פעם אחת היה עץ,' ואז רואים בתמונה ילד ועץ-
-הבת שלי- איפה אמא של הילד?
-היא לא פה,
-אה, היא בעבודה? בשירותים?
- לא, היא בבית.
- אמא שלו בבית.
ואם רואים את האמא - צהלות שמחה והתרגשות 'הנה אמא שלו החמודה'...
טוב נשמה , תני לי לספר לך ת'ספר... העיקר אמא של הילד/ה בשטח הכל טוב!
ככה זה בכל ספר, כל הזמן: איפה האמא? איפה האמא?.
נשמעת כמו ילדה עם חרדות לאמא. (יש בזה משהו, היא מאוהבת בי וקשה לה ממש להיפרד ממני).
מה אתן אומרות? מוכר לכן?
אני בכלל בעייתית. גם "חנהל'ה ושמלת השבת" בעייתי בעיניי מכמה בחינות, והבת שלי אוהבת...