לא כי בהכרח דווקא הוראה זו או אחרת היא הנקודה והיא הצודקת. אנחנו בהחלט רואים שגם המומחים חלוקים ביניהם על המינונים הנכונים. אבל, ככה"נ הוראה שיוצאת בסופו של דבר, אחרי שקילת השיקולים הרפואיים והאחרים - כלכליים חברתיים וכד' - היא האיזון הסביר שהחברה יכולה ומוכרחה לעמוד בו.
בפשטות הגדר הזה גם נכון הלכתית.
נ.ב.
התלבטתי אם לתייג והגעתי למסקנה שאין טעם. את המנפיצים זה ממילא לא ישכנע, לפחות את הקוראים...




