מה אתן אומרות בנות?
בעלי ואני אנשים די שקטים.
לא ממש, לא באופן חריג,
יותר בהשוואה ל...
השוואה לאחים,
השוואה לחברה...
ולא פעם זה מעלה בי תחושת נחיתות כזו...
שאנחנו פחות שווים, פחות טובים פחות אטרקטיביים מאחרים...
זה נורא מחליש.
אני בהחלט עובדת על עצמי בעניין.
ומזכירה לעצמי שאין פה שווה יותר או פחות.
אלא פשוט זה סגנון אחר, אופי אחר.
אבל פעמים רבות כשאני נפגשת עם מישהו או זוג כריזמטי מאד,
או חברותי מאד,
זה צובט לי בלב ומעורר את ההשוואות.
גם יצירת קשרים לוקחת לנו יותר זמן,
ולא תמיד בקלות,
זקוקים לזמן ארוך כדי ליצור חברות חזקה.
אולי תעזרו לי לראות את היופי שבלהיות מהצד השקט יותר,
אולי קצת מופנם יותר,
עם פחות חברים (כמה שזה כואב לי לחשוב ולכתוב את זה),
אבל עדיין כמובן שיש...
