אז איך הוא אומר את זה שמה שולי רנד בסיפור עם העורבים, ׳כשמדברים אלי אני שומע׳.
תראו, יש שיחות קצרות ושקטות כאלה, שצריך להיות עם חוש שמיעה ממש מפותח כדי לשים לב אליהן. אבל יש שיחות שהן גם צעקניות וגם מתמשכות הרבה זמן, כך שקשה לך להתעלם מהן. אלא אם כן האוזניות של הבלוטוס לגמרי נתקו אותך מכל מה שקורה מסביב.
הנה לנו שיחה אחת כזו. הוא לא לוחש הקב״ה הוא ממש מדבר איתנו בקול רם. ונראה שהדציבלים הללו נשארים גבוה מספיק זמן כדי שכבר נקשיב להם. אני לא מזלזל בשיחות שקטות כמו ההוא שברגע האחרון הספיק את המכולת לפני שהיא נסגרה ובסייעתא דשמיא עצומה הוא הספיק להביא הביתה אקונימיקה כדי שצוות החיטוי הביתי יספיק השנה לגמור את הכנות הפסח יום מוקדם מבשנה שעברה. זו בהחלט שיחה, זו בהחלט תקשורת, אבל תודו שהפעם מדובר ברמה אחרת.
בואו נקשיב!
אז יש את אלו שיאמרו, מי מבין חשבונות שמים.
צריך כמובן להסכים איתם, אבל לא לגמרי.
צריך כמובן להסכים איתם כי אני בודאי לא מבין חשבונות שמים. אבל לא לגמרי משום שזה נראה ממש בזבוז שהקב״ה כל כך מתאמץ ואנחנו פשוט סוגרים את האזניים.
דמיינו לעצמכם שבחורבן הבית השני היו מתכנסים כל החכמים ומנסים להבין על מה חרי האף הגדול הזה? ואז היה זקן החכמים דופק על השולחן ומסכם את הפגישה באימרה הכל כך נכונה ׳מי מבין חשבונות שמים׳... על מה היו מדברים כל מוסרי השיחות בישיבות ומורות הסמינרים בחודשי השנה המזכירים את החורבן?
אל תכעסו, אני יודע שהמשל שלי הוא קיצוני והוא אפילו בכלל לא נכון. הוא קיצוני, כי ב״ה גם אם המכה הנוכחית כואבת היא בודאי לא טרגדיה (ובע״ה גם לא תהיה). והוא לא נכון כי חז״ל הם חז״ל ואנחנו אנשים פשוטים.
אבל בכל זאת, אתם מבינים? חריגה מדרך הטבע היא הדרך של הקב״ה לדבר איתנו.
תשאלו, אבל מה עושים אנשים שלא רק שהם לא מבינים אלא הם אפילו יודעים בודאות שהם לא יבינו? מנסים להבין! הנסיון להבין הוא בעצמו תקשורת. ההתעלמות היא חוסר תקשורת.
הבעיה הקטנה היא שאנחנו עדיין בעיצומו של הארוע וזו היא שעתם הגדולה של האימפולסיבים ושל הספינרים. רלב״ד, רלב״ח, רלב״ש ורסל״שים למיניהם רצים לצד תובנות על רומא, פרס, משיח, גאולה, גלות, מכות מצרים, קריעת ים סוף ועוד.
לא צריך לחכות לסוף השיר, כי יתכן והוא עוד ארוך. אבל צריך להקשיב ולנסות להבין בתשומת לב ובאחריות של תקשורת בוגרת ולא של ספינים.
אבל בצד הבעיה הקטנה, הנה גם פתרון.
בכל דור ודור יש אפשרות לקץ אלא שהוא תלוי במעשה בני האדם. כך לימדו אותנו הקדמונים בספר תקונים מזוהר חדש
מה הם מעשי בני האדם שבהם תלוי הקץ?
מעשי בני האדם זה לא כמות המצוות והעבירות שלהם. אני רוצה להציע בזהירות שמעשי בני האדם שיזכו אותנו בכך שהקץ שבדורנו אכן יהיה הקץ המיוחל ולא עוד הזדמנות שפרחה לה, הם ההתיחסות שלנו אל הארועים.
יתכן ועדיין מוקדם בכדי לקבל תובנות על האירועים. אך לגמרי לא מוקדם ובתקוה שלא יהיה מאוחר לנצל את ההזדמנות הצפה מתוך הארועים.
והן צפות, אוהו הן צפות. ההזדמנויות לנצל את הארועים הללו לקירבת אלוקים.
להעצים את הבטחון בקב״ה
להעצים את הבטחון בטובו של הקב״ה
לייצר תקשורת ממקום של חוסר ודאות
לקבל פרופורציות על החיים
לקבל פרופפורציות על הביחד והלבד
להתכונן לתקופת הטהרה בבית המקדש
תוסיפו את שלכם
מבינים? יתכן והתובנות שנייצר מהארוע תוך כדי שהוא מתגלגל, על ידי שננצל את ההזדמנויות שהוא מציף, הן אלו שיעצבו את הארוע בסופו!
(מהרב זאב קצנלבוגן)
