קשה להכריע בוודאות האם מחדל ה-7 באוקטובר נבע מרשלנות רבתי או מבגידה פנימית מכוונת. עם זאת, אם נבחן את תרחיש הבגידה, הרי שוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון היא שייצרה את התשתית ואת התמריץ למהלך.
1. תקדים ועדת מירון והכשרת הכלי הפוליטי
ועדת מירון קבעה תקדים חסר תקדים כאשר הטילה אחריות אישית ישירה על ראש הממשלה, במנותק מהדרגים המבצעיים ומההחלטות בשטח. מהלך זה סימן למתנגדי השלטון כי הוועדה הממלכתית יכולה לשמש כלי פוליטי יעיל לעקיפת המנגנונים הדמוקרטיים והפלת הדרג המדיני.
2. כשלון המניפולציה מול המגזר החרדי
הניסיון למנף את אסון מירון כדי להנדס את תודעת הציבור החרדי ולייצר דה-לגיטימציה לנתניהו נחל כישלון חרוץ. הקהילה החרדית, המסתמכת על ערוצי מידע עצמאיים, זיהתה את המניעה הפוליטי שמאחורי המסקנות וסירבה לקבל את הנרטיב התקשורתי.
3. העתקת הזירה: ממירון לעוטף עזה
הכישלון בהנעת הציבור החרדי הוביל, על פי תאוריה זו, לחשיבה מחדש: כדי לייצר אפקט פוליטי דרמטי, נדרש אירוע שיפגע באוכלוסייה החשופה ומגיבה יותר לזרם המרכזי של התקשורת. המנגנון שנוסה במירון – יצירת קשר ישיר בין מחדל בשטח לבין אשמת ראש הממשלה – הועתק ושודרג לקראת הזירה הבאה.
4. מנגנון ההפעלה: אסון מבוקר לשם שינוי משטר
תרחיש זה מניח כי ההחלטה לאפשר את פריצת הגבולות התבססה על אמון מלא ב"מנגנון האשמה" הממסדי:
השלב הראשון: יצירת אסון הומניטרי וביטחוני בעוטף עזה.
השלב השני: הקמת ועדת חקירה ממלכתית כסמכות עליונה ובלתי מעורערת.
השלב השלישי: ניתוב הזעם הציבורי באופן בלעדי לעבר ראש הממשלה, תוך הסרת אחריות מיתר הגורמים – בדיוק על פי התקדים המשפטי של מירון.
לסיכום:
מסקנות ועדת מירון יצרו קונספט משפטי חדש לפיו ראש הממשלה אחראי מיניסטריאלית ואישית לכל כשל במדינה. קביעה זו היא שנתנה, ככל הנראה, את האור הירוק לגורמים המעוניינים בהפלת הממשלה לפעול בצורה קיצונית, מתוך ידיעה ברורה כי מערכת המשפט והתקשורת יספקו להם את הגיבוי ויסמנו אשם יחיד.
במבט עמוק יותר, מתגלה כאן העיקרון הרוחני וההיסטורי לפיו "עבירה גוררת עבירה", ועיוות דין סופו לגרור אסון כבד. כאשר התרחש עיוות הדין הממסדי והתקשורתי הבוטה באסון מירון, רבים במחנה הפוליטי הנגדי בחרו לעצום עיניים. הם חשו והבינו שמדובר באי-צדק משווע, אך ניחמו את עצמם במחשבה הצינית שהפעם – העוול משרת את האינטרס שלהם ומניב להם נקודות פוליטיות.
אולם ההיסטוריה מלמדת שחוקי המוסר אינם נעצרים בקווי הפרדה פוליטיים. השתיקה מול עיוות הדין במירון הכשירה את הקרקע, והאי-צדק הזה חזר כבומרנג והמיט אסון נוראי, חסר תקדים, על כולנו יחד – ללא הבדל מחנה או דעה.
מתוך ההבנה כי רק צדק אמיתי ומערכות משפט נקיות מפוליטיזציה יוכלו להשיב לנו את הביטחון והאחדות, אנו מסיימים בתפילה:
"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה".
בדיחה גרועה..