בסוף העיקר הוא איפה הרצון בטווח הקצר ובטווח הארוך 

אבל הרבה פעמים גם עושים בלבול ומסתכלים על מודלים של אנשים שגדולים בתורה ומצפים שהבחור ישיבה בתחילת דרכו יהיה באותה דרגה

אני חושבת שבסוף מה שחשוב לבנות הוא לא 'בעל גדול הדור' אלא בעל שהתורה מנווטת את חייו, שהבית מושתת על התורה ושהחיים המשפחתיים הולכים לאורה 

ואם הוא לא ידע את כל דקדוקי ההלכה? אז מה? בשביל זה יש רבנים ופוסקי הלכה 

לא כ"כ ברור לי אם התחושות שתיארת נובעות מחוסר בטחון עצמי, או מתפיסה שהיא לא הכי מדויקת, אז אנסה בעז"ה להתייחס לשני הדברים..

א. אם אין לך בטחון עצמי, צריכה להיעשות כאן עבודה, בעז"ה (אני מגיבה על סמך הדברים שכתבת כאן, ואם לא כך הדברים- אני מתנצלת מראש אם זה יישמע קשוח מדיי, וכמובן שאין כאן שמץ של ביקורת.. אני מתמודדת עם תחושות כאלו בעצמי הרבה פעמים)

אני פותחת בזה, כי מהחוויה האישית שלי, לא משנה לי כמה שאנשים יגידו לי שאני טובה/נחמדה/צדיקה- כל עוד אני לא שם ולא מאמינה בזה, זה לא רלוונטי.

ז"א, שאם עכשיו אכתוב לך רק את מה שתכננתי לכתוב בהמשך- גם אם הכל יהיה נכון ומרגיע ומיישב בשכל, אני לא בטוחה שזה ישפיע על הרגשת הקטנות שתיארת כאן..

אז אולי כדאי לבדוק עם עצמך אם תחושות חוסר הבטחון האלו קיימות גם בתחומים אחרים, או שזה רק בהקשר הזה..

ב. אני לא יודעת עם מי נפגשת עד היום או מה ההיכרות שלך עם הנושא, אבל לדעתי אתה יוצא כאן מכמה נקודות הנחה לא כ"כ נכונות שרק מלחיצות אותך יותר-

מי קבע שאתה צריך להיות העילוי של הישיבה?

מי אמר שאתה צריך להיות הרב הפוסק של אשתך?

למה כל הדברים האלה אמורים למנוע ממך להתחתן עם בחורה 'דוסית'?

מי אמר שבחורות שיש להן במשפחה רבנים עסוקות כל היום בהשוואות?

קיצור. עלו לי עוד כמה תהיות לגבי הקביעות שלך, אבל זה העקרון..

הרבה פעמים קורה שנוצרת לנו בראש איזו תפיסה לא נכונה שמעכבת אותנו.

למשל- המחשבה שצנוע=מכוער, המחשבה שענווה=מסכנות,  המחשבה שלהתחתן עם אישה דוסית=בעל שהוא העילוי הכי מושלם שיש).

ולכן, המלצה שקיבלתי פעם-

לנסות לחפש מקרים שסותרים את התפיסה השגויה, או להעמיק עוד קצת בנושא כדי להבין שזה לא באמת ככה.

למשל- יש לי חברות שמתלבשות צנוע וגם יפה, אני מכירה אנשים שהם מלאי ענווה ופשטות, אבל לא חושבים שאין בהם ערך, וכן. אני גם מכירה דוסיות שנשואות לבחורים מתוקים מדבש שהם לא רבנים וגם לא עילויים גדולים.. אבל הם פשוט משתדלים לעבוד את ה' הכי טוב שהם יכולים.

ובמסגרת מאמציי לניפוץ המחשבה שלך..(;

כמובן שאני יכולה להגיד רק בשמי, אבל אני דיי בטוחה שזה נכון לגבי עוד הרבה בחורות-

אני מחפשת בעז"ה בעל ששמח בה' ובתורה, ולומד כפי הכוחות שלו.

אני מחפשת בעל שידע להרכין את הראש לפעמים, להגיד 'אני לא יודע', וילך לשאול רב.

אני לא מחפשת חברותא.

וגם לא מישהו שאי אפשר לדבר איתו על מכונת הכביסה שהתקלקלה (או על כלמיני דברים אחרים שנוגעים לעולם הזה לצורך העניין).

אני משתדלת שלא לחפש תבנית (ע"ע אבא/אח/עילוי), אלא בן אדם.

אני לא מחפשת את הבחור הכי טוב בישיבה- אני מחפשת את הבחור הכי טוב עבורי (חח זה נשמע קצת אנוכי לכתוב את זה ככה, אבל בעקרון..)

להמשיך..?(;

איפה האדם כתב שהוא לא אוהב את עצמו?

מה הקשר?

בסה"כ דיבר על תופעה שאולי קיימת אולי לא.. 

(מרשה לעצמי להגיב כי גם אני כתבתי דברים כאלו..)

הוא אמר בשורות הראשונות שהוא מרגיש שאין לו בטחון עצמי, וזה גם דיי עולה מהדברים שהוא כותב.

לא נראה לי שהדברים נכתבו מתוך 'ידענות' או רצון לקבוע עובדות, אלא מתוך מקום מייעץ..(:

ואהבה עצמית זה המקום שאני נותן לעצמי.

לא בכל דבר זה מתחבר עם המקום שאחרים נותנים..

 אני ממש קצר בזמן אז הגבתי ממש בקיצור.

אם הבנת כוונתי מוזמן להמשיך את הדיון ואענה מאוחר יותר

קודם כל, אני מתנצלת.. נראה שהדברים פגעו/עצבנו וזאת ממש לא הייתה המטרה.

שוב, ממש לא הייתה כאן מחשבה של לקבוע לאנשים מי הם, בטח שלא על סמך דברים שלא נאמרו..

כתבתי על-פי הבנתי את הדברים שהוא כתב, והגיוני שטעיתי.

רק כמה הערות, במחילה-

א. זה לא סוד שיש אנשים עם בטחון עצמי בשמים כלפי חוץ, ושבפנים הדברים אחרים לגמרי, אבל זה לא המצב המדובר.

הוא בא ואמר בפשטות שהוא מרגיש שאין לו בטחון עצמי.

כשמגיבים לאמירה כזאת, אי אפשר להתחיל לנתח את מה שעומד מאחוריה ולנסות לחשוב למה באמת הוא התכוון.. אז כן, עניתי לו בפשטות, בהתאם למה שהוא כתב.

ב. ממה שאני מכירה (מעצמי, אבל לא רק..), תחושה של חוסר בטחון עצמי מאוד קשורה לחוסר באהבה עצמית, ובאופן כללי לתחושה שאין לי מקום/ ערך, שאין בי טוב וכו'.. אז אני לא בטוחה שזה היה היקש ממש מונפץ להקיש, וכמובן שבכ"מ לא הייתה כאן מטרה לקבוע לבנאדם מי הוא..

ג. 'מי שלא חווה חוסר ביטחון עצמי- לא מבין בזה, נקודה'

מתלבטת עד כמה להיכנס לזה, אז רק אגיד שממש לא הבנתי את נקודה שרצית להעביר כאן.

האמירה הזאת היא מאוד נכונה. אבל היא לא נותנת לך לגיטימציה לנכס לעצמך את כל חוסר הבטחון שבעולם. ואכמ"ל.

אם אתה נמצא במקום התורני הזה מבחינתך, אין לך שום סיבה לחשוש.

אז תרים טלפון לרב שלך כשלא תדע תשובה למשהו?

רבים וגדולים עושים את זה, גם כאלה שיודעים לפסוק הלכה.

יש עניין גדול ומשמעות הרבה יותר גדולה, לקשר בינך לבין הבחורה.

לכימיה, לנשיאת חן, לאיך הולך לכם ביחד, היחס שלך לבחורה ועוד.

וזה, לא קשור ליכולת הלימודית שלך, והאם אתה עילוי או לא.

ומי שבכל זאת זה חשוב לה, כנראה שהיא תבדוק את זה בבירורים.

וזה לא משהו שמסובך לברר, סגנון הלימוד תורה של הבחור.

אז כנראה שמי שבחרה לפגוש אותך, רוצה לפגוש *אותך* גם אם התברר שזה לא מתאים.

ועוד משהו, לא כל בחורה מאוד דוסית, היא גם מאוד חכמה.

ומחפשת דווקא את הפלפול והדיונים בהלכה,
יכול להיות שמספיק לה (וזה בהחלט הרבה) החיים לצד בן תורה שחי את התורה.
אחד שמתאמץ ללמוד, מתייעץ עם רבנים והולך לפי הפסקים שלהם, גם אם לא יודע לפסוק בעצמו, ולא גדול הדור. אחד כזה שרוצה לבנות את הבית שלו בקדושה.

יש כאלו שלא רוצות להרגיש קטנות ליד הבעל, ומחפשות מישהו שיהיה יותר מהם, אבל לא בהגזמה.

אל תדאג, כמו שיש מגוון של בחורים ולא כולם 'עילוים' ככה יש מגוון של בחורות שלא כולן מחפשות 'עילוי'.

ודבר אחרון, אם להתקדם בתחום הזה של פסיקת הלכה יעזור לך לביטחון העצמי, אז לך על זה.

זה ממש לא אומר שתתחיל ללמוד עכשיו רבנות,

זה יכול להיות חברותא יומית, של רבע שעה בהלכה, גם ידיעה היא המון.

אפילו פניני הלכה יכול להיות מצויין בשביל זה, שבת, כשרות ועוד נושאים שנתקלים בהם הרבה יחסית.

ודבר אחרון אחרון,

אם הבחורה בקטע להשוות אותך לאחרים, שתתחתן עם אח שלה או אבא שלה, ודי.

אסור להשוות אף פעם, וצריך לדעת את זה וגם להפנים  
 

(הראש אולפנא שלנו, לא הפסיק לומר לנו את זה, כל הזמן)

התכוונתי לומר שיש בנות שלא מחפשות דווקא את הפלפול או יכולת הפסיקה, מספיק להם שידע למי לפנות עם שאלות..

ולא הבנתי מה ההשוואה לאשת הרב,

וברור שנשים חושבות ועובדות אחרת מגברים.

וברור לך שאי אפשר ללמוד מהאישה הזאת לכלל הנשים.

מכירה הרבה כאלה שאוהבות להבין מה עומד מאחורי פסיקת ההלכה, וזה לא סותר את זה שירצו תשובה ברורה בסוף הדיון.

באמת הניסוח לא היה ממש ברור, הייתי צריכה להתנסח אחרת.

נגיד - 

לא כל בחורה מאוד דוסית, היא גם מאוד חכמה וגם אחת

שמחפשת דווקא את הפלפול והדיונים בהלכה.

וזה שני עניינים שונים, מה אתה לומד ודיון על בשולחן שבת.

אבל לא משנה, ונניח לזה.

סתם.

אני יכולה להבין למה אתה אומר את זה, אבל בתכל'ס ממש לא מסכימה.

נראה לי שדווקא בגלל מה שאתה מתאר, בהרבה מדרשות עמלים כדי שהבנות לא יכניסו את עצמן לסרטים לא נכונים.

וסתם תהיה..-

בכלל נכונה ההצעה לחפש בחורות לפי הקריטריון הזה..?

כל אחד ואחד מבחורי הישיבה או מאנשים שלומדים דייי עם הסטיגמות!!!!

שהן דוסיות מאוד אבל הם לא תלמידות חכמים והן לא סנוביות. פשוטות עם כמוך.

כיף להיות פשוט, זה מוריד את כל האגו המכביד מהראש. אגו רוחני, וואו כמה כבד זה! כמה מיותר! כמה מזיק!

אתה מכיר בנים כמוך שחשוב להם הלכה מאוד מאוד אבל אם תפתח בפניהם 4 טורים הם לא יביאו לך את כל הדעות של השו"ע והנושאי כלים? - אם יש בנים כאלה, למה שלא יהיו בנות כאלו.

אגב, אנשים גדולים בחיים לא אמרו יום אחד לעצמם "אולי אהיה אדם גדול...?" אלא הם שמו מטרה מה ה' רוצה מהם ולא יותר מזה. רצו לעשות טוב לגדול בקצב שלהם.

מי רוצה להתחתן עם העילוי של הישיבה? רוצים להתחתן עם בחור חמוד וטוב.

שיהיה אנושי, בריא בנפשו, שאח"כ יוכל גם לפרנס ולא שהכול ייפול על האישה.
גם בחור שנחשב השפיץ של הישיבה- זה לא אומר איך הוא בתור בעל.

בן אדם שעובד על מידותיו, יש לו אהבת תורה. חברותי. עם לב טוב שיודע לעזור ולא רואה רק את עצמו.
 

עילוי לא קשור למידות וכשבוחרים בן זוג זה צריך להיות אדם בעל מידות ולא אחד שרק לומד ולא שם על אישתו

פעם בעולם הישיבות כדי לקרוא לבחור ישיבה "עילוי" היו עושים לו מבחן סיכה.
לוקחים גמרא, לוקחים סיכה ותוקעים אותה בדף הראשון באיזה מילה.
הבחור היה צריך להגיד בע"פ את כל המילים עד סוף הגמרא שהסיכה נתקעה בהם.
יש היום בחורים כאלה? לא.

ואני מכירה את עולם הישיבות. אבא שלי מורה הרבה שנים לגמרא

איזה אנשים מיוחדים אנשים באמת באמת טובים כמה תגובות מיוחדת אין פשוט אין על עם ישראל  אשריכם!!!!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.