בסוף העיקר הוא איפה הרצון בטווח הקצר ובטווח הארוך 

אבל הרבה פעמים גם עושים בלבול ומסתכלים על מודלים של אנשים שגדולים בתורה ומצפים שהבחור ישיבה בתחילת דרכו יהיה באותה דרגה

אני חושבת שבסוף מה שחשוב לבנות הוא לא 'בעל גדול הדור' אלא בעל שהתורה מנווטת את חייו, שהבית מושתת על התורה ושהחיים המשפחתיים הולכים לאורה 

ואם הוא לא ידע את כל דקדוקי ההלכה? אז מה? בשביל זה יש רבנים ופוסקי הלכה 

לא כ"כ ברור לי אם התחושות שתיארת נובעות מחוסר בטחון עצמי, או מתפיסה שהיא לא הכי מדויקת, אז אנסה בעז"ה להתייחס לשני הדברים..

א. אם אין לך בטחון עצמי, צריכה להיעשות כאן עבודה, בעז"ה (אני מגיבה על סמך הדברים שכתבת כאן, ואם לא כך הדברים- אני מתנצלת מראש אם זה יישמע קשוח מדיי, וכמובן שאין כאן שמץ של ביקורת.. אני מתמודדת עם תחושות כאלו בעצמי הרבה פעמים)

אני פותחת בזה, כי מהחוויה האישית שלי, לא משנה לי כמה שאנשים יגידו לי שאני טובה/נחמדה/צדיקה- כל עוד אני לא שם ולא מאמינה בזה, זה לא רלוונטי.

ז"א, שאם עכשיו אכתוב לך רק את מה שתכננתי לכתוב בהמשך- גם אם הכל יהיה נכון ומרגיע ומיישב בשכל, אני לא בטוחה שזה ישפיע על הרגשת הקטנות שתיארת כאן..

אז אולי כדאי לבדוק עם עצמך אם תחושות חוסר הבטחון האלו קיימות גם בתחומים אחרים, או שזה רק בהקשר הזה..

ב. אני לא יודעת עם מי נפגשת עד היום או מה ההיכרות שלך עם הנושא, אבל לדעתי אתה יוצא כאן מכמה נקודות הנחה לא כ"כ נכונות שרק מלחיצות אותך יותר-

מי קבע שאתה צריך להיות העילוי של הישיבה?

מי אמר שאתה צריך להיות הרב הפוסק של אשתך?

למה כל הדברים האלה אמורים למנוע ממך להתחתן עם בחורה 'דוסית'?

מי אמר שבחורות שיש להן במשפחה רבנים עסוקות כל היום בהשוואות?

קיצור. עלו לי עוד כמה תהיות לגבי הקביעות שלך, אבל זה העקרון..

הרבה פעמים קורה שנוצרת לנו בראש איזו תפיסה לא נכונה שמעכבת אותנו.

למשל- המחשבה שצנוע=מכוער, המחשבה שענווה=מסכנות,  המחשבה שלהתחתן עם אישה דוסית=בעל שהוא העילוי הכי מושלם שיש).

ולכן, המלצה שקיבלתי פעם-

לנסות לחפש מקרים שסותרים את התפיסה השגויה, או להעמיק עוד קצת בנושא כדי להבין שזה לא באמת ככה.

למשל- יש לי חברות שמתלבשות צנוע וגם יפה, אני מכירה אנשים שהם מלאי ענווה ופשטות, אבל לא חושבים שאין בהם ערך, וכן. אני גם מכירה דוסיות שנשואות לבחורים מתוקים מדבש שהם לא רבנים וגם לא עילויים גדולים.. אבל הם פשוט משתדלים לעבוד את ה' הכי טוב שהם יכולים.

ובמסגרת מאמציי לניפוץ המחשבה שלך..(;

כמובן שאני יכולה להגיד רק בשמי, אבל אני דיי בטוחה שזה נכון לגבי עוד הרבה בחורות-

אני מחפשת בעז"ה בעל ששמח בה' ובתורה, ולומד כפי הכוחות שלו.

אני מחפשת בעל שידע להרכין את הראש לפעמים, להגיד 'אני לא יודע', וילך לשאול רב.

אני לא מחפשת חברותא.

וגם לא מישהו שאי אפשר לדבר איתו על מכונת הכביסה שהתקלקלה (או על כלמיני דברים אחרים שנוגעים לעולם הזה לצורך העניין).

אני משתדלת שלא לחפש תבנית (ע"ע אבא/אח/עילוי), אלא בן אדם.

אני לא מחפשת את הבחור הכי טוב בישיבה- אני מחפשת את הבחור הכי טוב עבורי (חח זה נשמע קצת אנוכי לכתוב את זה ככה, אבל בעקרון..)

להמשיך..?(;

איפה האדם כתב שהוא לא אוהב את עצמו?

מה הקשר?

בסה"כ דיבר על תופעה שאולי קיימת אולי לא.. 

(מרשה לעצמי להגיב כי גם אני כתבתי דברים כאלו..)

הוא אמר בשורות הראשונות שהוא מרגיש שאין לו בטחון עצמי, וזה גם דיי עולה מהדברים שהוא כותב.

לא נראה לי שהדברים נכתבו מתוך 'ידענות' או רצון לקבוע עובדות, אלא מתוך מקום מייעץ..(:

ואהבה עצמית זה המקום שאני נותן לעצמי.

לא בכל דבר זה מתחבר עם המקום שאחרים נותנים..

 אני ממש קצר בזמן אז הגבתי ממש בקיצור.

אם הבנת כוונתי מוזמן להמשיך את הדיון ואענה מאוחר יותר

קודם כל, אני מתנצלת.. נראה שהדברים פגעו/עצבנו וזאת ממש לא הייתה המטרה.

שוב, ממש לא הייתה כאן מחשבה של לקבוע לאנשים מי הם, בטח שלא על סמך דברים שלא נאמרו..

כתבתי על-פי הבנתי את הדברים שהוא כתב, והגיוני שטעיתי.

רק כמה הערות, במחילה-

א. זה לא סוד שיש אנשים עם בטחון עצמי בשמים כלפי חוץ, ושבפנים הדברים אחרים לגמרי, אבל זה לא המצב המדובר.

הוא בא ואמר בפשטות שהוא מרגיש שאין לו בטחון עצמי.

כשמגיבים לאמירה כזאת, אי אפשר להתחיל לנתח את מה שעומד מאחוריה ולנסות לחשוב למה באמת הוא התכוון.. אז כן, עניתי לו בפשטות, בהתאם למה שהוא כתב.

ב. ממה שאני מכירה (מעצמי, אבל לא רק..), תחושה של חוסר בטחון עצמי מאוד קשורה לחוסר באהבה עצמית, ובאופן כללי לתחושה שאין לי מקום/ ערך, שאין בי טוב וכו'.. אז אני לא בטוחה שזה היה היקש ממש מונפץ להקיש, וכמובן שבכ"מ לא הייתה כאן מטרה לקבוע לבנאדם מי הוא..

ג. 'מי שלא חווה חוסר ביטחון עצמי- לא מבין בזה, נקודה'

מתלבטת עד כמה להיכנס לזה, אז רק אגיד שממש לא הבנתי את נקודה שרצית להעביר כאן.

האמירה הזאת היא מאוד נכונה. אבל היא לא נותנת לך לגיטימציה לנכס לעצמך את כל חוסר הבטחון שבעולם. ואכמ"ל.

אם אתה נמצא במקום התורני הזה מבחינתך, אין לך שום סיבה לחשוש.

אז תרים טלפון לרב שלך כשלא תדע תשובה למשהו?

רבים וגדולים עושים את זה, גם כאלה שיודעים לפסוק הלכה.

יש עניין גדול ומשמעות הרבה יותר גדולה, לקשר בינך לבין הבחורה.

לכימיה, לנשיאת חן, לאיך הולך לכם ביחד, היחס שלך לבחורה ועוד.

וזה, לא קשור ליכולת הלימודית שלך, והאם אתה עילוי או לא.

ומי שבכל זאת זה חשוב לה, כנראה שהיא תבדוק את זה בבירורים.

וזה לא משהו שמסובך לברר, סגנון הלימוד תורה של הבחור.

אז כנראה שמי שבחרה לפגוש אותך, רוצה לפגוש *אותך* גם אם התברר שזה לא מתאים.

ועוד משהו, לא כל בחורה מאוד דוסית, היא גם מאוד חכמה.

ומחפשת דווקא את הפלפול והדיונים בהלכה,
יכול להיות שמספיק לה (וזה בהחלט הרבה) החיים לצד בן תורה שחי את התורה.
אחד שמתאמץ ללמוד, מתייעץ עם רבנים והולך לפי הפסקים שלהם, גם אם לא יודע לפסוק בעצמו, ולא גדול הדור. אחד כזה שרוצה לבנות את הבית שלו בקדושה.

יש כאלו שלא רוצות להרגיש קטנות ליד הבעל, ומחפשות מישהו שיהיה יותר מהם, אבל לא בהגזמה.

אל תדאג, כמו שיש מגוון של בחורים ולא כולם 'עילוים' ככה יש מגוון של בחורות שלא כולן מחפשות 'עילוי'.

ודבר אחרון, אם להתקדם בתחום הזה של פסיקת הלכה יעזור לך לביטחון העצמי, אז לך על זה.

זה ממש לא אומר שתתחיל ללמוד עכשיו רבנות,

זה יכול להיות חברותא יומית, של רבע שעה בהלכה, גם ידיעה היא המון.

אפילו פניני הלכה יכול להיות מצויין בשביל זה, שבת, כשרות ועוד נושאים שנתקלים בהם הרבה יחסית.

ודבר אחרון אחרון,

אם הבחורה בקטע להשוות אותך לאחרים, שתתחתן עם אח שלה או אבא שלה, ודי.

אסור להשוות אף פעם, וצריך לדעת את זה וגם להפנים  
 

(הראש אולפנא שלנו, לא הפסיק לומר לנו את זה, כל הזמן)

התכוונתי לומר שיש בנות שלא מחפשות דווקא את הפלפול או יכולת הפסיקה, מספיק להם שידע למי לפנות עם שאלות..

ולא הבנתי מה ההשוואה לאשת הרב,

וברור שנשים חושבות ועובדות אחרת מגברים.

וברור לך שאי אפשר ללמוד מהאישה הזאת לכלל הנשים.

מכירה הרבה כאלה שאוהבות להבין מה עומד מאחורי פסיקת ההלכה, וזה לא סותר את זה שירצו תשובה ברורה בסוף הדיון.

באמת הניסוח לא היה ממש ברור, הייתי צריכה להתנסח אחרת.

נגיד - 

לא כל בחורה מאוד דוסית, היא גם מאוד חכמה וגם אחת

שמחפשת דווקא את הפלפול והדיונים בהלכה.

וזה שני עניינים שונים, מה אתה לומד ודיון על בשולחן שבת.

אבל לא משנה, ונניח לזה.

סתם.

אני יכולה להבין למה אתה אומר את זה, אבל בתכל'ס ממש לא מסכימה.

נראה לי שדווקא בגלל מה שאתה מתאר, בהרבה מדרשות עמלים כדי שהבנות לא יכניסו את עצמן לסרטים לא נכונים.

וסתם תהיה..-

בכלל נכונה ההצעה לחפש בחורות לפי הקריטריון הזה..?

כל אחד ואחד מבחורי הישיבה או מאנשים שלומדים דייי עם הסטיגמות!!!!

שהן דוסיות מאוד אבל הם לא תלמידות חכמים והן לא סנוביות. פשוטות עם כמוך.

כיף להיות פשוט, זה מוריד את כל האגו המכביד מהראש. אגו רוחני, וואו כמה כבד זה! כמה מיותר! כמה מזיק!

אתה מכיר בנים כמוך שחשוב להם הלכה מאוד מאוד אבל אם תפתח בפניהם 4 טורים הם לא יביאו לך את כל הדעות של השו"ע והנושאי כלים? - אם יש בנים כאלה, למה שלא יהיו בנות כאלו.

אגב, אנשים גדולים בחיים לא אמרו יום אחד לעצמם "אולי אהיה אדם גדול...?" אלא הם שמו מטרה מה ה' רוצה מהם ולא יותר מזה. רצו לעשות טוב לגדול בקצב שלהם.

מי רוצה להתחתן עם העילוי של הישיבה? רוצים להתחתן עם בחור חמוד וטוב.

שיהיה אנושי, בריא בנפשו, שאח"כ יוכל גם לפרנס ולא שהכול ייפול על האישה.
גם בחור שנחשב השפיץ של הישיבה- זה לא אומר איך הוא בתור בעל.

בן אדם שעובד על מידותיו, יש לו אהבת תורה. חברותי. עם לב טוב שיודע לעזור ולא רואה רק את עצמו.
 

עילוי לא קשור למידות וכשבוחרים בן זוג זה צריך להיות אדם בעל מידות ולא אחד שרק לומד ולא שם על אישתו

פעם בעולם הישיבות כדי לקרוא לבחור ישיבה "עילוי" היו עושים לו מבחן סיכה.
לוקחים גמרא, לוקחים סיכה ותוקעים אותה בדף הראשון באיזה מילה.
הבחור היה צריך להגיד בע"פ את כל המילים עד סוף הגמרא שהסיכה נתקעה בהם.
יש היום בחורים כאלה? לא.

ואני מכירה את עולם הישיבות. אבא שלי מורה הרבה שנים לגמרא

איזה אנשים מיוחדים אנשים באמת באמת טובים כמה תגובות מיוחדת אין פשוט אין על עם ישראל  אשריכם!!!!

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר