שיתוף קטן אבל לדעתי כ"כ חשוב. פותח את הלב בפעם ראשונה, קבלו, תפנימו ותפרסמו לכל.
אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש(ביאה) באשה שאיננה שלי, הריני תופשה ואין לי עוון או שאני מגפפה ואין לי עוון, אני נושקה ואין לי עוון, אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקב"ה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (משלי ז) כי רבים חללים הפילה, וכתיב (שם משלי ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו.
אז זה הסיפור שלנו: זוג תורני דוסי מאוד, לא מהזן של הדוס-טרור. למדתי בישבה ידועה ורצינית עד שיעור גבוה, היא למדה במדרשה ידועה ורצינית. חיים את החיים, ומתוך קדושה.
בן ישיבה- פוגש את בחירת ליבו. בשאיפה להגיע תוך חצי שנה בחופה. סטנדרט לו?
באחת הפגישות בחודש הראשון דיברנו על ההתמודדות של הנגיעה. כשהיא סיפרה לי על אגדות מורטות אוזניים שהיו לזוגות מדוייטים במגזר הדוסי הגבתי בפה פעור ואמרתי- הכל תלוי אם אתה מבין מה מניע אותך. מתחתן בשביל עצמך או בשביל כלל ישראל??. והתשובה לא הייתה בשביל הדעויין, אני באמת חושב כך, אבל מה לעשות? מסתבר שהחיים קצת יותר מורכבים...
לאחר חודשיים הרגשנו את האהבה עפה באוויר. האמת לא היינו "מאוהבים", אבל אהבנו(הבדל דק ומשמעותי), ומאידך שנינו רגשיים, מה שהעצים את עוצמת המשיכה. לאט לאט הגענו למצב שעוד לפני הארוסין עשינו במעט הכל- חיבוקים שינה באותה המיטה והלאה... רק לא עשינו את המעשה. זה היה גבול ברור מדיי. בטח לפני ארוסין.
לאחר שלושה חודישם התארסנו, בכל זאת, שלושה חודשים לארוסין זה יותר מדיי. האהבה פרחה, יחד עם ים של ספקות. אבל אנחנו בסדר. רק בעיה אחת קטנה- החתונה לא תתרחש כמו שציפיתי, גל של סיבות טכניות(בינהם קריטיות), גמרו להמתנה עם החופה במספר חודשים לא קטן.
הגענו לחופה מבסוטים, עייפים מאוד כיוון שבקושי ישנו בלילות הקודמים. מצפים בכיליון עיניים ליל הכלולות. על אף ההצעה של ההורים שנישן בבית מלון, היה לי מספיק חשוב להגיע ישירות הביתה, כערך עליון- "כונסה לתוך ביתו". הבעיה שהבית היה רחוק מהאולם.
החתונה נגמרה מאוחר, הנסיעה הייתה ארוכה, והגענו שפוכים הבייתה.
במשך כל הערב נגיעה שהייתה מאז החופה לא הייתה מיוחדת, שכן ליבנו גס בדבר, לא הרגשנו איזה עוצמה מיוחדת. ובגלל גסות הלב הזאת ובעקבות העייפות, הגענו למצב שנשפכנו על המיטה, ונרדמנו.
כנראה, שכדי לעבור את הקיר הזה חייב את הבוסט של שמירת הנגיעה המשגעת והמורטת עצבים. לא היה מספיק לחץ אוויר כדי ליצור פיצוץ. אותה שמירת נגיעה הלא הגיונית וההזויה, אותה אחת שהזנחנו, זרקנו, חזרה אלינו בבומרנג.
ומה אז? בשבע ברכות אין לך זמן להתעסק בזה, שכן אתה תמיד בנסיעות. ואז פתאום יש בעיה עם הגלולות, הופ! מתחילים תקופת טהרה.. ואז מתחילים להיכנס למסלול החיים.. ואין זמן "לבזבז" אבל האישה חייבת שליל הכלולות יהיה מיוחד, בית מלון, או משהו משוגע כזה וכולי. מודה, לא תמיד השקעתי, וכשהשקעתי- או שאשתי היקרה דאגה להראות כמה היא לא מעוניינת כרגע מכל מיני סיבות, או שה' פשוט דאג שזה לא יקרה.
היום, יותר מחצי לאחר החתונה, אני לא יודע מזו מצוות עונה, מהוא ליל כלולות, ובטח שכרגע אני רק יכול לחלום על ילדים. מעודנו לא עשינו את המעשה.
בימי הטהרה? מלבד המעשה שלא נעשה גם ככה, קשה מאוד לשמור נגיעה.
אנא, כל השופטים היושבים ביציע ומצקצקים בלשונם, שימרו את השיפוט לרגע אחר, פשוט קבלו את היסטואציה ההזויה כמו שהיא.. יש פה עוד המון גורמים, ומצד שני גם המון השלכות קשות ואני בכוונה לא מזכיר אותם, למה?. כדי שכל אחד יפנים ויבין- לי זה כן יקרה... וכדי שזה לא יקרה תקחו את האתגר הזה בחשבון! לא משנה כמה דוסים אתם, או כמה לא רגשיים אתם, או כמה הסברת לבן הזוג שלך... תחשבו לפני כל פעילות זוגית או טיול לילי משותף עד כמה הוא בסדר? עד כמה החיבה שהבעתי הייתה בגבולות המותרים(תביעו המון, רק שיהיו בגבולות).
טיפ לגברים: כמה שהאישה תראה לכם שהיא מבינה עניין- אין לה מושג מה אתם עוברים ברמה המינית, ועד עמה כל ליטוף שלה יכול לעשות לכם רעידת אדמה. כנראה שהיא מודעת לאיסור ייחוד, אבל הרבה פעמים אין לה מושג בגדרות ומה מותר ומה אסור. קחו אחריות! תאמינו לי שזה מבאס להרוס תצפית לילית טובה, אבל בסוף היא תעריך אתכם ויותר חשוב- ה יעריך אתכם.
נגעתי רק בקוצו של יוד, אם הייתי יוכל לאמוד את ההשלכות של שבירת הגיעה, אח... אם הייתי יכול, ורק כדי שתבינו עד כמה הדברים קשים.
מלב שבור ועיניים דומעות אני זועק אליכם- קחו אחריות.
