אני לא מבין איפה פה הבעיה. אתה עושה את זה מתוך ההבנה שזו ההלכה, וזה מה שמרבה בכבוד שמיים.

אבל לא אומרים ש"ש כשלומדים נוסח של ברכה, כידוע וכהכרעת משנ"ב 

כזהירות מתוך יראת שמים אולי.
הראייה, שרבים אומרים לא לברך מציב גבול אלמנה,
ומורים לקרוא את הסוגיא.
אם זה אסור מדינא, מה המקום להיתר להיכנס למחלוקת הפוסקים בברכה זו?

רוב הראשונים שלא קוראים להם רמב"ם הבינו שלא תשא זה אסמכתא, וכך פסק הרמ"א. לא המצאה שלי.

בסוף, הערתי לחידוש בקריצה.
יש סוגיא בב"ק שאדם עושה דין לעצמו אם נעשה לו עוול.

בלשון הגמ' "עביד איניש דינא לנפשיה".

נחלקו הראשונים והפוסקים איך להסביר את האנרכיה, כביכול, הזו,

שאדם עושה דין לעצמו בלי לערב את רשויות החוק (שופטים ושוטרים),

יש מסבירים שהאדם מתפקד כשליח של הבית הדין לעשות צדק,

ויש מי שאומרים שהאדם יכול להגן על עצמו מפני הפסד,

ואף מפני עוול שאין בו הפסד למסקנת הסוגיא.

הידיעה שאת לא בייניש חשובה. אל תאבדי אותה

אבל תכל'ס, לא הבנתי מה בדיוק השאלה שלך

הוא מביא את העניין הזה של המדרשים, ואם זה בלי ש"ש אז  לא מובן מה זה מועיל. מאידך, לא מובן ככ איך מותר. במיוחד שאתה לא באמת לומד אלא רק עושה טריק..

המקור לומר ברייתא דר"ע הוא החיד"א,

והמקור לאסור לברך מהגמ' הוא החיד"א,

אז עד שתקשה לי מחיד"א בברכ"י,

תסייע מהחיד"א בציפורן שמיר.

כמובן, הדברים נוגעים לשאלה איך פוסקים ב'לא תשא'.

הב"י בסי' רטו מביא את הרמב"ם שפוסק דאורייתא,

והחיד"א מביא לאסור ממנהג רבני א"י ומהר"ם רוטנבורג לגבי עצמו.

לא מצאתי את הב"י שהזכרת.

אשר על כן,

ובפרט שאין כאן נוסח ברכה (כגון מה שדברה עליו הגמ')

אשכנזי שסומך על עצת החיד"א נלענ"ד שלא הפסיד ואין למחות בידו. לכאורה. אולי.

ענווה, קצת.

כאחד שעשה כמה מבחני רבנות,

לא כל אחד שעשה מבחן גם יודע משהו,

והרבה שקבלו ציונים טובים ממני יודעים פחות, ולהיפך.

זה בטח לא ברמה של להכריע נגד גדולי ישראל.

גדולי ישראל מקיפים את כל התורה כולה ברוחב דעתם,

וגם אם יש לאדם מכון לאני-לא-יודע-מה,

הוא לא גדולי ישראל, שעמד ושתלן בכל דור ודור.

זהו. נקודה.

לגבי מנהג אבות,

אין מנהג אבות בלומר ברייתא של ר"ע כשאין מנין.

איזה מנהג שייך בזה?

ואם יש מנהג כזה, מאיפה אני אמור להתחקות אחריו?!

ואגב הרב עובדיה, הוא זה שחלק על המון מנהגים, מסיבותיו שלו.

בטח כשחזרנו לא"י והכל מתערבב,

המושג מנהג מאבד הרבה מחשיבותו

(בלי לזלזל, כמובן, בשום דבר).

יבי"א ב או"ח ד, ז:

"(ז) אולם נראה שמטעם אחר יש לפקפק על אמירת הברייתא דר"ע בכלל. שלפי הנראה שבאמירת ברכו את ה' המבורך וכן בעניית ברוך ה' המבורך ל"ו, אומר האזכרות כקריאתן, שאל"כ רק אומר השם, מאי אהני ליה אמירת ברייתא זו. וא"כ נראה שיש חשש הזכרת ש"ש לבטלה, מכיון שאין כאן עשרה. וכמ"ש בברכ"י (סי' רטו סק"ד) שאם יש הזכרה באמצע מטבע ברכה המובאה בש"ס, אין להזכירה בדרך לימודו. ושכן מנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי. ע"כ. ובמחב"ר (שם) הוסיף שכן מצא למהר"ם בר ברוך בס' התשב"ץ (סי' תכב), שאינו קורא שם של ד' אותיות בתלמוד כי אם השם. ע"ש. (ובמק"א כתבנו בזה בס"ד.) וא"כ ה"נ אינו יכול להזכיר ש"ש אף שהוא דרך לימוד. וכיו"ב ראיתי להגאון מהר"א פוסק בשו"ת מור ואהלות (דמ"ח ע"ב) שהביא מרב גדול א' שבירך ברכת הלבנה ליל ט"ז לחדש, בהזכרת ש"ש בדרך לימודו במס' סנהדרין (מב). ועמד ע"ז מד' האחרונים (בסי' רטו) שאין להתיר ד"ז. ע"ש. [ונראה דלא סיימוה קמיה כי בש"ס שם מובאה ברכה זו בלא אזכרה, ברוך אשר במאמרו וכו'. אולם ברמב"ם (פ"י הי"ז מה' ברכות) הובאה בשו"מ =בשם ומלכות=]. וע' בשו"ת עני בן פחמא (חאו"ח סי' כא) מ"ש בזה. ואכמ"ל. ועמש"כ בספר חזון עובדיה (ס"ס לח). ועכ"פ נראה דיש להחמיר טובא בזה משום סרך הזכרת ש"ש =שם שמים= לבטלה. וה"ה בנוגע לאמירת ברייתא דר"ע. וע' בספר בן איש חי (ס"פ ויגש) שכתב, שהעלה בס' מקבצאל שאין לו' ברייתא זו בין ישתבח ליוצר משום הפסק. ודלא כמ"ש בחס"ל (סי' נז) לאומרה. אלא יאמרנה קודם עלינו לשבח. ע"כ. ומבואר שלא חשש אלא משום הפסק. ואפשר שכוונתו כשאומר השם ואינו מזכיר ש"ש כקריאתו. הלא"ה אין לאומרה בכלל, ושוא"ת =ושב ואל תעשה= עדיף וכ"ש שי"ל דבהזכרת ש"ש נראה שאומר דבר שבקדושה לצאת י"ח, ועובר עמ"ש שכל ד' שבקדושה לא יהיה בפחות מי'. ושוב מצאתי בספר טהרת המים (מע' ה אות פו) שבאמת כתב לפקפק בזה על החיד"א בצפורן שמיר שכ' ברייתא זו, שהרי יש בזה משום הזכרת ש"ש לבטלה, וכמ"ש החיד"א עצמו בברכ"י ומחב"ר (סי' רטו). והאו' בלי אזכרות לא מהני מידי. ע"ש. וע' בס' זכר נתן (דנ"ד ע"א) בשם ספר אור הישר שכתב על ברייתא דר"ע הנ"ל שאין לאו'. ע"ש. (וכעת אמ"א). וע"ע בכה"ח (סי' נ סק"ט) שהביא די הבא"ח הנ"ל. וע"ע בתשו' פני יצחק ח"ה (דקס"ח ע"א). ואין להאריך".

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה