יותר נכון התמודדנו יחד.
גילינו את החוזק של הזוגיות שלנו
(עבדנו על זה בטיפול זוגי עד לא מזמן. זה לא בא מעצמו- אבל גילינו שעשינו עבודה טובה)
בכל זאת מתחילה להישבר...
המרחק מההורים
חמותי בוכה לי בטלפון כמה היה לה קשה בחג
המטבח הוא המפלט שלי והתחביב שלי ובפסח זה כל כך מאתגר- אין לי מספיק כלים, אין ביצים, אין קטניות, אין תנור חלבי, אין הרבה דברים שלא הצלחתי להשיג השנה וכל שנה מקלים עלי מאוד (כמו רוטב צ'ילי, מיץ לימון)
יש המון אי ודאות מהעבודה. היום אני עובדת בשכר נמוך ובעלי אברך ולא מקבל מלגה, מחר אני עלולה לצאת לחל"ת עם אבטלה ממש ממש נמוכה בגלל הגיל. יש רזרבות בבנק אבל ממש קשה לי עם זה.
ב"ה בהריון שלישי, תכננו לספר אחרי פסח (יש אחים מאותגרי פוריות ולא רצינו לבאס להם את החג) בסוף סיפרנו לחמותי בניסיון לשמח אותה והיא פשוט התעלמה... לא עניין אותה בכלל... (ממש לא מתאים לה)
בא לי פשוט להודיע לכולם בהודעת וואצאפ יבשה ולסיים עם הדבר הזה שאף אחד לא שותף לשמחה שיש בו...
או לא לספר בכלל למרות שיש בטן והשכנות כבר בטוח הבינו...




