נתניהו נפגש עכשיו עם גנץ.

שבוע שעבר זה כנראה עזר..

כמו מדע, שיתוף פעולה אזורי ושוויון חברתי.

אם נקבל  אפילו 2 תיקים(ביטחון ומשפטים) נשמח להיכנס לממשלה כי תהיה לנו השפעה אמיתית.

הטייטל שר לא רלוונטי לאף אחד, אלא מה המהות של המשרד שלו, ולכן בנט ושקד העדיפו לקחת את תיק הביטחון רק לבנט מאשר 2 תיקים זוטרים וחסרי השפעה לשניהם.

זו הסיבה שלא אכפת לו לתת להם מה שהם רוצים.

הם לא רבים עם הליכוד על מדיניות כלשהי ואין להם אידאולוגיה.

הוא יודע שאם ימינה היתה המפד"ל של הפעם, זה היה אותו דבר.

ע"ע היחסים עם הרב רפי (שאגב הוא היחיד שהגיע לגננת. בנט וסמוטריץ' הבהירו לה שהם מסתדרים לבד).

עם כל הטענות נגד בנט, אין ספק שבענייני מדיניות מדינת ישראל נמצאת היום במקום טוב יותר משהיתה לפני שהופיע.

נכון שלא הכל תלוי בו (אלא גם במציאות מעבר לים וכו'), אבל בהחלט יש לו חלק לא קטן בכך.

כן, תתפלא, גם לימינה יש דברים שהיא מנסה לקדם ואפילו מצליחה. היא גם רבה על כך עם הליכוד.

בענייני דת ומדינה בצלאל עשה בכנסת (המכהנת) החולפת לא פחות מהחרדים, ואפילו יותר.

אבל כרגיל, מהמפלגה הציונית דתית אתם דורשים יותר מאשר מהחרדים ומצפים ליותר,

וממילא כל חסרון מבריח אותכם.

אני לא חסיד של בנט ואיני מצדיק את מהלכיו.

בניגוד לכמה חבר'ה כאן, גם את מהלכיו של איתמר איני מצדיק.

איתמר יכל לקבל מקום 4 או 5 משוריין לפני שבנט נכנס,

ולהשאיר לו אבק. הוא בחר בדרכים כושלות, שיחק משחקים עם כל העולם,

ואחר כך גם את מקום 8 שבסבירות גבוהה היה מכניס אותו - סרב לקחת.

בצלאל לא ניהל שום קשרים עם נתניהו בעניין החיבורים בין המפלגות.

זה פשוט לא נכון.

מהמפלגה הציונית דתית אתם דורשים יותר מאשר מהחרדים ומצפים ליותר,

וממילא כל חסרון מבריח אותכם.

אתה יכול לרצות שיכילו גם את נעם ובן גביר.

אתה מבין לבד שיותר מאשר בנט פוסל את בן גביר,

נועם פוסלת את בנט.

תדרוש מהם כמה שבא לך.

אתה מחפש מפלגה אידאלית, וכשאין לך כזאת אתה זורק גם את מה שיש.

אני מקווה שאת המשפחה שלך אתה לא עוזב בגלל מריבות והתנהגות ילדותית.

זה הציבור שלך וזו ההנהגה שלו.

ההצבעה שלך לא מעניינת את בנט, סמוטריץ', שקד, הרב פרץ וגם לא בן גביר.

הם מסתדרים בלעדיך.

אם הם יימחקו, הם ימצאו להם פרנסה אחרת. אל תדאג להם.

אתה צריך אותם יותר משהם צריכים אותך.

כשאתה לא מצביע למפלגה שלך, אתה מעניש רק את עצמך.

הייצוג שלך דל. בסוף הם אלו שמייצגים אותך.

אם תרצה או לא.

(אגב - ברור למה הם מתנהלים ככה;

כי כל הציבור שלך מתנהל ככה.

ממילא כך גם נראית ההנהגה שלו.

תתחיל אצלך, אצל החברים שלך ואצל הרבנים שלך.

אחר כך גם המפלגה תראה אחרת).

אתה מציג מצב בו אין "מריבות והתנהגות ילדותית" ואני שאלתי מה היית עושה לו היו.

ושוב - אתה לא "הענשת" את המפלגה.

אתה בסה"כ משתמש ביד ימין כדי להכות את יד שמאל.

השנאה שנוטפת מההודעה הזו מבהירה מאוד את הדברים ("מגיע להם", "ההתנהגות הבזויה" וכו').

לא ממש נראה שהצעד הזה היה לך קשה מדי, כמו שאתה מנסה לטעון...

גם אם הדרך היתה נוראית, התוצאה אכן נתנה מקום לכל הגוונים.

אלו שנשארו בחוץ הם אלו שנהגו בצורה העקומה ביותר

(סגרו עם זה מאחורי גבו של זה בחיבור שכולו היה כיסאולוגיה ומנע אפשרות של איחוד מלא,

או ניהלו קמפיין שכולו השמצות ופסילה אישית).

ושוב - ההצבעה שלך לא ממש מזיזה להם.

יש דרכים אחרות להוביל לשינוי.

אני לא חסיד של בנט, ואתה יכול לראות כאן כיצד הגבתי כשנמחק בסבב א' וכו',

אבל נראה שיש כאלה שאצלם כל המשנה הבסיסית של הציונות הדתית נשכחת ברגע של חולשה.

התגובות שלך זהות לתגובות של חלק מהציונות הדתית אחרי הגרוש:

"זו לא המדינה שלנו", "לא רוצים להתגייס" וכיו"ב.

אותו חלק בהחלט היה יכול להתנסח ככה ביחס למדינה כולה:

"נציגיה הפוליטיים ועסקניה גרמו לי במצב הנוכחי לאיבוד האימון בהם וממש לא לסמפט אותם.

כמובן שזה עוד יכול להשתנות, אם הם ילמדו את הלקח אז וודאי שאשמח לחזור וכו'.

אבל עכשיו אני סולד ממעשיהם ולא מסוגל וכו'

אפשר להאשים חלקים" וכו' וכו'.

אני חושב שהעיקרון הובן.

רוב הציונות הדתית לא היה שם,

והמשיך ללכת עם המדינה גם אם לא היה מרוצה מהתנהלותה.

הוא הבין שאם ירצה או לא - זו המדינה שלו. אין לו מדינה אחרת.

הוא יכול להיאבק על דמותה, אבל לא "להעניש" אותה.

המדינה המשיכה הלאה למרות ההתנהלות של אותם חלקים. היא לא "זקוקה" להם.

כך הדברים ביחס אל המכלול וכך היחס אל הרוח החיה שבו.

אתה בעצם מנסה להעניש את יד שמאל באמצעות יד ימין.

זו ההנהגה שלך. אם תרצה או לא.

אתה יכול לעמוד מן הצד, להתלונן, לתקוף ולדרוש דרישות.

אתה יכול גם לצאת מהבית, לזרוק עליו אבנים (לבאר ממנה אתה ממשיך לשתות גם עכשיו!), ולשמוח בכישלונותיו.

אתה יכול לשפוך את המים המלוכלכים עם התינוק ולהעדיף שהבית ייחרב לחלוטין (ואח"כ לספר שאתה אוהב אותו...).

אני מעדיף להישאר במקום אליו אני שייך ולראות איך אני יכול לפעול כך שיראה טוב יותר

(כן, כמו שכתבתי בראש ההודעה אני מבין שיש כאלו שאצלם משנת הרב כבר לא רלוונטית.

אני לא שם. דרכנו בבניין ולא בשבירה. "הצדיקים הטהורים" וכו' זו לא קלישאה או מליצה).

תחילה הצביע ש"ס ובשנה האחרונה הוא לא הצביע לשום מפלגה. גם לא לאיחוד הימין בסבב א'.

אז במחילה, אל תטען שהוא הורה להצביע למפלגה כלשהי.

לגבי הרב ליאור - לא זכור לי שהוא הורה להצביע או הצביע אי פעם לש"ס או לג'.

הרב ליאור והרב דוד חי לא היו מצביעים למפלגת הציונות הדתית,

גם לו רשימתה היתה מורכבת בדרך נקייה יותר, כל עוד ראשי הימין החדש נמצאים שם, ובחירות תשע"ה יוכיחו.

אז אנא הפסק להסתתר מאחורי הגב שלהם, כי הם לא מייצגים את עמדתך בשום צורה.

ויפה שאתה לא רוצה להתחייב להגיב, ובורח אחרי שזרקת טענות ריקות שאין מאחוריהן שום דבר.

אחרי שתקרא את זה, תחזור להטיף לי מוסר:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/294258

אני גם מבין שלא נכנסת לקישור שבהודעה הקודמת.

קשה להגדיר את הרב טאו "חלק בלתי נפרד מהנהגת המגזר",

כשהוא לא מחובר אליה כבר שנים רבות ומבדל עצמו ממנה ככל יכולתו.

לגבי הרב ליאור - יש לו המפלגה שלו.

איני יודע מה היה אומר להצביע

אילו הרב רפי ובצלאל היו רצים ללא עוצמה יהודית בסבב א',

בתרחיש בו להם יש סיכוי לעבור ולעוצמה אין.

אתה מוזמן לנסות לענות לעצמך ולהבין את הנגזרת.

מה היה הרב דוד חי אומר להצביע במצב כזה?

כאן אני חושב שהתשובה קצת יותר ברורה.

בנוסף, העובדה שראה לנכון להוציא חוברת שלמה

בניסיון להסביר את מהלכיו - היא התשובה הטובה ביותר.

מוזר שאתה מצמיד אותו אליהם, למרות שאמנם מדובר בת"ח חשוב,

אך כזה שלא נמצא בשורת מנהיגי הציונות הדתית.

הוא לא הוביל מהלכים משמעותיים בסוגיית מפלגות הציונות הדתית,

וגם לתמיכה ביהדות התורה הוא לא *הוביל* וד"ל.

אתה לא צריך להתנצל, אבל אם פתחת דיון ראוי שתאפשר לסיים אותו.

או לכל אחד אחר שמגונן על ימינה...

על אנשים באופן אישי.

אבל כרגיל, תומכי עוצמה יודעים להאשים את כל העולם,

ולא רואים את הגיבנת של עצמם.

חג שמח

לפני הבחירות שקד אמרה שהם רוצים את הביטחון, המשפטים, החינוך, התחבורה והדתות

ולגופו של עניין, כל החוקים של הכנסת והחלטות הממשלה שלא באו טוב לאופוזיצה, בוטלו בבג"ץ מתוקף פרשנות מדומה שהם ניכסו לעצמם.

הכנסת היתה חייבת לתקן את החוק באופן שלא יותיר מקום לספק מה מותר לכבודם ומה אסור.

וזה לא נעשה.

ועכשו הרכבת כבר עזבה את הרציף 

ובפועל ביטל את המינוי של עו"ד רביליו.

לו ישמעו בקולי, הכנסת ה- 25 לא תחזור להצביע בעניין זה, והנימוק יהיה בשל לוח הזמנים הצפוף עד ליציאתה לפגרת בחירות.

רביליו צריך להכנס ביום ראשון למשרד, תחת ליווי משטרתי וראש הממשלה צריך להבהיר בקולו, שהורה לשב"כ (שחלק מהגדרת תפקידו בחוק, הוא להגן על הדמוקרטיה הישראלית) למנוע כל הפרעה לרביליו.

שנאספו בידי האמריקאים, בגינם הם הצטרפו למלחמה נגד אירן.

ולא לנוכל מרעננה, שהחלטת החמאס לתקוף בשמחת תורה התקבלה במשמרת שלו. 

וגם לא לרמטכ"ל בדימוס הכושל ביותר אחרי הרצי, שבהוראתו פורק הצבא, והוצא מכלל מבצעיות. או ברקורד הנוסף שלו: הרמטכ"ל הגיבור על אלאור אזריה.

ידי שני המופקרים שהזכרת מגואלות בדם 2000 בנינו ובנותינו ששוכבים מתחת ללוחות שיש.  

בפעם הראשונה שהוא העליל שנתניהו לא התכונן, לא היה מידע מספיק רלוונטי בידי הציבור, אז בנט יכל לדמיין ש'תסמכו עלי, אני יודע'.

אחרי שראינו את עומק החדירה המודיעינית של כוחותינו, לכל המערכות באירן, הפיליטית, הצבאית, המדעית, התעשיה, הפיתוח - עומק כזה לא נבנה בשבועיים וגם לא בשלוש שנים. רק מטומטם גמור, ממשיך לקנות את הצ'יזבטים של בנט.

למשטרה / שב"ס או פרסומות אחרות

מספיק שהוא יפהק הם יצעקו עליו

​כשנזכרים בסיפור התנ"כי, האישה המרשעת התחילה עם אינטרס ברור: היא רצתה תינוק לעצמה. לא היה אכפת לה מהסבל הכרוך בגזילת הילד מאמו האמיתית, העיקר להשיג את המטרה שלה.

​אבל השיא המזעזע מגיע ברגע האמת מול המלך: כשהיא מבינה שהיא לא תקבל את הילד חי, המטרה שלה משתנה לחלוטין. פתאום, עצם הסבל, הפירוק וההרס הופכים למטרה בפני עצמה. בלי שמץ של בושה היא עומדת מול שלמה המלך ומכריזה: "גזורו! גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה".

​זהו בדיוק אותו התהליך. זה מתחיל מרצון "להשיג משהו" (אפילו במחיר כואב), ומסתיים באובססיה עיוורת לעצם הנתק והחורבן. כשמחנה שלם מוכן "לגזור" ולפרק חבלי מולדת — בין אם בהסכם ובין אם בנסיגה חד-צדדית מדממת — המטרה כבר מזמן איננה שלום או ביטחון. המטרה הפכה להיות עצם ה"גזורו".

​בשלב הראשון, המרשעת מבינה שהיא לא תקבל את הילד. אבל השיא מגיע בשלב השני: אפילו כשהאם האמיתית מוותרת וזועקת "תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו" – כלומר, התינוק מוגש לה על מגש של כסף – היא מסרבת! היא כל כך התאהבה ברעיון של הסבל והחורבן, שהיא מוותרת על התענוג של גידול ילד חי, ומתעקשת על האכזריות הטהורה: "גזורו! גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה". עצם הגזירה וההרס ניצחו את האינטרס המקורי.

​אבל יש בסיפור התנ"כי הזה עוד נקודה מדהימה לסיום: שלמה המלך, בחוכמתו, פוסק למי לתת את הילד, אבל לא מצינו בתנ"ך שהוא מעניש או נוקם באישה המרשעת. הוא הבין שהרשעות המטורפת הזו לא הגיעה מתוך רוע קלסי, אלא מתוך מרמור עמוק ואבל קשה על כך שהבן שלה מת בלילה. הקנאה העבירה אותה על דעתה.

​אולי הלקח עבורנו הוא לא לכעוס על מובילי הדרך האלו בשמאל, אלא דווקא לרחם עליהם רחמים רבים. המרמור העמוק על אובדן השלטון, ההגמוניה והדרך, פשוט מעביר אותם על דעתם – עד שהם מוכנים "לגזור" את הכל, העיקר לא להישאר לבד עם הכאב.

הטענה ש'השמאל אף פעם לא פינה יישובים' היא כמו הטענה שהיתוש לא אשם בזיהום של העקיצה. היתוש אכן לא מחדיר את החיידק האלים, אבל הוא זה שמזריק את הרעל שמייצר את הגירוד הבלתי נסבל.
 

​באותו אופן, מחנה השמאל מייצר את התנאים והלחץ – דרך הפגנות, השנאת המתיישבים או חקירות מנהיגים – שדוחפים את המערכת לפעולה. השיא של ה'גירוי' הזה הגיע בהסכמי אוסלו: השמאל הביא את המחבלים מטוניס ונתן להם ממשל ושליטה בשטח. המהלך הזה יצר מציאות ביטחונית קשה ומדממת שהפכה את ההגנה על היישובים למשימה מורכבת ויקרה בהרבה, והפכה את המצב הציבורי ל'מגרד' ומציק מאי פעם.

​המשל הזה מגיע לנקודת השיא שלו בהתנתקות: המהלך אמנם הובל פיזית על ידי מנהיג מהימין, אבל מחנה הימין עצמו היה חלוק לחלוטין וחצי ממנו התנגד לו בתוקף. מי שנתן למהלך את הגיבוי המוחלט ואת הרוב הנדרש, כאיש אחד, היה השמאל. בלעדיו, ה'גירוד' והלחץ הביטחוני שנוצר מאוסלו לעולם לא היו הופכים לפצע הפתוח של עקירת היישובים. המנהיג מהימין אולי ביצע את העקירה בפועל, אבל השמאל הוא זה שיצר את התנאים, סיפק את הרוח הגבית והעניק את הכוח הפוליטי שאיפשר לזה לקרות.

משל היתוש ומדרש הגרזן: מי באמת אחראי לעקירת יישובים

משל היתוש ומדרש הגרזן: מי באמת אחראי לעקירת יישובי | ערוץ 7

מי בכלל הכריח את בגין לנהל משא ומתן עם סדאת? הוא יכל לדחות על הסף את המגעים הסודיים שנהל משה דיין כמו שגולדה דחתה את סדאת וזה כמובן עלה לנו במלחמת יום כיפור.

מי הכריח את שרון לצאת מהרצועה ככה ללא הסכם?

… שאתה לא חולק על העובדה שמהסכם הארור עם מצרים החלו הצרות.

שבת שלום

....השמאל אף פעם לא פינה ישובים

אז אולי סוף סוף תענה לעניין, בשרשור שאתה פתחת, וכשהעלו בו טיעונים עניניים, התאמצת להסית את הדיון (ולהסית נגד המגיבים):

לעניין - האם לדעתך השארת נסראללה חי - אקטואליה וחדשות

הציבור החרדלי שומר על המסגרת האורתודוקסית, בניגוד לחברים מקרית שמואל ואחרות שכבר מזמן מוגדרים כקונסרבטיבים בואכה רפורמים.

הגברים עדיין הולכים לבית הכנסת בשבתות וחגים בעוד הנשים חצו מזמן את הקוים האדומים, והעיפו את כיסוי הראש לכל הרוחות והשדים.

הכיפה הרישמית הולכת וקטנה, ולא רק ברעננה.

טלית קטן הס מלהזכיר