מה העניין של קיום מצוות עשה שהזמן גרמא אצל נשים?advfb

ואפילו לדעת האשכנזים נשים מברכות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" על מצוות עשה שהזמן גרמא.

אם האישה איננה מחוייבת - אז לכאורה איננה מחוייבת כלל. מה הגיון בזה שמצד אחד היא לא מחוייבת מצד שני היא יכולה לקיים?

להבדיל אם גוי ירצה לקיים מצווה לא תהיה משמעות אם הוא יקיים (או שכן?). כי הוא פטור וזהו.

זה גדר של 'פטור' שלא מצאנו בקיום מצוות. אם אתה פטור אז עד הסוף...

 

מה אתם חושבים?

 

גדול המצווה ועושה, אבל גם מי שלא מצווה מקיים מצווהימ''ל

ואפילו לגבי גוי: "לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. ולא? והתניא: היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' - כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא 'האדם', הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול"

מאידך, "גוי ששבת חייב מיתה"נגרינסקי

וכן נפסק בהלכה שאסורות עליו כל המצוות שאינן מצוות בני נח - 

 

יא  [ט] גוי שעסק בתורה, חייב מיתה; לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהן בלבד.  וכן גוי ששבת--אפילו ביום מימות החול--אם עשה אותו לעצמו כמו שבת, חייב מיתה; ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו.

 

יב  כללו של דבר:  אין מניחין אותן לחדש דת, ולעשות מצוות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע.  ואם עסק בתורה, או שבת, או חידש דבר--מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה; אבל אינו נהרג.

 

(מלכים ומלחמות י)

זה כי יש לימוד מיוחד לגבי שבת ולימוד תורה, הם יוצאים מהכללימ''ל


תדפדף לעמוד הקודםadvfb

ותראה למטה שמדובר על מצוות בני נוח. שהקב"ה קנס את הגויים שאע"פ שיקיימו אותם לא יקבלו שכר עליהם.

 

וגם האמירה של ר' מאיר על גוי שעוסק בתורה יש לי שני הערות על דבריך -

"עוסק בתורה" - יותר נשמע לי שהכוונה היא לומד תורה ולא מקיים מצווה.

ושני התוספתים על האמירה הזאת מסבירים אותה (הראשון מסביר לא מדובר בלימוד תורה שלנו) -

"שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה. פי' בשבע מצות שלהם דאילו בשאר מצות אמרינן בסנהדרין פרק ד' מיתות (דף נט.) עובד אלילים העוסק בתורה חייב מיתה:

הרי הוא ככהן גדול. להכי נקט כהן גדול משום דכתיב יקרה היא מפנינים ודרשינן (הוריות דף יג.) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים גבי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ אבל עובד כוכבים העוסק בתורה הוא ככהן גדול:"

 

וחזרה קושיה למקומה.

אף פעם לא ראיתי אמירה חינוכית כיום או בעבר שמעודדת או נותנת משמעות לקיום מצוות של גויים. ולכן הסקתי זאת בתור הנחת יסוד.

 

ואפילו אם גויים היו מקבלים שכר, אז הייתי שואל אותך מה המשמעות בכך שאדם שהוא לא מצווה עושה, מה העניין?

 

 

מכיר את הסוגיה, מה שציטטתי הוא החלק הרלוונטי והוא המסקנהימ''ל

מדובר על לימוד תורה בהקשר של 7 מצוות בני נוח (שאר התורה אסור להם ללמוד) - עליה הם לא מצווים ובכל זאת מקבלים שכר כמי שאינו מצווה ועושה.

 

כנ"ל לגבי שאר המצוות (חוץ ממצוות שבת ולימוד תורה שלא לגבי 7 מצוות בני נוח שאסורות עליהם) - "גוי שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה"

אין הכי נמיadvfb

גם אם אתה צודק לטענתך ויש ערך לקיום מצוות של גויים - אשאל אותך שאלה אחרת.

מה זה מצווה? מצווה זאת לא המלצה. אם המלך ציווה אותך תקיים אם לא - אז לא. מה שהוא לא בתחום האחריות שלך הוא לא שייך אליך ולכן לא שייך לקיים משהו שלא שייך אליך. כך באופן פשוט נראה להסביר את דברי הראשונים שסוברים שאין עניין לגויים לקיים מצוות. ככה אני מבין את הגדר של 'מצווה'. ולפי הגדר הזה אין מקום לאינו מצווה ועושה ולכן או שהגדר שנתתי הוא לא נכון, השאלה אם הוא גדר אחר שונה או גדר אחר שיותר רחב שכולל את מה שהבאתי. כיצד אתה מבין את הגדר של המושג 'מצווה'?

 

בעקבות דבריך מצאת בגוגל:

 

"בדברי חז"ל בבבלי ובירושלמי מצאנו מקורות רבים לכאן ולכאן בשאלה האם יש ערך לקיום המצוות ע"י בגויים או דלמא להיפך. הראשונים נחלקו, לשיטת הרמב"ם והמאירי הגויים מקבלים שכר על קיום המצוות, ולשיטת היד רמ"ה אסור לגויים לקיים מצוות כישראל. בדעת ר"י החסיד בספר חסידים מצאנו לכאורה גישה אמצעית שמתירה לגויים לקיים מצוות. רבינו ירוחם אסר למול גויים וכך נפסק בשו"ע, אך אפשר שזה איסור מיוחד במצוות מילה."

 

מקור: גויים בקיום מצוות – ויקיסוגיה  

יש כמה סוגים של מצוותימ''ל
יש מצוות עשה, יש מצוות לא תעשה, יש מצוות חיוביות (שאתה מתחייב בכל מקרה), יש מצוות מותנות (כמו ציצית, מעקה, שחיטה, קרבן חטאת וכדו'), יש מצוות התנדבותיות (שלא חייב אבל מקיים מצווה או שאפשר להוסיף בהן מעבר למינימום כמו קרבן נדבה, צדקה, לימוד תורה וכדו').

וכאן החידוש הוא שיש גם מעשה מצווה בקיום מצוות למי שאינו מצווה ועושה, וזה לא בכלל ''כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט''.
מה ההגיון של החידוש הזה?advfb

ומה הגדר של מצוות התנדבותיות? מה 'מצווה' בזה?

ההיגיון לענ''דימ''ל
הוא שיש דברים שהקב''ה לא *מחייב* אבל כן מצווה עליהם באופן מסוים.
צו הוא חוק, אבל זה לא אומר שכל הצוויים שווים באופיים בתקפם ובמעמדם.

אם לנסות להבין את היגיון באמירה שמי שאינו מצווה גם מקיים מצווה, הייתי משער שההיגיון הוא שיש כאן פטור מסוים שה' לא חייב אנשים מסוימים אבל כן המעשה הוא רצון ה' אפילו לגביהם גם אם לא חוייבו בו.
'חוק שהוא לא מחייב' זאת סתירה פנימיתadvfb

אמנם כן יכולים להגיד שבנאדם יכול להכניס את עצמו למציאות שמחייבת את החוק, וזה כן נתון בידו, וזה משאיר את החוק כפי שהוא - חוק.

ככה גם נראה לי קרבן נדבה נכנס לדבר הזה. - אתה לא חייב להקדיש קרבן נדבה, אבל אם בחרת להתנדב ולהקדיש קרבן אתה צריך לעשות את זה ע"פ חוק. זה לא אומר שהחוק מותנה ברצונו הטוב של האדם. המציאות שהאדם מכניס את עצמו שיחול עליו החוק, היא מותנת ברצונו לפעמים.

לכן לא נראת לי החלוקה שעשית שיש מצוות התנדבותיות. הייתי משווה את אותם מצוות שהתכוונת עליהם למצות ציצית לדוגמא.

 

ברור ש'אינו מצווה ועושה' הוא מדבר שאע"פ שלא צוותה זה רצון ה'. אז אולי בעצם להגיד שמי שעשה דבר שהוא לא צווה הוא אכן לא קיים מצווה אלא הדבר כשעצמו הוא חשוב גם אם הוא לא מצווה. מעשה טוב לא חייב להיות מצווה. ולכן המעמד שלו נמוך ממצווה ועושה. כי מלבד עשיית הטוב יש את קיום המצווה.

ככה אני נאלץ להסביר לאור דבריך.

בחוק אנושי אתה צודק, אין משמעות לחוק שאינו מחייבימ''ל
אבל בציווי אלוהי שהעושה לא עושה רק כי הוא מחוייב יש מקום גם לקיון רצון ה', גם אם ה' לא חייב לקיים אותו. ולכן בחוק אלוהי יש מקום ויש משמעות לצו שהוא בלתי מחייב.
זה לא חובה, נכון - אבל עדיין המקיים קיים מצווה מדאורייתא אע''פ שלא חוייבו בה.
אני נטו הולך ע"פ המובן המילולי של המילה מצווהadvfb

מצווה = ציווי = חוק.

לפני שמצמידים את זה לחלוקה קטגורית של אנושי או א-להי, עצם המילה הבסיסית מורה על דבר שהוא הכרח, שהוא מחוייב ולא ניתן לבחירה. לכן אני לא מבין את דבריך.

 

וגם אם זה ממקור א-להי ועניין הדבר הוא לכוון אל רצון ה' זה לא סותר בכלום את זה שהמונח מצווה הוא לשון של חיוב.

הגיון שבדברמתנצל

נראה לי לענ"ד, שהכיוון שה' גילה שהוא חפץ במצוה זו (וצוה עליה את ישראל) - אז מי שעושה אותה - עושה משהו שה' רוצה. כמבון, שי מצוות שאסור לגכוי לקים, אבל אלו יואצי מן הכלל, בגלל ששי לימוד מיוחד שאסור להם קליים אותן. אב לחוץ מזה, מי שעושנ מצות אחרות (אל מאלה שאסור לגוי לקים) - עושה  את שה' רצה, גם אם הוא אל צוה את זה על אותו אחד.

אפשר אולי לומר דבר כזהדוס בדם

גוי, באמת, לא מחויב כלל ואף אסור לו.

יהודיה, מחוייבת, אבל, היא פטורה, זאת אומרת כל הציוויים הקיימים הם על כולם, אבל בגלל סיבות שנחלקו עליהן הפוסקים (דוגמא, כדי שתוכל לעסוק בגידול הבית והדור הבא, דבר חשוב יותר),
ולכן כשהיא מקיימת משהו, בעצם גם לה יש שייכות במצווה, (כמו ש נגיד אבא ביקש שכל פעם שמישהו מוצא כסף בבית, שיביא לו, לא כולל הבנות כי x, ואז בא הילדה ומחליטה שהיא בכל אופן רוצה להביא ומביאה, ודאי שהאבא ישמח, שהרי עשתה משהו טוב, והוא גם ישמח בדרכ אם זה לא בא על חשבון ה x שהרי החליט שזה חשוב יותר)
ואז הנמשל, הקבה רוצה שכולם יעשו מעשים טובים, כשנשים עושות הן בעצם עושות רצונו ואז אולי יכולות לברך,

דרך אגב נדמה לי שיש מחלוקת בדבר ויש דעה שאכן סוברת כפי שכתבת.

ואם השכן היה מוצאצ'יאל

ומביא לאבא? גם הוא עשה מעשה טוב.

אין הכי נמי, פשוט מצד המצוות יש שוני מסויםדוס בדם

שהקבה "אשר בחר בנו מכל העמים",
הוא רוצה שאנחנו נעשה מצוות, ויחד עם זאת הוא רוצה שהגויים לא יעשו מצוות, (למה? שאלה, אולי מצד זה שרוצה שאנחנו נהיה מיוחדים, {למה? גם דיון, אפשר לפתוח שרשור חדש אם תרצה}, ועצם זה שגוי עושה משהו בעצם מראה כאילו אנחנו לא מיוחדים)

לפי דבריך כל המטרה של המצוות היא להבדיל אותו מהגוייםadvfb

וזה קשה מאוד לומר.

 

זאת לא כל המטרה, אבל זו אחת המטרותדוס בדם

או, אולי יותר מדויק לומר ש זה שלגויים אסור לעשות מצוות זה כדי להבדיל אותם מאיתנו, ולייחד אותנו,
למה אנחנו עושים מצוות? כל מצווה לגופה במגמה כללית לתקן את העולם ולגלות מלכותו יתברך עלינו.

מענייןadvfb

בעצם חל עליהם החיוב ואז הותר מהן החיוב? איך אפשר להגיד דבר כזה?

 

 

כמו בברית מילה בדיון במכת קידושין בתוספות (נדמה לי)דוס בדם

על למה נשים חייבות למול בניהם שהרי אי אפשר למול בלילה ואז זו מצוו"ע שהזמן גרמא,
נדמה לי שתוס' עונה שברית מילה היא מצווה מתמשכת ובעצם אם לא מלים החיוב עדיין ממשיך והולך, ואז בעצם, גם בלילה חייבים למול, אה אי אפשר כי אסור? טוב, אז לא מלים, אבל באמת, זו לא מצ"ע שהזמן גרמא.

לא הבנתיצ'יאל

למה זה אומר שהם היו פעם מחוייבים? זה הו"א בדרך הלימוד.

כי למה לא? מה, "לאו ישראל נינהו?"דוס בדם
עבר עריכה על ידי דוס בדם בתאריך כ"ג בניסן תש"פ 16:28

אה אה, יש סיבות?
אבל ודאי שהן עדיין מחויבות.
(והאמת שקצת תמהתי על למה נשים פטורות כל החיים ולא רק מהחתונה למשל, ואפשר אולי לומר שגם הבנות עד החתונה היו עוזרות בבית, {מה עוד יש להן לעשות}, ושמרו על האחים הקטנים יותר (כפי שמצינו ב), 
ואולי ניתן לומר משהו אחר, שהיו מתחתנות (בזמן) מוקדם)

ברור, רק לא הבנתי את הדוגמאצ'יאל

(חבר שלי העלה סברא שאז בנות ישראל היו נמנעות מלהתחתן, אבל זה רק מעלה שאלה נוספת)

באופן כללי, ברוב הזמן שעמ"י קיים, נשים היו מתחייבות במצוות כנשואות.

האחים הקטנים לא נראה לי, כי הטעם הוא שעבוד לבעל, כך זכור לי, ולא לילדים.

 

ואפשר כמובן לתרץ בטעמים האחרים לפטור (שיותר מתיישבים על הלב, כי אין כל כך קשר בין רוב מצוות עשז"ג לטרדת עבודות הבית).

אז לא הבנתי את השאלה שלךדוס בדם

(מענין)
זה טעם אחד, אבל זכור לי גם מה שאמרתי,

הרב זצ"ל, והווווווו, עולת ראיה על שעשני כרצונו.

אפשר להסביר אותו גם ביותר פשט אבלאבל, הוא.

האמת שעל פי מה שעיינתי פה קצת באינטרנט בעת חופשי את הרא"ש (שנדמה לי שלא מדבר על זה וטעיתי)
נדמה לי שאמרתי שטויות גמורות ברוך ד'(:

אוי |משועשע|,

אבל יש נקודות רבות של אמת בזה אני חושב.

הרב זצ"לצ'יאל

לא מדבר על מצוות, אלא על תכונות בנפש. ובטח שלא על טיפול בילדים.

..דוס בדם

לא דיברתי על טיפול בילדים, הרב הפשטיסת שלנו הביא לנו את העולת ראי"ה הזה על מצוות עשה שהזמן גרמן.

אלא על?צ'יאל

אפשר לשאול לשם הרב? אפשר בפרטי.

קראת את העולת ראיה הזה עכשיו?דוס בדם

אממ, נדמה לי שלא, אאוטינג ברור.

מצרף לך כאן,דוס בדם

בא"י, אמ"ה, שלא עשני אשה. הנשמות בגורל חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות, לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש. וכמה מדות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה.

נשים אומרות: בא"י, אמ"ה, שעשני כרצונו. עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו.

מחילה, לא ראיתיצ'יאל

זה מה שזכרתי, מדובר על תכונות בנפש, ויתרונותיהן לרוחניות.

ומכאן הרב הוציא למע שהזמגדוס בדם

שהאיש צריך חיזוקים מתמידים התלויים בזמן, והאישה פחות

לא לפנייצ'יאל

למדתי אותו בעבר.

נראה שמצוות מילהadvfb

היא מצוות עשה שהזמן גרמא מאוד מיוחדת מסוגה שהיא לא כ"כ כזאת. הרי שהיא מתמשכת.. ואע"פ שהיא מתמשכת באופן מקוטע שרק בימים מלים ולא בלילות היא עדיין לא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא בכלל. כי היא מתמשכת מה שלא מצוי בכל מצוות עשה שהזמן גרמא

יכול להיות, ויכול להיות שלא(:דוס בדם

ז"א ודאי שאממ, מה שאני אומר לא לגמרי נכנס בתוס',
אולי אפשר לדייק ולמר שהן לא חייבות, אבל אם הן עושות הן מתקדמות ומתקדמות (מסל"ש), ואולי לכן הן יכולות לברך,

ז"א האקסיומה של אם פטורים אז עד הסוף, נדמה לי כי היא שגויה.

 

למה האקסיומה הזאת נראת לך מוטעת?advfb

לי היא נראת מאוד הגיונית.

אתה מבין את המושג מצווה באופן אחר?

כי אפשר אולי להגדיר את המצווה כמשהו שמצוות אותנו או מעורר אתדוס בדם

הדביקות שלנו בקדוש ברוך הוא, לנו האנשים זה חובה, בגלל ש כפי שכותב הרב זצ"ל בעולת ראי"ה על שלא עשני אשה.


ולנשים זה רשות כי עיין שם גם כן.

כתבתי על זה פעם חבור'ה, אשתדל לתמצת ולשלוח בהזדמנות.אוא"ר
אתה יכול גם לשלוח בלי לתמצת תודה!advfb


'גדול מצווה ועושה' מופיע לגבי 2 סוגי אנשים.אוא"ר
גבי עיוור שפטור ממצוות לדעת ר"י וגבי גוי. בראשונים יש 2 סוגים של טעמים לדבר, טעם אחד זה מצד הצער. מי שמצווה יש לו צער ולכן יש לו שכר גדול יותר, טעם שני מצד השייכות שהקב"ה ציווה דווקא אותו כי רצה בזכותו ולכן השני אינו שייך כלל במצוה ואדרבה אפי' פוגם בעניינה.

בחלוקה כללית אנו מוצאים שהטעם של 'צער' נאמר בעיוור בעוד הטעם של 'שייכות' נאמר בגוי.
זה מכיוון שהמצוות הם כלליות, הם ניתנו לכלל ישראל. כל ישראל ערבים. כיוון שלאשה יש שכר במצוה מימלא היא חלק מהמצווה עצמה שהרי גם היא חלק מכלל ישראל. לכן בה נאמר הטעם הראשון של צער ולכן היא גם יכולה לברך. אך הגוי אינו שייך כלל במצוה ולכן אינו מברך.

וא"ת שהרי אם אינו שייך למה יש לו שכר. כבר הקשו האחרונים את זה על הטעם של 'שייכות' ונראה לי לומר שישנם 2 סוגי שכר במצוה, שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא. ועל זה נאמר שיתן להם שכר בעולם הזה כדי לטורדן מעולם הבא. וכך משמע מהרשב"א. שהרשב"א על מה שנאמר שגוי שלמד תורה הרי הוא ככה"ג מקשה שהרי כה"ג מצווה ועושה וגוי לא מצווה וכיצד הם דומים? ולכאו' אם ההבדל הוא כמותי, מה הקושיא? הכמות של ת"ת גדולה מכהונה. אלא מכאן שיש הבדל מהותי בין השכר של מצווה ועושה למי שאינו.

וניתן להרחיב עוד, ויש מקורות.
האישה שייכת לתורהכי בשמחה תצאו.
אבל לא מחויבת במ"ע שהז"ג.
כשהיא מחליטה לקיים, היא מחליטה להיות חלק מהציווי,
וממילא יכולה לומר 'וצוונו'.
זה הגדר הקלאסי שאומרים האחרונים.
מה הקושיות שלך עליו?
אשמח שתראה לי את ה'אחרונים' שאומרים זאתadvfb

"כשהיא מחליטה לקיים, היא מחליטה להיות חלק מהציווי" זה נשמע לי כמו סתירה פנימית.

מצווה (לפי הבנתי) - זה לא משהו שאתה בוחר בו. זה משהו שמונחת עליך מלמעלה.

איפה אני טועה?

יש ציווי ויש חיובכי בשמחה תצאו.
האשה מצווה כחלק מעם ישראל שנצטווה,
אבל לא מחויבת לקיים.
המצווה הונחתה על העם,
ואשה לא חייבת בה,
אך יכולה לבחור להצטרף לחיוב הלאומי ולכן לברך.
לכן גם לא קשה מעבד.

אני כרגע בלי ספרים,
אז קשה לי למצוא מישהו ספציפי,
אבל זו ההגדרה המקובלת שאני מכיר.
ע' ר"ן [ר"ה יח: מדפי הרי"ף] שכתב: "כיוון שהאנשים [= הגברים] נצטוו, ואף הן [= הנשים] נוטלות שכר [= אם בחרו לקיים המצווה], שפיר יאמרו 'וציוונו'".
ברכת נשים על מצוות עשה שהזמן גרמן | vbm haretzion
מה ציווי בזה אם זה לא מחייב?advfb

איך אתה מבין את המונח 'מצווה'? מה המצווה בזה אם היא לא חייבת לקיים?

 

"יש חיוב ויש מצווה" - מה שווה מצווה אם היא לא חיוב? איך ציווי יכול להיות רשות?

זה מחייב אותי כגברכי בשמחה תצאו.
כי אני חלק מהעם שקיבל חובות.
גם האשה חלק מהעם, אבל היא לא חויבה.

אולי זה הפשט בריטב"א: "וכיון דאיכא צד מצוה ונוטלין שכר, נראין דברים כדברי האומר שאם רצו לברך יברכו".
מה זה צד מצווה? או שזו הסיבה מדוע האשה עושה זאת,
או תכונה של המעשה, שהוא מצווה על העם,
שגם האשה הפטורה ממנה רוצה לקחת בה חלק.
יפה. אנסח את זה קצת אחרת לאור דבריךadvfb

הציווי הוא על העם בתור עם, לפני שהפרטים מחוייבים.

ולכן נשים הוא מצוות בכך שהם חלק מהעם שמקיים את המצווה. ולכן הם שייך לכך

כי עיקר בצייוי הוא על העם ולא הפרטים. ולכן נוצר מצב שהן יכולות לקיים אע"פ שבאופן אישי לא צוו על כך.

 

וכל השאלה שלי היתה היא בדיוק מה הכוונה "איכא צד מצווה". זה מצווה או שלא? מה זה?

נתתי שני הסבריםכי בשמחה תצאו.
א. צד מצווה הוא המניע:
מה גורם לה ליטול לולב?
זה אופנתי, בריא? לא. זו מצווה.
מצווה? על אשה?! ואם היא תנענע גויאבה?

ב. (שאולי מגיע ע"ג הקושיות שהעלנו)
זו מצווה על האומה בכללה,
והאשה רוצה להצטרף ולקיים מצווה זו,
אע"פ שיש לה פטור ממנה.
היא חלק מהאומה שנצטוותה, זה צד מצווה.
מצווה זה לא מניעadvfb

המובן הבסיסי של 'איכא צד מצווה' הוא שיש צד מצווה בזה.

מצווה זה ב'חפצא' ולא ב'גברא' בלבד לכן באופן פשוט זה מתייחס ל'חפצא'.

ז"א הכוונה יש לה שייכות למצווה בצד כלשהו. 

ז"א אע"פ שהיא פטורה מזה יש צד שהיא גם מצווה בזה.

פה אפשר להכניס את אפשרות ב' שהצעת שהיא מצווה על זה שהיא חלק מכלל ישראל.

 

 

מה שיפה בחידוש הזה שהוא פותח אותנו לראיה יותר מקיפה באופן כללי על מצוות.

לפני שהאדם הפרטי מחוייב במצווה, כלל ישראל מתחייב במצווה.

ע"פ זה נצטרך לומר שכמו שהכהנים מצווים לברך את עם ישראל באהבה זאת מצווה שיש צד שגם לישראלים יש אחריות לקיום המצווה הזאת מבחינתם. להתברך מהכהנים. לכן אולי זה אפילו נקפ"מ. שגם ישראל צריך לקחת אחריות לטובת המצווה. אולי?

לגבי כהנים, אכןכי בשמחה תצאו.
יש בספר חרדים על זה
וואלה, אשמח למקורadvfb


בע"ה מחר. אערוך מחרכי בשמחה תצאו.
תודהadvfb


הובא בביאור הלכה קכח (חרדים יב, ח)כי בשמחה תצאו.
"לברך כהן את ישראל, שנאמר כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג). וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה, ומכונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי בכלל המצוה".
ועוד הערה:כי בשמחה תצאו.
מה זה מצווה בחפצא או בגברא?
יש בעיה בחזיר או כלאי הכרם אם לא אוכלים / נהנים מהם?
(השאלה לא כ"כ תמימה, ר' שמעון שקופ מגדיר אחרת את כל המושג,
וגם ר"י ענגיל לא ממש מסכים עם החלוקה הזו).
חוץ מנדרים או הקדש, כל המצוות הן בגברא.
מצווה הוא מה שמוטל עלי, האדם, הגברא.
ביחס לגוי אין שום בעיה בחמץ, חזיר או כלאי הכרם.
יש בעיה קשה מאוד שהוא יהנה מנדר או הקדש. זה חפצא.
זה ממש לא עונה על השאלהadvfb

הוא מסביר יפה מה הדין אבל הוא לא מסביר מה המצב ביניים המוזר הזה שמצד אחד הם מצוות מצד שני הם לא יכולות לקיים. זאת סתירה פנימית. 'מצווה' בהגדרתה המקורית זה חיוב, זה לא משהו מותנה ברצונו הטוב של האדם. 

אממ, כבר עניתי על כך ש, אני לא מסכים שיש שם סתירה פנימית.דוס בדם


תפרש לי בבקשה מילולית את המונח 'מצווה'advfb

אולי המהר"ל מפרש את מתוך ביטוי לצרף לא זכור אבל בתחילת תפארת ישראל נראה לי שהוא אכן אומר את זה. אולי לפי הפירוש הזה דבריך אכן מסתדרים.

אבל באופן פשוט, לפני דעת המהר"ל (שאני לא כזה סגור עליה) - מצווה = ציווי = חוק = דבר מחוייב המוטל של האדם.

אני מכיר שני פירושיםדוס בדם

מצווה מלשון צו, ציווי, 
מצווה מלשון צוותא, 
על פי הצוותא המצוות הן להגדיל בנו את הדביקות בקדוש ברוך לקרב אותנו, אולי להוריד את החציצות החומריות,
כמו שכותב הרמח"ל במסילה: 
"נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו."

נדמה לי שגם בלשון הראשון אפשר לומר ש 'הקבה מצווה', הוא רוצה שנעשה ככה, ויחד עם זאת אומר שרוצה שנשים יעשו ככה לפני הציווי הזה, הן נכללות בציווי הזה, אבל יש סדר עדיפות מסוימת, ולכן אם עושות מקיימות.

 

גם ע"פ פירוש 'צוותא' קשהadvfb

אם הן לא מצוות אז אז בעצם זה לא עושה בהם את העניין של ה'צוותא'? - אם כך - למה שיעשו?

דברי הרמח"ל שהבאת הם מדהימים אבל אינם עוסקים בפירוש של המילה מצווה אלא במטרת על של המצוות לכן הם לא עוזרים להבין את המצב ביניים של 'עושה ואינו מצווה'.

זה בדיוק מה שאמרתי, חיברתי הכלדוס בדם

בעצם המצוות הן דרכים להתקרב לקבה, נשים אינן מחויבות במצוות אך אם הן מקיימות, הן מתקרבות לקבה, זהו, משל,

אז אם אתה אומר שנשים פטורות ממצוותadvfb

זה מלשון 'צוותא' אז המשמעות היא - המצוות הללו לא גורמות להם לזיכוך - אז למה שיעשו אותם בכלל?

אתה משגע אותי! (מחילהמחילה, בקטע טוב)דוס בדם

לאלאלא

הן לא מצוות, זא הן לא חייבות,
אבל, הן יכולות להשתמש במצוות, כדי להתקדם.

וואי שאלה ממש טובה..עדיים

אתה יכול לומר מה המקור הראשוני שפוטר שנים ממצוות עשה שהזמן גרמן?

זאת הלכה למשה מסיני?

 

זאת לא הלכה למשה מסיניadvfb

זה מדרישת חז"ל את הפסוקים.

מצוות עשה שהזמן גרמן – ויקיפדיה

מבאס להיות אישה.עדיים


למה ככה?advfb


כי גברים מצווים להיות מחוברים לנצח ונשים בג'יפה של העוה"זעדיים


הרצי"ה היה אומרadvfb

שנשים צריכות ללמוד מה שקשור אליהם. והוא היה אומר שמצוות אמונה (מצווה ראשונה שהרמב"ם מונה) היא לא מצוות עשה שהזמן גרמא.. ואמונה צריכה לימוד.

 

פרשנות שאומרת שלנשים יש פחות אחריות כי מוטלת עליהם מספרית פחות מצוות היא בכלל לא מוכרחת. וגם נראת לי טעות.

וגברים צריכים ללמוד הכל.עדיים

האישה בתפקיד השרת שאחראי על תיחזוק גשמי. זה מבאס.

נראה אותך אומר שלא

אמרתי שלא, עשיתי את זהadvfb

לא כתוב בשום מקום מחייב בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה שזה התפקיד של הנשים.

נראה אותך מוצאת מקור כזה ;)

תבואי בדין וחשבון עם מי שאמר לך את זה, לא איתי..

ואמונה ויר"ש זאת המטרה של הלימוד, הלימוד הוא רק אמצעי.

נמצא שגם בתחום הזה הנשים חייבות בעיקר.

לא צריך שום מקור כדי לדעת את זה..עדיים

רואים את זה בעצם בריאת האישה- נתן לה רחם ללדת צאצאים ועל הדרך לסבול הרבה מאוד מכאובים וצער גידול בנים שיוצרים מציאות שהיא מוכרחת לא להיות מסוגלת לעמוד בכל הציוויים האלה,

טבע נפשי רגשי שיחבר אותה עם האחריות על הבית וכל העניינים הארציים. 

ולדעתי אין הרבה יוצאים מהכלל הזה.

לא חושבת שלימוד תורה זה רק אמצעי.

יש לאישה עוד דברים חוץ מרחםadvfb

ונשים משתלבות כיום בכל תחומי החיים ב"ה, אז חוץ מצער גידול בנים אני רואה עוד מלא דברים שנשים עושות.

הפרשנות של 'למה נשים לא מחוייבות במצוות עשה שהזמן גרמא' היא בוודאי לא ירדה מסיני, ובוודאי שלא מחוייבת לפרשנות כזאת או אחרת כמו כל דבר שתחת המושג 'טעמי מצוות', שאינו מחוייב. שהרי הוא לא קובע את ההלכה אף פעם.

 

לדון על טבע גברי וטבע נשי זה בהחלט מצויין. אך זה נושא גדול מידי כדי לקבוע באופן כ"כ החלטי שהתפקיד של האישה הוא להתעסק בעיקר בחומר.

 

הייתי שמח שהיית מסבירה את משמעות דברייך - "לא חושבת שלימוד תורה זה רק אמצעי". 

להגיד שהתורה היא רק אמצעי להגיע לאמונהעדיים

זה מאוד מקטין ומצמצם אותה. אתה לא חושב?

זה להדבק בשכל אלוקי,באלוקות, בנצח

הקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא..

מה יותר מזה?

ברור שהתפקידים של האיש והאישה משלימים וכו'

וברור מי נמצא בפרונט ומי מאחורי הקלעים.

 

אל תתייחס אלי, הלוואי שאני אשלים את החובות שלי ואז..

לא אמרתי על התורה אלא על לימודהadvfb

אכן לימוד התורה הוא אמצעי ליר"ש. אולי. בכל אופן הרובד האינטלקטואלי ברור שאינו עומד בפני עצמו. מטרת לימוד תורה היא לא רק אינפורמציה. גם בדריך את בעצם כותבת שהמטרה היא ה'דביקות'.

התורה עצמה היא  אי אפשר בכלל לטעון עליה שהיא אמצעי למשהו, היא היא המטרה.

לימוד תורה זה מצווה. וכל מצווה היא אמצעי לקרבת ה'.

 

ולא הבנתי את הדברים שלך על איש, אישה בכלל.

ממש לא ברור לי שזה מי שנמצא בפרונט ומי שנמצא מאחורי הקלעים.

ממש אני לא רואה דיכוטומיה בין ה'תפקידים של האישה' ל'תפקידים של הדבר'.

ממש לא מבין על מה את מדברת.

 

מה הן החובות שאת צריכה להשלים? להחליף טיטולים? (סליחה על הציניות)

אני חושב שהתעסקות ברגשות שלך לגבי מה את מחוייבת ומה לא

ואיך להתייחס לכל זה - זה מאוד רלוונטי.

חשוב מאוד שלאדם יהיה יחס סובייקטיבי חיובי למצוות ולתורה. ברגע שיש ניכור מסויים זה ראוי למחשבה רבה.

אני חושב שאת העלת נושא מאוד חשוב.

ודאי שאשה פנימית (מאחורי הקלעים)דוס בדם

והגבר חיצוני (על הבמה)

רואים את זה מכל התורה,

צריכה להיות צנועה, אסור לצאת מהבית, 

הגבר אחראי על הקרבנות כי. 
הגבר חייב בחובות הנישואין דברים שבעבר הייתה חובה לצאת מהבית, האשה לא בהכרח, או הגבר יותר בזה.

יש לי עוד דוגמאות רבות, אבל אני לא חושבת שלהיות פנימי זה רע,

זא פנימיות זה פלאי פלאות, זה להיות ה נקודה, זא הנשמה פנימית, ו ו

^^עדיים

והביטוי "פנימיות זה פלאי פלאות" כזה יפה. יכול להסביר יותר למה הכוונה?

 

ו @advfb , אני לא ממורמרת או משהו

פשוט כשאני בוחנת את הדברים בשכל קר (ובטבע אני כרוב הנשים..) מרגישה שזכיתם בדבר עצום מאוד מאוד-להיות מחויבים ללמוד תורה!זה דבר ענק!

מרגישה שהייתי יכולה להיות אחלה בן, אבל ה' לא זיכה אותי

נכון שגם נשים צריכות ללמוד מה ששייך אליהן ואפילו להוסיף אם רצונן בכך אבל לא נצווינו וזאת הנקודה. כל הרעיון זה לעשות את רצון ה', לשים את כובד המשקל קודם כל על החובות שלנו

ואח"כ להצטרף כהדיוטות כיוון שדרכיה דרכי נועם..

איך זה בא לידי ביטוי במציאות? חושבת שה' היה רוצה שאישה תוסיף ותשכלל את מידת החסד שבה על פני לימוד כזה או אחר שהיא לא חייבת בו

תפקיד הנשים נראה ומרגיש "עזר"..

 

ואני מצטער שאני לא כהןמישהו כל שהוא
או עשיר או חכם כמו הרב עובדיה נראה לי אין לדבר סוף לכל אחד יש תפקיד ואין מה להסתכל על הדשא של השכן...
אני גם מקנא ביכולת של אשתי בחינוך ילדים הלוואי והיה לי את הכישורים שלה לגעת בכל ילד
זה תפקיד הרבה יותר חשוב מעוד תוספות
ובקיצורעדיים

תפסיקי לחשוב ולכי להתרכז במטלות שלך חח

מזכיר לי איזה סיפור..

נדמה לי שמה שכל הבנים פה מנסים לומר לך זה, שזה לא דיעבד!דוס בדם

זה שעשני כרצונו מסביר הרציה כרצונו האמיתי!

נכון להיות חייב לעבוד זה נפלא, אבל, זה קשה, ומפחיד, ואפשר לפספס, 

הנקודה שאמרתי קודם על הפנימיות, אפשר לומר ככה, יש עולם הזה עולם הבא, יש שקר ויש אמת,
היכולת של העולם הזה לעמוד זה בזכות העולם הבא "הוא הנברא בהכנה המצטכת לדבר הזה"
שהרי "לשקר אין רגלים"
אז בעצם, אם מתבוננים, הנקודה הפנימית של העולם הזה היא בעצם להיות לעזר לעולם הבא,

ואשה היא פנימית, מה זה פנימית? אמיתית, נאמנת למקור, עובדת את ד' מהקישקע, מהשתי כליותיו נעשו לו כשתי רבנים,
אשתו גדולה בנבואה ממנו, כי, נקודת הדביקות שלה לאמת הרבה יותר גדולה ההתחלה שלה היא ממקום הרבה יותר מזוקק, מהאדם, ולא מהאדמה, באדם יש בחינת אדמה ובחינת אדמה לעליון (בניקוד שונה, חול, מול אהיה דומה),
האשה היא כבר בלי האדמה (חול), היא כבר רק אדמה. (אהיה דומה)

אתם אומרים מילים גדולות שלא סתרתי אותםadvfb

אבל גם מאידך אתם לא נותנים להם ביטוי ממש במציאות - נפק"מ.

זה שאישה היא פנימית זה יכול לאחלה וכנראה שאני גם יסכים עם זה.

אני ממש מסכים ובעד עם התפיסה שאתם מציגים שרואה מהות גברית והמהות נשית ועושה הפרדה.

אז מה אני בא להגיד? - צריך להזהר מלתת תפקידים קונקרטים ספציפיים בלבד.

צריך להזהר מלחנוק את אחד הדמויות הגבר או האישה. והדברים הללו מאוד עדינים וגבוהים מאשר לקבוע להם נפק"מ מעשית. זאת קפיצה ממש גדולה.

תנסו לתרגם את המשפטים הבומבסיטים הללו למעשה - ותראו שבסופו של דבר אינם אומרים הרבה.

נדמה לי, שאני חולקדוס בדם

זה כל הגאעדאלאעס, לקחת משפטים, נקרא להם, פלאי פלאות ונעשה אחריהם פשש,
ואז, 
נחיה אותם,
פשש, פלאי פלאות.

לא הבנתי מילהadvfb


זא, זה שמשפטים הם ענקיים, לא אומר שאי אפשר לחיות אותם.דוס בדם


תחייה אותם. אבל אל תסיק מסקנהadvfb

שהתפקיד הבלעדי של האישה זה להחליף טיטולים. או שלפחות אל תגיד שזה מונע אותה מה לעשות דברים אחרים גם שהיא לא מצוות בהם.

לא אמרתי שהתפקיד הבלעדי של האשה הוא להחליף טיטולים, וגם לאדוס בדם

חיתולים,
אמרתי שאחד התפקידים המרכזיים שלה הוא לחנך את הילדים,
כמו שבשביל ללמוד תורה צריך למות בדרך,
אותו דבר, בשביל לחנך יש גם שלבים קשים.

 

לא צריך למות בדרך כדי ללמוד תורהadvfb

אתה מציג את המודל במצוות ת"ת כפי שעולם הישיבות הליטאי מציג אותו.

גם בעל'ת פשוט שייך למצוות ת"ת והוא לא מת בזה.

 

אסור לקובע נורמות קשיחיות בנושאים הללו. זה לא נכון.

זאת גמרא במסכת ברכות בדף סג:דוס בדם

דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש במנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל
וכך נפסק להלכה, ברמבם בסמג ובטושע.

הוא שייך למצוות תלמוד תורה אבל התורה לא מתקיימת בו, (יש כאלה שכן, פשוט השתמשנו בזה בתור שם קוד)

אפשר לחנך את הילדים דרדעלא ולא להחליף להם חיתול אף פעם, אבל מה לעשות בשביל להגיע לדברים עצומים צריך לעבוד קשה,
וזכות לעבוד את ד', לא משנה איך,
קו לדבר נצחי.

 

אני חושב שזה גדול ומורכב מידיadvfb

כדי לגזור מהגמרא ככה באופן פשוט דבר כזה.

אסור להפחית בלימוד של 'בעלב'ת'.

אני לא חושב שהפורום היא מסגרת טובה כדי לדון בכך.

אפשר מבחינה פשרנית לתת לזה מיליון פרשנויות שהם לא הפרשנות שלך.

אז כדי להוכיח שפרשנות מסויימת היא הכרחית - עוד רבה הדרך.

כל עוד את יודעת שאת לא מוכיחה בדברייךadvfb

שום דבר מבחינה שיכלית שמחייבת אותי לקבל אותם - נראה לי שאנחנו מתואמים.

 

אם את מרגישה שאת יכולה להיות אחלה בן - האמירה הזאת אומרת שגם בתור אישה את מרגישה שיש דברים שנחשבים ש'בנים עושים' ואת חושבת שאת יכולה להיות טובה בהם -

אז השאלה שלי - מי מונע בעדך? יש תקופות בחיים שלא תוכלי לעשות אותם? אולי. אבל אם השאר? מה עם כל מה שאת יכולה להרוויח? מי אמר שזה לא התפקיד שלך?

להיפך אם זאת יכולת שאת חושבת שהקב"ה נטע בך - איך אפשר לומר שזה לא התפקיד שלך?

 

ולכן 'כוח החסד' שהקב"ה נטע בך ו'כוח הלימוד' שהוא נטע בך - השאלה 'איך להשתמש באיזון בשניהם?' - היא לא שאלה כללית שמוטלת על כל הגברים או על כל הנשים. זאת שאלה פרטית שלך.

את מרגישה שיש לך כוחות שונים ומגוונים שאותם את יכולה להוציא לפועל בעבודה ה' באופן מאוזן - אחלה. לכי על זה. יהיה מאוד חבל אם משהו ימנע בעדך. בטח אם זאת מוסכמה חברתית שאין לה ביסוס הלכתי או רעיוני.

באמצעות טעמי תורה נקבעת ההלכהדוס בדם

ורבות הפעמים בהם יש נפקא מינות מרחיקות לכת

לא נכון. לדוגמא בנידון דידןadvfb

דברי האבודרהם בנושא אינם קובעים כהוא זה מבחינה הלכתית. המקור זה המשנה והגמרא מביאה את הלימוד מהפסוקים.

באיזה נושא?דוס בדם


נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמאadvfb


אממ, לא ברור שאין נפקמ הלכתית בין הטעמיםדוס בדם

ברכת המזון לדוג' הועלתה לדיון

ברור שאין נפק"מadvfb

כל מי שהציע טעם לפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גמרן לא חשב בדעתו לתלות את הקיום בטעם. המקור לחיוב זאת המשנה ולא הטעם של אחרון כזה או אחר.

כן, אבל מתוך הטעם, יוצאים לי דברים שלא כלוליםדוס בדם

ואז, למה שלא נפטור אותה מזה?

אין הכי נמי, אכן נפטור אותה מזה,
למה לא לחייב אותה בשלבים האלה? 
אין הכי נמי, נחייב אותה בשלבים האלה,

ככה לומדים גמרא אליבא דהלכתא, וכך שמעתי מראש כולל הלכה מוסמך בשיעורים רבים ששמעתי ממנו,
עיקר השיעורים שלו זה מחלוקת בטעמים והנפקמ ביניהם.

 

אשמח שתביא דוגמא אם תוכל.advfb

לא מכיר את מה שאתה אומר.

אין לי את הסיכומים פה, אנסה לבדוק אם אני מצליח למצוא משהו,דוס בדם


אה אה, יש לי דוגמא, מהגמרא עצמהדוס בדם

בב"ק פרק שני


אשו משום חציו או משום ממנו,
זא האם אדם שהאש שלו הזיקה חייב בגלל שהאש שלו שמזיקה זה כאילו לקח חץ וירה ואז זה כאילו הוא עצמו הזיק או שהוא חייב על האש בגלל שהיא הממון שלו (שגם פה יש חקירה על למה חייב עם נפקמ) כמו שהיה חייב אם שורו הזיק.

הנפקמ הסופית בגמרא בין שני הטעמים היא האם מי שמזיק באש חייב לשלם לחבירו 'ארבעה דברים' (נזק ריפוי צער שבת בושת)

אם האש היא 'משום חציו' חייב שהרי הוא הזיק.
ואם 'משום ממונו' פטור שהרי ממונו הזיק,

קישור שמצאתי על הסוגיה שמביא נפקמ נוספות על כל מיני דברים שם https://www.yeshiva.org.il/midrash/23590

יש עוד דוגמאות רבות שאין בכוחי להיזכר ולהעלות כולן על הכתב,
אבל נדמה לי כי דבר פשוט הוא שטעמים הינם מכריעים, בהלכות.

 

זה לא 'טעם' זה 'גדר'.advfb

אישו משום חציו או משום ממונו המזיק, זאת שאלה שעוסקת ב'דימוי מילתא למילתא' כיצד אני מדמה את האש. ומכך נגזרת נפק"מ הלכתית.

לעומת זאת - לתת טעם שנשים פטורות ממשהו כדי ש... (לא משנה מה תתן) זה ניתנת טעם ולא עיסוק באיך להגדיר את ההגדרה של פטור הנשים.

האמת ש, זא מענין לעיין במה שכתבת,דוס בדם

אפשר לומר דבר כזה שראיתי שורש שלו בכמה שרשורים כאן,
אם בעצם יש הגדרה של 'אדם' , אומרת הגמרא במסכת יבמות בדך סג. "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם... ויקרא שמם אדם",
אפשר לומר, מחילה שכמו שהידיים לא מקנאות בראש שעושה ככה וככה, האשה לא צריכה לקנא באיש (מה גם שתנא דידן סבר "אור לקנות" <צ>, מחילה), פשוט כי המטרה של שניהם היא להתקדם, יחד.

אפשר לומר דבר נוסף, ש@advfb נדמה לי שמסכים, וחושב שמה שכתב לא נכון, ש יש, ויש רבים שכותבים שהמגמה היא הטיפול בבית, בנוסף כי, זו גם גמרא בברכות, בדף יז. (יזכה אשתו)

כתוב בגמרא ש:
"גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' (ישעיהו לב, ט) "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי" א"ל רב לר' חייא (שמענין שלשתיהם היו נשים רעות) נשים במאי זכיין (נשים, במה הן זוכות {בעיקר}) באקרויי בנייהו לבי כנישתא (בקריאת בניהם לבית הכנסת) ובאתנויי גברייהו בי רבנן (ובשליחת בעליהן לבית המדרש) ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן (ומחכים לבעליהם עד שחוזרים מבית המדרש).

רש"י 

גדולה הבטחה - שהרי קראן שאננות ובוטחות:

לבי כנישתא - תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת:

בי רבנן - בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא:

ונטרן לגברייהו - ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:

אז בעצם האשה היא הכח הפועל או המפעיל שמניע ומאפשר לאנשים שבבית לפעול ובעצם "שלי ושלכם שלה הוא", כי כי, בלעדיה, אי אפשר היה, מהמון בחינות, של "שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה" ברשי שם (יבמות סב, פת בסלו, (קידושין אפשהו)

ו המהר"ל תורה אור על חנוכה מסביר את הגמרא בשבת זהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים, כי בעצם ההמשך של האדם בעולם הזה זו הנקודה הכי משמעותית, כי הוא פה בעולם באופן זמני וכך ממשיך ומקדם את העולם בצורה נצחית (גם באבולוציה, החלק הכי מענין בכל דבר הוא להמשיך את הדורות הלאה),

והנשים זוכות להפיץ בחילות רבים ולהיות עיקרו של בית והרי בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל,

נקודת הפתיחה שלהן יותר טובה שנבראו מאדם ולא מהקרקע, 
בעזהית נעשה ונצליח.

תודה על הדברים. שאמרתי שאין מקור מחייב לכךadvfb

התכוונתי שאין מקור הלכתי לכך שזה שהתפקיד שלהם.

מקור מהאגדה כדרכו ניתן לפרשנות יותר גמישה ולכן להצביע על פרשנות ולהגיד עליה 'כזה ראה וקדש' זה לא דבר שנכון.

בכל זאת פשוט שגם לשיטתי אצטרך להתמודד עם המקור האגדתי.

בכל אופן גם באגדה יש את הכלל (ואפילו ביתר שאת) "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" ולכן מאמרי אגדה יכולים להראות 'סותרים' זה את זה ובעצם משלימים זה את זה. גם פה. 

 

איני מוציא את המשמעות מהדברים שהבאת. ח"ו. אלא באתי לומר שאם הדברים הללו לא מתיישבים למאן דהו על הלב ישנן עוד אופציות. ישר כוח!

ודאי, מסכים(: לא אמרתי שחובה.דוס בדם

פשוט הראיתי שזה לא כזה נורא.

אני חושב שכדי שהדברים יתיישבו יותר לאנשים על הלבadvfb

כדאי לדבר איתם בשפה 'המערבית' שבה הם מדברים.

השפות של התרבויות הקודמות שהאישה עסקה יותר בגידול הילדים פחות מדברות כיום

ואכמ"ל.

אממ, יכול להיות, אני ממש לא אוהב לצנזר את התורהדוס בדם

זא, אפשר גם וגם ויכול להיות שצריך, לאיודע

אני לא חושב שזה לצנזר את התורה, להיפךadvfb

כל טקסט נאמר בהקשר מסויים שמתאים לתקופתו.

ברגע שאני לומד את ההקשר של התקופה שבה נכתבה הגמרא אני יותר מבין את המשמעות שלה ואני יכול להשליך אותה להיום באופן יותר אמיתי.

התקופה שבה אנחנו נמצאים היא בעלת תמורות שונות וע"פ נצחיות התורה נוכל לקחת מהתרבות שאנחנו נמצאים בה כדי לשפוך אור על חלקים מסויימים בתורה שלא היו גלויים עד כה.

יכול להיות, צריך לעיין בזהדוס בדם


אתם כותבים יפהעדיים

אבל שורה תחתונה

מה עדיף: 

ספונג'ה ולהחליף חיתול שמריח זוועה או לשבת על דף גמרא?

חד משמעית הטיטולמישהו כל שהוא
בלי ציניות
חינוך הילדים הוא הזכות הגדולה ביותר שיש לאדם.
אין שום יצירה בעולם שמשתווה ליצירת אדם
תראי, החיים לא נגמרים בלימוד גמרא ובהחלפת חיתולדוס בדם

לפעמים צריך לעשות גם דברים פחות נעימים,
אבל בהסתכלות כללית, ודאי שהמעשים של האשה מפליאים לאין ערוך, כפי שאמרתי ש הדור הבא,

נזכרתי בגמרא שרציתי להביא אתמול ש מי שאין לו בנים חשוב כמת

בבלימוד דף גמרא יש לא פחות עבודה שחורהadvfb

מאשר להחליף טיטול לתינוק. ובעיסוק עם תינוק יש רווח יותר גדול.

וואי, מבאס לשמוע שככה את חווה את זה..כי בשמחה תצאו.
יש גם מבט אחר:
יש מי שצריך מיכשור ממש חדיש,
שלקח 10 שנים לתכנן אותו ועוד חצי שנה לייצר את כל החלקים וכו',
ורק אז הוא יוכל ללכת.
זכיתי, ומקווה שגם את, ללכת המון קילומטרים בלי כל הסרבול הזה.

ראיתי כ"כ הרבה נשים שלמדו הרבה הרבה פחות תורה ממני, בכמות ובאיכות,
והרבה יותר צדיקות ודבקות בה' ממני.
זה כ"כ מתוק, וכ"כ יכול להוציא ממני את כל הקנאה שאין בי...

"אחר שהזהרנו את האדם בשער שקדם מכל דרכי ההשגה כנזכר לעיל, אל יתיאש האדם. כי הנה בפסוק (שופטים ד' ד') ודבורה אשה נביאה, תנא דבי אליהו, מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אשה, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו" (שערי קדושה ג, ז בשם תנא דבי אליהו).
מצוות עשה הן להתעלות האדם ולכן גם מי שאינ מצווה בכך יכולמישהו כל שהוא

להתעלות על ידם. כפי שכבר אמרו יש הבדל בין שייכות למצוות כלומר היכולת להתעלות על ידה לבן החיוב לעשות כך. כשם שאדם לא מחוייב לקנות בגד 4 כנפות לשים בו ציצית כך ניתן להבין שיש הבדל בין חיוב המצווה על אדם לבין יכולתו לקיימה.

 

כך למשל מסביר המהר"ל לגבי האבות שקימו את התורה למרות שלא נצטוו ומשווה אותם לנשים:

תפארת ישראל פרק כ'

 

וזהו אמרם (ב"ק ל"ח ע"א) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ואין פירושו רק מה שאמרנו, כי הדבר שהוא חוב ומוכרח הוא יותר במדרגה ממה שהוא רשות שאם לא היה יותר במדרגה לא היה מחויב, ועל כל פנים יותר יש מעלה כאשר המצוה מחויבת או קרוב לחיוב, ויעקב היה מקיים שבת שכך ראוי לפי מדתו דבר זה קרוב לחיוב והמדרגה יותר בזה, ולכך נכתב אצל כל אחד ואחד המצוה הראויה לפי מדתו אף על גב שהיו מקיימין כל המצות, המצות האלו שרמז הכתוב שהיו מקיימין היו קרובים אל החיוב ומדרגת אלו המצות יותר, כי לפי מדתו של אברהם ראוי לעשות כל התורה כמו שהתבאר, ולכך שכרו יותר ממה שהיה אצל אחרים אף שהיו מקיימין המצות כיון שלא היה זה לפי מדתו ואין המעלה כל כך. אמנם כל זה הוא במצות עשה לפי שמצות עשה היא לקנין מעלה והשלמה ולא היו מחסרים עצמם מן קנין השלמות, אבל מצות לא תעשה שאין בהם קנין מעלה כלל רק שהוא מחויב שלא יעשה דבר זה אין בזה קנין מעלה, רק אם באה עבירה לידו ונצול מקבל על זה שכר כדאיתא בפרק קמא דקדושין (ל"ט ע"ב) מכל מקום בעצם מצות לא תעשה אין בהם שכר ואם לא היה מחויב כלל אם כן למה יקיים שלא לצורך, כיון דאמרינן בפרק קמא דקדושין (שם) שאין מקבלין על לא תעשה שכר כעושה מצוה רק אם באה עבירה לידו, ובשום מקום לא מצינו שיש שכר כאשר מקיים מצות לא תעשה, וראיה לזה הנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ואם מקיימות המצוה יש להן שכר על זה כמי שאינו מצוה ועושה, ואצל מצות לא תעשה שהנשים פטורות אם מקיימות המצוה אין בזה שכר כלל, כי הנשים פטורות מלטמא למתים ומבל תקיף ואם מקיימות המצות אין כאן שכר כלל, אלא כמו שאמרנו כי אין בקיום מצות לא תעשה שום שכר וכך איתא בהדיא בפרק קמא דקדושין (שם) והא דאמרינן ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה מוקי לה כשבאה עבירה לידו ונצול, ואם כן למה יקיימו המצוה בחנם. וזה אינו בקיום מצות עשה שיש במצוה קנין מעלה, ולפיכך אברהם שאליו ראויה כל התורה כולה כמו שהתבאר היה מקיים מצות עשה ומצות לא תעשה, כי היה הדבר אצלו קרוב להיות חיוב, אבל שאר אבות מצות עשה היו מקיימין אבל מצות לא תעשה לא היו מקיימין אחר שלא היו מחויבים בדבר למה להם לקיים. ולכך יעקב נשא ב' אחיות ועמרם דודתו, כי אלו דברים הם לא תעשה וכיון שלא היו מחויבים לא היו מקיימים. ומה שאמרו בערבי פסחים (דף קי"ט ע"ב) כי יעקב לא היה רוצה לברך מפני שנשא ב' אחיות זהו ענין אחר, כי יעקב שנשא ב' אחיות ידע כי היה ראוי שישא ב' אחיות, ואין ספק כי כל זיווג האבות לא היה במקרה רק מאת ה' היה זה, ובשביל שהיה ראוי יעקב שישא דוקא אחיות ודבר זה יהיה אסור בסוף, דבר זה קצת חסרון מה שהיה מסוגל ומוכן לדבר כזה. אבל יצחק אף שהיה מותר גם כן לישא ב' אחיות מכל מקום לא היה מוכן לזה שישא ב' אחיות דבר שיהא אסור בסוף, כמו יעקב שהיה מוכן לדבר שיהיה אסור בסוף ובשביל כך לא היה רוצה לברך:

ההבדל בין מצוות עשה ולא תעשהיוסי3אחרונה
ההבדל בין מצוות עשה ולא תעשה
שמצוות לא תעשה זה תמיד חובת גברא
ומצוות עשה כשהם תמידיות זה חובת גברא
וכשהזמן גרמן זה חובת חפצא, כמו סוכה ולולב וציצית (כמו שרואים בגמרא קידושין לג-לד את ההבדל בין הדוגמאות לזמן גרמן ולא הזמן גרמן), שזמן גרמן זה חפץ של מצווה, תשמיש מצווה שמשתמשים בו קצת זמן ואחר כך מסיימים, אבל זה לא עניין אישי שקשור לאדם עצמו אלא בעיקר לחובה של עשיית מעשה בחפץ.
נשים חייבות במצוות חובת גברא, ש'אף הן היו באותו הנס', ואף הן בכלל 'אדם', ופטורות מחובת חפצא, כי זה משהו זמני שהמשמעות שלו היא רק למי שתפקידו לסדר עניינים פרקטיים אלו ואחרים.
נשים חייבות בחובת חפצא כגון כביסה וצלחות ותבשילין, וזה הכל לסידור החיים בבחינת 'שר פנים', וגברים חייבים בחובת חפצא כגון ציצית ולולב וסוכה, בבחינת 'שר חוץ' שלכן למדו את זה מתפילין ותפילין מתלמוד תורה (קידושין לג-לד), שמי שחייב בתלמוד תורה חייב בחפצא שמסמלת את התלמוד תורה,
בחורות חשופותmotyo

שלום להנהלת ערוץ 7

איך אפשר שהאתר שלכם מלא בפרסומות של נשים חשופות

נא רחמו על הנשמה שלנו ושל ילדנו

תודה

פניות להנהלה כדאי לכתוב בפורום משובטיפות של אור
אלו לא פרסומות של אתר ערוץ 7 - אלא של גוגל, לפיפ.א.אחרונה

היסטורית הגלישה של הדפדפן במחשב שלך.

לפני כשבועיים הימה תלונה ברוח דומה, על בגדי ים לא צנועים. מתברר שקרה לאחר גלישה של המשתמש באלי אקספרס - והפרסומות היו של אתר אלי אקספרס.

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה