וככה התימנים דומים יותר לחבדניקים, ואני לא אוהב חבדניקים.

20200426230859.docx

כי סגר

אבל ממש שעשע אותי שזה הדיון כאן

כשבשאר הארץ מצהירים שהשנה "אין יום העצמאות"

תחנון או הלל (לא בברכה) זה לפי המניין שאני מתפלל 

פעם הייתי שם דגל לפעמים

עושה על האש

לא שומע מוזיקה\לא מסתפר\לא מתגלח\לא מתקלח

זה כדי לראות מי באמת עוקב אחרי ההודעות שלי

שלא אמר שירה להשם על הנס שעשה לו השם עם סנחריב 

מה זה "לפי המניין" אין לך עמדה?

(ז'תומרת, אם צריך לומר הלל - אז ה' "לא מרוצה" מכך שתגיד במקום זה תחנון, וכן להיפך)

צריך לגרש שוב יהודים מביתם ולתת את חבל הארץ שעליהם ישבו לגויים, לתת לגויים לנתץ את בתי הכנסת ששם ולהוציא קברים משם, אם לא תעשה את כל אלה כנראה שנסתפק במה שיש כיום.

ובמקום לחיות בקצה, אפשר גם לחגוג את האמצע (שם נמצאת השפיות)

מה לא רע?

כלומר, מה החלופה למדינה?

הייתה הכרזה.

וברצינות

אני לא חוגג את הכרזת המדינה מכמה סיבות, למרות שאני לא נגד. 

יש בזה טוב אבל זה גם שלטון שאני לא רוצה בו. 

מעדיף לחגוג את סוף ביסוס כיבוש העם היהודי את ארץ ישראל והצלה ממוות של מלחמת ששת הימים.

היית אומר תודה, או שהיית אומר: לא צריך ת' דבר הזה, לא יכולת להביא דגם יותר חדיש?

אבל אני לא רוצה לחגוג ביחד עם הממשלה החילונית אז אני חוגג אח"כ.

אסור להתחבר לרשע אפילו לדבר מצווה

הראו לי שהמכתב מאליהו כתב שאפשר לחגוג ביום ירושלים... זה הצלה ממוות לחיים והשלמת המתנה.

העיקר שנינו חוגגים על אותו רעיון.. "עושה שלום במרומיו וכו'.."

לגבי הרבנות, כמה שידוע לי הרבנות הראשונה לא קבעה את זה ואח"כ זה היה רבנים אחרים..

אם כן, זה לא כזה חלק להגיד "הרבנות קבעה"

אגב,

חבר שלי שאל בזמנו את הרב משה צדקה, והוא אמר לו שחוגגים בצנעה ביום העצמאות מפני החיבור לממשלה 

לבין הברכה על ההלל. הרבנות קבעה לומר הלל בלא ברכה.

זה חלק לגמרי לומר שהרבנות קבעה.

את הברכה על ההלל אכן קבעו רבנים אחרים

ורק מאוחר יותר החליטה כך הרבנות.

אתה מוזמן לחגוג בצנעה.

כמדומה שבאי החגיגה יש מידה של פרישה מן הציבור.

ע"ע "מזמור י"ט של מדינת ישראל".

אין בזה פרישה מן הציבור,

אני לא חייב ולא רוצה לחגוג עם הממשלה שמנגחת את הדתיים

שהם הקימו הכל והדתיים לא ציונים והם כן. 

אני בטוח שהרב משה צדקה יודע מה הוא אומר...

אפשר לקרוא לזה חוגג? אם כן אז יאללה אנחנו מסכימים

שאני מזדהה מאד עם הרעיון לחגוג בצנעה.

אבל בצנעה במלוא מובן המילה- כמו שהסברת- אני לא חייב ולא רוצה לחגוג עם הממשלה שמנגחת את הדתיים. לא רק לחגוג בלי שיראו- אלא באמת לא להיות שותף בחגיגה שלהם.

אבל בכל מקרה אני לא ממש לחוץ על ההלל, כי זה תקנה שלא פשטה. וממילא גם אין כאן פרישה מן הציבור. יש כיום זרם שלם ומרכזי בציבור שומר המצוות שלא חוגג. (בהנחה שאת אלה שלא שומרים אנחנו לא סופרים, אחרת יש רוב מוחלט שלא קבלו את תקנות הרבנות הראשית, ולא אומרים הלל...)

וזאת גם הסיבה המרכזית שאני כן חושש מהלל בברכה.

וכי עשיתי כאן הבחנה בין יום העצמאות ליום ירושלים?

כך היה משמע...

מצווה שהזמן גרמה...
 

ובכלל, מי אמר שהכרזה לעצמה כשהכל עדיין באוויר זה הזמן הכי טוב לחגוג? 

בכלל לא בטוח

ועל זה נטו אני אמרתי... הנס תכלס קרה בפסח והחליטו לחגוג בפורים.

אני אין לי שיטה, לא היה אכפת לי לחגוג בשני הימים רק בגלל לא להתחבר לרשע אני לא חוגג

אבל האמת שמעתי את דעתם וצירפתי את זה כסניף

שמור לי איזה סטייק בצד

אז תראה מה כתבתי לאריאל יוסף 

אז אדרבא, אני לא משתתף לכן אני גם לא חוגג 

להתחבר, כאילו לחגוג כשהם חוגגים על הקמת המדינה לפי מה שהם תיכננו ומעבירים מסרים שלדעתי לא טובים ונגד התורה

גם ביציאת מצרים לא כולם היו צדיקים גמורים.

כמה המרו במדבר? כמה ערב רב עלה איתם?

המהלכים הללו אלוקיים ולא תלויים בהופעתם החיצונית.

אנחנו מכניסים את התוכן הפנימי ליום הזה ולכל המהלך האלוקי הזה.

שאני מרגיש שבמציאות השמחה הזאת מתערבבת עם השמחה שלהם... מעדיף שלא

יציאת מצרים קרתה ע"י הקב"ה ומשה רבינו גם הערב רב לא חלק על זה..

פה הם טוענים שזה הם. 

גם חגים אחרים הם כנראה חוגגים בתורה שונה משלך...

אנחנו חוגגים את האירוע הזה מתוך הבנה של הגודל שלו מבחינה גשמית ורוחנית.

מתוך הבנה שגם בניין גשמי של עמ"י הוא דבר קדוש שיש לו משמעות רוחנית.

הם חוגגים רק את הגודל הגשמי של המאורע, בלי להבין את התוכן הפנימי.

מכאן נובע ההבדל.

דווקא בגלל שהבינו שד' פעל חמור יותר שמרדו בטובתו, דרשו לשוב למצרים,

לא רצו לקבל תורה שהיא מטרת העולם וכו' וכו'.

ושוב - לא משנה מה הם טוענים. משנה מהות האירוע.

האירוע הזה אלוקי ואם לא תתן לו את התוכן הנכון -

הוא יישאר עם התוכן שלהם.

במצב כזה אתה מחריב כל אפשרות לטעון אחרת,

ומפקיר את הזירה לטענה שמדובר במהלך טכני אנושי.

אם אתה טוען שאין משמעות רוחנית למציאות הזו,

כיצד אתה יכול לבא בדרישה שהמדינה תתנהל אחרת?!

רק מכוח הטענה שהקב"ה עשה זאת למען שמו

יש לך לגיטימציה לבא ולדרוש שהדברים הללו יופיעו

כמו שהקב"ה רוצה שיופיעו.

אם אין משמעות רוחנית ליום הזה - הם בעצם צודקים,

ואין שום בעיה שהמדינה תתנהל כרצונם;

אתה ממילא מצפה למשהו אחר לחלוטין,

ואין לך שום דרישות כלפי מה שכבר קיים שיתנהל אחרת.

אבל לדעתי אם לא הייתי חוגג בכלל זה היה נכון-  מה אני מתלונן כשאני כאילו לא רוצה את המדינה.

לעומת זאת, אם אני חוגג ביום ירושלים את הכל ביחד ואת ההצלה של עם ישראל בפועל וכיבוש ירושלים שזה העיר הכי חשובה לנו, אני מראה שאני שמח בארץ ישראל באמת.

שים לב שדווקא הם לא עושים עניין גדול מיום ירושלים... מה אכפת להם העיקר חבל ארץ 

לכן אין סביבו קונצנזוס. הוא כרוך בוויכוח על עתיד חבלי הארץ הללו.

אם אתה חוגג רק אותו, בעצם אתה חוגג מהלך פוליטי או לכל היותר את האפשרות להתפלל בכותל, שנגזלה משך 19 שנה.

אם אתה שוב מתחיל עכשיו לטעון שהמבט שלך עליו פנימי יותר - למה ביום העצמאות זה לא נכון?!

כשאתה חוגג את שניהם, אתה מראה מהלך אלוקי שלם שהתחיל ביום הזה ונמשך ליום הזה.

זה באמת העיקר של עם ישראל... מי שרוצה את ת"א במקום ירושלים שיחגוג לבד

אתה מוזמן להחליף את העם...

זה העם שלך וזו מדינת הלאום שלו.

אם תרצה בכך או לא.

אתה יכול לבחור אם להיות שותף איתו או לעמוד מהצד.

"אוהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם".

שכינה שורה בעם ישראל שבא"י בכל מצב בלי שום קשר למעשיו.

על המדינה הזו שורה שכינה. אתה יכול לבחור אם לראות זאת או לעצום עיניים.

אני בטוח שאף אחד לא רצה לחיות בגבולות קטנים, ועם צלפים ירדנים..

ההצלה והכיבוש היו משמעותיים פי כמה וכמה ביום העצמאות.

הן מצד שהסכנה היתה גדולה הרבה יותר (לא היה אז צבא ולא שום מכשיר משמעותי אחר),

והן מצד שהכיבוש נוצר יש מאין. לא הורחבו גבולות קיימים.

תתפלא, יש כאלה שרוצים לחזור לגבולות האלה.

אתה יכול לעצום עיניים ולטעון שאין... לצערנו זו המציאות וזה העם שלך.

ניצלנו ממוות.

יש מישהו שחולק על זה? בלי זה המדינה הייתה הולכת לעזאזל. זאת העצמאות האמיתית.

בסדר אפשר לחלוק על הגבולות אבל תכלס זה ככה...

מה הבעיה? 

אז במקום לקרוא לזה יום ירושלים שיקראו לזה יום הניצחון או יום ההצלה או אנאערף מה

אבל תכלס אני כאדם מאמין קובע חגים לפי הערכים לא לפי כל העם..

כי זה נראה בעיניהם כשותפות לדברים שהם לא מסכימים להם -

גם כלפי יום ירושלים יש כאלה...

שלא פתאום תגיד לי שלחגוג פסח זה פוליטי כי חלק רצו לחזור למצרים

בדיוק בזה טעה חזקיהו המלך...

וגם לא יודע, זה נראה עלוב כזה איך אני אסביר.

או שאתה חוגג או שאתה לא. זה כאילו להציג את היהדות כנגד חגיגות בפועל. משעממת..

ככה ראיתי את זה כחילוני שראיתי דתיים קוראים ליום של תורה חגיגה חח

שהייתי רווק הייתי הולך ביום העצמאות ליום שכולו תורה

הייתי נהנה מכל רגע (באמצע הייתי קופץ לחברים לאכול קצת בשר) 

תכלס בכל חג עושים סעודה כדי לשמח גם את הגוף.  

וזה גם לא אמירת תודה.. חזקיהו המלך טעה בזה ונתבע על זה 

הוא סתם למד תורה.

אם זה לימוד במהות הגאולה והודיה לה' זה מצוין

שלימוד בלי שום סעודה ושום הלל זה תודה? 

חגיגה זה קרבן

אני לרוב לומד ביום הזה על מעלת ארץ ישראל

אם אתה מודה לה' גם אם זה במילים שלך ובזה שאתה לומד על מצוות כיבוש הארץ ועל שלבי הגאולה מתוך מבט שמתבונן ומכיר בכך שה' גאל אותנו - זו תודה.

הרב עובדיה לא אמר הלל.

לא עשה סעודה אבל הודה לה וציין את היום הזה בכמה וכמה הזדמנויות.

(ואל תבקשו מקור. לא זוכר מאיפה זה)

מלבד זאת כתוב שחזקיהו לא אמר שירה - התורה נקראה שירה שנא' ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת

אם אתה מודה לה' ובוחר לעשות זאת בדרכך - מצוין.

ולא אמר בעצמו. יש לך מקור להביא לי? כי את התשובה ביביע אומר למדתי והיה נשמע ממנה שגם מזה הוא לא מבסוט. אלא להגיד רק בסוף התפילה כתהילים...

https://s3.kikar.co.il/data/auto/flv/jk/fxy1wvk3.m4v

הוא אומר כמעט בדיוק מה שכתבת כאן...

דומני שיש עוד. אם זה לא מספק - אחפש.

אשרי שכיוונתי. שומע עכשיו

(נראה שאנחנו מסתדרים טוב יותר בפורומים אחרים מאשר באקו"ח )

יש בזה משהו

החכמה היא להסתדר גם כשלא מסכימים

ח"א עמ' 176. אם תמצא אשמח שתשתף

ומצאתי כמה מקורות זהים, כך שנראה שהם הוכחה חותכת.

א. תגובת לשכתו על החלטת מועצת הרה"ר בראשות הרב גורן:

20200504024318.pdf

מתוך העיתון דבר, יום חמישי, כ״ו בניסן ה׳תשל״ד.

בפסקה האחרונה כתובה עמדתו.

ב. קובץ "תורה שבע"פ" כרך ט"ז שנת תשל"ד,

הובאו גם בספר "משא עובדיה":

"בפתח דברי בבואי לדון בשאלת ברכת ההלל

ביום העצמאות של מדינת ישראל,

וכן בשאלת ברכת שהחיינו על עצם היום הזה,

הוא יום ה׳ באייר מדי שנה בשנה,

ברצוני להדגיש תחילה

כי מדינת ישראל ועצמאות שלטון עם ישראל

בארצנו הקדושה,

הנם בעלי חשיבות היסטורית ודתית ממדרגה ראשונה,

לאחר כאלפיים שנות גלות

לעמנו הנדכה והנרדף בארצות הנכר,

זכינו לשוב לארצנו הקדושה

תחת שלטון עצמאי במדינת ישראל,

שלטון ישראל הוא שאיפשר ומאפשר בעזה"י,

לאחינו הפזורים בכל קצוי תבל,

לעלות לארצנו הקדושה לבנות ולהבנות בה,

ללא כל הגבלה, "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם",

"בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה".

והארץ מתפתחת בקצב מהיר

ומשגשגת מבחינה כלכלית,

"ישושום מדבר וציה ותגל הערבה ותפרח כחבצלת".

שלש פעמים זכינו בעזרת ה' יתברך

לניצחונות נפלאים על אויבינו הזוממים להכחידנו,

במלחמת הקוממיות, מבצע קדש ובמלחמת ששת הימים,

ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו.

ובתלתא הוי חזקה.

לא עביד רחמנא ניסא בכדי,

ולו חפץ ה' להמיתנו לא הראנו את כל אלה.

וסימנא מילתא היא, גם לקראת הבאות,

שעוד יוסיף ה׳ ידו להראותינו את ידו וזרועו הנטויה,

"אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה". "היינו שמחים"...

אמנם אין לכחד כי ישנם לדאבונינו

צללים רבים המעיבים על שמחתינו,

אולם מעט אור דוחה הרבה מן החושך.

עד שיפוח היום בביאת משיח צדקנו ונסו הצללים,

ועלינו יזרח ה׳ וכבודו עלינו יראה.

ברצוני לדון איפוא רק מבחינת ההלכה

של קביעת ברכות ביום העצמאות,

היינו ברכת ההלל, וברכת שהחיינו,

שהיא בעיה הלכתית טהורה...".

מכאן נראה שהוא דן רק על ברכת ההלל

ולא על עצמם אמירתו, שהיא נראית מושכל פשוט מבחינתו,

אך המקור הבא מוכיח יותר.

ג. ספר "הרבנות הראשית לישראל - 70 שנה ליסודה":

"יום העצמאות הוא חג גדול.

הקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל נסים ונפלאות

והנחיל להם ניצחונות מפוארים במערכות ישראל.

לכן יש לשבחו בהלל, אך ללא ברכה...

זו רק 'אתחלתא דגאולה' ולא גאולה שלמה.

מדינת ישראל היא התגלמות רצון ה׳

וראשית התגשמותו של חזון הנביאים.

אפשר להיות ציוני מצוין

ולאהוב את המדינה בלב ונפש,

ויחד עם זה לומר הלל בלי ברכה.

ההימנעות מאמירת ברכה

נובעת מבעיה הלכתית מובהקת

ולא מהשקפת עולם".

ד. בספר "מנהגי הראש"ל" הביא את שני המקורות האחרונים,

וציין שבבית הכנסת בבית הרב עובדיה לא אמרו תחנון ביום העצמאות,

והרב עובדיה היה נוהג לומר חצי הלל בלי ברכה לאחר התפילה.

בר"ח הוא אומר חצי הלל בתפילה. כאן הוא לא רוצה להגיד בתפילה כדי לא לפגוע בסדר התפילה ע"פ הקבלה.

אם ראוי להגיד הלל אך ללא ברכה למה לא בתוך התפילה?

הוא מודה לה' נכון. מכיר בנס וחושב שזה יום ראוי אך לא להלל. זה קצת מוזאר לי

מצאתי כעת בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים ס"ס מא:

"מבואר בדברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' יא),

שיש ליזהר שלא לומר מזמורי ההלל אחר תפלת י"ח

במקום שתקנו חז"ל לומר הלל ביום טוב ור"ח,

כי נודע שכל עניני התפלות בנויים ומיוסדים על אדני רזי עולם,

כמ"ש בזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל,

שהכל מתוקן ומסודר בכוונות עליונות ונשגבות,

וחז"ל תיקנו ביום טוב ור"ח אמירת הלל אחר תפלת י"ח לסוד כמוס,

ואנן הדיוטות אנן, ואנחנו לא נדע אם אמירת הלל מישך שייכא במקום הזה,

ולכן לא יאמרוהו אלא לאחר סיום התפלה כולה. ע"ש.

וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (סי' י) הנ"ל. ע"ש.

ומ"מ נלע"ד שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח

אין למחות בידם, שהרי הלל דר"ח הוי מנהג בעלמא,

כמבואר בתענית (כח ע"ב), דרב סבר לאפסוקינהו עד דחזא דמדלגי דלוגי

אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם,

ולא הקפידו כלל על אמירת ההלל דר"ח אחר תפלת י"ח.

ואף שנראה שדעת מרן החיד"א לחלק בזה

בין מנהג שנוסד עוד בזמן רבותינו חכמי התלמוד,

ובין אמירת הלל ע"פ תקנה בעלמא בזמן הזה,

מ"מ ענינים כאלה שאין עליהם קפידא אלא ע"פ הסוד

לא נאמרו אלא למצניעיהם".

לבטל תחנון אפשר. להכניס הלל א"א ע"פ הסוד ואפשר ע"פ הפשט.

לכן לעצמו אמר אחרי התפילה ע"פ הסוד, ולאחרים התיר לאומרו במקומו ע"פ הפשט.

אגב - כמדומה שכן היתה גם דעת הגר"מ אליהו זצ"ל.

כעת מצאתי הוכחה נוספת לעמדתו בנושא (מתוך ריאיון עימו ב"ידיעות אחרונות". יום שישי, כ״ה באייר ה׳תשל״ד):

 

יום שכולו תורה כאמרית שבח לה' זה מצויין כהתנתקות מהמציאות זה גרוע

אני לא נגד לחגוג (אמרתי לך סיבה למסיבה אני מחפש) אבל אם אופי החגיגות גורמות לך להרגיש חיבור לחילוני - תתמקד רק בהודיה לה' בלימוד תורה ולא בחגיגות הפרטיות שלך.

אין משהו נגד לחגוג כאן. אמרת שלך זה מרגיש חיבור לרשעים אז  אתה תחגוג אחרת

כל השנים שיום העצמאות היה שלא בתאריך המקורי בגלל שבת,

ראיתי אנשים אומרים הלל עם ברכה ביום שהמדינה קבעה ולא בתאריך המקורי. 

מה דעתך על זה? ומה אתה עושה? 

ר' צדוק מדייק שם שלדברי תורה לא יתחבר אבל למצווה שהיא מצד הנפש -

אדרבה יתחבר (ובפרט ביישוב הארץ והמסתעף - עי' "אם הבנים שמחה ג ,סז).

ציטוט מאורחות צדיקים שער האהבה

"אסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר (דברי הימים ב כ לז): "בהתחברך עם אחזיהו, פרץ יי את מעשיך".

ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר (משלי ג לא): "אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו". ואמרו חכמים באבות דרבי נתן (ט ד): תתרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה"

החגיגות הן רק פועל יוצא (אגב - אתה יכול לחגוג לבד...).

אשאל שתי שאלות:

א. במה מקיפים את המזבח בסוכות? מה הדבר מסמל?

ב. אם אין מתחברים אפילו למצווה, כיצד נפסק שאין תענית ללא פושעי ישראל? (מ"ב תריט, א)? 

אעתיק כאן את דברי ר' צדוק (שלא תחשוב שאני לא יודע לצטט ):

"וריח הקטרת עצר. (שים לב שהוא עוסק במגיפה - א.י.)

שנתקן אותו ריח רע הבא מעוברי העבירות.

כי בו יש גם הלבנה (נראה בצ"ל חלבנה - א.י.)

והוא רומז לפו"י דרי"ר מצד מעשיו

אבל כשהם באגודה אחת

אז גם הם מעלים ריח טוב (וכמ"ש בכריתות ו' ב')

וכ"א בויקרא רבה ע"פ ולקחתם לכם.

וזהו ריח בוגדיו דיעקב הנז"ל.

כי בהיותם בשורשם ביעקב

שהוא כולל כל נפשות דישראל שבכל הדורות

והם בו באגודה א'.

וכן קרא דהדודאים הנז"ל דר"ל הדודאים הטובות והרעות

בהיותם יחד אז נתנו גם הרעות ריח.

כי בהיותם יחד יתעורר נקודה הטובה

שבמעמקי לב הרשעים להתחבר לקדושה

דמצא מין את מינו וניעור ועכ"א בחגיגה (כו.)

מקרא דכאיש א' חברים דביום טוב שמתקבצים יחד

הכל חשובים חברים ואין נחשבים לע"ה.

והיינו כשמתאספים יחד לד' מצוה כהאי דיו"ט שעולים לרגל.

וכן בהא דכריתות שמתחברים להתענות

ודוגמא דחלבנה וערבה שמצטרפין למצוה

כי עי"ז שמתחבר לעשות מצוה

ה"ה מעורר שורש קדושת יהדותו באתערותא דילי'.

ואז מועיל התחברותו להיות נחשב כמוהם

ועוד מוסיף כח גם בהם על ידי שמוציאים יקר מזולל

בזה שמתחברים עמו.

ומ"ש אל תתחבר לרשע

וא' באדר"נ (פ' ט') אפילו לדברי תורה.

י"ל זהו ביחיד המתחבר דיוכל ללמוד ממעשיו ולא בציבור

והוא יחיד דוגמת סמני הקטורת שיש י' לבד החלבנה.

וגם י"ל שם דוקא לד"ת דלרשע א' אלקים מה לך לספר חוקי

ולא לדבר מצוה דגם פו"י מלאים מצות כרמון

ואף על פי שאמרו (בסוטה כ"ב א') עבירה מכה מצוה ואין מכבה תורה.

וגם באחר שעליו א' בחגיגה קרא דלרשע א' וגו' אפ"ה אמרו שם

דדומה לאגוז דאין תורתו נמאסת.

מ"מ לענין האגודה שיועיל להעלות ריח טוב

י"ל עיקרו בהתחברות למעשה מצוה.

כי ג' מדריגות נר"נ הם מחשבה דיבור ומעשה.

ורוח ונשמה זוכה רק הראוי לכך אבל נפש יש לכ"א

וע"כ פו"י מלאים רק במעשה מצות.

ומ"מ גם בנפש כלול נר"נ כידוע דבכ"ד שבקדושה

כל פרט הוא כלול מכל הפרטים.

כמו בי"ס כל ספירה כלול גם כן מי'.

וכן כל מצוה כלולים בה כל תרי"ג מצות,

וכן בכל א' מנרנח"י כלולים כל נרנח"י

דיש גם בנפש כל ה' מדריגות נרנח"י עד יחידה שבנפש.

וע"כ גם כל פו"י יש להם שורש ואחיזה בד"ת

כי היא מורשה לכל קהלת יעקב

שאין בזרעו פסולת כלל ואפילו לפו"י יש תקוה ותיקון

כי שרשם בקדושה.

ועז"נ ריח אפיך כתפוחים דהנשמה באף

כמ"ש ויפח באפיו נשמת וגו' ונאמר אשר נשמה באפו.

וחלק הנשמה שהוא מנפוחת הש"י ומאן דנפח מתוכו נפח

והוא חלק ד' ודאי דמריח ריח טוב".

לא חשבתי שאתה לא יודע לצטט חח

אני חושב שיש הבדל בין לעשות מצווה שהיא וודאי רצון ה' 

לבין פה שלפי ראות עיני אנחנו חושבים על המצווה והם חושבים על מקום מוגן שאפשר לעשות חיים וגם להביא קצת גויים שיהיה מעניין..

פשוט כי הם לוקחים את הרעיון של המדינה לכיוון אחר לגמרי, ולא לזה שסוף סוף אפשר לקיים מצוות בגלוי בארץ ישראל. מבלבלים את האנשים התמימים ואת הדתיים דוחקים הצידה..

לא רוצה לחגוג איתם. 

אולי ההגדרות שלנו שונות..

אם אתה אומר הלל - זה עיקר העניין.   אחלה!! חח

(בפרט שהן לא ממש מתקיימות השנה).

יש בהן בעיות קשות של צניעות, שירת נשים וכו',

והן חסרות תוכן מהותי למשמעות היום הזה.

כל רבותינו חגגו וחוגגים את יום העצמאות

בתפילה חגיגית עם הלל ובסעודת הודיה עם דברי תורה וכו'.

זו הגדרת החגיגות ככל שאני מכיר אותה.

בכיף אחי תהנה!! אני לא נגד רק חושש לעצמי - צעירים מעל עשרים

חבר'ה אני חוזר בתשובה ולא למדן מי ישמע.. אתם קשים מידי עם ההגדרות כאילו זה גמרא

אם כך, אתה צריך לחגוג פורים בפסח. - צעירים מעל עשרים

לי אין שיטה לדעתי שניהם ימים להגיד תודה..

הרב עובדיה היה אומר הלל ביום העצמאות (בלי ברכה).

לא חושב שהוא "ממנהיגי הציונות הדתית".

הרב משאש גם לא היה ממנהיגי הציונות הדתית, ובכל זאת כתב:

"עוד שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות וכו' וכו'.
תשובה: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור והודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים".
(אוצר המכתבים ח"ג סי' אלף תשס"ט)

הרב סרנא, ראש ישיבת חברון, אכן היה מסתפק באי אמירת תחנון.

כך גם נהגו בישיבת "קול תורה" בימי הגרש"ז אוירבך.

בספר "אתחלתא היא" מובאים דברי עשרות מגדולי ישראל שחגגו את היום עצמאות ואמרו הלל.

אני יכול להמשיך אבל כמדומה שהעיקרון מובן.

לגבי פונוביז', ידוע דגל ישראל אבל פחות מוכר המכתב הזה:

http://a7.org/im/4p5ALKGCMDP0LdozLZJYg==/150909/image.png

הסברתי את הבעיה בהסתפקות ביום ירושלים בהודעות קודמות.

ראי מכאן ואילך:

אם כבר אז הפוך - - צעירים מעל עשרים

לבין מה שאני מבין כלחגוג בצנעא, דהיינו להודות לה' ולשמוח שהוא עשה עבורנו את כל הטובות הגדולות שעשה לנו, אך בלי להיות ולהרגיש חלק מכל החגיגות בחוץ. 

ובדרך כלל, מי ש"עושה סעודה", הוא חוגג את יום העצמאות, וזה לא רק "ארוע הודיה לה', בלי שום חיבור למדינת ישראל"...

כמו שיש "הם פורשים ובוכים והוא פורש ובוכה", ככה יש "הם פורשים וחוגגים והוא פורש וחוגג", הם חוגגים שהצליחו להקים את מדינתם, והוא חוגג שה' שלח את שליחיו להציל אותנו מיד מרעים ומאיר לנו ניצוצות של גאולה.

(לא בא להתווכח כרגע על שאלת החגיגות עצמם. רק לנסות להגדיר את מושג ה"חגיגה בנצעא")

את מה אתה חוגג אז?

את הצטרפות עיה"ק תובב"א למדינה, לא?

אז מה עם המדינה עצמה?

אני חוגג על כיבוש הארץ בפועל והצלת היהודים במלחמת ששת הימים...

זה המדינה עצמה - הרבה יותר מסתם הכרזה. 

והסברתי שאני לא חוגג עם השלטון החילוני שמנכסים לשלטון שלהם את המושג "המדינה" 

אבל צריך להודות כל יום לה' שאנחנו בארץ שלנו וריבונים (פחות או יותר) לעצמנו

תגדיר עצמאות.

תגדיר תגדיר.

תגדיר חופר.

רציתי לשמוח ביום העצמאות השנה, אז חסכתי את התגובות המעצבנות.

ולעצם העניין:

תגדיר חוגג.

זה לא אמור להיות פורום ציוני דתי?

מאיפה כל התגובות האלו?

או שבאמת יש "משבר אמון" שלכם במדינה, ואנכי לא ידעתי?

אין לי כח לכתוב הרבה, בפרט שרק עכשיו ראיתי את השרשור וזה רלוונטי בעיקר לשנה הבאה

אבל בשתי מילים:

עם ישראל היה שפל ונרדף אלפיים שנה,

וזה "הוכיח" את אמינות הנצרות, כידוע,

וא"כ היה חילול ה',

וגם צער שלו על סבל בניו אהוביו,

ולכן, הוא החליט להפך את המצב,

ובצורה שלא תאומן, ושלא היה כמותה לאף עם בעולם (באחריות, תבדקו אותי.)

הוא הפך את אוסף הקהילות היהודיות מהעולם,

שהיו בעצם העם היהודי המפורר (ישנו עם אחד וכו'...)

הביא אותם לפה בניסי ניסים,

והקים להם מעצמה עולמית.

למען שמו, שיתקדש,

וכ"כ ביחזקאל: "למעני, ולמען שמי המחולל בגוים"

ופירש"י - כי שפלותם של ישראל היא שפלותו שלו.

ויש כאן לאנשים עוד ספיקות על חשיבות היום הזה?

על חשיבות ההודאה בו?

איפה אתם?

איבדתם את הצפון?

(סליחה על ה"בוטות", אני נסער ממה שקראתי.) 

נראה לי יש בלבול בין ההודאה על הנס שנעשה ועל ההודיה הגדולה על כך

לבין היחס למדינה עצמה שזה יותר יום העצמאות מבטא...

החילונים אמרו לך את זה? מי אמר לך?

למה שיום העצמאות יבטא דבר כזה?

ברור שיום העצמאות מבטא את הנס הגדול שהיה במלחמת השחרור שמשפיע עלינו ברכה עד להיום.

מה זאת אומרת 'ככה נראה לי'? את יכולה להרגיש טוב עם עצמך גם כשאין לך בסיס הגיוני למחשבה שלך?

ואם יש לך - למה את אומרת ככה נראה לי. תגידי לי את המחשבה עצמה.

ואם אין לך כוח פשוט אל תעני.

זה ממש הרגיש את דוחה את דברי על כלום.. אם את רוצה לדון תדוני, אם לא זה גם אחלה.

בלי להיכנס לכל הסיבות .. אני בטוחה שיש טובים ממני שיכולים להסביר....

בגדול הרב דביר טל מסביר את זה אחלה.. 

. ברגע שאת אומרת לי דברים שאת לא מסבירה לי מה עומד בכלל מאחוריהם - מה זה עוזר לדיון? מה זה עוזר לי להבין את העמדה שהצגת? אם תביאי לי סרטון של הרב טל או לא יודע מה זה גם יכול להיות טענה. אבל סתם בלי לומר כלום זה מרגיש לי לא טוב. זה נראה לי משהו שרק שולל את העמדה שלי ולא בונה מעבר. למה לעשות את זה? אני דן עם אנשים כדי ללמוד מהם ולא כדי שהם סתם ידחו דברים שחשבתי עליהם.

אין לי זמן וכח לזה...

נשמה כללית היה ממש בהלם, אז הרגשתי צורך לאזן את ההלם שלו קצת...

זה הכל

ואני בגישה הזאת עוד לפני שהכרתי את הרב דביר טל... אבל ששמעתי את דבריו אז מאוד התחברתי לעומק שמאחורי הדברים....

יש לי את הסיבות שלי ולא אפרט כאן... 

התגובה 'ככה נראה לי', כן. הבנתי אמרת אותה בצחוק. הכל טוב.

הרוב דת"ל אבל יש גם חרדים

כנראה שההגדרה שלנו לדת"ל קצת שונה

הרוב דת"ל אבל יש גם חרדים או בין לבין

זה הופך אותו לחסיד סאטמר וגורם לו לשרוף דגל ישראל.

קצת הקצנתי אבל יש גם קולות כאלה בחברה.

אני חושבת שיש הרבה שההשקפה שלהם יותר מורכבת וזה לא שחור או לבן כמו ציוני דתי לומר הלל עם ברכה ולחגוג עם דגלים בכל מקום לבין מי שמתייחס לזה כיום רגיל.
יש גם אפור. יש אנשים שבוחרים להסתכל על זה אחרת ולא כאל חג שמאליל את המדינה או מצד שני כיום רגיל שלא קרה בו כלום.
@advfb אני חושבת שהיא פשוט לא רוצה להכנס לויכוח הזה, יכול להיות שהיא פשוט מתחברת לדרך הזאת והולכת לפי רבותיה. תקני אותי אם אני טועה לב אוהב.

למה שקורה במציאות הוא קשר עמוק.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה