מחזק שאת חושבת ככה, באמת באמת....

תודה :-*

ואפשר לקחת מרשב"י את המסירות נפש על התורה או מסירות נפש בעבודת ה'... 

בצורה בלתי מוסברת... 

מסכימה איתך  

אבל בהחלט המייחד שלו והמאפיין שלו זה תורת הסוד

וכן, לרוב הכוספים אליו יודעים ומתחברים גם ברמה כזו או אחרת לפנימיות התורה

ו@לב אוהב, מתפללים עלייך ושתמצאי חתן צדיק ומתוק,

שתאהבו ותשמחו יחד! בע"ה בקרוב ממש ממש

אבל להגדיר בבהירות ברמה שאחרים יבינו.

זה בדיוק היה בדף היומי בחודשיים האחרונים..

הרגשה של דבקות

שמשהו בפנים שואג וכוסף

משהו בפנים מתגעגע ונכסף 

לרשב"י 

ולקב"ה

במיוחד במילים

זה לכסוף למשהו גבוה שמתבטא ע"י הנשמה של הצדיק או ע"י התורה שלו

לא בדיוק יודעת להגיד איך זה מרגיש... 

אבל זה עובדה

זה כמו להיות בכותל ולהתרגש

או לשמוע פיוט קדוש

או איזה ניגון וכל הגוף שלך מתעורר בדבקות כזה...

אין לזה הסבר....

אני לא חושבת שזה דמיון או דברים חיצוניים שגורמים לך להתלהב....

יש דברים שאתה יותר קשור אליהם ומרגיש את זה פשוט 

ולהאמין שזה לא סתם רגש סתמי... 

לא בהכרח אפשר לאמת אותם ע"י השכל... 

שלא הרגשת.

הרגשת זה בטוח.

להבין מה ההרגשה הזאת בדיוק באה להגיד או בעקבות מה נוצרה ועל מה באה, זה כבר אולי נתון לפרשנות באמת.

אבל לא הבערה, יותר הרגש הזה...

נכון כמו אדם שאתה מאוד אוהב ומכיר, אבל הוא לא לידך מכל מיני סיבות אז אתה מתגעגע אליו

ולפעמים הנפש שלך יוצאת אליו מרוב געגוע

אז ככה גם לרשב"י יש איזה הרגשה כאילו אתה מכיר וקשור אליו ושייך אליו, וזה רגשות של כיסופים וגעגוע כזה...

אתה מתחיל לחשוב- רגע זה אמיתי או דמיון?

אז פה אותו דבר... 

בפנים אתה מרגיש שזה מוכר לך, לכן אתה נכסף לזה!!! 

כיסופים זה רק למשהו שיש לך קשר חיבור, געגוע וכו'....

אחרת אין לזה הסבר... 

רק רוצה להגיד שהאמירה הזאת שמה הרגש הזה שעכשיו עולה בי *באמת* אומר

הוא יכול להיות גם כלפי הקב"ה...

כלומר לדוג' בתפילה אני יכול להרגיש רגע של התעלות או כיסופים או התרגשות (איך שתקרא לזה)

ואז לפי שיטתך אפשר אולי לכפור ברגש הזה ולהגיד, רגע אולי זה דמיון? אולי האווירה היא זאת שמרגשת אותי?

אולי נטעו בי אמונות דתיות ולכן פיתחתי "רגש דתי"... ואולי אם הייתי חילוני זה בכלל לא היה מזיז לי.

ואגב אצלי באמת רק כלפי צדיק אחד מסוים בחיוו הרגשתי כיסופים כאלה או געגוע...

לגבי העניין האחרון שאתה פותח. זה נושא קצת רגיש לדון בו לדעתי. וגם אני רואה שאתה פועל מהשכל

ואצלי זה הרבה מאוד מהרגש והתחושות, אז הטענות שלי לא רלוונטיות מבחינתך....

ואני לא מזלזלת בשכל, זה חשוב מאוד, פשוט אין לי מענה מהמקום הזה.

ויש מצב שגם אם היו נותנים לך מענה, עדיין היית פועל לפי מה שאתה חושב בסופו של יום, אז זה לא כזה משנה.

שיש תחושות כאלה, כי יש הרגשה של קרבה ורוחניות... 

בלעדיהם הייתי אומרת שזה מאוד קשה.

זה קצת כמו מתנה כזה לדעתי, שאתה יכול להרגיש קצת קרבת ה' או לפחות לדעת לאן לשאוף משם.

וטוב נכון, בדברים שמאומתים ע"י השכל קשה להבחין מה אמיתי ומה לא. מסכימה...  

כמובן שיש עוד צדיקים...  

אבל אני חושבת שזה כמו שפצלש חדש ישן כתב

שזה הפנימיות והסוד שנמשכים אליה פשוט... 

לא בדקתי, אבל ר' אשר וייס אמר, וכנראה הוא בדק...

הוא מופיע גם בפירוש משניות סתומות הרבה.

וסתם הלכה כרבי מאיר וכו'.

וכן, הש"ס הכיר את רבי אליעזר, ורבי עקיבא.

וגם שיבח אותם בצורה יוצאת דופן. אבל רשב"י קיבל תוספת קטנה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.