וזה גורם להם להשוות בין אנשים.

מצד האמת כל אדם הוא שווה.

כשאמרו למשל שחייב כל יהודי לומר "בשבילי נברא העולם", זה מדבר בדיוק על זה.

הגמרא מסבירה שבגלל זה נברא האדם (הראשון) יחידי- כדי שנדע שאדם יכול להסתכל על עצמו ולומר- אני הכל, העולם שלי, הוא שוה המון, בלי שום קשר ובלי שום תלות, בולי שום יחס לעולמות של האחרים.

וזה לא במובן שאני מבטל את האחרים- להיפך, גם הם שוים בלי תלות בעולם שלי...

כל אחד מאיתנו הוא עולם, יהלום, אוצר. שווה הכל.

יש אנשים שמרגישים צורך שיהיה להם בעולם אנשים "שוים יותר", ו"שוים פחות", כי הם מסתכלים על העולם בצורות לא נכונות (בלי להיכנס לפרטים, כי זה עשוי להיות תלוי באדם), ולכן הם מנסים לסדר לעצמם "תפיסת עולם" שבנויה על כמה כל אחד שוה. אז מי שאמרה לך את השטות הזו- היא כנראה כזאת.

וכמו שאמרת, אנשים שמתעסקים בזה- הם אנשים רכלנים. כי זה בדיוק הענין. אנשים מתעסקים ברכילות, כי יש להם קושי להפנים בצורה שלמה את המשמעות של זה שהתפקיד שלנו בעולם הוא לחיות כמה שיותר קרוב לה', כמה שיותר נכון, ולהוסיף כמה שיותר טוב בעולם. לכן במקום לראות את כל היופי הפנימי שבאנשים, לעודד אותם ולחזק אותם להיות חזקים וטובים יותר, הם מתעסקים בלמדוד את המציאות בחיצוניות שלה- לראות מי נראה טוב, מי נראה מוצלח, מי חזק, מי מועיל, מי מזיק, וכדו'.

צריך להבין ולהפנים כראוי שמה שבאמת צריך להעסיק אותנו- זה המאבק של הנשמה בעולם האמיתי, הרצון שלה להתגלות ולהוסיף אור וטוב. לא המאבקים החיצוניים של מי שוה יותר ומי פחות בעולם הזה.

ואני אוסיף עוד משהו- אחרי שמבינים את זה שהמאבק של הנשמה הוא הדבר האמיתי, ומסתכלים על היופי הפנימי שבאדם, אז רואים גם את היופי החיצוני שלו, ובלי צורך להשוות לאחרים. כי אז רואים כל תכונה וחוזק שיש לו- באור האמיתי שלה. אם זה שהוא עושה תואר- אז זה כלי שהוא מרויח, וגם משקיע בו, ומוסיף איתו טוב- לעולם ולבית שלו. ואם הוא יודע לנהוג- אז יש לו כלי אחר, שהוא יכול לעשות איתו דברים טובים. (וגם לחיות טוב יותר- זה גם חלק ממה שה' רוצה שנעשה בעולם. ה' רוצה שנחיה טוב. שתהיה לנו נפש בריאה, שמחה ורגועה.)

אז כל דבר טוב שיש לנו- אנחנו פשוט צריכים לשמוח בו באמת, לראות את הזכות שזכינו להחזיק בזה, להודות לה', ובעזרת ה' להיות טובים...

ואני בטוח שיש בך הרבה דברים טובים. כי בכל אדם יש דברים טובים, ובשביל הדברים האלה נברא העולם.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.