מכירים את זה שאתם אומרים שמפריע לכם משהו מסויים במי שיוצאים איתו ואז מקבלים הרצאה ש -
'לא באמת מפריע לך שהוא נמוך- את פשוט מחפשת ביטחון. את לא רוצה בעל גבוה, את רוצה ביטחון, אז תבדקי אם הוא משרה עלייך ביטחון'
ובאלי להגיד לעצמי, ולחברות שלי ולכל מי שמסביבי ומתנצל על זה שהוא העז לומר שמשהו לא מוצא חן בעיניו באדם שיוצאים איתו,
שמותר לרצות שהוא או היא יהיו כך וכך. ודי.
ככה סתם, בלי סיבה.
זה בסדר וזה מותר.
אם הלב שלי אומר לי שלא טוב לו אז אולי לא תמיד חייב הסבר רציונאלי ומותר להאמין לו?
ככ התרגלתי כבר לכל העצות של 'תשאלי את עצמך למה דווקא את זה את רוצה' או ' על איזה צורך זה עונה לך הנקודה הזו'
שכמעט שכחתי שמותר לי לרצות גם ככה סתם! בלי לחקור כל היום מה עומד מאחורי הרצון ועל מה בדיוק זה יושב.
באמת שלפעמים זה ככ מעייף להרשות לעצמך לרצות,
ולהעיז להגיד את זה בקול בלי לפחד שיגידו שאת הזויה/בררנית/שלל תגובות אחרות שיסבירו שאת לא בסדר במה שאת רוצה...
די יש דבר כזה שנקרא מציאת חן, בשיא הפשטות. והוא חשוב. אוקיי?
ולכל העתידים לקפץ עליי, אז לא, ממש לא באתי לזלזל חלילה בשאלות בירור על הרצון וכו',
עומדת פה חסידה של השאלות האלו, זה חשוב , באמת, ואני מעידה בעצמי כמה שזה חשוב וכמה פעמים בחיים שעשיתי עבודה עם עצמי בעניינים שכאלה... ובאמת שזה עשה טוב ועזר והאיר את עיניי,
פשוט מרגישה שלפעמים גם הלב יודע קצת להרגיש מה טוב לו. והטבעיות חשובה גם.
זהו, תודה על המקום.. סתם רציתי לשתף.
