רק לבכור בהריון האחרון סיפרנו כשהתאשפזתי לקראת הסוף... (לא סיפרנו שזה תאומות)

לא ראיתי צורך להפוך לילדים שלי את החיים לפני שהם באמת מתהפכים....

לילדים אין מספיק תחושת זמן

להגיד להם עוד כמה חודשים יהיה תינוק/ת

זה לגרום להם מתח מיותר לדעתי.

כשהתאשפזתי כמה שבועות לפני הלידה, בעלי הסביר לבכור שאמא קצת לא מרגישה טוב כי עוד מעט יהיה תינוק...

הוא מאד התרגש והרגיש גדול ושאנו סומכים רק עליו וכו'...

אבל לקטנים יותר ממש לא ראיתי סיבה לספר

בסביבתי לא כ"כ מדברים על הנושא בפתיחות ליד הילדים

וגם אנחנו כהורים השתדלנו לא לדבר לידם בפרט בשל האופי הרגיש של ההריון האחרון

בין התנועות לתינוק

הם צעירים מידי בשביל זה

אני מרגישה שאמהות מספרות יותר בשביל עצמם מאשר בשביל הילדים

לא שזה רע,אבל א"א באמת להכין ילד ללידת אח,הם לעולם לא יבינו כמה חייהם עומדים להשתנות.

רק כשזה קורה למעשה

וזה יהיה ממש משונה אם הילד שלי בן 6 יבוא לכיתה ויספר שלאמא יש תינוק בבטן.

יש מצב שאמהות אחרות יכעסו שאני מכניסה לילדים שלהם כאלה דברים לראש

גם בגלל הסיבה הזו אני לא מספרת להם.

ואני לא מדברת על זה עם אף אחד,אולי עם אחיות בטלפון פה ושם.

ובאמת שממש לא בוער בעצמותי לספר להם בטח שלא בשבוע מוקדם כ"כ

אני יכולה לספר להם מה קורה במשפחה שנולד תינוק ,איפה הם ישנו כשחזרו מבי"ח וכו,זה לדעתי הכנה מספקת

אפילו שגם זה לא מקובל אצלינו

אחותי אמרה לי שהגזמתי

אבל הילדה לא טיפשה ורואה ולא ראיתי צורך בלהסתיר (כאילו) דבר שרואים

הילדים אחריה עם הפרש גדול ממש ממנה,אז לא הרגשתי צורך לומר להם,הם אפילו לא ראו ששמנתי

הבת שלי בת 12.5 ואף אחד לא דיבר איתה על זה (חוץ ממני)

אבל יחד עם זאת אני לא מרגישה שבאמת נפגעתי מזה

יש מקומות שכן מספרים ויש אפילו סדנא לאמהות מטעם בית הספר איך להעביר הכל בצורה נכונה לילדה,

משום מה גם כשאני הייתי ילדה זה לא היה וגם לילדה שלי אין

נפלנו בין הכסאות

אמרו לכיתות שלפנינו ולאלה שאחרינו ,לנו לא

מוזר,נכון?

אף אחד לא אמר לי

יש כאלה שמדברים

לא מזכירות את המילה "הריון"?

זה משהו עקרוני

וסליחה על הציניות...ככה אני

הן כן מדברות על הריון קצת,יותר ממה שאני דיברתי בילדותי

אבל זה עדיין לא לא עיני כל החברות,יותר 1 על 1

כמה יצירתיים אפשר להיות

אז כנראה גדלתי במקום סגור יותר,והדגשתי קודם שזה סיפור פרטי שלי,ולא להסיק מכך על כל החרדים

במסגרת הלימוד מרחוק... שמעתי את הילד שלי לומד במשניות על "אישה זבה"

שאלתי את בעלי אם הוא באמת מבין מה שהוא אומר...

בעלי אמר לי שגם בגילאים גדולים יותר כשהוא נתקל במושגים כאלו ואחרים

הוא לא הבין בדיוק על מה מדובר

והוא גם לא חשב שזה משהו שקיים היום וכו'...

בקיצור-

ילדים הם הרבה יותר תמימים ממה שאנחנו חושבים....

נכון שיש ילדים עם רדארים משוכללים(יש לי גם בת כזו... אז לה אני יודעת שצריך להסביר הכל בצורה מדעית ומדויקת)

אבל רובם רואים/ שומעים וממשיכים הלאה

שנראה לי שמבינים קצת את הרעיון של הריון וכו

ורק כשמתחילים לראות

אז הם יודעים שנולד להם אח יומיים לפני שהוא בא הביתה,מה רע בזה?

אני לא מאמינה שאפשר להכין נפשית ילד להולדת אח

לדעתי,עד גיל 4 או 5,הם לא ממש מבינים את השינוי

גם אם הם מבינים את המשמעות של תינוק,הם לא מבינים את השינוי הגדול שזה מביא איתו

ממש לפני הלידה

או אפילו כשהם באים לבית חולים

אני אומרת להם שהתינוק חוזר הביתה איתי והוא ישן במיטה שלו איתי בחדר וכו וכו

לדעתי ילדים לא צריכים הרבה זמן בשביל לעכל דברים

אצלם 1+1=2

על ניתוח הכנתי את הבן שלי כמה ימים קודם

להפך,אני לא רציתי שילחץ סתם במשך כמה שבועות,מה העניין?

ושוב הכל תלוי גיל ותלוי ילד

אז בכלל לא בוער לי לספר להם

אם הייתי יכולה לא לספר לגדולים הייתי עושה את זה

אני כ"כ מפחדת שיקרה משהו

בין סוף 38 לתאריך US

יש לי ילד בן שנתיים ואם אני אספר לו שהולך להיוולד לנו תינוק |(אני לא בהריון),ברור לי שמכל המשפט הוא יבין רק את המילה "תינוק"

זמן זה מושג מופשט בגיל הזה,ולהבין שהתינוק הולך להיות שלנו ממש,גדול עליו לגמרי

לדעתי א"א להכין בגיל הזה,אפשר לדבר על זה,מה הוא מבין מזה?לדעתי כלום

ויש לי ילד שמדבר כמעט הכל והוא ממש פיקח

גם בלי הכנה

איך הם אמורים להגיב? לבכות?

ממש לא קשור להכנה,זה אופי של ילד.היו אצלי כאלה שקינאו והיו שפחות או שבכלל לא,אין שום קשר להכנה בעיניי

אני מדברת על גילאי שנתיים

והקנאה וכו' מגיעה אחר כך,לא בימים הראשונים כשהכל חדש

שהתינוק נופל מהשמים ישר למיטת בי"ח

ככה אותי לימדו כשהייתי קטנה

אני עוד מדברת יחסית פתוח על הנושא עם הילדים שלי

אצלינו בבית מעולם מעולם לא שמעתי את המילה הריון,זה היה כמו לומר איזשהי מילה גסה

היו אומרים "צריכה ללדת"

אצלי זו מילה ממש מקובלת בבית,ואני יודעת שמסתכלים עלי מוזר במשפחה בגלל זה,העירו לי על זה לא פעם.

ועוד לפני גיל 10 כשהם ממש מתענינים אני מספרת על התינוק בבטן וכו,בגיל שאני יודעת שהם לא ירוצו לספר לכל הכיתה. (בכל אופן אני רוצה שישארו להם חברים)

אני ב"ה מרגישה מצוין בהריון,חוץ מהסוף כשקשה להתכופף,אז עד שרואים בטן א"א לדעת עלי שאני בהריון

גם למשפחה אני מספרת ממש מאוחר,לפעמים אפילו רק בחודש 6 כשרואים

אבל אף אחד לא סיפר לי

זה מקובל לדבר על זה רק בשלב שאת חווה את זה

תראי,אולי אני קצת מגזימה,כי היחסים שלי עם אמא שלי היו מאוד לא פתוחים, במיוחד בנושאים האלה

אני מניחה שיש בתים הרבה יותר פתוחים ששם זה הרבה יותר מדובר,גם בציבור שלנו

אז אני לא רוצה להכליל,אני מספרת רק מהמיקרה הפרטי שלי

לכן עם הילדים שלי אני לא נוהגת כמו בבית של ההורים שלי

ומנסה ללכת בין הטיפות. בין מה שמקובל בחברה לבין הפתיחות שמאוד מאוד חשובה לי

אבל על יחסי אישות הרבה לא יודעים עד שנהיים חתן/כלה

בגור מספרים לבחור יום לפני החתונה

אני באמת חושבת שזה לא תקין הלכתית. דודה שלי סיפרה שדיברה עם בן דוד שלי יום לפני החתונה, והוא מהתמימים. כל החתונה הוא היה נראה כבר מינן. ואולי אם היה יודע את זה מראש היה בוחר כלה יפה יותר?

אסור לישא אישה עד שיראנה. ואם הוא לא יודע מה משמעות לישא אישה אז כשהוא מחליט כביכול לא ראה אותה באמת.

טוב, זאת לא הביקורת היחידה שיש לי על גור בתחום הזה. וכמובן יש אצלם מנהגים יפים בתחומים אחרים.

(אני לא גור וגם לא קרוב לזה).

ואני מדברת על הנשים

ממשפחתי הקרובה יש לי כמה אחיניות שהתחתנו בשנים האחרונות וההלם שהן חטפו.....

אצלינו בבית,אני לא רוצה לומר שאצל כל החרדים ככה

ממש לא

אני בטוחה שיש כאלה שהרבה יותר פתוח אצלם כל הנושא,בטוחה שבציבור הליטאי והספרדי החרדי זה הרבה יותר מקובל ופתוח

ושאלו. ועניתי את האמת. 

כפרה עליהם, גם נתנו לי מתנה כשיצאתי ל"משמרת" (=שמירת הריון).

חבר'ה עם אוטיזם, בגילאי תיכון.

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.