היום בעקבות דברים שקראתי, הרהרתי בגמרא הבאה:
״אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול...״ (בבלי עירובין ק ע״ב)
תמיד תפסתי את דברי רבי יוחנן כאומרים שאילו לא קיבלנו תורה ולא היתה לנו מערכים ערכים מוסרית ממקור עליון והיינו
מחפשים לקבוע לעצמנו נורמות מוסריות שננהג על פיהן, אז במצב כזה היינו יכולים להסתכל בטבע ולהסיק משם כל מיני ערכים (צניעות, גזל, עריות וכו׳). אבל הנקודה שמפריעה לי היא שאם אנחנו אכן ״טאבולה ראסה״ וניגשים ללמוד ערכים מהטבע מההתחלה, מניין לנו שהיינו לומדים משם את ״הערכים הנכונים״ ? למה שלא נלמד מהחיות את העקרון של חוק הג׳ונגל - ״כל דאלים גבר״ ולמען ההישרדות האישית שלנו לגיטימי לטרוף את האחר ? אולי היינו למדים מחיות מסוימות על הפקרות מינית ? על אכזריות ?
נכון. אחרי שיש לנו את מערכת הערכים הנכונה מהתורה, אנחנו מסתכלים בטבע ורואים שיש גם חיות מסוימות שנוהגות על פיה. אבל אלמלא ניתנה לנו התורה לא היינו יכולים לקבוע שאלה אכן ערכים נכונים כדי שננהג בהם.
ברגש אני מבין את הרעיון הזה שיש דברים שהם אמורים להיות ברורים לנו שהם ״רעים״ או ״טובים״ גם בלי התורה, וגם רואים באופן מפורש בתורה שהקב״ה ציפה מבני האדם לנהוג בדרך מסוימת אפילו שלא קיבלו את התורה, וכשלא נהגו כך נענשו קשה. אבל עדיין האמירה הזאת צריכה ליבון.
